
פורסם במקור על ידי
scizor-x
סליחה על הדאבל פוסט אבל הנה ההתחלות!
אהלון
קרני השמש שחודרות מחוץ לקופסאתך מכות בעיניך בחוזקה וגורמות לך להתעורר. אתה מתיישב ומשפשף את עיניך ומלטף את בטנך בעצב, עוד ערב ללא ארוחה. אתם קם, מתמתח ומתלבש לעוד יום סבל בבית הספר המאמץ לשרוד הופך להיות קשה יותר ויותר מכל רגע אך אתה זוכר את מה שהבטחת לאימך שבועיים לפני מותה, לגדול וללמוד בבית ספר ואולי להשתקם מבור הבוץ העמוד שאתה בו. אתה לוקח את ילקוטך המרופט ויוצא לבית הספר, בדרך אתה פוגש באסף הבריון של בית הספר "גמד, איך העבודה שלי בהיסטוריה?" הוא צועק עליך בזלזול.
ריי
את רצה, הוא עומד לתפוס אותך את מסתובבת לאחור ורואה אותו, את החיה הענקית והשחורה. החיה נראית כלטאה מגודלת עם קרניים בעלת זוג כנפיי עטלף ענקיות ומאיימות ועינים שחורות כזפת, המעידות על בינתו הרב של היצור ובו בזמן על אכזריותו. הדרקון שולח אליך כפה ענקית ואת קופצת, משום מה את קופצת מאוד גבוה אבל אולי יותר מדי גבוה כי הדרקון פותח את פיו ואת עומדת ליפול לתוכו את נופלת ונופלת ו... "ריי, תתעוררי" את שומעת את כל אימך ופותחת את עיניך באיטיות "זה הזמן לבית הספר". את מוחה זיעה ומסדרת בראש את הדברים, מנסה לשכוח את הסיוט. את קמה מהמיטה ומסתכלת במראה, נערה בת 16 מביטה בך בחיוך, את. אך לפתע את שמה לב לקצוות השיער שלך, הן כאילו נצבעו בכתום בלילה.
אייל
"קדימה, אין זמן להתעכב" אומר מורך, מרקוס ואתה רץ אחריו עם הרבה ספרים ומגילות בידך שעומדות ליפול בכל רגע. הוא מוביל אותך לחדר צדדי בסדנתכם, חדר האימונים. שניכם נכנסים לתוכו. "תניח את זה" אומר לך מרקוס ואתה מניח את הספרים והמגילות כשפוט. "קורים דברים בעיר גורד, העיר השכנה, דברים חשודים למדי. אנשים נעלמים ממנה בכל לילה ואף אחד לא מבין איך." אתה מהנהן ולא מבין איך זה קשור אליך, רק עכשיו סיימת להתאמן בקרן האש והוא מתחיל לספר לך סיפורים על עיר בשם גורד?
"אני מוכר מדי כקוסם באיזור הזה ואנשים יחשדו שאני מרגל שם אם יראו אותי מסתובב שם אך אני חושב שאתה מוכן לצאת לפעולת מודיעין קטנה" הוא מסדר את משקפיו העגולות על אפו "לא קרב, אני מקווה, רק לנסות לגלות למה הם נעלמים, אתה מוכן לכך אייל?" הוא שואל ומסתכל אליך.
דווין
הרופא מורה לך לעקוב אחריו, אחות בעלת שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים חומות עוזרת לך לקום "תישען אליי דווין, אתה לא רגיל ללכת ברגליים רובוטיות" אתה מהנהן ונשען עליה, וצולע באיטיות יחד איתה אל הרופא "בו לחדר האימונים" אתם הולכים יחד לחדר האימונים וההאחות עוזרת לך להתיישב על ספסל.
"קודם כל אנחנו נצטרך לתרגל פעולות פשוטות. דברים כמו להרים רגל ולנופף לשלום." הרופא מביא כיסא ומתיישב מולך "אתה מפעיל את הגוף הרובוטי שלך בכך שאתה חושב מה אתה רוצה שהוא יעשה, אני רוצה עכשיו שתתרכז ברגל ימין, תדמיין אותה עולה למעלה ולמטה" הרופא מתבונן ברגלך בציפיה. אתה עוצם את עיניך ומתרכז ולפתע אתה שומע קול. אתה פותח את עיניך ורואה את רגלך זהה למעלה ולמטה. הרופא מוחא כפיים "יופי, טוב מאוד, בהתחלה תצטרך להזיז ככה את איבריך אבל בעתיד תתרגל לזה והם יזוזו כמו עיברים רגילים" לפתע אתה מרגיש תחושה מוזרה בעינך ולפתע אתה רואה הכל באדום אתהרואה כתובת צפה באוויר "שגיאה" אתה שומע מעין אזעקה ועיניך נעצמות לאט לאט. אתה פותח את עיניך ורואה את אותה אחות מקודם, רוכנת מעליך בדאגה "אתה בסדר?" היא שואלת