שם: הרצל אמר
מחבר: יואב אבני
הוצאה: כנרת, זמורה ביתן
שנה: 2011
על הספר: בהרצל אמר ישראל הוקמה באפריקה ובשנת 2005, עשר שנים לארח רצח רבין היא סוערת על רקע תוכנית ההתנתקות משטחי שבט המסאי ופינוי יישובים ותיקים ככפר דרום ונווה-באובב.
שני חברים - כפיר וארי - משתחררים משרות סדיר-חובה ומתכננים לצאת לטיול הגדול למזרח. המזרח התיכון.
הם ממריאים ממולדתם אל פינה נידחת שהיתה ביתו של העם היהודי לפני אלפיים שנה. שם, בין תושבים ערבים, מושבות טמפלרים דוברי גרמנית ומובלעות היהודים, ינסו למלא איש-איש את משאלתו במסע המתחיל כטיול מאורגן ומסתיים כהפך הגמור.
האם הייתה אז שואה? סכסוך על שטחים? איך היה נראה השטח בין הירדן לים במזרח התיכון? האם יהיו שם יהודים? ובישראל המוקפת בכושים איזה ישראלים יגדלו ואיזה יהודים?
דעתי: הגעתי אל הספר בגלל ששמעתי על הרעיון שלו הודות לפירסומים בפייסבוק. אמרתי לעצמי שהסופר עלה כאן על רעיון שעוד לא סופר ובאמת מעניין מה היה קורה אילו. התשובה שאותה מספק אבני באמת גורמת לי להצטער על ששאלתי את השאלה.
הכתיבה ילדותית והתיאורים דלוחים ומעוררים כעס והרגשה של פגיעה באינטיליגנציה. הרקע לסיפור נחמד אך בהחלט תלוש מהמציאות ולא משכנע כהוא זה. העלילה מתישה מצד אחד ומהירה מידי מצד שני. הדמויות לא אמיתיות, שטוחות ומאופיינות באופי דל ומעצבן. התיאור הדתי מחד והתיאור המדיני מאידך מעידים על בורות מצידו של אבני. שימוש בקלישאות כמו איחוד משפחתי בעזרת פרח וניסיונות כושלים לדמיין דברים אצל חייל משוחרר בן 21 מרתיחים ומקשים על ההתחברות עם הדמות הראשית. הספר מתחמק מעיסוק בקונפליקטים שמעניינים את החברה שלנו וחוץ מכמה הערות מרומזות וסיטואציות מוקצנות הספר מתעלם מהם לחלוטין.
היה לאבני אוצר והוא זרק אותו. חבל.
ממליץ בחום להתרחק מהספר המדובר.