נושא: Yonatan's Dimension- אין מקום!

אייל
"מה הבעיה טומי?" היא שואלת "אתה תמיד אוכל, אתה מרגיש טוב?"

דווין
"אתה התעלפת, המערכת הייתה בעומס יתר זה יקרה הרבה בהתחלה" היא אומרת "אולי אתה חושב שזה כיף להיות סייבורג, זה נכון, אבל בהתחלה זה קשה" היא מחייכת "קוראים לי ג'ינה, דרך אגב"

שלי
רשומה

את קמה בבוקר ומשפשפת את עיניך. את פותחת אותן ומסתכלת על חדרך עמוס פרטי הצ'יקוריטה. בובות הצ'יקוריטה, פוסטר הצ'יקוריטה, תמונות הצ'יקוריטה ואפילו מחשב עם ציור של צ'יקוריטה. את מחייכת לעצמך, היום תתחילי את מסעך כמאמנת פוקימונים. את אומרת שלום לאמך ויוצאת החוצה מהבית. את הולכת לכיוון המעבדה ולפתע שומעת "לא,אלו פוקימונים למתחילים!" את שומעת את הפרופסור ואז רואה נער בערך בן 14, עם שיער שחור ארוך ובגדים שחורים רק עיניו כחולות כים. הוא יוצא החוצה ובורח משם ואז את רואה את הפרופסור רץ החוצה. את שואלת אותו מה קרה והוא עונה לך "הוא חטף את צ'יקוריטה"

פורסם במקור על ידי scizor-x

[

דווין
"אתה התעלפת, המערכת הייתה בעומס יתר זה יקרה הרבה בהתחלה" היא אומרת "אולי אתה חושב שזה כיף להיות סייבורג, זה נכון, אבל בהתחלה זה קשה" היא מחייכת "קוראים לי ג'ינה, דרך אגב"

שלי

"דווין." אני אומר ומתרומם בקפיצה."אוקיי ג'ינה,את מוכנה לגלות לי איזה שיפורים יש לי בחליפה? אני כבר מת לנסות כמה." אני אומר בחיוך ופורע את שיערי בידי האנושית.'לפחות את השיער היפה שלי הם השאירו לי.' אני חושב.

דווין
אתה מנסה לקפוץ, כושל ונוחת על הרצפה. "דווין!" ג'ינה צועקת ומושיבה אותך על המיטה "אתה עדיין לא מספיק מרוגל! אתה צריך לעבור מספר תפקידים בשביל לקפוץ!" היא מגחחת , "לא משנה, ידעת שאפילו אם אתה סייבורג אפשר לאכול עוגה?" היא הולכת וחוזרת עם צלחת, מזלג ופורסת עוגת גבינה.

פורסם במקור על ידי scizor-x

דווין
אתה מנסה לקפוץ, כושל ונוחת על הרצפה. "דווין!" ג'ינה צועקת ומושיבה אותך על המיטה "אתה עדיין לא מספיק מרוגל! אתה צריך לעבור מספר תפקידים בשביל לקפוץ!" היא מגחחת , "לא משנה, ידעת שאפילו אם אתה סייבורג אפשר לאכול עוגה?" היא הולכת וחוזרת עם צלחת, מזלג ופורסת עוגת גבינה.

"מעולה! כבר חשבתי שאיבדתי הכול,אבל למי אכפת אם אני יכול לאוכל עוגת גבינה?" אני אומר וצוחק.אני לוקח את פרוסת העוגה בחיוך,ומנסה לראות משהו עם העין הרובוטית שלי-אני מנסה להשתמש במשקפת שאולי מוחבאת בה.

פורסם במקור על ידי scizor-x

אייל
"מה הבעיה טומי?" היא שואלת "אתה תמיד אוכל, אתה מרגיש טוב?"

דווין
"אתה התעלפת, המערכת הייתה בעומס יתר זה יקרה הרבה בהתחלה" היא אומרת "אולי אתה חושב שזה כיף להיות סייבורג, זה נכון, אבל בהתחלה זה קשה" היא מחייכת "קוראים לי ג'ינה, דרך אגב"

שלי
רשומה

את קמה בבוקר ומשפשפת את עיניך. את פותחת אותן ומסתכלת על חדרך עמוס פרטי הצ'יקוריטה. בובות הצ'יקוריטה, פוסטר הצ'יקוריטה, תמונות הצ'יקוריטה ואפילו מחשב עם ציור של צ'יקוריטה. את מחייכת לעצמך, היום תתחילי את מסעך כמאמנת פוקימונים. את אומרת שלום לאמך ויוצאת החוצה מהבית. את הולכת לכיוון המעבדה ולפתע שומעת "לא,אלו פוקימונים למתחילים!" את שומעת את הפרופסור ואז רואה נער בערך בן 14, עם שיער שחור ארוך ובגדים שחורים רק עיניו כחולות כים. הוא יוצא החוצה ובורח משם ואז את רואה את הפרופסור רץ החוצה. את שואלת אותו מה קרה והוא עונה לך "הוא חטף את צ'יקוריטה"

"ככה ככה אבל אני יכול לצאת?" אומר בקול עצוב.

דווין
אתה מתרכז בעינך ולפתע אתה רואה הכל בירוק. אתה מסתכל על ג'ינה ורואה פתאום שכתוב מעליה:
שם: ג'ינה וודס
גיל: 22
מקצוע: אחות
גובה: מטר שישים
משקל:49 ק"ג
מידת איום: מינימלית
נשק: אין
"יופי!, אני רואה שלמדת להשתמש בעין!" צוהלת ג'ינה "אבל תזכור ששימוש בעין צורך אנרגיה. ככל שתשתפר בשימוש בגוף סייבורג תיהיה לך יותר אנרגיה אבל כרגע ניצול יתר של האנרגיה יגרום לעומס יתר ואתה תתעלף, כמו קודם"

אייל
"בוודאי" היא אומרת ומחייכת. אתה יוצא ושומע בראשך "אני, אני מצטער אייל לא ידעתי שהוא הבן של מטילדה ג'ונס... בחרתי סתם אדם אקראי" מרקוס נשמע מאוד מוטרד "היא נראית כאישה חביבה אך רק מעט אנשים יודעים שהיא רוצחת מסוכנת. אם אתה רוצה לדעת את הסיבה שאני לא הלכתי זה שהיא מנסה לאתר אותי כל הזמן אבל אני חושב שכדאי שתתרחק מהמקום". לפתע, אתה רואה משהו שגורם לנשימתך לעצור. טומי ג'ונס האמיתי מתקדם לכיוונך.

פורסם במקור על ידי scizor-x

דווין
אתה מתרכז בעינך ולפתע אתה רואה הכל בירוק. אתה מסתכל על ג'ינה ורואה פתאום שכתוב מעליה:
שם: ג'ינה וודס
גיל: 22
מקצוע: אחות
גובה: מטר שישים
משקל:49 ק"ג
מידת איום: מינימלית
נשק: אין
"יופי!, אני רואה שלמדת להשתמש בעין!" צוהלת ג'ינה "אבל תזכור ששימוש בעין צורך אנרגיה. ככל שתשתפר בשימוש בגוף סייבורג תיהיה לך יותר אנרגיה אבל כרגע ניצול יתר של האנרגיה יגרום לעומס יתר ואתה תתעלף, כמו קודם"

[B][/B"

"אוקיי,הבנתי. ואם אנחנו כבר בעניין-אולי תגלי לי עוד כמה יכולות שלי בתור סייבורג?" אני שואל אותה בחיוך קל.

~~~

זאת היכולת היחידה של העין? כבר חשבתי שהיא יורה לייזר או משהו XDD

פורסם במקור על ידי Machine X

"אוקיי,הבנתי. ואם אנחנו כבר בעניין-אולי תגלי לי עוד כמה יכולות שלי בתור סייבורג?" אני שואל אותה בחיוך קל.

~~~

זאת היכולת היחידה של העין? כבר חשבתי שהיא יורה לייזר או משהו XDD

"בוא נראה, לא ממש מגלים לי הרבה מהיכולות של הסייבורגים אבל אני יודעת שהיד שלך יכולה להפוך איכשהו לרובה מרסס (משין גאן)" היא מהר שמה את ידה על פיה "תישבע לי, שלא תנסה להשתמש ברובה עד שילמדו אותך, זה מסוכן!"

פורסם במקור על ידי scizor-x

"בוא נראה, לא ממש מגלים לי הרבה מהיכולות של הסייבורגים אבל אני יודעת שהיד שלך יכולה להפוך איכשהו לרובה מרסס (משין גאן)" היא מהר שמה את ידה על פיה "תישבע לי, שלא תנסה להשתמש ברובה עד שילמדו אותך, זה מסוכן!"

"אוקיי,בסדר. אני לא אשתמש בו." אני אומר לה בחיוך.'פחח,כאילו שאני לא יודע איך להשתמש במאשין-גאן.' אני חושב בזלזול,אבל מכבד את בקשתה.

דווין
לחדר נכנס הרופא ומסתכל על שניכם "יופי, התיידדתם" הוא מורה לך באצבעו וג'ינה עוזרת לך לקום "אני מוכן לתת לך להסתובב היום בבית חולים, בסיוע ג'ינה כמובן, אם תראה לי שאתה מסוגל ללכת ללא תמיכה" אתה מתרכז ברגליך, חושב שהם זזים אחת אחרי השנייה, מדמין את עצמך הולך. אתה פותח עיינים ורואה את עצמך הולך ישר. הרופא עושה מעט בדיקות בזמן שאתה מהלך בכל החדר, זו הרגשה טובה ללכת לבד שוב. לבסוף הרופא מסכים לשחרר אותך "אז, הולכים?" מחייכת ג'ינה

שלי
רשומה

את קמה בבוקר ומשפשפת את עיניך. את פותחת אותן ומסתכלת על חדרך עמוס פרטי הצ'יקוריטה. בובות הצ'יקוריטה, פוסטר הצ'יקוריטה, תמונות הצ'יקוריטה ואפילו מחשב עם ציור של צ'יקוריטה. את מחייכת לעצמך, היום תתחילי את מסעך כמאמנת פוקימונים. את אומרת שלום לאמך ויוצאת החוצה מהבית. את הולכת לכיוון המעבדה ולפתע שומעת "לא,אלו פוקימונים למתחילים!" את שומעת את הפרופסור ואז רואה נער בערך בן 14, עם שיער שחור ארוך ובגדים שחורים רק עיניו כחולות כים. הוא יוצא החוצה ובורח משם ואז את רואה את הפרופסור רץ החוצה. את שואלת אותו מה קרה והוא עונה לך "הוא חטף את צ'יקוריטה"[/QUOTE]


''לא במשמרת שלי!'' אומר בזעם ואתחיל לרוץ אחרי הנער ומרוב זעם ארוץ ממש ממש מהר, ''כל החיים חיכיתי לרגע הזה , ואתה! לא! תהרוס! לי! אותו!'' אצרח אחרי הנער ואתכונן לדחוף אותו בכדי שיפול

שלי-
את רצה אחרי הנער אבל הוא מגחך ומתחיל לרוץ בספרינט. את מתעייפת לאט לאט אך פתאום נשמע "בום!" חזק והגנב נופל. את רואה ילד יושב עם מחבת ברזל גדולה על עץ ומגחך "חתיכת בלוטה עשיתי לו, אה?" הוא שואל. צ'יקוריטה יוצאת מהפוכדור ובורחת משם, מפוחדת.

פורסם במקור על ידי scizor-x

דווין
אתה מתרכז בעינך ולפתע אתה רואה הכל בירוק. אתה מסתכל על ג'ינה ורואה פתאום שכתוב מעליה:
שם: ג'ינה וודס
גיל: 22
מקצוע: אחות
גובה: מטר שישים
משקל:49 ק"ג
מידת איום: מינימלית
נשק: אין
"יופי!, אני רואה שלמדת להשתמש בעין!" צוהלת ג'ינה "אבל תזכור ששימוש בעין צורך אנרגיה. ככל שתשתפר בשימוש בגוף סייבורג תיהיה לך יותר אנרגיה אבל כרגע ניצול יתר של האנרגיה יגרום לעומס יתר ואתה תתעלף, כמו קודם"

אייל
"בוודאי" היא אומרת ומחייכת. אתה יוצא ושומע בראשך "אני, אני מצטער אייל לא ידעתי שהוא הבן של מטילדה ג'ונס... בחרתי סתם אדם אקראי" מרקוס נשמע מאוד מוטרד "היא נראית כאישה חביבה אך רק מעט אנשים יודעים שהיא רוצחת מסוכנת. אם אתה רוצה לדעת את הסיבה שאני לא הלכתי זה שהיא מנסה לאתר אותי כל הזמן אבל אני חושב שכדאי שתתרחק מהמקום". לפתע, אתה רואה משהו שגורם לנשימתך לעצור. טומי ג'ונס האמיתי מתקדם לכיוונך.

"אני מצטער אבל נראה לי שאחזור עוד מעט" אומר במהירות.

פורסם במקור על ידי מאסטר ליאון

"אני מצטער אבל נראה לי שאחזור עוד מעט" אומר במהירות.

"היי חכה רגע!" הוא צועק. אתה מרגיש קור עז ברגליך. אתה מסתכל למטה ורואה גוש קרח סביב כפות רגליך "מי אתה ולמה אתה נראה כמוני?" שואל טומי ג'ונס זועף.

שם פרטי: עומר
שם במשחק: לוק קאסטלאן
מין:זכר
גיל: 16
תיאור מראה: לוק הוא גבוה, חסון וזקוף. בעל ידיים מחושלות בעלי צלקות. הוא שזוף ובעל שרירי רגליים מפותחים. שיערו הבלונדיני פרוע וארוך יחסית, ותמיד מזדקר לכיוונים שונים. ללוק יש עיניים אפורות, שנראות כמו ענני סערה, המאפיינות את מבטי התנהגותו.
אופי: לוק הוא היפראקטיבי, תמיד מתלהב ונרגש מכל דבר. הוא עצמאי ואחראי, ומתגאה בעצמו בכל הזדמנות שיש לו. בהקשר לזה, יש לו ביטחון עצמי רב והוא יכול להיות חוצפן לאנשים אחרים.