נושא: חמשת הדרקונים

תודה ענקיתתתתתת ל~גלואה Αυολακγ~ על עזרתו כבטא


הקדמה
פעם היו שנים של שלווה והרמוניה בין בני האדם לדרקונים עד שאדם אחד גנב את קמע הדרקונים אף אחד לא ידע מה הקמע עושה אבל לדרקונים הוא חשוב מאוד. הדרקונים כעסו על בני האדם בגלל הגנבה. הם החליטו לעלות לשלטון ועשו זאת. מאותו זמן, חיו בני האדם על פי חוקי הדרקונים. אך לא הייתה בין הדרקונים לבין בני האדם יריבות כלשהי. היו חמישה דרקונים אשר שלטו בכל האימפריה. באימפריה עצמה חיו דרקונים נוספים, בני האדם ויצורי קסומים שאי אפשר לדמיין אפילו שהגיעו בדרכים לא ידועות אל העולם. חמשת הדרקונים האלו היו "דרקון הזמן","דרקון האור","דרקון האופל","דרקון הכאוס" ו"דרקון הבריאה".
דרקון הזמן שלט בזמן הכללי אך לא בזמן הפרטי של כל יצור ויצור. לדרקון הזמן היו ילדים כמספר היצורים הקיימים על פני העולם כך שלכל יצור הוצמד דרקון. הדרקון הצמוד היה זה שהחליט עבור היצור "שלו", מתי ואיך יקרה כל דבר בחייו. דרקון האור שלט במעשים הטובים. דרקון האופל שלט במעשים הרעים. דרקון הכאוס שלט בהרס. ודרקון הבריאה יצר את כל הדברים בעולם. הוא היה הדרקון העליון.
חוץ מחמשת הדרקונים האלה, היו עוד 4 סוגים של דרקונים נוספים. היו את דרקוני האש שבחיים לא יפגעו מאש וגם יכלו לירוק אש בעצמם, דרקוני הקרח שיכלו להקפיא דברים בנשיפה, דרקוני הרוח שהיו הטייסים הטובים ביותר וגם יכלו להעיף את יריביהם לחור בעזרת גל הדף שעשוי מאוויר ודרקוני הטבע אשר יכולים להתחפש לכל צמח או יצור הקיים על פני האדמה.

יום אחד דרקון הכאוס החליט שנמאס לו להיות משרתו של דרקון הבריאה והחליט להרוג אותו ולעלות לשלטון במקומו. הוא גייס צבא שיילחם בדרקון אבל במהלך הגיוס, גילה אותו דרקון האופל. למרבה ההפתעה, לא עצר אותו דרקון האופל אלא הצטרף אליו. לצבא המשותף, הצטרפו כמעט כל האורקים, בערך 100 גמדים וכחצי מכל הגובלינים כשיצאו לקרב נגד דרקון הבריאה. דרקון האור ניסה לעצור את הצבא אך בזמן ניסיונו התפוצץ לרסיסים. הצבא המשיך להתקדם לעבר דרקון הבריאה כשהצבא הגיע, ראה דרקון הבריאה שאין לא שום סיכוי אז בזמן שהצבא היה בקרב מול השומרים של דרקון הבריאה הוא נטש את הקרב וירד למחתרת. דרקון הכאוס ודרקון האופל עלו לשלטון ודרקון הזמן נשאר ניטרלי כי היה הדרקון החלש ביותר מבין חמשת הדרקונים. מאז כל הדברים שקשורים לדרקון האור ודרקון הבריאה הושמדו וכל מאמיניהם נהרגו. דרקון הזמן לא נפגע כי לא היווה שום איום עליהם.
ואז החלו הימים האפלים. אלו היו ימים שיכלו לשמח רק את הצבא של דרקון האופל והכאוס.

מה זאת אומרת להוסיף צבע?
וזה לא פרק זה הקדמה

לדעתך להמשיך?
אני גם אשמח לעוד תגובות

את ההקדמה כתבתי לפני שקראתי אראגון ועכשיו אני קורא את בריסינגר אחרי שסיימתי את אראגון והבן הבכור אך הסיפור יהיה שונה בכמה דברים למרות שאני לא רוצה לחשוף יותר מידי הנה כמה דברים:
1.בניגוד לאראגון בסיפור הזה הדרקונים הם גזע שעדיין קיים למרות שנשארו מימנו בערך 450 פרטים הוא עדיין קיים
2.אין "קייסרות" לגיבור אין בעייה אם השלטון והוא לא נמלט ממנו הוא רק נלחם בדרקון האופל והכאוס
3.יש סוגי דרקונים
4.אין קשר טלפתי בין הגיבור לדרקון (אני עוד לא בטוח בנוגע לחלק הזה אבל אני עדיין חושב שזה מה שייהיה. חשבתי אוליי שבזמן הסיפור אני אכתוב גם את המחשבות של הדרקון מידי פעם)
5.אומנם יש קסמים אבל אין לזה תורה שלמה ושפה שלמה כמו בסדרת ספרי "הירושה" (אראגון והשאר)
6.הדרקון של הגיבור יהיה בן

זה בינתיים מה שאני חושף מבחינת ההבדלים

כן יהיה קצת דמיון לאראגון כמו העובדה שזה יהיה איש ודרקון שקשורים אחד לשני....
אבל היי אוליי זה לא יהיה דומה כל-כך בסופו של דבר.
אשמח אם מישהו מוכן להיות בטא.
וגם עוד משהו. אני מתלבט אם לכתוב את הסיפור בגוף שלישי (מספר יודע כל) או בגוף ראשון.
מה אתם חושבים?
ואשמח להרבה תגובות

כאילו לעבור על שגיאות כתיב ובעיות ניסוח

תפרסם פרק ראשון עוד היום.
קרא חוקים.

זה סוג של פרק,מלא עושים את זה.
אם אני אשנה את השם לפרק ראשון זה יהיה פרק? כאילו מה זה משנה הכותרת?

מצטער על הדאבל פוסט אבל רציתי לפרסם פרק חדש

פרק 1:למה אבא,למה?
בום! קול הרעם מהדהד ביער. בום!,בום! דמות הדוהרת על סוס ביער מתחילה למהר. "קדימה סוס עצל אנחנו חייבים להגיע לדרקון הכאוס" הדמות מיהרה לאורך עצי האורן הרטובים והטחב. "קדימה" פתאום ללא סיבה האיש עצר. האיש הוציא קמע קטן ומילמל "פלקונלי הלחי" ואז עלתה מתוך היער שאגה "הלקטס,למה אתה מפריע לי?" הדמות התכווצה למשמע הקל. "א..א..אדון,מצאנו,גילינו את המיקום." עיניים אדומות נפקחו בחשיכה "לא נלך לשם עכשיו,נחכה שהוא יבקע ואז נתקוף". הדמות הירהרה במילים ואז אמרה בנימה חוששת "אבל אדוני,למה?" העיניים נעשו טיפה מרוגזות על הדמות "כי רק אחרי שהוא יבקע נוכל לקחת ממנו את הקריסטל."
-------------------------------------------------------------------------------------
"פאלרון!,פאלרון!,קום כבר ילד! השעה 9 וחצי והמצאות לא יומצאו מעצמן נכון?" הנער שהתברר זה עתה שקוראים לו פאלרון הזקף והסתכל על אביו. "טוב אבא,רק רגע" האב מילמל לעצמו משהו וסגר את הדלת. פאלרון ישב על מיטתו לכמה שניות והלך אל המראה טלויה בחדרו הישן. פאלרון לא היה יפה תואר אך גם לא היה מכוער. לפאלרון היה שיער שחור קצר,עיינים כחולות וזקנקן שחור קטן. על פניו היתה צלקת גדולה אותה קיבל במהלך ניסוי שערך אם קריסטלים. הצלקת עברה מקצה אוזנו דרך אפו המוצק והסתיימה בפה,בעיני פאלרון הצלקת הייתה מכוערת ובעייני אביו היא הייתה סמל לגאווה. אביו של פאלרון היה מדען אשר עסק כל היום בניסויים ובעקבות זה פאלרון נהג לבלות את מרבית היום במעבדה. "מתי אני אצא מכן כבר" מלמל לעצמו פאלרון ויצא מחדרו. פאלרון היה בחור יחסית גבוה לגילו,16. פאלרון ירד במדרגות אל עבר המעבדה של אביו "הגעתי" הכריז וחיכה שנייה עד שראה את אביו מציץ מאחוריי הררי מבחנות ודפי קלף. מעבדתו של אביו של פאלרון הייתה עשוייה אבן והקירות שלה היו מכוסים בכל מיני נוסחאות ותמונת של מדענים. במעבדה היו 3 שולחנות שעליהין מבחנות,שיקויים ותרכובות. אבין של פאלרון,בניגוד לבנו,היה איש נמוך אם רעמת שיער לבנה. על אפו של אביו היו מונחות משקפיים עגולות ועיניו,כעיני פאלרון,כחולות. "בוא כבר,התחלתי ניסוי חדש" אמר אביו של פאלרון,מצאתי פה במחסן איזה אבן ורציתי לעשות עליה כמה ניסויים. פאלרון עקב אחרי אביו אל תוך המעבדה שם,על שולחן ארוך היתה מונחת אבן חן ירוקה. "מעולם לא ראיתי אבן כזאת" העיר פאלרון. "גם אני לא" אמר אביו במעט שעשוע "אבל זה תמיד כיף לנסות דברים" פאלרון חשב בליבו אם לאמר לאביו מה שהיה עצור בליבו הרבה זמן. "לדעתי נתחיל לבדוק אם חומצה משפיעה על האבן,לא חושב?". אביו של פאלרון הלך אל המחסן וחזר אם בקבוק חומצה "טוב תחזיק את האבן ו..." הוא לא סיים את המשפט כי פאלרון קטע אותו. "אבא,אני רוצה לדבר" אביו של פאלרון הזיז קצת את משקפיו ואמר "על מה בני?". פאלרון היסס ואז אמר "אבא,חשבתי על זה הרבה זמן ואני לא רוצה להמשיך להיות מדען,אני רוצה לחקור ולהיות הרפתקן נועז". אביו של פאלרון כמעט נפל אחורה מרוב תדהמה "אבל פאלרון... זה שטותי" פאלרון היסס והמשיך "תגיד אבא,אף פעם לא רצית לצאת להרפתקה?,לצאת מהמעבדה הזאת ולחקור בחוץ,לעשות דברים שאנשים יזכרו אותך" נימת קולו של פאלרון הפכה לנימה מתרגשת מאוד "אף פעם לא חלמת להיות גיבור?". אביו של פאלרון ישב על כיסא ליד השולחן ואמר "לא פאלרון,ואני לא רוצה לדבר על זה יותר" פאלרון התחיל לכעוס "אבל אבא..." "לא אדוני הצעיר אתה לא תדבר איתי על זה! אתה תיהיה מדען ולא תצא להרפתקאות שלך ואם תחשוב אפילו לדבר איתי על זה...." פאלרון לא שמע את המשך המשפט כי הוא רץ במעלה המדרגות,נכנס לחדרו וקבר את ראשו בתוך הכרית "למה אבא,למה?"