סיפור חדש, תציעו שמות

**גרובייל** · 12-08-2011, 11:38 PM

כאן יהיה מידע ואוגדן פרקים, כואב לי הראש ולכן אערוך ביום אחר.
שמות לסיפור ייתקבלו בברכה.
הרבה זמן רציתי לכתוב סיפור בסגנון (לא בגלל הכלא אתם תבינו בהמשך)
אני מבקש שמות שלא קשורים לכלא, יש לי כמה רעיונות ואשמח אם תוסיפו.
תגידו בבקשה מה דעתכם על צורת הכתיבה ועל אורך הפרק.

ואני כותב מהאייפוד אז אני מתנצל מראש אם יש מילה לא קשורה, התיקון שגיאות המפגר לא תמיד עוזר לי

**גרובייל** · 12-08-2011, 11:38 PM

פרק 1- קטטה בכלא
''ארררג! אני שונא את הכלא!'' נאנקתי ובעטתי במיטתי, אם אפשר לקרוא לזה 'מיטה'. זה פשוט קרש עם כרית ושמיכה שתקוע בקיר המאובק. ''תרגע, הכל בסדר מאן'' אמר שותפי לחדר בקולו הנינוח, כאילו עישן סמים לפני רגע, למרות שההשערה הזאת אפשרית. ''תשתוק'' הבטתי עליו בעצבנות ולא יכולתי שלא לגחך. סטון ווילאן היה בחור שרירי, הוא נכנס לכלא עקב כך ש''בטעות'' רצח שני אנשים עם אקדח. הוא בחור כהה עור, בעל שיער שחור ועיניים אפורות שנראות חזקות כמו סלע, ואכזריות כמו גיליוטינה. הוא היה שרוי בתנועת מדיטציה עמוקה, עינייו עצומות, והוא יושב על השרפרף שבצד החדר, באותו שלב רציתי להכניס אגרוף לאיש הזה. לעומתו, אני נכנסתי לכלא בטעות, אבל לא טעות שלי! הופללתי! אני- ג'ייק פאנג נפל לקורבן, והאיש שהתעסק איתי בחר בטרייסר הלא נכון. ''כשאני אצא מכאן, אני אברח מהארץ, ארצח עוד כמה אנשים ואאמץ זהות בדויה'' סטון אמר לעצמו, כנראה שהוא באמת עישן משהו קודם. ''כשאני אצא מכאן'' עניתי לו ''אני אנקום ב'מלאך האפל', או איך שהתולעת הזה לא מכנה את עצמו, אני-''. ''הוא מכנה את עצמו 'השד האפל', וחוץ מזה אתה בכלל לא תוכל'' סטון ווילאן קטע אותי ''אתה קיבלת מספיק מאסרי עולם בשביל לצאת מכאן רק כשתעבור את גיל המאתיים, אתה רק בן תשע עשרה...'' גיחכתי בלב, 'רק בן תשע עשרה'? אתה בן עשרים ואחד, ואתה אומר לי 'רק'?

למחרת, התעוררתי לקול רוכסן נסגר, סטון בדיוק סיים להיאבק במזוודה שלו, זה היה יום לפני השחרור שלו, והוא החליט לסיים עם הסידורים. ''אז מה, טרייסר?'' הוא הבחין שהתעוררתי ובידר את שערי החום כאילו אני ילד קטן, נתתי לו אגרוף ונפלתי מהמיטה, אבל לפחות זה יצר לסטון פנס כחול בעין הימנית. ''אני אתגעגע אליך ולשטויות הפארקור, טרייסר'' הוא אמר, יכולתי להרגיש שהוא רציני. טרייסר הוא אדם שמתעסק בפארקור, פארקור היא האומנות לעבור כל מכשול, אבל אף פעם לא לעצור- 'ריצה חופשית' שאינה מעודנת. בכל אופן, אם אתם לא יודעים מה זה פארקור אין לכם מה לחפש בסיפור הזה. השיחה הסתיימה כשהוא הלך לשירותים, ואני חמקתי לחדר האוכל ביחד עם כל האסירים מאולם 'a', שם כל האסירים הגרועים ביותר נמצאים, בין אם הם בצינוק לבד ובין אם הם חולקים חדר עם מישהו, כמוני. אני מודה שקצת קינאתי שסטון סיים לרצות את 6 שנות המעצר, למרות שאת חלקם ריצה בבית מעצר לקטינים, עד גיל שבע עשרה. אני נכנסתי לכלא חצי שנה לפני יום השחרור של סטון, והייתי אמור להשאר גם עשרות שנים אחריו. ישבתי בשולחן שתפסתי, ושמעתי קול נקישות רגליים מתקרב אליי, הרבה נקישות, כנופייה. 'המקסיקנים' היא הגדרה ראויה אליה, שכן היא מורכבת ממקסיקנים, אחת מהכנופיות החזקות יותר בכלא. אני לא שייך לכנופיה. והחיים בכלא קשים לבד, אבל אני לא רוצה בחברה. ''תראו, תראו- מה יש לנו כאן?'' שמעתי מבטא מקסיקני מוכר, הרמתי את הראש וראיתי את מנהיג הכנופיה. לא הספקתי להגיד דבר וכבר הוא הכה, נתן אגרוף עוצמתי לפה שלי, התגלגלתי אחורה בכאב מהכיסא, שנפל מההדף של האגרוף. דם זלג על הרצפה, שיננתי בראשי מהלכים, יכולתי לגבור עליו, אפילו בקלות. ניגבתי עם שרוולי את הדם שבפי, ממבט שסרק את האזור לא היה נראה כי הסוהרים שמים לב לקטטה. ''אף אחד לא נותן לי אגרוף בלסת'' מלמלתי, מדחיק את הכאב וסורק את המקסיקני בעצבנות. סטון לא היה בסביבה, ידעתי שהוא היה מפריד את הקטטה, או מצטרף אליה. הרגשתי את הדם עולה לראשי, ידעתי שפרצופי מאדים ושעיניי הכחולות נוצצות, או לפחות שאישוניי גדלו, לפחות מהתיאורים של סטון ווילאן, שותפי לחדר. ביצעתי מהלך שנקרא בשפת הפארקור 'ספיד'- רצתי אל עבר האובייקט (המקסיקני מילא את תפקיד האובייקט), זינקתי עליו, הנחתי יד אחת על הכתף שלו וקפצתי מעליו. במקום לדחוף את עצמי עם היד דאגתי לקפוץ יותר גבוה, ובעטתי בראשו. הסתובבתי באוויר ונחתתי על השולחן במבט מנצח, המקסיקנים הביטו בי המומים. ראיתי דם משפריץ ושן מתנתקת מפיו של מנהיג הכנופיה, כאילו בהילוך איטי. הוא הסתובב והביט בי במבט של 'זה היה רק חימום, עכשיו הלך עליך'.

'אתה מדבר אליי?' חשבתי לעצמי, רצתי וזינקתי לאוויר, עושה סלטה קדמית ונוחת מולו. פזלתי וגיליתי שהאף שלי מדמם, אבל זה לא היה לי איכפת, התכוונתי לגמור עם האיש הזה אחת ולתמיד. הוא הביט לכיווני במבט משונה, כאילו מחפש איזו עצם בגופי לשבור. בנהמה אכזרית ומבהילה הוא הסתער, ידו מקובצת לאגרוף. התכופפתי והתחמקתי, ידו שפשפה את שיערי, בעוצמה שאם שיער לא היה 'מת' הוא היה מדמם שבועות. לפני שהספקתי לחשוב על עוד מהלך, הוא נגח בראשי, אוחז בצווארי עם שתי ידייו וחונק אותי תוך כדי הנגיחה. לפחות הייתי מספיק חכם וניסיתי לעשות סלטה כדי לבעוט בפניו, אבל מסתבר שפגעתי באזור יותר רגיש והוא עזב אותי, מביט בי המום, כורע על ארבע ומקיא, שילוב מעוות של קיא עם דם. ''הכל מותר בקטטות ובקרבות, מותק'' אמרתי ואז צחקתי בצחוק קולני, אפילו לא הייתי צריך להשתמש בסכין שאילתרתי ממברשת שיניים לפני כחודש. סוהרים התקרבו, לפי חומרת הבלגן ידעתי שיאשימו אותי. השולחן היה הפוך, הכיסא מרוסק תחתיו, החלקים המתכתיים עקומים והחלקים מפלסטיק שבורים לחתיכות גדולות. לידי הייתה קבוצת אנשים מבוהלים ואיש חבול מקיא את נשמתו לרגליי, את מי אתם הייתם מאשימים? ברור שאותי! למרות התחנונים הסוהרים היו משוכנעים שאני אשם, המילים האחרונות ששמעתי מהם היו ''ג'ייק פאנג- לצינוק, שבועיים בידוד!''

שניים מהם הובילו אותי לצינוק, קשור באזיקון מפלסטיק, כנראה התקציב של הבית כלא לא היה גדול בזמן ששהיתי שם. בדרך לצינוק ראיתי את סטון, בחיוך גדול על השפתיים יוצא מהחדר כמו תמיד אחרי שהוא עושה 'מספר שתיים', כשהוא ראה אותי ואת הסוהרים המבט נהפך לחשדני ולמהורהר. ''ג'ייק? מה קרה? אתה לצינוק?!'' הוא שאל, לא הספקתי לענות אז רק קרצתי אליו, נזכרתי במקסיקני המקיא שהשארתי בחדר האוכל, מזכרת ממני- לסוהרים, לכלא, ולסטון. ואז, מצאתי את עצמי יושב בצינוק- שנראה כמו חדר רגיל בכלא, חוץ מהעובדה שאין בו חפצים, חוץ מאסלה באמצע החדר, כיור עם מים מזוהמים ומזרן מעופש. מצאתי את עצמי יושב כמה שעות, בוהה בנשק שהיה בגרב שלי, אותה סכין ממברשת שיניים, ואז- נרדמתי על המזרן המאובק כשבידי הסכין החד, בידיעה שהובסתי ואני הולך לשהות בחדר הזה שבועיים בלי לצאת ממנו, ואולי להשאר בו גם אחרי תקופת הבידוד.

**Master Po** · 12-09-2011, 12:23 AM

בהחלט אני יכול להעיד שהתרשמתי. הסיפור שלך כתוב טוב ואיכותי, אני מצפה שתמשיך אותו, לא כמו כל שאר הפעמים בהם הפסקת.

**גרובייל** · 12-09-2011, 12:29 AM

אם יהיו קוראים (=
יש הצעות לשיפור או הצעות לשם?
ותודה D=

**Master Po** · 12-09-2011, 12:40 AM

בינתיים אני רק ממליץ לך לעות את מבנה הפרק נוח יותר לקריאה. זה נראה כמו גוש אחד ממסורבל, ולכמה פה לא יהיה כוח לקרוא את הסיפור בצורה כזאת. תעשה פסקאות עם מרווחים של שורה בניהם.
דבר שני, בקשר לשם... אולי יתאים לך השם "פארקור בכלא" או משהו דומה. סתם מעלה רעיון.

**גרובייל** · 12-09-2011, 12:41 AM

הסיפור לא מתרחש בכלא, הוא יצא משם בקרוב.
ואני כותב מהאייפוד, אצלי זה נראה כמו 4 פסקאות
כך שאני לא יכול לסדר את זה בלי לראות איך זה ממחשב..

**Master Po** · 12-09-2011, 12:52 AM

אז אתה היחיד שיכול לתת לזה שם.
אני ממליץ לך לעשות ככה: תכתוב כמה פרקים, לאחר מכן תחליט על שם מתאים.
מה אתה אומר?

**גרובייל** · 12-09-2011, 12:55 AM

כע גם אני חשבתי לעשות ככה
ניסיתי לחלק לפסקאות, ככה התכוונת?
מה דעתך על אורך הפרק?

יאלה עוד לקרוא! חח

**Master Po** · 12-09-2011, 01:04 AM

יותר נוח עכשיו. הפרק מספיק ארוך כדי שלא יימאס לקרוא אותו.

**גרובייל** · 12-09-2011, 01:16 AM

תודה רבה, עשית לי מצב רוח טוב

עוד?

פרק הבא אני אשתדל לכתוב מחר ולפרסם מחר/מחרתיים, אם לא אז יהיה בשבוע הבא

**IHavePipi** · 12-09-2011, 01:36 AM

הכתיבה שלך ממש ממש טובה.
והפרק הראשון היה בהחלט מעולה.
אני מאמין שאקרא גם את הפרקים הבאים (:

**גרובייל** · 12-09-2011, 01:55 AM

תודה
חחח עוד לא קיבלתי הערה לשיפור (קיבלתי על הפרדת פסקאות אבל זה כבר מראה וזה לא מה שאני מתכוון)

**סת' קינגלר** · 12-09-2011, 11:33 AM

הסיפור נראה יפה, והכתיבה טובה.
אני בעיקר התבלבלתי בגלל שלא הצלחתי להבין מי אלו הדמויות ומה השמות שלהם.

**גרובייל** · 12-09-2011, 11:36 AM

כתבתי רק שתי דמויות
סטון ווילאן (סתם השם עלה לי לראש) שהיה השותף של המספר לחדר בכלא
וג'ייק פאנג שהוא המספר
על השאר לא פירטתי, כי הם לא ממש חשובים כרגע

**The Charmeleon** · 12-09-2011, 02:36 PM

עכשיו קראתי אותו טוב טוב והוא מצוין. באמת לא היה לי כוח לקרוא אותו לפני שחילקת לפסקאות.

נושא: סיפור חדש, תציעו שמות

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות