מצטער על העיקוב הקטן פשוט חיכיתי ליותר תגובות אבל שיהיה...
פרק 3:מלך הנחשים
"אתה בוודאי 'הקוברה', יצור עצום ובנוסף לזאת וורטלס ברמה גבוהה מן השאר, למען האמת הכי גבוהה, נדיר למצוא כמוך, אני מניח שאתה די חזק לא כמו חבריך העלובים" הוא המשיך.
"כנראה..." מלמל הקוברה.
"אבל חבל שאני לא יכול להגיד אותו דבר עליך, צייד השדים, גריי דניאלססססון"
השניים נעמדו אחד מול השני בעוד גריי מביט בעיניו הצהובות באימה.
אף אחד לא העז לבצע מהלך עד שלפתע, "היי ראש נחש!" שמע לפתע הקוברה את קולו של גריי, הוא נדהם לגלותו מאחוריו ובלי התראה מוקדמת ירה גריי שני כדורים מדויקים אל תוך פיו של הקוברה, נראה היה שהמהלך גמר אותו אך אז..."כל כך עלוב!" הוא אמר בקולו הצורם וירה את הכדורים בחזרה בעזרת פיו בלבד אל עבר גריי אשר נפגע קלות.
"לעזאזל..." מלמל גריי ונראה שהקוברה לא התכוון להפסיק, הוא פער את פיו וגרם למשב רוח עז וחזק כל כך שהעיף את גריי דרך השמשות המנופצות אל תוך טרקלין המלון.
"איזה ריח בנאדם, חשבת על לצחצח ניבים פעם?" מלמל גריי בקושי.
"זה נראה לך מצחיק?!" זעם הקוברה ושלח עשרות נחשים קטנים מידו אשר התנפלו על גריי והחלו מכסים אותו כולם.
"כל כך עלוב, ואני עוד ציפיתי לאתגר ממי שמכונה 'מלאך המוות האדום' " גיחך הקוברה וניגש ללכת מן המקום.
"לאן, אתה, הולך..." נשמע קול תשוש, למרבה הפלא גריי קם על רגליו למרות עשרות הנחשים אשר עטפו אותו.
היה ניתן להרגיש זאת, האוויר עצמו התחמם בעוד הקוברה מחייך חיוך גדול, "זה מתחיל" הוא מלמל.
גופו של גריי החל בוער באיטיות ומיד לאחר מכן נוצר פיצוץ עצום אשר העיף את כל הנחשים מעליו ושרף אותם למוות.
גריי עמד במקומו, להבה כלשהי עטפה אותו, צבע עיניו החום והסטנדרטי השתנה לצבע לבן וריקני, ניתן היה להרגיש באישיותו בגרות רבה יותר מאשר גריי המזלזל שכולנו מכירים.
"קדימה!" הוא קרע ועט במהירות עצומה אל עבר הקוברה.
"הכוח הזה..." נדהם הקוברה וניגש להדוף אותו עם זנבו אך לפני שהספיק לשים לב גריי הופיע מאחוריו, "אגרוף להבה!" הוא קרא ואת ידו החלה עוטפת להבה עצומה, הוא לא היסס לרגע ופגע אנושות בקוברה עם אגרופו העצום.
על אף שנותר חצי מובס הקוברה החל מצחקק, צחוק מרושע אשר הדרדר מרגע לרגע.
"מה כל כך מצחיק?!" זעם גריי.
"ובכן" קם הקוברה על רגליו, "מכיוון ששחררת את הכוח האמיתי שלך..." הוא מלמל.
"מה דעתך שאציג בפניך את שלי?!" קרא הקוברה.
הילה לבנה כלשהי החלה עוטפת אותו ובשאגה אחת הוא גרם לעשרות בנינים אשר סבבו את בית המלון להתמוטט.
כוחו המורגש באוויר הדליל היה כל כך עצום עד שאפילו גריי נרתע עד מאוד.
"קדימה, ססס" אמר הקוברה, נראה היה שקולו השתנה לקול מפחיד ונבזי אף יותר.
במהירות רבה הוא חבט בגריי בעזרת זנבו ומיד לאחר מכן תפס אותו בעזרת לשונו הארוכה.
"איך ההרגשה?" הוא מלמל ולחץ את גריי באופן כל כך חזק עד שפליטות כאב עצומות נשמעו ברחבי המלון ההרוס.
"אם אני רק...אצליח להגיע..." מלמל גרי והחל מנער עצמו, מיד לאחר מכן ללא היסוס, הוא שלף אחד מאקדחיו וירה בעינה הימנית של הקוברה מה שגרם לו לשחרר אותו.
"בן אנוש עלוב!" הוא קרא בעצבים והחלה מנסה לפגוע בגריי בעזרת זנבו אך זה התחמק במהירות.
"נמאס לי לשחק!" הוא קרא בזעם וכוחו התגבר אף יותר מה שכמעט גרם לכל המלון להתמוטט מן הלחץ הרב.
"גז רעיל!" הוא קרא וירה סוג של עשן סגול במהירות עצומה אל עבר גריי המשותק מן הכוח העצום.
היה נראה שזה הסוף, שגריי מת אך לפתע, "איי!!" נשמעו פליטות כאב עצומות, אך זה לא היה קולו של גריי.
"ג'יימס!" קרא גריי אשר לא האמין למראה עיניו, הוא מצא את ג'יימס אשר ספג בכוונה את המכה במקומו, מוטל על הקרקע.
"למה?!" שאל גריי בזעם בעודו מביט בג'יימס הגוסס.
"אני שמעתי על המשימה שלך..." מלמל ג'יימס בכוחות חלושים בעודו משתעל דם רב.
"יש לך עוד הרבה דברים לעבור ילדון, אני כבר מיציתי את החיים שלי, חוץ מזה, הייתי חייב לך זוכר?" אמר ג'יימס ומיד לאחר מכן, לפני שהספיק גריי לומר מילה, עיניו של ג'יימס נעצמו והוא נותר על האדמה חסר רוח חיים, מת.
הקובה החל מצחקק בקול רם ומצמרר, "כל כך פתטים!" הוא קרא ולא עצר עצמו מלגחך בעוצמה.
"הוא לא פתטי" נשמע קולו של גריי, הוא השפיל את ראשו ונראה היה שאישיותו הפכה רצינית יותר שוב.
"אתה תשלם על זה..." מלמל גריי והביט בעיניו של הקוברה, השניים הפגישו את מבטיהם והפעם היה נראה שהקערה נהפכה על פיה, מבטו של גריי היה כל כך רציני ומצמרר עד כדי כך שהקוברה נרתע קלות.
"היי, בוא נרגע קצת, אני יודע שאתה לא רוצה לעשות את זה" אמר הקוברה בבעתה, נראה היה שהכוח שגריי שידר היה כל כך עצום עד שהצליח להפחיד אפילו את הקוברה האיום.
"זה כבר מאוחר מדי" מלמל גריי והלך לעברו באיטיות בעודו מכין את אקדחיו.
"בבקשה, אני אעשה כל מה שתרצה, מבטיח!" החל הקוברה מתחנן בפני גריי.
"אני מצטער, אבל אתה גרמת לזה" אמר גריי בקול חלוש ובעט בקוברה בעוצמה כה רבה מה שגרם לקוברה להיפגע ולהגיע עד לגג המלון בעוד גריי השתגר לשם בקלות.
"זה נגמר" אמר גריי וכל מה שהספיק לו בכדי לסיים את הקרב הזה הוא מבט אחד, בכדי שהקוברה יעלה בלהבות ויזעק בעודו מת מוות מכאיב ומייסר.
~~~~~~~~
*כמה דקות לאחר מכן
גריי נחת על הקרקע בעודו חוזר למצבו הרגיל, הוא נדהם לגלות ילד צעיר אשר הביט בו בתדהמה והחזיק את מודעת המבוקש שלו.
"אין לי זמן לזה!" אמר גריי בקול עוין אך הילד תפס בכתפו.
"אני...הבן של ג'יימס, אתה יודע איפה אבא שלי?" הוא שאל מפוחד במעט.
גריי חייך חיוך קלוש וכרע ברך אל עבר הילד הצעיר בעודו מצביע אל עבר הכוכבים הנוצצים, "אבא שלך היה גיבור" הוא אמר וליטף את ראש הילד אשר דמעות זעירות זלגו מעיניו.
"הוא יחזור?" שאל הילד בעצב את גריי אשר ניגש ללכת מן המקום.
"אי אפשר לדעת חבר, ניסים קורים בעולם הזה" חייך אליו גריי ונעלם משם.
~~~~~~~~
*יומיים לאחר מכן
"פושע או גיבור?, ממשלת יפן הודיעה כיום בבוקר על תמיכתה במבוקש הידוע גריי דניאלסון, הסיבות עדיין אינן ידועות" דקלם אדם מוכר בתחנת המשטרה החשוכה של ניו יורק מתוך עיתון הבוקר.
הוא לבש מדי סוהר נוקשים, נראה היה שזה אותו אחד אשר הופיע לפני זמן מה בתחילת מסעו של גריי.
"מה עכשיו אדוני?!" שאל אותו הסוהר כשהוא מקפיד על עמידה זקופה ומצדיע לדמות מסתורית ומעורפלת אשר פלטה עשן רב מפיה, כנראה מהסיגר שהיה שהחזיקה ידה.
"מצוין" מלמלה הדמות המסתורית.
"אבל אדוני..." אמר הסוהר אך אותה הדמות השתיקה אותו.
"תרגע ג'ו" אותה הדמות קטעה אותו, "הכל הולך לפי התוכנית".