אז זה הולך להיות הסיפור שלי, חלק גדול ממנו כבר כתוב במחברת שלי, אבל בעצם כל מה שיש לי זה רק תחילתו של התהליך שהסיפור עובר. אני מקווה שתהנו ממנו ותמיד אני אשמח לשמוע תגובות ותגובות בונות.
הערות הכותב להבהרה:
בסיפור אני עוקב אחרי אש מהאנימה.
אבל, בעקבות התדרדרות האנימה (לאורך העונות), מצאתי את עצמי מחוייב לכתוב את הסיפור הזה.
כאן אני חייב להודיע, שאם למישהו יש שם טוב יותר להציע, אני פתוח להצעות.
הרבה פעמים ישנם אנשים המתקשים לעקוב אחרי הפרקים שיוצאים כי הם לא יודעים אם ומתי יצא.
לכל זה יש פיתרון פשוט, אני אסביר אותו כאן בספויילר שלא יתפוס מקום:
ספוילר
הרקע לסיפור והרעיון שאני מעמיד מאחוריו:
ספוילר
הפרק שממנו מתחיל הסיפור:
http://wwwstatic.megavideo.com/mv_pl...jpg&v=YQO35AOI
הפרק באנגלית, מצטער. אתם גם יכולים ללחוץ עליו ולהגיע לדף של המגה וידאו המתאים.
למי שרוצה לדעת, זה פרק מספר 463.
והנה התקציר שלו שכתבתי בעצמי:
הפרק שלפני מה שהיה לפני הפרק הראשון:[מצחיק שזה מזכיר לי את הסרט השלישי של מלך האריות "אנחנו מתחילים מלפני ההתחלה". טוב, מצטער, נסחפתי ואיבדתי שליטה, לא יחזור על עצמו.)אש מגיע אל עמק פאנון, שם נמצאת הפעם פירמידת הקרב.
אש פוגש את האחות ג'וי שבאזור, ומגלה שהיא אוהדת "שרופה" של קרבות פוקימונים ותחרויות סרט, וגם מאמנת מוכשרת.
אש פוגש את בראנדון, שמצא את מה שהוא חיפש (כי הוא זז עם הפירמידה ממקום למקום כדי לחקור עתיקות), והוא כבר רוצה ללכת למצוא פוקימון מיוחד, אבל אחרי שאש אמר לו שהוא התאמן, הוא מסכים להישאר עד אחרי הקרב.
בראנדון מגלה לאש שהוא ילחם עם הרג'יסטיל שלו, ואש מבקש מפרופסור אוק את טורקול שלו.
אחרי קרב קשה אש מפסיד, אבל הוא לומד משהו חדש.
בסוף הפרק, בראנדון יוצא לבדו (בלי הפירמידה) כדי לתפוס את הפוקימון המיוחד.
שמי הלילה לא נראו כחולים, אלא יותר כחולים כהים, מאוד כהים. מאוד כהים ומלאים כוכבים, כאילו רצו להתחרות בשמש השחצנית שבלי להתאמץ מאירה את הכל.
והירח, עמד כל כך עצוב בצורתו הכמעט מלאה, כאילו לרוח אותו יצור שהביט בו מלמטה.
אם נביט מקרוב, נוכל להחין שאותו יצור יפייפה שהביט בירח היה לא אחר מאשר באטרפרי אשר לצווארו כרוך צעיף צהוב.
"פררייי?" נשמע צליל שגרם לבאטרפרי להסתובב אל עבר באטרפרי וורודה ויפה שהייתה מאחוריו, כנראה באה לחפש אותו כי היא דאגה לו.
באטרפרי התכוון לענות לה, אבל לפתע נשמע משק כנפיים אשר קטע ברגע את האווירה העצובה ששררה.
באטרפרי מסתובב ורואה פידג'יוט ועליו רוכב, בן אדם, שנחת לידו ולא נראה שבטעות.
"באטרפרי?" שואל האיש. באטרפרי לא כל כך מתרגש מהשאלה, איזו שאלה זאת לשאול באטרפרי האם הוא באטרפרי.
"זה חייב להיות אתה" אומר האיש "אין עוד אחר שמתאים לתיאור." האיש כנראה מדבר בעיקר לעצמו, כי באטרפרי, כמו מרבית הפוקימונים, לא הבין מה האיש אמר.
"יש לי הודעה להעביר אליך" אומר האיש העקשן "ואני יודע שאתה כנראה לא מבין אותי, אבל אני יודע שאת ההודעה אתה בטוח תבין".
הוא מתקרב אל באטרפרי ומביט לו בעיינים, ובטארפרי מביט בו במבט לא מבין.
"אש צריך אותך, באטרפרי." הוא אומר לו לבסוף כשבאטרפרי כבר התחיל להירתע מהקירבה של הראש הזר "אני בטוח שתוכל למצוא אותו, והוא זקוק לך".
ההבנה הכתה בבאטרפרי. הבאטרפרי שלידו כנראה ראתה שקרה משהו, כי היא החליפה עם באטרפרי מספר צלילים שיכלו להחשב כשיחה.
אותו אדם חזר לציפור שלו ועף בחזרה להיכן שלא הגיע ממנו.
שיחה קטנה התנהלה בין שני היצורים דמויי הפרפר, ונראה שהוורודה הייתה על סף דמעות. באטרפרי חיזק אותה, אולי הבטיח לה שיחזור, אולי הדגיש שהוא חייב ללכת. בכל מקרה, באותו הלילה הירח צפה בבאטרפרי אחד שעף במרץ מעל הים, והירח שמח להאיר לו את הדרך.
תמה ההקדמה לסיפור.