נושא: סיפור חדש, תציעו שמות

תודה D=

חחח אני רואה שהנושא של "כלא" נכנס חזק לפורום ספרות ..

מאוד אהבתי איתי ,אתה כותב מדהים והתחברתי לפרק ולדמות .
יאללה פרק 2!

תודה
וזה לא סיפור על כלא.. זה היה כדי לחבר אל הדמות ה"רעה" כביכול.. נראלי Xd
בקרוב פרק הבא אני אשתדל לכתוב

פרק 2- עסקה
ג'ייק פאנג מוסר דרישת שלום חמה' וציור של סמיילי נבזי נחרטו על הרצפה המעופשת של הצינוק המבודד בנשק ממברשת השיניים. שאגב- נשברה לי לאחר ציור הסמיילי הנבזי. ''ביי ביי בית כלא'' מלמלתי, סורק את החדר במבט חשדני, ידעתי על מצלמות האבטחה. זה היה יום לאחר שחרורו של סטון ווילאן, וכבר נמאס לי מהצינוק, יומיים או שלושה לאחר שנכנסתי אליו. הבטתי למעלה, אל פתח האוורור שככל הנראה עתיד להיות פתח המילוט שלי, בפינת החדר- לידו, הוצבה מצלמה מעופשת ושבורה, מכוסה ברוק ובשתן (ואם שואלים- זה לא קשור אליי), כבר טיפלתי בה, חששתי שישנן עוד מצלמות. ''גם אם יש'' אמרתי ''אני לא מתכוון לחקות שיגלו שטיפלתי במצלמה אחת''. בזינוק שראוי להשתוות לזינוק של חתולים, שברתי את המכסה של תעלת האוורור, לאחר חצי דקה כבר הצטופפתי למעלה, בתוכה. הברגים שריתקו את המכסה לתעלת האוורור היו עקומים לגמרי, ושקע במתכת של המכסה סימן את האגרוף שלי בבירור. זחלתי, אני חושב בערך חצי שעה, עד ששמעתי את האזעקה של בית הכלא, גילו שברחתי, הייתי פזיז כשבחרתי לצאת שעה לפני ארוחת הבוקר. ''מה לעזאזל!?'' מלמלתי כשראיתי פרצוף מוכר לפניי, פרצוף מעוך ומכוער. ''את העסק איתך אגמור ביום אחר'' המקסיקני, מנהיג הכנופיה החבול והפצוע אמר. ''חקיין, לפחות גילו אותך ולא אותי'' גיחכתי, והסתובבתי. מאחוריי שמעתי קול שבירה מהדהד, וקול של סוהר אומר ''מה? אתה ברחת? אתה *יודע אולי איפה מר ג'ייק פאנג..?''. יכולתי להרגיש בנימה המרושעת במשפט שאמר, מה שרק גרם לי להאיץ ולזחול מהר יותר. ''לא!'' נשברתי כשראיתי מולי כמה סוהרים זוחלים במערכת האוורור למולי. פתחתי את הפתח הקרוב בנגיחה (ניסיתי להשתמש בראש) וקפצתי למטה, אוחז בראשי המדמם ומקלל את הרגע שנגחתי במתכת הקשה.
סוהר אחד הבחין בי, סוהר בכיר בכלא. שמו היה ג'ון מארש, הוא היה המפקד הקשוח של הצבא, אבל בכלא. ''ג'ייק פאנג'' ג'ון שלף מקטרת מכיס חליפתו והחל לעשן ''אז ניסית לברוח? לא רעיון חכם''. החדר היה חשוך, אבל זיהיתי אותו- חדר האוכל. ג'ון הלך והדליק מנורה שזהרה באור קלוש במרכז החדר. על כיסא ישב שם, מעולף לגמרי, מנהיג הכנופיה המקסיקנית. הוא היה חבול בפניו, והיה ברור שעבר חקירה, הוא היה קשור לכיסא עם ידיו ורגליו בעזרת חבל עבה. ''הוא גילה לנו'' ג'ון חייך אליי ''ואתה הולך לגלות לי למה רצית לברוח''. ''לא כל כך קשה לדעת למה'' עניתי לו ישר, בלי לחשוב ''שכחתי שאתה כזה בול עץ... כנראה בגלל זה קשה לך להבין. יש לי שאלה שתמיד הציקה לי, איך זה להיות טיפש כמו נעל? אני לא מתכוון להגיד לך למה אני בורח''. ''הו, אתה כן'' ג'ון אמר בחשדנות, עינייו הצטמצמו מאוד בנסיון להבין אם לעגתי לו. *''אתה עומד להגיד לי למה ברחת'' הוא שלף סכין, באותו הרגע ראיתי שפניו של מנהיג הכנופיה מכוסים חתכים. ''שאני אחקור אותך?'' ג'ון שאל ''להוציא את פיסת המידע בכוח? זה מה שאתה רוצה, כנראה''. ''לא, אתה לא תוציא אותה'' אמרתי בביטחון ''כי את ג'ייק פאנג לא שוברים, וכי ג'ייק פאנג- לא יהיה כאן בשבילך''.
''אנטוניו לופז'' אמרתי את שמו של מנהיג הכנופיה המקסיקנית ''אם אפגוש בך שוב, אהרוג אותך''. ''אתה לא תעז!'' ג'ון צעק בזעם כשהבחין במה שהתכוונתי לעשות. ''צ'או מותק, אשלח לך מתנה ממני, אל תדאג'' רצתי, מלא בזעם אל עבר הקיר. במצבים רגילים הייתי נתקע בקיר, ושובר כמה עצמות. אבל במקרה הזה, פשוט בכוח על טבעי הקיר רוסק בבעיטה, והייתי מחוץ לכלא, בחצר. צליל חתך את האוויר, חתך בעומק של שני סנטימטרים הופיע בלחי השמאלית שלי. מולי נחתה הסכין של ג'ון מארש בקול רשרוש, ננעצת בעשב של חצר בית הכלא. סובבתי את ראשי באיטיות, הדם עלה לראשי. מאחוריי, ג'ון הביט בי דרך החור בקיר במבט מלא גאווה וחיוך מרושע תקוע בפרצופו. המבט שלו הפך למבוהל, הוא הושיט את ידו לכיוון חגורתו, לכיוון האקדח שלו. ''לא הייתי עושה זאת במקומך'' אמרתי, הרגשתי כאילו גופי עולה באש, כאילו אני מסוגל לעשות כל דבר, ושום דבר לא יכול לעצור אותי, אפילו לא המוות בכבודו ובעצמו. הרמתי את הסכין כמהופנט, וצעדתי לכיוון ג'ון מארש. ''מ... מה אתה עושה?'' הוא צעק מבוהל, כשהגעתי למרחק של מטרים ספורים ממנו. ידי האוחזת בסכין הונפה, והתקרבה לחזהו של הסוהר. אבל לפעמים, לא הכל הולך כפי שאתה מתכנן, בעיקר לא אם שמך ג'ייק פאנג. באותה שניה הייתי בטוח שהוא ירה בי, למרות שלא הרגשתי את הכאב שהייתי אמור לחוש מכדור האקדח. תרסיס פלפל! למוח שלי לקחו בדיוק שלוש שניות להבין מה היה הנשק שריסס אותי לפני שהתעלפתי.
התעוררתי בחדר חשוך, לפי השולחן שהיה לפניי הבנתי שזה משרד כלשהו. ישבתי על כסא מעץ, קשור באזיקים עם שתי ידיי מאחורי הגב. מולי, יכולתי להבחין שנעמד אדם כלשהו, דרך הצללית הכהה על השולחן החום. ''אז בסוף ברחת, אה?'' קולו המלגלג של ג'ון הדהד בחדר הסגור, הרמתי את ראשי המושפל לשולחן והבטתי בו. סימן דקירה עמוק נראה בידו, חייכתי, את המתנה שלי נתתי לו. הוא היה אדם מהסוג שלא הייתם רוצים לפגוש בו בסמטה אפלה, היה לו שיער שחור קצר ושמנוני, מגולח משני צידי הקרקפת שלו. היו לו שפם וזקנקן מטופחים למראה, גוון עורו היה בהיר. מיותר לציין שהוא היה שרירי כמו גורילה. לאחר כדקה של מבט ממושך בי, כאילו הוא מתלבט אם לדפוק את ראשי בקיר עד שאמות או לתלות אותי, הוא פצה את פיו. ''באמת חשבת שתצליח לברוח?'' הוא מלמל ''אבל הרשמת אותי ג'ייק פאנג, הצלחה גדולה למרות שלא נעזרת באף אחד''. לא הגבתי, אם יש דבר אחד שלמדתי בכלא זה סובלנות, ההצלחה שלי ביציאה מהשיחה חי הייתה תלויה ביכולת שלי לשתוק. הוא הניף את הסכין באיום, ושרט את הלחי הימנית שלי. שאגתי מכאב, הדם האדום שלי נטף מהסכין על השולחן, וכמובן שגם דלף מהלחי שלי. ''מוותר?'' הוא שאל. ''לעולם לא!'' עניתי, דפקתי את האזיקים בכיסא, אבל לא הצלחתי להשתחרר. ''הפעם דאגנו לאזיקים לאסיר הבעייתי ביותר בכלא'' חיוך התפשט על פניו, הוא היה כמה צעדים לפניי. ''אתה יודע מה? אני מכיר את המצב שלך, אתה מזכיר לי את... את עצמי'' עצם המחשבה שאני מזכיר לו את עצמו כבר העלתה לי גל של בחילה במעלה הגרון שלי, איכס! אבל לא דיברתי, הוא עוד לא אמר משהו לרעתי. הוא שתק לעוד כדקה או שתיים, מהרהר. המצח שלו התקווץ והתקמט כאשר חשב, רציתי יותר ויותר לגחך. אבל הוא פצה את פיו לפני שהעלתי את הסיכויים שלי להדקר שנית. ''אני אעשה איתך עסקה, ואעזור לך לצאת מכאן'' ג'ון אמר ''שמעתי על הסיפור עם השד האפל''. מה? הייתי בהלם מוחלט, סוהר טיפש כמו נעל חושב שאני מזכיר לו אותו, ואז רוצה אפילו לעשות איתי עסקה?
''אני מכיר את השד האפל, למעשה הוא האחראי לזה'' הוא הראה לי צלקת שנובעת מחתך של מסור חשמלי בזרוע שלו. ''אאוץ'... לא ידעתי...'' היו המילים היחידות שבקעו מפי ההמום. ''זה בסדר'' הוא המשיך ''האמת שאני מכיר את השיטה שלו, וגם אני הייתי אסיר כאן''. רגע! מה? הסוהר הכי מפחיד בכלא היה פעם אסיר?! גיחכתי, לא הייתי בטוח אם התעלם ממני או שפשוט לא שם לב. ''על כן, החלטתי לעזור לך לצאת מכאן, אם רק תהרוג את השד האפל בשבילי'' הוא סיים את הצעת העסקה. ''לא יכולתי לבקש עסקה יותר טובה, מסכים''. הוא שחרר אותי מהאזיקים, וישר תפסתי בדשי חולצתו בעוצמה. משכתי אותו לכיווני, ואז שחררתי יד אחת ונתתי לו אגרוף בפרצוף, מהצד. ''אתה משהו מיוחד, ג'ייק פאנג'' הוא אמר ולחץ את ידי הימנית. אחרי חצי שעה כבר הייתי במסוק, בדרך לניו יורק.

פרק מותח, כתוב בצורה טובה אך מסורבל. כדאי שתחלק את זה לפסקאות.

זה מחולק ל- 4 אם לא שמת לב..
הוא מסורבל בעלילה או במראה?

פרק ממש טוב!

הנה הצעות לשם-
החיים בכלא
הבריחה(אני משערת שהוא יברח עם לא אז לא חשוב חח)
הבריחה מהכלא

פורסם במקור על ידי ita

זה מחולק ל- 4 אם לא שמת לב..
הוא מסורבל בעלילה או במראה?

אבל זה מחובר, התכוונתי לרווח רציני...

מספיק אנטר לכל פסקה לדעתי

זה לא סיפור שעוסק בכלא, אבל תודה על השמות למרות שלא אעשה בהם שימוש

הפרק באמת מסורבל קצת ..
הוא נראה כמו פסקה אחת ענקית שקשה לקרוא.
אהבתי את הפרק מבחינת תוכן , רק כדאי שתסדר את המבנה

סיפור פשוט מדהים!!
כתיבה מעולה!!
רעיון לשם לסיפור: הנקמה

היה תענוג לקרוא. דניס אתה משתפר מסיפור לסיפור!
בכלל המצב בפורום מוכיח שיש סיבה להמשיך ולדחוף בפורום ספרות!

כל הכבוד חביבי!

הערות: המבנה של הסיפור התיש אותי! התאמצתי לשוב ולקרוא את זה!
גם העלילה עצמה מהווה משהו שקצת קשה לבלוע.