נושא: פרשת ויחי- ברכה אחרונה (אבל ראשונה)

שלום לכולם!
הפרשה השבת היא הפרשה האחרונה בספר בראשית. משבוע הבא אנחנו עוברים לספר שמות.
ספר בראשית מסמל תהליכים ו"סיפורים" במישור מסויים, ושמות כבר מדבר על מישור אחר. פרשת ויחי כבר נותנת הקדמה לספר שמות.
אז כבר סיקרנתי אתכם, נכון? בכוונה אני אסביר למה התכוונתי רק בסוף הנושא.

פרשת השבוע פרשת *ויחי:
הפרשה מתחילה בכך שיעקב משביע את יוסף שיעלה אותו ממצרים להיקבר בארץ ישראל לאחר מותו במערת המכפלה.
הנושא הבא מספר על זה שמודיעים ליוסף שאביו חולה, ויוסף בא אל אביו עם מנשה ואפרים בניו. יעקב מדבר איתו מעט ואומר לו שהוא יברך את מנשה ואפרים. כשיוסף מביא את בניו אל יעקב, הוא לא מזהה אותם מסיבה מסויימת, אבל יוסף משכנע אותו לברך אותם.
יעקב מברך את מנשה ואפרים כשיד ימין (החזקה והחשובה) על אפרים (הצעיר), ויד שמאל (הפחותה) על מנשה (הבכור) וזה מפליא את יוסף, אבל יעקב מסביר שהוא בירך אותם ככה בכוונה. בברכה, בין היתר, יעקב נותן לאפרים ולמנשה סמכות של שבטים ממשיים בעם, ממש כמו ראובן ושמעון (כך שיהיו 13 שבטים).

בנושא הבא יעקב אוסף את בניו כדי לגלות להם את הקץ (מה יהיה בקץ הימים), ומבלי לגלות להם אותו הוא מברך אותם בברכות שמתאימות לאופן שלהם. (למה הוא לא גילה לבניו את הקץ?)
בברכות, בין היתר, יעקב מעביר את זכות הבכורה מראובן, הבכור הביולוגי, ואז משמעון ולוי (הבאים בתור בגיל) אל יהודה אשר מקבל את ההנהגה המרכזית (המלכות) והרוחנית של העם. את שמעון ולוי יעקב מחלק בין השבטים (אין להם נחלה משל עצמם) וליוסף יעקב נותן את החלק של השילטון הגשמי (החומרי, כמו שהוא כילכל אותם במצרים) בתוך ישראל.

בנושא הבא יעקב נפטר, וכל מצרים בוכה (לא רק בני יעקב), וחונטים את יעקב ולוקחים אותו לארץ וקוברים אותו במערת המכפלה, זאת בעצם הפעם האחרונה שבניו של יעקב יהיו בארץ לפני השיעבוד של מצרים. וזה באמת מאורע מאוד מרגש, שאפילו העמים שהיו בארץ נהיו עצובים רק מלשמוע את כל הבכי שהגיע עם התהלוכה ממצרים.

אחרי הקבורה, אנחנו שוב רואים שלמרות הכל האחים של יוסף לא רגועים. הם בטוחים שעכשיו כשיעקב מת, יוסף לא יהסס להחזיר להם. הם מנסים לפייס אותו ומציעים את עצמם לעבדים ליוסף. ויוסף רק בוכה שוב על שהם חשדו בו למרות הכול.

בסוף הפרשה מתואר שיוסף האריך ימים וראה את ניניו. הוא משביע את משפחתו שיעלו את עצמותיו בסופו של דבר לארץ ישראל (דבר שיתקיים רק ביציאת מצרים). ויוסף נפטר בן מאה ועשר שנים.

גמרנו ביחד את הפרשה ואת ספר בראשית.

רמזתי לזה במשך כל הספר, אבל אף פעם לא אמרתי את זה בפירוש, ספר בראשית הוא ספר שמתאר את החיים של ישראל בתור אברהם, יצחק, יעקב או בני יעקב, לכן הוא גם נקרא "ספר המשפחה".
לאורך כל הספר, אנחנו רואים את הביטוי של עם ישראל רק כיחידים, לכן גם נזהרתי כל כך מלכתוב את המילים "עם ישראל" לאורך כל הספר (תבדקו בעצמכם, אפילו לא פעם אחת) כי עדיין המושג הזה לא קיים בכלל.
הפעם הראשונה שישראל מכונים "עם" או "בני ישראל" (שגם בביטוי הזה בכוונה לא השתמשתי), הוא בפרשה הבאה על ידי פרעה שקורא לנו "עם בני ישראל". בעצם אנחנו מתחילים בתור עם רק מחוץ לארץ שלנו.

בדיוק בגלל הדברים האלו הפרשה שלנו כל כך חשובה, אם בכל פרשה אני מנסה לרתום את המרכז שלה לנושא על כל הפרשה, אז את כל ספר בראשית אני רוצה לרתום סביב פרשת ויחי.
כשהאחים חוזרים לארץ בקבורת יעקב, הם קושרים את גורלם בארץ, גם יוסף מאלץ את העם ליצור חיבור אל הארץ בהבטחה שיחזרו לארץ לפחות כדי לקבור אותו (ואם הם כבר חזרו, אז שישארו שם). שימו לב גם לברכות שיעקב מברך את בניו, אלו לא ברכות שמתאימות ליחידים, אלו תכונות של חלק שלם בעם, תכונות של שבטים

דבר אחרון, שימו לב (אם תיקראו) שלא כל הברכות נשמעות הכי טובות שיש, חלקן בכלל לא כל כך נשמעות מבורכות (של ראובן, שמעון ולוי), אבל יש בברכות שני דברים.
קודם כל, הברכות יותר משהן מברכות את השבטים לעתיד, הן מסבירות על התכונות הקיימות כבר אצל השבטים. ראובן באמת פזיז, שמעון ולוי באמת עוצמתיים כעסנים, דן באמת לוחם ערמומי ואשר באמת חקלאי מוצלח. כך שכל אחד קיבל את הברכה שבאמת מתאימה לו, ולא ברכה, שאולי נשמעת יפה, אבל הוא לא יכול לעמוד בה.
בנוסף, גם הדברים הפחות נעימים שנכללו לפעמים בברכה (הדוגמא הקלאסית היא של שמעון ולוי שאיבדו את הנחלה) הם בעצם הדרך הכי טובה לנצל את היכולות של האחים, האופן המוצלח ביותר בשביל שהם ינצלו את עצמם. הם כמו המלח והפילפל בארוחה, אתה לא יכול להגיש אותם בפני עצמם, את החיב לפזר אותם בין כל המנות ורק ככה כל האוכל נהיה טעים.

לכן באמת הייתי לוקח מהפרשה את הרעיון של ה"ברכות" שהאחים לא התלוננו, אלא באמת למדו על עצמם ואיך להתמקסם מתוכן בסופו של דבר.
שתיהיה לכולנו, שבת שלום.


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*ויחי- הפסוק הראשון בפרשה: "ויחי יעקב בארץ מצרים, שבע עשרה שנה. ויהיו ימי יעקב שני חייו, שבע שנים, וארבעים ומאת שנה."
אשמח לתגובות.

יפה מאוד. שינוי התפתחותי בעלילה . אהבתי את הרעיון של "הברכות" (פסקה אחרונה) וזה מסר שאני מאמין בו עוד מלפני קריאת הפרשה.
סיום יפה לסיפור המשפחתי, נהנתי לקרוא.