"שיט!" סיננתי, והבטתי על המחברת השחורה שלי עם הגולגולות בצד. מולי ניצבו כמה שאלות, שלא עשיתי.
טוב.. אני מנחש שזה היה משהו בסגנון הזה, כי אני לא ממש מצליח להבין מה רשום שם, עם הבעיות שלי...
ילד ג'ינג'י עם מבט משועשע ניגש אליי, הוא היה לבוש בג'ינס קצר וחולצת טי
-שירט כחולה, כאילו הוא השתדל לחסות את ההתאמצות שלו בבחירת הלבוש כל יום. כזה היה בארי, תמיד ניסה להרשים את הבנות ולשחק אותה הבן אדם הכי מגניב שיש. הוא חייך חיוך "גם אתה לא עשית שיעורים?" הוא אמר ולא חיכה לתשובה "כדאי שנמהר להעתיק."
הבטתי אליו במבט מיואש "למה? השיעור מתחיל עוד שלוש דקות.."."נו מה אתה כזה פסימי? אולי נצליח.." הוא אמר וחיוכו התחיל להתרחב אף יותר. הכרתי את החיוך הזה.
"רגע, אני יודע מה קורה כ..!" פרץ צחוק אדיר קטע אותי, בארי נפל על הרצפה ואחז בחולצה שלי בהשתעשעות "זה שאלות חזרה למבחן, איזה כיף זה לנצל את זה שאתה בקושי מקשיב בשיעור, פלא שלא שלחו אותך לבית ספר של ילדים בעייתים עם הפרעות הקשב והדיסלקציה שלך.." הוא אמר והרפה את אחיזתו, הוא קם מהרצפה והלך בצליעה לכיסאו, הוא תמיד צלע ככה.. האמת שאף פעם לא הצלחתי להבין מה זה, הוא סיפר לי משהו על בעיות משונות ושהוא צריך מדרסים לרגל, אבל אני יודע לראות מתי הוא משקר ומתי הוא לא.