נושא: יומני המכשפה

הייושd:
אני ומאי החלטנו לפתוח את הסיפור הזה, הוא מספר על אליס נות'לנד, מכשפה צעירה אשר התקבלה לבית הספר הוגוורסט לכישוף ולקוסמות

תהנו

מדריך דמויות

ספוילר

אליס נות'לנד- אגב, אני אליסיה דת'לנד, בדרך כלל קוראים לי אליסיה. אני בת אחד עשרה, יש לי שיער ארוך בצבע זהוב-בלונדיני שמגיע לי עד למותניים או יותר, ומבנה הגוף שלי דיי קטן. יש לי עיינים כחולות וגדולות.

טום נות'לנד- שלום אני אבא של אליס, אני די גבוהה ויש לי שיער חום קצר, עם פוני שמעט מסתיר לי את העיינים, העיינים שלי חומות ויש לי מבנה גוף רזה.

ווינטר נות'לנד-היי, אני ווינטר אמא של אליס, הגובה שלידי ממוצע, יש לי שיער זהוב ארוך עד אמצע הגב בערך, מבנה הגוף שלי די קטן ורזה.

ראשון בתשרי, 1997
יומני היקר, היום, הראשון בתשרי- ותנחש מה? אני חוגגת יום ההולדת האחד-עשר שלי!
קמתי מהמיטה שלי, והלכתי לצחצח שיניים, התקלחתי ולבשתי את שמלת הקיץ הכחולה שלי.
ירדתי במורד גרם המדרגות, הוריי חיכו לי שם.
''בוקר טוב נסיכת יום ההולדת!'' הם אמרו לי, חייכתי וחיבקתי אותם,
''בואי אחרינו'' אמרה אמא שלי, ועקבתי אחר אבי ואמי לכיוון הסלון.
משהו היה מונח על השולחן: כלוב גדול שאליו מוצמד מכתב. התקרבתי בהתרגשות,
בתוך הכלוב היה ינשוף לבן בעל כנפיים עם כתמים שחורים. חיוך גדול עלה על פניי,
לקחתי במהירות את המכתב. הייתה עליו חותמת עם המילים ''הוגוורטס'' עליהם, פתחתי את המכתב בזהירות וקראתי אותו.

''אנו שמחים להודיע לך, אליסיה נות'לנד, כי התקבלת ברגע זה לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
הלימודים יחלו בראשון בחשוון, בעוד חודש החל מיום זה.
למכתב זה מצורף כרטיס לרכבת אשר ברציף תשע ושלושה רבעים, הרכבת תצא בשלושים
בתשרי בשעה אחת עשרה בבוקר, אל תאחרי בבקשה!
מותר לבוא לבית הספר עם ינשוף, צפרדע או עכבר, אך ראו הוזהרתם אין להביא עטלפים עקב ארועי השנה שעברה!
בברכה,
צוות ההנהלה,
ומנהלת בית הספר הרמיוני גרינג'ר.''

הפסקתי לקרוא, הייתי מאושרת באמת. לא היה אכפת לי מה קרה בשנה שעברה בקשר
לתקרית העטלפים, אלה הייתי מאושרת כי התקבלתי להוגוורטס, סוף סוף.
''אמא, אבא התקבלתי!'' צעקתי בשמחה ורצתי אל הוריי בחיבוק,
''כל הכבוד חמודה אנחנו גאים בך מאוד!'' הם אמרו.
הצבעתי על הכלוב, ''מה זה הינשוף הזה?'' שאלתי, ''זאת לילית שלג, היא בשבילך לרגל קבלתך ללימודים!'' הסביר אבי, ''תודה אבא, אמא!! תודה רבה!!'' אמרתי בשמחה וחיבקתי אותם.
''אני אקרא לך...שלג! כי את לילית שלג! '' אמרתי בשמחה, שלג נופפה בכנפיה ברצון רב.

''לאן הולכים?'' שאלתי את אמא שלי בחיוך רחב, ''לסמטת דיאגון כמובן!'' היא ענתה.
''כבר? אבל יש עוד חודש שלם! '' אמרתי בהתלוננות ופלטתי אנחה.
'' את רוצה שרביט או לא? '' אמר אבא שלי בחיוך זדוני, ''בסדר, בסדר.. '' אמרתי בחיוך.

אמא שלי ניגשה אל הארון שבמטבח ושלפה צנצנת ובתוכה חרוז שחור בצורת ספר קטן,
היא זרקה את החרוז על הרצפה ''כולם לגעת בחרוז ולא לעזוב!'' היא אמרה, נגענו בחרוז
ומיד מפתח המעבר לקח אותנו אל סמטת דיאגון, אל פתח החנות כרך ודף בע''מ.

יישרתי את שולי שמלתי והלכתי בעקבות הוריי אל ''אוליבנדרס'', חנות השרביטים של אוליבדנר-
חנות השרביטים המפורסמת והטובה ביותר לקוסמים.
נכנסנו פנימה, היה די מחניק. בפנים שורות על גבי שורות של מדפים עמוסים שרביטים
עמדו מאובקים בחנות. אלויבנדר, איש זקן בעל שיער לבן משני צידי ראשו כאשר כל שאר הראש קירח, ובעל עיניים כחולות מימיות וגדולות התקרב לעברי.
''שלום, שנה א' עם איני טועה נכון.?'' הוא שאל בחיוך רחב. ''כ...כן אדוני,'' אמרתי בביישנות ונרתעתי מעט לאחור. ''בואי נראה מה יש לנו כאן.. '' אמר אוליבנדר.

אוליבנדר ניגש למדף האמצעי ולקח קופסה הנראה כמו קופה לשרשראות, הוא פתח אותה
והוציא שרביט חום. ''עץ אלון, עשרים וחמישה סנטימטר, זנב סוס של חד קרן, דיי גמיש..''
והושיט לי אותו, הנפתי בעדינות את השרביט ולפתע כשלושים נעצים הופיעו מסודרים מול רגליו של אוליבנדר. ''הממ..לא קרה כלום, זה מוזר.'' אמר אוליבנדר אשר לא שם לב לנעצים כנראה,
צעד אחד והוא ידרוך עליהם, זה מה שבטוח.

אוליבנדר התקדם לעברי. ''מר אוליבנדר..'' התחלתי לומר, אך מילותיי נקטעו בצעקת ''אח!!''
של אוליבנדר, אוליבנדר המיילל קיפץ מצד לצד על רגל אחת, ובלי כוונה קיפץ על עוד נעצים.
''ז-זה בסדר, זה בסדר זו לא אשמתך!'' אמר אוליבנדר כמעט בבכי, הוא כמעט ונפל בזמן ששלף
בכאב את שרביטו מן הכיס ומלמל משהו שלא שמעתי. הייתי סמוקה ממש כמו עגבניה,
ולפתע הנעצים נעלמו כלא היו, וכך גם פצעיו של אוליבנדר. ''אז.. כנראה שהשרביט הזה לא
יתאים לך כל כך. '' הוא אמר בקול שליו.

אוליבנדר עבר על פני המדפים כחושב, לבסוף הוא שלף שרביט אחד בצבע ערמוני כהה, ואמר ''עשוי עץ הערבה המפליקה, עשרים ושמונה סנטים, נימי לב של דרקון, גמיש מאוד,''
לקחתי את השרביט לידי והנפתי אותו בחשש, שמתי לב כי אוליבנדר בחן בלחץ את הרצפה,
לפתע הרגשתי חמימות והוקפתי באור זהוב והמון נצנוצים יצאו מתוך השרביט.
''זהו זה!'' אמר אוליבנדר בחיוך, ''זה יהיה שלושה-עשר חרמשים,'' הוא אמר, הוריי שילמו ויצאנו מהחנות.

''אליס, תקריאי בבקשה את רשימת הציוד. '' ביקש אבי, הוצאתי בכיסי את הרשימה והתחלתי לקרוא.

''התלמידים מתבקשים להצטייד בשישים גיליונות קלף, עשרה עטי נוצה וקסת דיו.
הספר ''חיות הפלא והיכן למצא אותן''
הספר ''תעופה למתחילים''
הספר ''אלף עשבים ופטריות קסומות''
הספר ''שיקוי למתחיל''
הספר ''אותות ורמזים''
הספר "שינוי צורה למתחילים שנה א'"
..
.
.
.
"

הרשימה הייתה ארוכה מאוד, ובזמן שההורים שלי לקחו את הרשימה והלכו לכרך ודף בע''מ בכדי לקנות הכל, הלכתי לחנות של מאדם מלקין- חנות הגלימות.

נכנסתי לחנות של מדאם מלקין, חנות הגלימות.
"שלום ילדתי, אפשר לעזור?" שאלה אותי מדאם מלקין בנחמדות.
"אמ.. כן, אני לומדת השנה בהווגוורטס ואני צריכה גלימה " אמרתי לה.
"אה, כמובן!" היא אמרה, והוציאה מהמגירה שלה מודד-גובה, והחלה למדוד אותי. "אמ.. בואו נראה.. " היא אמרה, ושלפה גלימה מתוך אלפי הגלימות שבחנות. "הנה, זה יתאים לך!" היא אמרה בחיוך.
" 15 חרמשים בבקשה," היא אמרה, והגשתי לה את מספר החרמשים הדרוש.

יצאתי מן החנות כאשר אני אוחזת בשקית בידי, ההורים שלי בדיוק יצאו מכרך ודף בע''מ כשבידם כשבע שקיות מלאות שנראות כבדות למדי ''אימל'ה'' אמרתי בחיוך.

חזרנו הביתה לאחר יום ארוך, כבר היה מאוחר והלכתי לישון מיד, תיכננתי ליום אחרי זה לחרוש על ספרי הלימוד שקנינו בכרך ודף בע''מ.

אגב, אני אליסיה נות'לנד, בדרך כלל קוראים לי אליסיה. אני בת 11, יש לי שער ארוך בצבע זהוב-בלונדיני
שמגיע לי עד למותניים או יותר, ומבנה הגוף שלי דיי קטן. יש לי עיינים כחולות וגדולות.

טוב, ההורים שלי מכריחים אותי ללכת לישון עכשיו. לילה טוב, יומני היקר!

נחמד מאוד. הכל התרחש נורא מהר סך הכל, אין לי מושג איך נראית הגיבורה ובכלל כבר שכחתי את שמה!
אני אוהב את הרעיון, אבל אני ממליץ להאט.

סיפור נהדר, מאי וטל, את לא היחידה שמצליחה עם מאי(למרות שאני אשמח אם מאי תענה לה"פ שלי כבר!). אין תיאור כי בהקדמות לרוב, לא מתארים ושמה הוא אליס. עם סופר ממהר סימן שיש המון עלילה. בקיצור,תמשיכו(ומאי תגיבי לי לה"פ ובעצם לשניהם)!

סיפור מעניין מאוד (:
אבל לפני שאסחף בקסם של עולם הקסמים של הארי פוטר, אני יתן לכם ת"ב..

הקדמה נחמדה, סך הכל. לא משהו מיוחד קרה.. אני מניח שהעניינים יתחממו בעתיד.
ועוד דבר, יש קטעים שהייתי עושה שורה חדשה ולא ממשיך מאותה שורה, כי זה יוצר בלבול.
הדבר שהכי מפריע זה שאין פירוט, והכל קורה מהר מדיי.
ועוד דבר, אם אתן מדברות על הספר מאותם השנים שהארי למד בבית הספר, זה "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" Lol

חוץ מזה הכל סבבה, תהיו בטוחות שאני עוקב (תנו לי ה"פ עם כל פרק חדש שיוצא, אוקיי?)
ודרך אגב, טל, קלטתי איך את מנסה לדחוף את שלג לכל הסיפור הזה..

אוקיי תודה רבה נוסיף תיאור בפרק הבא^^
עןד?


*אני? למה שאדחף את שלג?(פרצוף תמים)

פרק שתיים!

פרק שתיים יוצא! מקווים שתהנו, נשמח לתגובות! ^^
מאי וטל.




השלושים בתשרי, 1997, 19:24.
שלום יומני היקר, עכשיו לילה אצלנו, ומחר אני הולכת להוגוורטס, בית הספר לקוסמות! אני כל כך מתרגשת.
אני מפחדת שאני אצא בסלית'רין, אני ממש שונאת את הבית הזה. ואני חושבת שאף אחד
לא ירצה להתחבר איתי וגם.. מה עם לא יהיו לי חברים שם?
אני מאוד מקווה שאני אסתדר שם.
טוב, כבר נורא מאוחר, יומני היקר, ואני רוצה לקום מוקדם; לקראת הנסיעה ברכבת
כמובן. לילה טוב!~

הראשון בחשוון, 1997, 7:51.
שלום יומני היקר, עכשיו בוקר ואנחנו נמצאים בתחנת הרכבת. מאוד גדול כאן ונחמד;
ובטח יש כאן המון קוסמים. אמא ואבא נראים מעט לחוצים, אבל לא נורא,
כי אני לחוצה הרבה יותר מהם. הוצאתי את כרטיס הרכבת שלי,
והלכתי עם הוריי יחדיו לכיוון רציף תשע, וכשהגעתי ראיתיישר את רציף עשר אחרי רציף תשע,
ותשע ושלושה רבעים לא היה שם.
אמא לא נראתה נרגשת במיוחד, אך אבי נראה דיי לחוץ מן העובדה שאני אפספס את הרכבת.
אתה מבין, יומני היקר, אבי הוא מוגל, ואימי היא מכשפה, הוא מודע לעובדה שאני ואמא מכשפות,
אבל לא יותר מזה.
'' בואי אחרי, חמודה. '' אמרה אימי, והלכה על ידי המחסום אשר נמצא בין הרציפים תשע לעשר.
הלכתי אחריה, " את לא צריכה לדאוג שלא יראו אותך, הופעל כאן קסם שגורם למוגלגים לא לראות
את הרציף," היא אמרה לי בחיוך. " רוצי לתוך המחסום, ואל תחששי!" היא אמרה לי. האמנתי לאימי
כמובן, והתחלתי לרוץ לכיוון המחסום, רצתי ורצתי ולא הבנתי איך לא נתקעתי במחסום עדין, אך
שניות ספורות לאחר מכן, המשכתי לרוץ ונשמע ''אח!'' מלפניי. נתקעתי במישהו, ושנינו נפלנו.
''ס-סליחה!!'' גמגמתי והרמתי את ראשי. עמד שם נער בגילי, בעל שער בצבע כחול כהה-שחור,
עיניו היו תכולות, הוא לבש גלימה, חולצה, מכנסיים, ועל צווארו הייתה תלויה שרשרת
שבסופה היה יהלום גדול וכחול שנצץ ביופיו. והוא הביט בי. "א-אני מצטערת.." אמרתי,
ועזרתי לו לאסוף את חפציו שנפלו. " זה בסדר, זה קרה לי כבר הרבה היום. " הוא אמר,
ואסף את חפציו. הרגשתי שאם אני לא רוצה שאהיה חסרת חברים, אהיה חייבת להשיג כמה
עכשיו, אז עשיתי את הצעד הראשון. " א-אה! אני אליסיה נות'לנד, בדרך כלל קוראים לי אליס,
נעים להכיר!" אמרתי בחיוך נחמד. " וויליאם פולבאסטר, וויל. " הוא אמר, ולחץ את ידי.
" זו השנה הראשונה שלך?" שאלתי. " כן," הוא ענה. " א-אה, גם שלי. " אמרתי בחיוך.
" רוצה שנשב? " הוא שאל אותי בחיוך. " אה.. כן, בטח, רק רגע." אמרתי, והלכתי לכיוון המחסום.
" ביי אמא! אני אתגעגע! אשלח אליכם מכתבים ברגע שיקרה משהו!" אמרתי ונופפתי להם
בחיוך, והם נופפו לי לשלום בחזרה. נשמעה הקול המודיע על כך שהרכבת מתחילה לנסוע,
המוני הורים ברכו את ילדיהם לשלום, ולאחר מכן, הדלתות נסגרו.
חזרתי לוויליאם. " סליחה שהתעכבתי," אמרתי לו בחיוך והתיישבתי לידו. "כן." הוא הנהן.
"אממ.. איזה בית אתה חושב שתצא?" שאלתי אותו בהתעניינות. " לא יודע, אבל אני מעדיף
כל דבר על סלית'רין. האחראי בית שלהם פשוט נורא," הוא אמר באנחה.
" גם אני חושבת כך," אמרתי לו בהסכמה, ולאחר כמה שניות של דממה הוא דיבר.
" את יודעת? שמעתי שהבן של הארי פוטר המפורסם וג'יני וויזלי לומד איתנו השנה?
וגם הבן של המנהלת, הרמיוני וויזלי ורון וויזלי," הוא אמר.
"באמת?! וואו, זה יכול להיות ממש מעניין! מעניין עם הם יהיו איתנו באותו בית!" אמרתי בהתלהבות.
"כן," הוא הסכים, ולפתע המכשפה הזקנה שעוברת ומוכרת דברים הגיעה לעברנו.
לקחנו ממנה מיץ דלעת קר וצונן, וסוכריות בכל הטעמים, וצפרדעי שוקולד.
" וואו זה ממש טעים," אמרתי, ושתיתי את מיץ הדלעת. לאחר מכן, שנינו אכלנו סוכריות
בכל הטעמים; הם באמת בכל הטעמים.
לפתע, נכנס לקרון הרכבת שלנו אדם מבוגר, בעל שער שחור ופרוע, ועיינים ירוקות, על מצחו הייתה
צלקת בצורת ברק; ועל אפו הונחו משקפיים. מי זה, אתם שואלים את עצמכם? הלא זה הארי
פוטר המפורסם.
"זה--זה--" אמרתי והצבעתי על האדם שנכנס לקרון. "הארי פוטר!!!!!!!!!!!" אמרתי בהתלהבות וקפצתי מכיסאי.
" כן!" אמר וויל, שנראה מתלהב לשם שינוי, והביט על הארי פוטר במבט מעריץ.
הארי פוטר ישב באחד המושבים, והניח את מזוודתו במושב שלידו, והחל להרדם.
המון תלמידים הסתכלו לעברו, בהערצה, בהתפעלות, במבטים המומים.
לאחר שעה בערך (לא היה לי שעון כך שלא יכלתי לדעת), עצרה הרכבת לפתע.
"הגענו!" צעקו כמה מן התלמידים מהקרון האחר.
כולם נגשו לדלתות היציאה מהרכבת. וויל ואני הבטנו לאחור, וראינו שהארי פוטר לא שם.
האם דמיינו את זה? לא, זה לא יכול להיות; הוא היה מציאותי, וחוץ מזה, כל שאר התלמידים
ראו אותו.
ירדנו מן הרכבת, ואדם זקן וגדול הוביל אותנו לתוך סירה גדולה שצפה על הנהר הגדול שהיה לפנינו.
היה יום חמים ונעים; כך שהיה מאוד כיף לשוט בסירה. המשכנו לשוט, עד שראינו אותה- טירת הוגוורטס
לקוסמות ולכישוף המפורסמת. היא הייתה.. פשוט ענקית! אי אפשר לתאר אותה. היא הייתה ענקית,
ומדהימה. הלכנו בהתפעלות לדלתות האלון של הכניסה לטירה בעקבות האיש הזקן, והיא נפתחה,
בהינף שרביטו של הזקן.
נכנסנו למסדרון גדול ורחב, שעליו היו תלוים המון תמונות ודיוקנים, ומשם הלכנו לאולם גדול ומלא
תלמידים. היו שם 3.. לא, 4 שולחנות ענקיים וגדולים שהיו מיועדים לתלמידי הבתים: סלית'רין, גריפינדור, הפלפאף, ורייבנקלו, כנראה.
מאחורי ארבעת השולחנות, ניצב שולחן ארוך העשוי מעץ אלון, שבו ישבו כל המורים, ומנהלת בית הספר-
הרמיוני גריינג'ר. הארי פוטר לא היה שם. טוב, אז כנראה שבכל זאת דמיינו אותו.
לפני השולחנות באולם, ניצב כיסא גדול שעליו הייתה מונחת מצנפת קרועה ובלויה.
''ועכשיו, נתחיל בטקס בחירות התלמידים החדשים לבתים!'' אמרה מנהלת בית הספר, הרמיוני גריינג'ר.
המצנפת החלה לשיר שיר; לא כל כך הקשבתי, הייתי עסוקה יותר בבדיקת המקום.
לאחר מכן, היא החלה לקרוא לילדים, הם התיישבו, והיא קראה בשם הבית המתאים להם.
"ג'ימי בלאקרוז.... רייבנקלו!"
" ליליאן נוארנט..... הפלפאף!"
" אלבוס סוורוס.... גריפינדור!"
" איקו סאלמאר..... גריפינדור!"
" ריי דאט'רין... סלית'רין!"
'' נואל קארטנר..... סלית'רין!"
המצנפת החלה להמשיך להקריא שמות,
ולאחר מכן, הגיעה תורי לשבת בכיסא. הלכתי לכיוון הכיסא, והתיישבתי עליו,
ולאחר מכן חבשתי את המצנפת הישנה.
" אליסיה נות'לנד..... הפלפאף!" המצנפת אמרה, והרגשתי שמחה גדולה. הפלפאף בהחלט התאים לי,
וכנראה שגם לוויליאם כי כמה שניות אחר כך, הוא נבחר גם להפלפאף.
טוב, אמשיך לספר לך אחר כך, יומני היקר, כי עכשיו מתחילים את הסעודה של פתיחת השנה
ואני לא רוצה לפספס אותה!
לילה טוב, יומני היקר.



סליחה שיצא ארוך מאוד. XD
נשמח לתגובות D:

עוד פרק יפה... למה הארי פוטר היה בתוך הקרון בכלל? Lol
חוץ מזה, הכל טוב. הייתי עוד בעיה שקצת הפריעה לי, וזה שחצית משפט לשניים כשירדת שורה, וזה בלבל קצת.. S:
יאללה עוד פרק חח.. סתם Xd

אני מציע לך לגבש קצת עלילה, שבי עם עצמך ותחשבי איך וכיצד העלילה צריכה להיראות. אין צורך למהר. זה יעבוד כמו קסם.

בכל אופן, לא התאכזבתי מהמלחמה כלל וכלל, הדמיון הרב בין הארי ללופין בשנה השלישית ממש מגניב. אני מנחש שהוא יהיה מורה להתגוננות מפני כוחות האופל.

כמה שאתן מוגדרות! לא יאומן! אני כבר לא יכול לחכות לפרק הבא.

אגב אם תצטרכו עזרה. תוכלו להיעזר בסיפור שלי בשמחה. תוכלו גם לשלוח לי ה''פ בכל הזדמנות ולכל שאלה.
כיף שיש הופעות מרהיבות כמוכן!

אדם.

תמשיכו כך,פרק מושלם כהרגלכם כנראה(רק פרק אחד לכל אחת אבל)

נחמד, אבל זה קצת מוזר שאתן משתמשות בתארכים עיברים

אייל-שתינו כתבנו את שני הקטעים פשוט כל אחת מפרסמת פרק על פי התור-אני, מאי,אני,מאי וכך הלאה....


פוקימון13-אה.......................בקטנהp:

נו מתי פרק חדש?,אחנו מחכים לעוד