נושא: פוקימון - אי המאמנים

פורסם במקור על ידי Lanvin

אין כינוי
מהלך טוב (;
--------------
"אם נראה לך שנתקלת במאמן שקל להתמודד איתו, אז אתה ממש טועה בחורצ'יק." אומר לך האיש הממושקף. "אני מאמן פוקימוני המעופף החזק ביותר בכל מחוז הג'וטו, כך שלהתמודד איתי יהיה לך בעייה קשה..." הוא מודיע לך, עיניו נראות פתאום הרבה יותר מאיימות. "צא ווינגל!" קורא המאמן.
הפוקדור נפתח, ופוקימון מעופף קטן ומהירף מתחל לרחף באוויר מעליכם. הוא עף סביבכם, וממקורו הצהוב נשמעת קריאת קרב.
"ווינגל, היה מוכן." הוא אומר לפוקימון שלו.

בעוד פוקימון השחף חג בשמיים, אתה בוחן את הסביבה שלך בקפידה, ומנסה לראות איזה מבין הפוקימונים הכי מוצא חן בעיניך מבין כולם, והכי יהיה יעיל מול הווינגל שמולך. אתה רואה מעט מאוד פוקימונים שבאמת יכולים לעזור אך בהחלט מצאת כמה אפשריות יעילות. מבינהם היה סוואבלו פוקימון הענן, אקזקיוט פוקימון הביצה, פוליווג פוקימון הראשן, וג'ולטיק פוקימון עכביש החשמל. ההתלבטות הייתה קשה, אך היית חייב לבחור.

'אוקי נראה לי שאני בוחר בג'ולטיק' "דיטו תשתנה לג'ולטיק הזה שם!" "תתחיל במתקפה שאני מעריך שיש לו מכת ברק!"

אין כינוי
לפי פקודה שלך, גופו של דיטו החל להשתנות אט אט. תוך מספר שניות, גופו הורדרד של הפוקימון הגמיש שלך הפך קטן יותר, ושערות צהובות ובוהקות צמחו מכל כיווני גופו. על הרצפה, במקום הדיטו שלך, עמד ג'לטיק קטנטן.
ידעת היטב שהסוג של ג'ולטיק הוא גם חשמל וגם חרק. כלומר, יש לו גם יתרונות וגם חסרונות מול הווינגל המרחף בשמיים.
ברגע שסיים דיטו להשתנות, פקד האיש הממושקף על הווינגל שלו. "ווינגל תשתמש במתקפת אקדח מים!" קרא.
"מכת ברק!" קראת מכיוונך, וידעת שמתקפה מסוג חשמל זו המתקפה היעילה ביותר נגד הווינגל.
אך לפני שדיטו הספיק לייצר את מכת החשמל, זרם המים פגע בו והוא נהדף לאחור. מתקפת החשמל לא הספיקה להשתחרר מגופו של דיטו. דיטו התעשת מהר מאוד, ונעמד על שני רגלי החרק שלו מחדש, מוכן ומזומן שתיתן לו פקודה חדשה.
הווינגל עף מעליו, ממתין לתקוף שוב.

[QUOTE=Lanvin;1261314]ttrrtte
שניה בודדת לפני שמקורו של פוקימון הציפור פגעה בך, הילה בוהקת הופיעה סביב גופו של פוקימון העשב שלך. המקור פגע בהילה, והראשים של הדודו נהדפו לאחור. פוקימון הציפור מעד לאחור, וצ'יקוריטה ניצלה את ההזדמנות ושלחה מהעלה שעל ראשה אבקה סגלגלה. החומר הסגלגל שט בעננה הישר לראשים של הדודו, וידעת בבירור שהאבקה הגיעה ליעדה.
"אוי לא!" קראה האישה שמולך. "דודו, נסה לתקוף את הצ'יקוריטה הזאת במתקפה מהירה!" היא פקדה.
דודו ניער את ראשו, ולמרות שהיה מורעל ותנועותיו חלשות, הוא טס אל הפוקימון שלך במהירות אדירה, ולפני שהספקת אפילו להגיב, הוא דחף את צ'יקוריטה בעוצמה. צ'יקוריטה עפה לאחור, ונחתה בחבטה על הרצפה. המכה הייתה קשה, אך צ'יקוריטה נעמדה במהירות על שני רגליה הרועדות.

''את יכולה חמודה'' עודדתי אותה בשמחה, ואז אמרתי ''צ'יקוריטה עלי תער בכל הכח!''

עריכה: לא חשוב :s

ttrrtte
למשמע קולך, צ'יקוריטה נראתה נחושה מתמיד. העלה הגדול שעל ראשה הסתובב במהירות, וזרם של עלים חדים החל לעוף לכיוונו של דודו.
"דודו, נסה להתחמק!" קראה המאמנת שלו.
ולמרות ניסיונותיו של דודו לחמוק, העלים פגעו ברגלו הימנית, יצרו חתך עמוק. דודו צווח מכאב, וניסה בכל כוחו להישאר על רגלו. גם הרעל שפיעפע בגופו של הדודו החל להשפיע עליו קשות. אט אט הוא נראה מטושטש ומסוחרר אף יותר.
המאמנת המבוגרת נראתה נחרדת. "לעזאזל, דודו, תשתמש במתקפת זעם!" היא פקדה.
דודו, למרות תששותו הרבה, החל להתקדם אל צ'יקוריטה. את ראית היטב שהדודו בקושי עומד על רגליו. למעשה, הקרב הזה הסתיים באופן ברור.

פורסם במקור על ידי Lanvin

ttrrtte
למשמע קולך, צ'יקוריטה נראתה נחושה מתמיד. העלה הגדול שעל ראשה הסתובב במהירות, וזרם של עלים חדים החל לעוף לכיוונו של דודו.
"דודו, נסה להתחמק!" קראה המאמנת שלו.
ולמרות ניסיונותיו של דודו לחמוק, העלים פגעו ברגלו הימנית, יצרו חתך עמוק. דודו צווח מכאב, וניסה בכל כוחו להישאר על רגלו. גם הרעל שפיעפע בגופו של הדודו החל להשפיע עליו קשות. אט אט הוא נראה מטושטש ומסוחרר אף יותר.
המאמנת המבוגרת נראתה נחרדת. "לעזאזל, דודו, תשתמש במתקפת זעם!" היא פקדה.
דודו, למרות תששותו הרבה, החל להתקדם אל צ'יקוריטה. את ראית היטב שהדודו בקושי עומד על רגליו. למעשה, הקרב הזה הסתיים באופן ברור.

אביט בעצב על דודו, סבלו היה קשה לצפייה, אחרי הכל אני מגדלת לא מאמנת אך אזרתי את כל כוחותיי ואמרתי לצ'יקוריטה בביטחון מהול בעצב ''תסיימי את זה עם עלי תער לכיוון רגליו של דודו, את יכולה'' ואסתכל על העלים עפים לכיוון רגליו של דודו המדדה

פורסם במקור על ידי Lanvin

אין כינוי
לפי פקודה שלך, גופו של דיטו החל להשתנות אט אט. תוך מספר שניות, גופו הורדרד של הפוקימון הגמיש שלך הפך קטן יותר, ושערות צהובות ובוהקות צמחו מכל כיווני גופו. על הרצפה, במקום הדיטו שלך, עמד ג'לטיק קטנטן.
ידעת היטב שהסוג של ג'ולטיק הוא גם חשמל וגם חרק. כלומר, יש לו גם יתרונות וגם חסרונות מול הווינגל המרחף בשמיים.
ברגע שסיים דיטו להשתנות, פקד האיש הממושקף על הווינגל שלו. "ווינגל תשתמש במתקפת אקדח מים!" קרא.
"מכת ברק!" קראת מכיוונך, וידעת שמתקפה מסוג חשמל זו המתקפה היעילה ביותר נגד הווינגל.
אך לפני שדיטו הספיק לייצר את מכת החשמל, זרם המים פגע בו והוא נהדף לאחור. מתקפת החשמל לא הספיקה להשתחרר מגופו של דיטו. דיטו התעשת מהר מאוד, ונעמד על שני רגלי החרק שלו מחדש, מוכן ומזומן שתיתן לו פקודה חדשה.
הווינגל עף מעליו, ממתין לתקוף שוב.

' ממ קודם אני צריך מתקפה שתפעיל סטטוס רע על ווינגל בגלל המהירות שלו' אחשוב ואז אומר "דיטו תשתמש בThunder Wave (אנגלית גרועה)"
'עכשיו אם זה יעבוד הוא ישותק במאה אחוז,אז מתאים עכשיו אלקטרו בול או מכת חשמל' "תשתמש באלקטרו בול!" אומר לדיטו

ttrrtte
צ'יקוריטה הביט גם הוא בעצב בפוקימון המדדה אליו באיטיות, אך הוא ציית לך. העלה שעל ראשו הסתובב, ושוב זרם עלים יצא ופגע בדיוק בשני רגליו. דודו נפל על הרצפה, בלי יכול להמשיך.
"אני מניחה שזה הסוף," אמרה האישה שמנמנה בעצב, והחזירה את הפוקימון שלה אל תוך הפוקדור. "ובכן, כל הכבוד לך ילדה. בהחלט מגיע לך להשתתף בתחרות הזאת אם הצלחת לנצח פוקימון מעופף חזק כמו דודו במהירות כזו. אני מבטיחה לעודד אותך מהבית." היא אמרה לך, ולחצה את ידך.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
צ'יקוריטה הייתה עייפה ואת היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: אחד, אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. שתים, אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. שלוש, במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר, וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.
-----
כן, גם הפעם זה ממש ארוך.

אין כינוי
גיצי חשמל קטנים עברו בגופו של הדיטו שלך שצורתו השתנתה, ולפתע, הוא ירה מגופו זרם חשמלי כחול ובוהק שטס בשמיים היישר אל כיוונו של הפוקימון המעופף. הזרם פגע בווינגל, והווינגל צווח צוויחת כאב.
"אוי לא!" קרא המאמן שמולך. "שיתוק זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לפוקימון מעופף." הוא אמר באימה.
הווינגל החל לצלול אל כיוון האדמה, מנופף בכנפיו בקושי. הבנת שוויגל לא מצליח להזיז את כנפיו היטב כשהוא משותק.
"תשתמש באלקטרו בול!" פקדת על פוקימון העכביש המזוייף שלך.
זרם חשמלי חזק החל להתגבש מעל ראשו של הדיטו של, ואט אט הפך לעיגול אור חזק שניצוצות חשמליים יצאו ממנו ללא הרף. הדיטו שלך שחרר את הכדור הבוהק בבת אחת על הווינגל שעמד במקומו בלי יכולת לזוז. אך שנייה בודדת לפני שהכדור פגע, המריא ווינגל וטס לאוויר. הכדור החשמלי פספס והתפוגג על האדמה.
"מעולה ווינגל!" צעק המאמן שלו בשמחה. "עכשיו, צלול אליו עם מתקפת כמף!" הוא קרא.
הווינגל החל לטוס באוויר לכיוונו של הדיטו שלך.

[QUOTE=Lanvin;1261352]ttrrtte
צ'יקוריטה הביט גם הוא בעצב בפוקימון המדדה אליו באיטיות, אך הוא ציית לך. העלה שעל ראשו הסתובב, ושוב זרם עלים יצא ופגע בדיוק בשני רגליו. דודו נפל על הרצפה, בלי יכול להמשיך.
"אני מניחה שזה הסוף," אמרה האישה שמנמנה בעצב, והחזירה את הפוקימון שלה אל תוך הפוקדור. "ובכן, כל הכבוד לך ילדה. בהחלט מגיע לך להשתתף בתחרות הזאת אם הצלחת לנצח פוקימון מעופף חזק כמו דודו במהירות כזו. אני מבטיחה לעודד אותך מהבית." היא אמרה לך, ולחצה את ידך.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
צ'יקוריטה הייתה עייפה ואת היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: אחד, אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. שתים, אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. שלוש, במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר, וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.
-----
כן, גם הפעם זה ממש ארוך.

'אמ.... דיי הרבה הלכו בשביל אולי...' אחשוב לעצמי בתמיהה, לבסוף אחליט ללכת אל כיוון היער השחור, אני אלך כאשר ציקוריטה לצידי ואתקדם אל עומק היער בתקווה למצא פוקימונים טובים וחזקים לתפיסה, 'בהצלחה לי' אחשוב לעצמי ואתחיל להתקדם

אין כינוי
גיצי חשמל קטנים עברו בגופו של הדיטו שלך שצורתו השתנתה, ולפתע, הוא ירה מגופו זרם חשמלי כחול ובוהק שטס בשמיים היישר אל כיוונו של הפוקימון המעופף. הזרם פגע בווינגל, והווינגל צווח צוויחת כאב.
"אוי לא!" קרא המאמן שמולך. "שיתוק זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לפוקימון מעופף." הוא אמר באימה.
הווינגל החל לצלול אל כיוון האדמה, מנופף בכנפיו בקושי. הבנת שוויגל לא מצליח להזיז את כנפיו היטב כשהוא משותק.
"תשתמש באלקטרו בול!" פקדת על פוקימון העכביש המזוייף שלך.
זרם חשמלי חזק החל להתגבש מעל ראשו של הדיטו של, ואט אט הפך לעיגול אור חזק שניצוצות חשמליים יצאו ממנו ללא הרף. הדיטו שלך שחרר את הכדור הבוהק בבת אחת על הווינגל שעמד במקומו בלי יכולת לזוז. אך שנייה בודדת לפני שהכדור פגע, המריא ווינגל וטס לאוויר. הכדור החשמלי פספס והתפוגג על האדמה.
"מעולה ווינגל!" צעק המאמן שלו בשמחה. "עכשיו, צלול אליו עם מתקפת כמף!" הוא קרא.
הווינגל החל לטוס באוויר לכיוונו של הדיטו שלך.

"מהלך די טיפשי" אמלמל "דיטו מכת ברק תפיל אותו לפני שהוא יפגע בך" "עכשיו Thunder Wave וכדור חשמל בכל הכוח!"

ttrrtte
זרם המאמנים מתחיל להתפזר. חלקם כה מיהרו להכנס ולצלול אל תוך היער, עד שנעלמו כליל או נראו כמו נמצלים קטנות באופק. התחלת ללכת בעצמך, מודעת לגמרי לעובדה שמעכשיו - זה רק את וצ'יקוריטה, והפוקימונים האחרים שתתפסי. מעתה, כל צעד קטן שתעשי, יתועד במצלמות, וכל העולם יצפה בך.
נכנסת אל היער יותר ויותר. עצי הבראש הענקיים התרבו, וכך גם השיחים. השביל עליו הלכת היה עשוי לבנים אפורות וגדולות, והיה טבוע באדמה ביציבות. נראה הי כאילו הוא מונח כאן זמן רב, כיוון שעשבים קטנים צצו בין חריצי האבנים. ככל שהמשכת ללכת עליו, כך התרבו העצים, ונותרת לבדך. לא יכולת לראות עוד איש.
לפתע, שמעת קול קטן בוקע מאחוריך. זה היה קול מעט מאיים, כמו נהמה חזקה. פעימות ליבך דפקו בחוזקה - לא ידעת אם מהתרגשות או מפחד.

אין כינוי
שוב ניצוצות חזקים הופיעו סביב הדיטו שלך, ונשלחו בעוצמה אדירה. מכת הברק פגעה בווינגל בפעם השנייה, והוא התרסק אל הרצפה, מפרפר מכאב. הבחנת היטב שהווינגל לא מסוגל לזוז, הוא התעלף לגמרי.
"זה נגמר. מכה מסוג חמשלי היא בעלת יתרון סוג כפול על ווינגל." אמר האיש שמולך בפנים מאוכזבות. "זה בהחלט היה קרב מעניין. לא ציפיתי שתשנה את הצורה של הדיטו שלך למישהו שהוא לא ווינגל. זה היה... מבריק. צריך הרבה מאוד ידע וניסיון עם דיטו כדי לחשוב על משהו כל כך מתוחכם." הוא הודה בכנות, והחזיר את הווינגל שלו אל תוך הפוקדור.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
דיטו השתנה חזרה לצורתו הוורודה והצמיגית. הוא היה עייף, ואתה היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: אחד, אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. שתים, אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. שלוש, במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר, וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.

אין כינוי
שוב ניצוצות חזקים הופיעו סביב הדיטו שלך, ונשלחו בעוצמה אדירה. מכת הברק פגעה בווינגל בפעם השנייה, והוא התרסק אל הרצפה, מפרפר מכאב. הבחנת היטב שהווינגל לא מסוגל לזוז, הוא התעלף לגמרי.
"זה נגמר. מכה מסוג חמשלי היא בעלת יתרון סוג כפול על ווינגל." אמר האיש שמולך בפנים מאוכזבות. "זה בהחלט היה קרב מעניין. לא ציפיתי שתשנה את הצורה של הדיטו שלך למישהו שהוא לא ווינגל. זה היה... מבריק. צריך הרבה מאוד ידע וניסיון עם דיטו כדי לחשוב על משהו כל כך מתוחכם." הוא הודה בכנות, והחזיר את הווינגל שלו אל תוך הפוקדור.
הבטת סביבך. ראית את המון המאמנים נלחמים זה בזה. חלק גדול מהקרבות הסתיימו, וכל המאמנים המפסידים החלו לעלות לספינה אחד אחד.
דיטו השתנה חזרה לצורתו הוורודה והצמיגית. הוא היה עייף, ואתה היית גאה בה על הניצחון הקליל.
כל הקרבות הסתיימו, ועל האי נותרו מאה מאמנים בדיוק, ממתינים בציפייה לתחילת התחרות הגדולה. המתמודדים כולם היו מתוחים, והביטו על הבמה הקטנה בשקיקה. לפתע, פראנק בוי, מנהל התחרות, עלה עליה, והחל לנהום:
"מאמנים יקרים, כולי שמחה שנשארתם כאן במשחק... אבל דעו לכם, זוהי רק ההתחלה. המשך המשחק צפוי ‏סכנות גדולות בהרבה, סכנות שיערבו לכם ביערות, בנחלים, בשדות, ובהרים. אין לכם שום ציוד מלבד הציוד ‏שניתן לכם – חימישה פוקדורים, חמש מאות דולר, ומפה מדוייקת של האי. תכננו בקפידה איזה פוקימונים את ‏לוכדים, שכן פוקדורים חדשים יהיה עליכם לקנות בכוחות עצמכם." הוא עצר לשנייה, הביט מבט מלא משמעות ‏בכל הנכחים, ואז המשיך. "כמו כן, ישנם חוקים שברצוני להבהיר לכם. והרי הם: אחד, אסור למאמן להוציא ‏מהפוקדור יותר מפוקימון אחד בו זמנית בקרב, אלא אם כן זה קרב כפול או משולש שהוגדר מראש בין ‏המשתתפים. שתים, אתם מחוייבים להסכים לקרב שמאמן אחר הציע לכם, גם אם הפוקימונים שלכם במצב ‏בריאותי רע. שלוש, במידה והפסדת בקרב עליך לשלם מאה וחמישים דולר על כל פוקימון שלך שהשתתף ‏בקרב. מלבד אלו, אין שום חוקים שאוסרים עליכם לעשות כל דבר אחר." הסביר. "ברגע זה, אתם משוחררים ‏לדרככם. אך שימו לב, מאחר וזהו היום הראשון, אנו אוסרים עליכם להלחם זה בזה עד מחר, וזאת במטרה ‏לאפשר לכם להתפזר באי בצורה הוגנת. אני מביא ליידכם את העובדה שאם תאבדו באי, אתם תמיד יכולים ‏להיעזר בשביל המסומן במפה. כפי שאתם רואים," הוא הצביע לשמאלו לכיוון מה שנראה כמו תחילתו של ‏השביל, "השביל לא רק מסומן במפה, אלא הוא שביל ממשי ונוח עליו אתם יכולים ללכת, אך כמובן שלא חייבים. ‏אני מאחל לכם בהצלחה, צאו לדרככם." הוא אמר, וירד מהבמה.‏
כשסיים פראנק לדבר ונעלם אל תוך הספינה הענקית, החלו המאמנים להתפזר באי. חלקם החליטו ללכת על השביל, ולהיכנס יותר ויותר אל תוך היער השחור המסומן במפה שהחזקת בידך, וחלקם החליטו ללכת על שפת הים. את עמד במקומך. תוהה לאן ללכת.

'אוקי,אני יודע טוב מאוד שעל שפת הים יש פוקימוני מים וביער השחור בעיקר עשב אם אני אלך לשפת הים ויאתגר אותי מישהו שהלך ליער,יהיה לו יתרון סוג אז אני אלך ליער' אחשוב לעצמי ואומר לדיטו "דיטו בוא נלף ליער,אם אתה רוצה תישאר בצורה של ג'ולטיק,כי הג'ולטיק שהשתנת אליו בעל הרבה מתקפות ויכול לעזור לנו בקרבות" אומר לדיטו ואתחיל ללכת ליער

אין כינוי
הרעיון להישאר בצורתו של ג'ולטיק לא מצאה חן בעיני דיטו. הוא העדיף תמיד להישאר בצורתו המקורית, והשתנה חזרה.
התחלתם ללכת לכיוון היער. עשרות מאמנים היו סביבכם בהתחלה, אך אט אט כולם התחילו להתפזר, נעלמו באופק הרחוק ונראו כמו נמלים קטנות כשהבטת עליהם. ככל שנכנסת יותר ויותר אל תוך היער, כך התרבו עצי הבראש הגבוהים, והאפלה סביבכם גדלה. השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת, וקרני אור בודדות חדרו מבעד לסבך העצים.
היית לבד לגמרי, אך לפתע שמעת קול קטן מעליכם. הבטת למעלה, אך לא הצלחת לראות מה מקור הרעש. לפתע ראית מה זה היה - שני פוקימונים, זהים לחלוטין זה לזה ריחפו באוויר. הפוקימון היה אדמדם, ונקודות שחורות היו פזורות על כל גבו. אלה היו שני ליידיבה.

פורסם במקור על ידי Lanvin

אין כינוי
הרעיון להישאר בצורתו של ג'ולטיק לא מצאה חן בעיני דיטו. הוא העדיף תמיד להישאר בצורתו המקורית, והשתנה חזרה.
התחלתם ללכת לכיוון היער. עשרות מאמנים היו סביבכם בהתחלה, אך אט אט כולם התחילו להתפזר, נעלמו באופק הרחוק ונראו כמו נמלים קטנות כשהבטת עליהם. ככל שנכנסת יותר ויותר אל תוך היער, כך התרבו עצי הבראש הגבוהים, והאפלה סביבכם גדלה. השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת, וקרני אור בודדות חדרו מבעד לסבך העצים.
היית לבד לגמרי, אך לפתע שמעת קול קטן מעליכם. הבטת למעלה, אך לא הצלחת לראות מה מקור הרעש. לפתע ראית מה זה היה - שני פוקימונים, זהים לחלוטין זה לזה ריחפו באוויר. הפוקימון היה אדמדם, ונקודות שחורות היו פזורות על כל גבו. אלה היו שני ליידיבה.

אתעלם מזוג הפוקימונים ואחפש פוקימון אחר..
---
מצטער שקצר..

אין כינוי
חח זה סבבה, אתה לא חייב. אם כי אני חייב לציין שאני סופר את כל הקרבות שלך, ואני מתחשב בהם (זה ייתן לך כל מיני דברים בהמשך. ומדובר פה בשני פוקימונים, ככה שזה ניצחון כפול, למרות שאני מבין את חוסר ההתעניינות.)
-----
שני הליידיבה שראית אינם מעניינים אותך, ואתה ממשיך בהליכה על השביל. ההליכה המייגעת נמשכת שעה שלמה בנסיון לחפש פוקימון נוסף. לפתע, אתה רואה פוקימון שתופס את תצומת ליבך. גופו של הפוקימון היה לבן לגמרי, ועל ראשו הייתה מאין קסדה ירוקה שקרן אדמדמה ביצבצה ממנה. התחלה לא זיהית את הפוקימון, אך מיד הבנת - מדובר בראלטס.