"מה עוד עליי לעשות?" שאל את עצמו בחיפוש אחר התשובה,
הוא ידע שהוא לא יוכל להמשיך כך עוד הרבה זמן וכרגע בשלב הזה,
כבר אזלו לו כל הפתרונות.
שניסה להחזיר לא הצליח בכך,שביקש עזרה מחבריו,הם עזרו לצד השני,
שניסה להיעזר במוריו והוריו קיבל גם את הכינוי מלשן,
וכאשר ניסה להרביץ רבים הם היו ממנו.
הרעיונות החלו לאזול אט אט מראשו, וכל יום היה שוקע ברוגז ובכי במיטתו
ואינו משתף אף אחד ברגשותיו.
לא היה לו קל.
כבר מגיל צעיר ילדים היו לועגים לו,ושנשאלה הסיבה לכך,
הם בעצמם לא ידעו את התשובה.
הזמן עבר,הוא מצא חברים חדשים הרחק מהפגיעה והסבל.
כאשר הכל נראה מתבהר וקרני שמש יצאו הגיחו ענני סערה נוספים,
ששטפו איתם את כל הכיף והשמחה שבהתחלה חדשה.
הילד אובד העצות החל להישבר לאטו ואיתו אותו ביטחון אשר החזיק אותו כל השנים הללו.
הוא נשבר,כמו סחר הלא עומד בפני עוצמת המים הגועשים מאחורי.
הילד שנשאר עם מעט חבריו הנותרים דבק איתם ושמח בחלקו,
אך במהרה הכעס והסבל עקבו אחריו גם לשם.
הזמן עבר הסבל נגמר,גדול הוא כבר והכל נהיה עבר.
מושר ההשכל מהו? היו חזקים! לא תמיד הכל קל בחיים!
הקטע הזה הוא דוגמא למה שקורה לבן אדם משועמם בשיעורי מתמטיקה
זה קטע קצר אחרי הרבה זמן שלא כתבתי,
נראה לי שהוא טיפה משקף את כל מה שקורה להרבה ילדים שנטפלים אליהם ומציקים להם.
מקווה שתאהבו ותנו ביקורות טובות.
נ.ב זה קטע שרשמתי בשיעור זה לא אומר שזה מושקע עד כדי כך אז אל תתחילו עם כל ה"היה יכול להיות ככה וככה או יותר מושקע" ובלה בלה (התחרפנתי היום סורי)