נושא: פוקימון-אגדת האלוף

קודם כל,אני חייב להסביר.הסיפור הזה לא יהיה קשור למשחק פוקימון רבולושיון שהוצא לווי,בשום צורה שהיא.

דמויות

ג'ימי

ג'ימי הוא הדמות הראשית.ג'ימי אוהב מאוד פוקימוני אש.
פוקימונים:צ'ימצ'אר
מתקפות:
שריטה
פזילה
גלגל אש

ויולט
ויולט היא שותפתו של ג'ימי למסע.
פוקימונים:מורקורו
מתקפות:
חבטה
מכת כנף
ניקור
על חושי
פרקים:
פרק 1:זיכרונות מבית העץ
פרק 2:הצד האפל של הכנף

פרק 1-זיכרונות מבית העץ

"למה אתה מסתכל על לוח השנה הזה כל כך הרבה זמן?"אריק שאל אותי.ברור שהוא לא ידע.לא סיפרתי לו.לא סיפרתי לאף אחד.בעצם,אף אחד לא יודע על זה.רק אני.זה היה לפני 9 שנים,שהייתי בן 6.לי ולאריק היה מקום מיוחד.שלנו.רק שלנו.בית העץ שלנו.הוא היה מדהים והיה בו כל מה שילדים כמונו רצו:היה מחסן ענקי שתמיד היה בתוכו חטיפים וסודה.הייתה מעלית מבול עץ ששימש לריצפת המעלית וחבל שאיתו היינו שולטים בתזוזה של המעלית.אבל האוצר הכי מדהים שלנו היה תיבת הזכוכית הגדולה.בתוכה היו שתי קומות:אחת עם צבעים ועפרונות ודפים ריקים והקומה השניה הייתה מלאה בדפים מצוירים.זה היה האוצר שלנו.ערמות דפי מידע וציורים על פוקימון שחשבתם עליו.כל מידע.כל ציור.כל פרט.ואז זה קרה.זה היה לילה והיה חשוך.אני ואריק עבדנו על דף של פוניטה.בשלב כלשהו היה יותר מדי חשוך כדי לראות,ואריק הלך להביא גפרור ונר.כשחזר,הוא נפל ומעד על הרצפה.הגפרור השתכשך ברצפת העץ ונדלק.הייתה שריפה בבית העץ.אמא ואבא שלי הריחו את העשן ובאו לחלץ אותנו.הם הצליחו לחלץ אותנו בדיוק בזמן.אבל זה היה מאוחר מידי.כל מה שהיה שם נשרף,שום דבר לא שרד."לא!!!!"צעקתי ורצתי לשאריות בית העץ.שום דבר לא שרד."העץ...לא שרד..."אמרתי לאריק עם דמעות בעיניי.לא האמנתי שזה קורה.נפלתי על הדשא.כאילו כבול."לא!!!לא!!!!!!!!!!!!"לא יכולתי לעצור את הבכי.הדמעות חנקו את הגרון שלי ויצאו בצעקה ענקית."לא!!!!!!".אריק שכח מאז,אבל אני מעולם לא שכחתי.היום אנחנו בני 15.אריק והוריו נוסעים לשליחות בקנטו ואני נשאר בסינו.אבל מהר מאוד עזבתי את ההתאבלות.כי היום זה היום שלי.היום אני מתחיל את המסע שלי.ועכשיו,אני יודע את מי אקח איתי.את צ'ימצ'אר.הלכתי למעבדה של הפרופסור,אבל שהגעתי חיכתה לי הפתעה."סגור?מזאת אומרת סגור?"לקחתי את הפתק שהיה על הדלת והתחלתי לקרוא."מאמנים חדשים,שלום.יצאתי לאסוף את הפוקימונים המתחילים שלכם.אחזור בקרוב,פרופסור רואן."אווף!"צעקתי."אההה!!"התפלאתי"אני מדבר מהבטן או שההד שלי מקולקל?!"הצילו!!!"הנה קול הזה שוב.רצתי אחרי הקול.רצתי ורצתי ורצתי עד שהגעתי."תציל אותי!"הקול קרא.זה היה פרופסור רואן.אהה...אהה...לא ידעתי מה לעשות.משהו משך את תשומת לבי.זה היה צ'ימצ'אר.רצתי אליו."תקשיב צ'ימצ'אר,פרופסור רואן נמצא והוא מותקף.אם לא תעזור לי,לא אוכל להציל אותו.אתה רוצה לעזור לי?"שאלתי אותו.הוא הסתכל אלי רגע ואז חייך."צ'ימצ'אר!"הוא קרא.רצתי אחורה וראיתי פוקדור על האדמה."גורל,אל תאכזב אותי.פוקדור צא!"עצמתי עיניים וזרקתי את הפוקדור בחוזקה.הפוקדור בלע את צ'ימצ'אר.הפוקדור התנדנד והתנדנד.לבסוף הוא עצר."יש!!עכשיו,צ'ימצ'אר צא!"פרופסור רואן זרק אלי משהו."זה פוקמד-פוקדקס נייד.הוא יעשה כל מה שפוקדקס רגיל עושה,אבל זה גם טלפון,מפה,וזה יכול למדוד רמה של פוקימון שתפגוש ויודיע לך אם הפוקימונים שלך עלו רמה או למדו מתקפה.עכשיו,תעזור לי!!!"אהה..כן,כן!צ'ימצ'אר תתקוף בשריטה.צ'ימצ'אר שרט את הפוקימון,אבל הוא נסג בחזרה מהר.הפוקימון הסתובב ולפתע התגלה לפניי קרוקנאו אימתני."קרוק!!!"הוא שאג."צ'ימצ'אר!אתה בסדר?"שאלתי אותו והוא עלה על כתפיי."מה נעשה?"חשבתי לעצמי."אולי תיתן לי לעזור לך?"הייתי מבולבל."מי אמר את זה?"אני!"הסתכלתי על הפוקמד ולא האמנתי."אתה מדבר?"לא,אני סתם הזיה שלך ואתה בחלום!עכשיו,אם אתה רוצה להציל פרופסור היום,תכוון אותי לצ'ימצ'אר שלך!"הוא לא הצ'ימצ'אר שלי..."הוא קטע אותי."שלי,שלך!מה זה משנה?!אתה רוצה שהקרוקנאו הזה יאכל את הפרופסור או לא?תעשה מה שאמרתי כבר!"בסדר,בסדר...שתלטן..."רטנתי ועשיתי מה שביקש."נו טוב,ילד.נראה שאתה בר מזל..."הוא התרברב."בר מזל?למה?"כי הצ'ימצ'אר הזה יודע להשתמש בגלגל אש!עכשיו,תתקוף כבר!"אוקיי!רק תזכור מי פה המאמן,טוב?"בסדר,בסדר,רק תזיז את עצמך כבר!"טוב,צ'מצ'אר,גלגל אש עכשיו!"צ'ימצ'אר!!!"הוא קרא והסתער על קרוקנאו.זה היה מדהים.צ'ימצ'אר נלחם כאילו הוא אגדי!הוא התקיף את קרוקנאו מכאן ומשם,ובקושי ראיתי אותו.אחרי כמה דקות הוא חזר לכתף שלי."צ'ים צ'ים צ'אר..."הוא הרים את פניו בגאווה כאילו זכה בתחרות."תודה לך!ג'ימי,נכון?אני שמח שהיית בסביבה,בלעדיך כבר מזמן הייתי מאכל פוקימונים.שמור לעצמך את הפוקמד הזה לאות תודה."מה?!אתה תוקע אותי איתו?!ודרך אגב קוראים לי דקס,"הוא הוסיף."ודרך אגב,ברכותיי,הצ'ימצ'אר עלה לרמה 7 ובלה בלה וכל השטויות האלו..."פרופסור רואן התחיל ללכת."רגע,פרופסור,שכחת את צ'ימצ'אר!"אני יודע,ילד.אני יודע..."הוא קרא לעברי בקריצה.קרצתי לו בחזרה."ועכשיו,"דקס אמר."אם כבר נתקעתי איתך,אפשר לבקש משהו?"חייכתי אליו במחשבה שאולי יהיה נחמד פעם אחת."מה?"אמרתי."תזיז כבר את עצמך!בקצב הזה נגיע לעיר הבאה בעוד שנה!"אתה לא תדבר אלי ככה!"מה אתה אומר?!"אני אומר ש..."צ'ים צ'ים צ'אר..."

וכך ג'ימי,דקס וצ'ימצ'אר צעדו להם אל הלא נודע,כשהם הולכים לעבור מסע של ניצחונות,גאוות,חוויות,חברים,וכמובן,הרבה מאוד ריבים.אז צפו לפרק של פוקימון-אגדת האלוף!

דבר חשוב שהפריע לי, זה שאין רווחי בין לדוגמא "xxxx" למילה אחרת, וגם בכללי שאין עבירת שורה, ובהכל זה שורה מלאה.
לדעתי זה דבר שמפריע מאוד.


בנוסף, לפתוח אשכול חדש לא יעזור לך בכלום וסתם ינעלו אותו

אני מפרסם את הפרק הבא בתקווה שאנשים יגיבו ויאהבו.בבקשה וקריאה מהנה!

פרק 2-הצד האפל של הכנף

"אני לא!"."אתה כן!"."אני לא!"."צ'ים צ'ים צ'ים צ'אר..."צ'ימצ'אר נאנח בכבדות.דקס וג'ימי היו בעיצומו של ויכוח."תתקיף עכשיו!"נשמעה צעקה."אתה כן!"דקס צעק.ג'ימי עשה משהו שהיה צרך לעשות מזמן.ללחוץ על כפתור הכיבוי של דקס."סוף סוף...עכשיו מה הייתה הצעקה הזאת?"צ'ימצ'אר הצביע לכיוון שיח."צ'ים צ'אר צ'ים..."ג'ימי התכופף לעבר שיח וראה משהו במעורפל.הוא התקרב וראה נערה עם עיניים חומות כמו שוקולד ושיער חלק וארוך."וואו..."ג'ימי נעשה חולמני."צ'ים צ'אר צ'אר!"צ'ימצ'אר טפח על ראשו של ג'ימי."אה,כן...מה אתה אומר,צ'ימצ'אר?נזמין אותה לקרב?"צ'ימצ'אר חייך."צ'ימצ'אר!"ג'ימי יצא מהשיח."היי,את!את רוצה להילחם?"היא ענתה לו."בטח!קוראים לי ויולט.בדיוק הייתי באימון עם המורקורו שלי."היא מחייכת."

אחרי חמש דקות

טוב!אז בוא נילחם!צ'ימצ'אר צא!תשתמש בשריטה!"צ'ימצ'אר עמד זקוף ונחוש."צ'ימצ'אר!"ויולט חייכה."מורקורו צא!בוא נתחיל עם מכת כנף!"צ'ימצ'אר רץ לכיוונו של מורקורו.הוא הצליח לשרוט קצת את כנפו אבל לא היה נזק משמעותי.מורקורו עלה לשמיים וכנפו התחילה לזהור.הוא שעט לכיוונו של צ'ימצ'אר."צ'ימצ'אר תתחמק מהר!"אבל צ'ימצ'אר לא הספיק.מורקורו חבט בחוזקה בצ'ימצ'אר שעף והתרסק על עץ."צ'ימצ'אר מהר!תחפור באדמה ותפתיע את מורקורו!"וכך היה."מור?"מורקורו הופתע.הוא לא ידע איפה צ'ימצ'אר."צ'ימצ'אר,עכשיו שריטה!"צ'ימצ'אר עלה מהאדמה בקפיצה מדהימה ושרט את מורקורו שהתרסק לתוך האדמה."צ'ימצ'אר עשה את זה שוב!"ויולט חייכה."לא הפעם!מורקורו,עלה לשמיים!"צ'ימצ'אר קפץ מהאדמה אבל היה מבולבל.איפה מורקורו?מורקורו הכה בצ'ימצ'אר בחוזקה במכת כנף,והוא התרסק על עץ נוסף."צ'ימצ'אר!"צ'ימצ'אר כעס.לפתע הוא הוציא כדורי אש קטנים שפגעו בכנף של מורקורו."מורקורו,מכת כנף!"ויולט אמרה.מורקורו ניסה להשתמש במכת כנף,אבל לא הצליח."צ'ימצ'אר!למדת להשתמש בגחלת!תפגע במורקורו שוב!"צ'ימצ'אר ירה כדורי גחלת לעברו של מורקורו."מורקורו,תשתמש בעל-חושי!"עיניו של מורקורו זרחו בסגול וגם הכדורים.מורקורו שלט בגחלת."עכשיו,תירה את הגחלת לצ'ימצ'אר!"ג'ימי קרא לעברו של צ'ימצ'אר."מהר,תחבוט בהם!"ג'ימי אמר."גם אתה!"ויולט אמרה למורקורו.לפתע הקרב הפך למשחק פינג פונג.צ'ימצ'אר העיף את כדורי הגחלת לכיוון מורקורו,ומורקורו חבט בהם כדי שיפגעו בצ'ימצ'אר."זה לא יגמר.הם שקולים אלינו.אני חייב למצוא יתרון.רגע,יש לי!צ'ימצ'אר!כשכדורי הגחלת יגיעו אליך,תשתמש בכוח שלהם ותשתמש בגלגל אש!"צ'ימצ'אר הסכים."צ'ימצ'אר!"צ'ימצ'אר השתלב עם כדורי הגחלת וגלגל האש הפך לשחור-סגול."מורקורו!"מורקורו ניסה להתחמק אבל זה היה מאוחר.מורקורו נבלע בתוך גלגל האש ולאחר מכן התרסק על האדמה.הוא מעולף."ניצחנו!"ג'ימי קרא בקול."ניצחת!זה מגיע לך."ויולט חייכה."תגיד,אתה רוצה להצטרף אלי?"חשבתי לרגע."כן!"עניתי במהירות."עכשיו,שמעתי שיש בעיר סאבליון תחרות דייג באגם בלו."חייכתי."בכיף!"החזרנו את צ'ימצ'אר ומורקורו לפוקדורים והלכנו לעיר סאבליון.


בפרק הבא של פוקימון-אגדת האלוף:ג'ימי וויולט ממשיכים בדרכם לאגם בלו כשבדרכם הם צריכים לעבור את יער התעתועים,יער מלא בחזיונות תעתועים ועוד.מספרים שמי שנכנס לשם מעולם לא יצא!מה יקרה?האם הם יצאו משם?
כל זאת בפרק הבא של פוקימון אגדת האלוף!

וואו וואו וואו וואו וואו!
חכה רגע, נסיתי לקרוא את הטקסט שלך, אבל לא יכולתי, נתקלתי בחומה בלתי עבירה.
תקשיב לי ותקשיב לי טוב לעצה של החיים שלך בנושא כתיבה:
גם אם יש לך את הטקסט הכי מעניין בעולם, שיש בו את הפיסוק בצורה הטובה ביותר והמתאימה ביותר.
זה עדיין לא יעזור לך בכלום אם אתה לא תשים רווח אחרי פסיק ונקודה, ממש כמו במשפט הזה. רואה? גם אחרי כל שאר סימני הפיסוק! כמו שהרגע הראתי.
דבר שני, אחרי שעיניין מסתיים, אתה חייב לרדת שורה כך שהטקסט יהיה מחולק בצורה הגיונית וכדי שזה גם יראה נעים לעין.

לדומא: אני אביא גם משפט, אבל אתה רואה שירדתי שתי שורות, זה כי אני בנושא נפרד אפילו יותר. ועכשיו כשאני אביא את הדוגמא אני ארד שורה עוד פעם:
"זה היה בוקר יפה. השמיים היו צלולים והציפורים ציצו בנחת.
'איזה בוקר יפה' אמר דני והתחיל לטייל באזור.
לפתע, נשמעו צעדים וערפל קל החל להסתמן.

במקום אחר, לא הרחק משם..."
אני מקווה שזה מובן.
אחרי שתשפר את הריווח שלך אני אקרא את הטקסט.

רציתי להתחיל לקרוא לא הצלחתי זה משגע תעיניים
אם זה היה בספר היה קל יותר אבל זה עוד במסך, יותר גרוע לעיניים
תסדר את זה למה לא יהיו לך קוראים
בהצלחה בסיפור שתסדר אני יתחיל לקרוא ונראה אם נעקוב

תודה לכולם על התגובות זה משמח אותי שאנשים גם מגיבים ולא רק קוראים.לגבי הריווח,אני מנסה לתת תחושה שבאמת רבים כמו נגיד באנימה של פוקימון:

אש:כן נכון!
ברוק:לא נכון!
אש:כן נכון!

הבנתם?אני באמת אנסה לעשות את זה בצורה הכי ברורה שאפשר.
פרק 3 יבוא או היום או מקסימום מחר כי יש לי היום מלא דברים אז אם לאהיום אז מחר.

שלום לכולם מצטער על העיכוב היו לי הרבה מבחנים החודש אבל סיימתי ועכשיו אני חוזר לכתוב,אני לא יכול לכתוב עכשיו את הפרק כי עוד 15 דקות אני צריך לזוז לחוג,אז אני אכתוב את הפרק היום או מקסימום בטוח עד מחר.אז יאללה,תגיבו ותספרו איך הסיפור.