נושא: פוקימון - אי המאמנים

ttrrtte
הרמת את פוקימון הזאב הקטן מהריצפה, והסתובבת איתו מספר שניות. המאמן שמולך הביט בך בתמיהה, סוקר אותך מלמעלה למטה בבוטות. "אני קנט קול," הציג את עצמו בקול מחוספס. "מפתיע אותי שאת מצליחה להחזיק בפוצ'יאנה. הוא בדרך כלל לא נותן לאף אחד להתקרב אליו מלבדי. אז את מגדלת פוקימונים את אומרת... מקצוע מעניין. את אמורה להיות מגדלת ממש טובה אם הביאו אותך לאי הזה בגיל כל כך צעיר."
המבט שלך ושל קנט הצטלבו. הוא היה נראה לך מוכר מאוד, ועכשיו שהוא גם אמר את השם שלו הוא צילצל לך מוכר, אבל למרות נסיונותיך להיזכר לא הצלחת להבין מי הוא.

החלטתי לוותר על ניסיונותי להיזכר בוא, הדבר היחיד שעניין אותי הוא שקנט הוא ממש מגעיל ולא כדאי לי להסתבך איתו, ומסיבה זאת זה בדיוק מה שעשיתי, השבתי לקנט בקול מלא השווצה ואכזריות ככל שיכולתי ''אני המגדלת הטובה בעולם, לא שמעתה עליי?!, כי אני בהחלט לא שמעתי עלייך כלום.. אז מה, אתה מאמן? רואים שאתה מגדל את הפוצ'אינה שלך להיות סוג של פוקימון שמירה עם הוא כל כך עצבני, תן לו הרגע מעט, כך'' ואראה לו איך אני מחזיקה את פוצ'אינה

אין כינוי
הסתובבת במקומך, ומולך עמד אדם זר לגמרי, אותו מעולם לא ראית. גופו היה מוצק, ושרירי גופו בלטו תחת חולצת הכותנה הדקה והלבנה. הוא היה גבוה, כמעט שני מטרים, וצבע עורו היה שחור לגמרי. תווי פניו היו תפוחים וקשים, ואת עיניו כיסו משקפי שמש שחורים לגמרי. לא ניתן היה לראות תחתיהם את עישוניו. רעד חלף במעלה גבך.
"בוא איתי. אל תתנגד." אמר לך האיש בקול גס וחסר פשרות.
ידעת שאין לך הרבה אופציות להתנגדות, אבל הרעיון של ללכת עם האיש המפחיד הזה נראה לא כדאי בעליל.

"אני לא מתנגד,אבל מה אתה רוצה?" אשאל אותו תוך כדי שאני מתחילללכת איתו,אבדוק איך דיטו מרגיש אם הענין הזה כדי לדעת טוב מאוד אם באמת אפשר לחשוב על האופציה לברוח

סורי שלקח לי מליון שנה להגיב, זה לפעמים יהיה ככה...

תסתכל למעלה
האזוריל נעמד על הרצפה, אך הוא לא מעניין אותך כהו זה. אתה אפילו לא מביט בו, ומסתובב לאחור. כל רצונך הוא לחפש מאמן מעניי עם פוקימון אש.
אבל לפתע, נערה גבוהה ובעלת שיער שחור גולש, לבושה בשמלה קייצית וקצרצרה, נעמד מולך. לפי מבטה המחודד ועמידתה הקשוחה, יכולת לראות בבירור שהיא זועמת. "מה נראה לך בדיוק?" היא אומרת בכעס. "לפחות תנסה לראות אם האזוריל נפגע!" הנערה לקחה את האזוריל בשני ידיה, וחיבקה אותו כשהיא מביטה עליך בכעס.

ttrrtte
קנט צחק בקולניות. "את כל כך רכה," הוא אמר לך בזילזול. "כן, אני סוג של מאמן פוקימונים. אבל לא מהסוג הרגיל. אני מלמד מתקפות במקצועי. אני יודע ללמד כל פוקימון כמעט כל מתקפה אותה הוא מסוגל ללמוד כמובן. אני הכי טוב בזה בתחומי..." הוא אמר בגאווה עצמית מופרזת. "כמו שהפוצ'יאנה הזה שאתה מחזיקה עכשיו, יודע להשתמש בנשיכת רעל. זה ממש לא מתקפה שכל פוצ'יאנה יודע להשתמש בה, ואם לא תורידי אותו ברגע זה מהידיים שלך, אני אאלץ לגרום לו להשתמש בזה נגדך."
קנט הביט בך, והחיוך המתנשא שלו נמחק. כל מה שנשאר היה קו אכזרי ומלא רצינות ששימשו לו כשפתיים.

אין כינוי
האיש המפחיד התחיל ללכת, ואתה הליכת אחריו. הוא ירד אט אט במדרגות הצפופות, וכך גם אתה. העמקתם עוד אל תוך הספינה, ונכנסתם אל תוך איזור שמעולם לא היית בו. המקום היה צפוף ומלוכלך, ומלא בצינורות ודלתות מתכת ענקיות. תיארת לעצמך שזה אחד מהחדרי בקרה של הספינה, אך זה היה רק ניחוש.
הבטת בדיטו שלך, שנגרר מאחוריכם. הוא נראה חושש מאוד, והיה נדמה כאילו לא רוצה להמשיך ללכת אחרי האיש המוזר.

אין כינוי
האיש המפחיד התחיל ללכת, ואתה הליכת אחריו. הוא ירד אט אט במדרגות הצפופות, וכך גם אתה. העמקתם עוד אל תוך הספינה, ונכנסתם אל תוך איזור שמעולם לא היית בו. המקום היה צפוף ומלוכלך, ומלא בצינורות ודלתות מתכת ענקיות. תיארת לעצמך שזה אחד מהחדרי בקרה של הספינה, אך זה היה רק ניחוש.
הבטת בדיטו שלך, שנגרר מאחוריכם. הוא נראה חושש מאוד, והיה נדמה כאילו לא רוצה להמשיך ללכת אחרי האיש המוזר.

אבחן את החדר קצת,לאחר ואיני יכול להבין בדיוק איפה אשאל אותו "איפה אנחנו?" אשאל בפחד וארים את דיטו ואלטפו

ttrrtte
קנט צחק בקולניות. "את כל כך רכה," הוא אמר לך בזילזול. "כן, אני סוג של מאמן פוקימונים. אבל לא מהסוג הרגיל. אני מלמד מתקפות במקצועי. אני יודע ללמד כל פוקימון כמעט כל מתקפה אותה הוא מסוגל ללמוד כמובן. אני הכי טוב בזה בתחומי..." הוא אמר בגאווה עצמית מופרזת. "כמו שהפוצ'יאנה הזה שאתה מחזיקה עכשיו, יודע להשתמש בנשיכת רעל. זה ממש לא מתקפה שכל פוצ'יאנה יודע להשתמש בה, ואם לא תורידי אותו ברגע זה מהידיים שלך, אני אאלץ לגרום לו להשתמש בזה נגדך."
קנט הביט בך, והחיוך המתנשא שלו נמחק. כל מה שנשאר היה קו אכזרי ומלא רצינות ששימשו לו כשפתיים.


חייכתי חיוך מא משמעות ואמרתי ''אני, רכה?, בתחומי סובלים מהרבה מתקפות פוקימונים, נשיכת רעל עוד לא קרה לי אשמח להתנסות בזה, זה לא יפריע לי ולא יפר את שלוותי, אני מנוסה בזה ויודעת לסבול כאב'', הסתכלתי על קנט וניסיתי להבין מה הוא חושב על פי מבטיו אך ללא הצלחה, התמקדתי בשפתיו וחיכיתי למוצא פיו במתח רב, ורק כדי לחכות לתשובתו הוספתי ''לא תעז לפגוע בבחורה', או שכן?'', את החלק האחרון של המשפט אמרתי בזלזול רב

תסתכל למעלה
אתה מפנה את גבך אל הנערה, וממשיך ללכת בדרכך. כל עניינך הוא בלמצוא מקום שבו תוכל לאמן את הסייבלי שלך.
"עצור מיד במקום." אומרת הנערה בזעם. "אני לא מוכנה שתתנהג ככה אל האזוריל שלי בלי שתישא בתוצאות. אני דורשת קרב פוקימונים." היא אומרת.
האזוריל שלה קפץ מידיה, ונחת מולך במיומנות על שני רגחיו. הוא נראה מוכן ומזומן להילחם.

אין כינוי
האיש מביט בך מספר שניות, בוחן אותך מלמעלה למטה. "אתה באחד מחדרי הבקרה של הספינה. אבל זהבכלל לא משנה. מה שמשנה זה למי אנחנו הולכים." הוא אומר.
אתם ממשיכים להתקדם, ומעמירים יותר ויותר אל תוך הספינה. אתם מגיעים אל דלת מתכתית וכבדה, והאיש פותח אותה עבורך. "היכנס," הוא אומר לך. אתה חושש מעט, משום שהחדר בפנים חשוך לגמרי, ואינך יודע מה נמצא בפנים. "מחכים לך שם. או שאולי..." אומר האיש וחיוך נמרח על פיו. "אתה מעדיף לברוח?"
גופו הצמידי של דיטו מתחיל לזוז בתנועות זעם. אתה מכיר היטב את הדיטו שלך, וויודע שאם זה היה תלוי בו, הייתם הולכים משם תכף ומיד.

ttrrtte
"לא, את צודקת. אני לא אפגע בבחורה." ענה לך קנט תוך שהוא מסית מעיניו קצוות שיער סבוכה. "אבל בהחלט אין לי שום בעייה לפגוע בפוקימון של בחורה." הוא אמר בליגלוג.
לרגע לא הבנת את משמעות דבריו, אבל מיד לאחר מכן, הבנת בדיוק למה הוא מתכוון. "פוצ'יאנה, תשתמש במתקפת נשיכת רעל על הצ'יקוריטה שלה!" קרא קנט בזעם.
פוקימון הזאב הקטנטן שלו, שעד לפני מספר שניות התמסר אלייך לחלוטין, החל לרוץ לכיוון הפוקימון שלך, תוך שהשיניים שלו זוהרות בסגול בוהק.

ttrrtte
"לא, את צודקת. אני לא אפגע בבחורה." ענה לך קנט תוך שהוא מסית מעיניו קצוות שיער סבוכה. "אבל בהחלט אין לי שום בעייה לפגוע בפוקימון של בחורה." הוא אמר בליגלוג.
לרגע לא הבנת את משמעות דבריו, אבל מיד לאחר מכן, הבנת בדיוק למה הוא מתכוון. "פוצ'יאנה, תשתמש במתקפת נשיכת רעל על הצ'יקוריטה שלה!" קרא קנט בזעם.
פוקימון הזאב הקטנטן שלו, שעד לפני מספר שניות התמסר אלייך לחלוטין, החל לרוץ לכיוון הפוקימון שלך, תוך שהשיניים שלו זוהרות בסגול בוהק.[/QUOTE]

זעם גאה בי, לא האמנתי לכך שהוא הולך להתקיף את צ'יקוריטה שלי, תוך כדי שימוש באינסטינקים שלי ובלי מחשבה נוספת, קפצתי מול צ'יקוריטה והגנתי עליה בגופי, ראיתי שפוצ'אינה ממשיך להתקרב, עצמתי את עייני וחיכיתי לכאב שיבוא, תוך כדי הסטת ראשי לאחור

ttrrtte
"פוצ'יאנה, עצור!" קרא קנט בקול בהול.
פצ'יאנה ציית לםקודות המאמן שלו, ובלם את עצמו מיד. הזוהר הסגול סביב שיניו נעלם אט אט, עד שדאך לחלוטין. פוקימון הזאב השחור עמד על שני רגליו, והתבונן במאמנו בבלבול.
קנט נראה נסער. עיניו היו פעורות בבהלה, ונראה היה שהוא מחפש מילים להגיד. "מה..." הוא התחילה. "מה את לושב שאת עושה?!" הוא צעק עלייך. "אמרתי לך, אני בחיים לא אפגע בך! איזו התנהגות מטומטמת. כל אדם נורמאלי היה מגיב בהתקפה נגדית של הפוקימון שלו, אבל את... את היית חייבת להגן על הפוקימון שלך בכוחות עצמך. איזה מן מאמנת פוקימונים את?" הוא שאל אותך, והזעם לא נמוג מפניו.

תסתכל למעלה
"מתקפות?" היא אומרת לך, תוך שהיא מגחכת בפראות.
עצרת במקומך, מקשיב לקישקושים היוצאים לה מהפה.
"אתה רוצה ללמוד מתקפות, אבל מסרב לקרב פוקימונים?" היא שואלת אותך בציניות מובהקת. "אני מכירה אותך, קוראים לך דניאל סמית'. אתה משתתף במרוצי פוקימונים מעופפים, ספורט שלעניות דעתי משעמם במיוחד. אבל אני לא אשפוט אותך על זה, כל אחד ותחומי העניין שלו. אבל אני לא מופתעת בכלל לגלות שאין לך שום מושג באימון פוקימונים, הרי כל מאמן היה יודע שלהלחם מול פוקימון אחר זו אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד פוקימון מתקפה חדשה..." היא מביטה בך, ואז באזוריל שלך. רומזת בבירור שהיא רוצה קרב פוקימונים איתך.

[QUOTE=Lanvin;1260474]ttrrtte
"פוצ'יאנה, עצור!" קרא קנט בקול בהול.
פצ'יאנה ציית לםקודות המאמן שלו, ובלם את עצמו מיד. הזוהר הסגול סביב שיניו נעלם אט אט, עד שדאך לחלוטין. פוקימון הזאב השחור עמד על שני רגליו, והתבונן במאמנו בבלבול.
קנט נראה נסער. עיניו היו פעורות בבהלה, ונראה היה שהוא מחפש מילים להגיד. "מה..." הוא התחילה. "מה את לושב שאת עושה?!" הוא צעק עלייך. "אמרתי לך, אני בחיים לא אפגע בך! איזו התנהגות מטומטמת. כל אדם נורמאלי היה מגיב בהתקפה נגדית של הפוקימון שלו, אבל את... את היית חייבת להגן על הפוקימון שלך בכוחות עצמך. איזה מן מאמנת פוקימונים את?" הוא שאל אותך, והזעם לא נמוג מפניו.

אני אקום ברוגע ואנער את הלכלוך מברכיי, אני אסתכל בפנים רציניות על קנט ואומר לו ''אני לא מאמנת פוקימונים, אני מגדלת פוקימונים ולא אתן שצ'יקוריטה תיפגע, בטח שלא על ידי מאמן עלוב כל כך, אבל עם אתה מתעקש להיות כל כך חצוף אז לפני שאלך הנה מתנה'' אני אסתכל על צ'יקוריטה ואומר ''עלי תער על קנט, שלא תעזי לפגוע בפוצ'אינה אין זאת אשמתו שיש לו מאמן אכזר'', ואז אסתובב יחד איתה ואלך י לדרכי עם צ'יקוריטה

אין כינוי
האיש מביט בך מספר שניות, בוחן אותך מלמעלה למטה. "אתה באחד מחדרי הבקרה של הספינה. אבל זהבכלל לא משנה. מה שמשנה זה למי אנחנו הולכים." הוא אומר.
אתם ממשיכים להתקדם, ומעמירים יותר ויותר אל תוך הספינה. אתם מגיעים אל דלת מתכתית וכבדה, והאיש פותח אותה עבורך. "היכנס," הוא אומר לך. אתה חושש מעט, משום שהחדר בפנים חשוך לגמרי, ואינך יודע מה נמצא בפנים. "מחכים לך שם. או שאולי..." אומר האיש וחיוך נמרח על פיו. "אתה מעדיף לברוח?"
גופו הצמידי של דיטו מתחיל לזוז בתנועות זעם. אתה מכיר היטב את הדיטו שלך, וויודע שאם זה היה תלוי בו, הייתם הולכים משם תכף ומיד.

אחשוב לעצמי,אחפש סיבה כדי לדעת אם להיכנס או לא ואז עולה בראשי שאם הוא נותן לחי את האופציה לברוח אז כניראה זה לא מלכודת או מארב או כדומה."דיטו תחזור" אומר לו ואכניס את דיטו המפחד לפוקדור "טוב אני נכנס" אומר לאיש המסתורי אצעד בצעדים קטנים ובהיסוס לחדר האפל והשחור ואצפה לאדם מסויים שאפילו אני לא יודע מיהו

תסתכל למעלה
חח אתה חייב להיות יותר ספציפי... זה סבבה אם אתה לא מעוניין להילחם בה (אם כי אני לא מבין למה, אבל בסדר), אבל לא הגיוני שפשוט תתחיל לשוטט בספינה ולחפש מישהו שיודע ללמד מתקפות סתם ככה. מילא אם היית מכיר מישהו שיודע ללמד מתקפות (וזה יקרה מה אתה דואג), אז אולי היית יכול לחפש אותו.
תנסה לשנות את התגובה שלך. אם אתה רוצה לסרב לקרב, זה בסדר גמור, אבל תזרום בצורה הגיונית.

ttrrtte
צ'יקוריטה שלך סובב במהירות את העלה הגדול שעל ראשו, וזרם של עלים קטנטנים יצאו ממנו. עלים פילחו את האוויר בשריקה, ופגעו בקנט שגונן על פניו.
"לעזאזל איתך!" הוא צעק בכאב כשהעלים חתכו את חולצתו. "את עוד תשלמי על זה."
התעלמת מדבריו, הסתובבת, והתחלת ללכת בהתעלמות בוטה.
לפתע שמעת את קרוז הספינה מדבר בקול נשי:
"כל המאמנים שימו לב, הספינה עומדת לעגון בנמל הוראס בעוד מספר דקות בודדת. על המאמנים להגיע לפתח היציאה הנמצא בקומה התחתונה תוך חמש דקות, ללא שום ציוד אישי מלבד הפוקימון שלכם. אנא אל תאחרו."

אין כינוי
אתה נכנס לחדר החשוך כשליבך פועם בפראות. האיש הגדול נכנס אחריך, ומדליק את האור. האור בהתחלה מסנוור אותך מאוד, אך אט אט עיניך מתרגלות, ולפניך נגלה מראה מוזר. מולך יושב על שרפרף אדם קטן מידות, בשנות הארבעים לחייו לפחות, ועישן סיגר עבה. פניו של האיש הצנום היו חרושות קמטים, ושיערות ראשו המטולטלות היו אפורות לגמרי. הוא ישב רגל על רגל על שרפרף העץ הקטן, שהיה הרהיט היחידי בחדר.
"אתה הוא מאקס בלק?" שואל אותך האיש בקול צרוד מעשן סיגריו.