נושא: שרשור לי ולטריקו-פוקימון

טופס הרשמה ריק-
שם משתמש:
שם בשרשור:
רקע:
גיל:
פוקימון:

טופס שלי-

שם משתמש:ttrrtte
שם בשרשור:טל
רקע:טל נולדה בעיירה קטנה אי שם במחוז איסאשו, היא גדלה בחוות פוקימונים עד שיום אחד, ביום הולדתה העשירי החליטה לצאת לג'טו ולהתחיל מסע פוקימונים משלה, היא לקחה את צי'קוריטה ובדיוק שעמדה לצאת מן המעבדה היא פגשה את____(איך שלא ייקראו לך בשרשור) הם נעשו חברים טובים והחליטו לצאת למסע ביחד
גיל:10
פוקימון:צ'יקוריטה


שם משתמש: TreeCko
שם בשרשור: מקס מנר
רקע: מקס גדל עם אביו, אימו עזבה אותם כדי לצאת למסע גדול שמקס היה בן 6, מקס שסבל מזה כי אביו עבד כל הזמן ולא היה לו זמן בשבילו רצה רק לצאת למסע, למקס לא היו חברים שרצו לצאת למסע איתו ולכן נאלץ לצאת אליו לבד, נחוש בדעתו להיות מאמן פוקימונים יצא מקס לכיוון המעבדה, מקס רצה בדרך למצוא את אימו שזנחה אותו ולשאול אותה כל-כך הרבה, הוא פחד אבל ציפה לזה ובא עם מוכן עם הכל, הוא רק צריך פוקימון והנה הגיע היום שהוא חיכה לו, במעבדה מקס פגש את טל והתיידד איתה בזמן שהם חיכו בתור, מקס נתן לטל את זכות הראשונים לבחירה והיא בחרה את צ'יקוריטה.
גיל: 10 נגיד חח
פוקימון:סינדקוויל

שם משתמש: TreeCko
שם בשרשור: מקס מנר
רקע: מקס גדל עם אביו, אימו עזבה אותם כדי לצאת למסע גדול שמקס היה בן 6, מקס שסבל מזה כי אביו עבד כל הזמן ולא היה לו זמן בשבילו רצה רק לצאת למסע, למקס לא היו חברים שרצו לצאת למסע איתו ולכן נאלץ לצאת אליו לבד, נחוש בדעתו להיות מאמן פוקימונים יצא מקס לכיוון המעבדה, מקס רצה בדרך למצוא את אימו שזנחה אותו ולשאול אותה כל-כך הרבה, הוא פחד אבל ציפה לזה ובא עם מוכן עם הכל, הוא רק צריך פוקימון והנה הגיע היום שהוא חיכה לו, במעבדה מקס פגש את טל והתיידד איתה בזמן שהם חיכו בתור, מקס נתן לטל את זכות הראשונים לבחירה והיא בחרה את צ'יקוריטה.
גיל: 10 נגיד חח
פוקימון:סינדקוויל

תתחילי

''אתה בא מקס?'' צעקתי אל מקס ממעלה הגבעה, מקס היה עדיין בתחתית שלה, מתנשף, ''טל...אנחנו רצים כבר שלושה קילונטר רצוף, מה דעתך על הפסקה?'', ''אה...לא'' השבתי למקס, ''שלושה קילומטרים בלי להיתקל בשום פוקימון זה לא טוב!'', ''קדימה מקס!'' אמרתי בחיוך למראה מקס העולה בתנשפות במעלה הגבעה, ''סוף סוף'' אמרתי לו שהוא סוף סוף הגיע, ''תרי!'' הוא אמר לי לפתע והצביע אל עבר זנב אשר יצא מן אחד השיחים

את רוצה שאני אבחר תפוקימון שיוצא? חח טוב
--

"תראי" אמרתי והצבעתי על הזנב
פתאום הפוקימון יצא מהשיח והבחין בנו
(מריפ)

''היי תראה מקס!, זה מאריפ!'' אומר למקס בשמחה, ''אני ממש רוצה לתפוס אותו אבל בטח גם...'' אך דבריי נקטעו בעוד מאריפ נוסף הגיח מן השיחים, ואז עוד ועוד ועוד, לפנינו ניצב עדר מאריפים שלם שכלל כ100 מאריפ!, הסתכלתי בתדהמה על המראה המדהים שמול, אך לפתע קפאו פניי במבט המום-טיפשי, ''אמ....טל?'' שאל אותי מקס, ''אהה?'' עיתי עדיין קפואה באותה הבעה, ''את מודעת לזה שמהלחיים של כל המאריפים יוצאים ניצוצות כן?'', הוא שאל, ''אה, אה'' השבתי, ''את יודעת מה זה אומר נכון?'' הוא המשיך, הבטתי בעיינים הכעוסות של כל המאריפים, ''כן...'' אמרתי והשתחררתי מאותה הבאה, ''רוץ!'' צרחתי בדיוק שהמאריפים התחילו את מאה מכות הברק שלהם עלינו

"תזהרי!!" צעקתי בזמן שאני מתחמק ממכות חשמל "היי תראי תמערה הזאת שם, בואי ניכנס לשם!"
שנייה אחרי שקלטתי את המערה תפסתי את ידך ורצתי לכיוון המערה

נכנסתי אל עבר המערה יחד עם מקס, ''זה היה קרוב...''' אמרתי לו בהקלה, ''צודקת..'' הוא השיב.
אך תוך כמה דקות ספורות גילינו שאחנו עדיין לא בטוחים מפני שנכנסנו למערה של אורסארינגית ישנה!

מה זה אורגינסגית או מה שזה לא יהיה? חח
--

"לאט לאט..." אמרתי בזמן שהתחלתי ללכת אחורה על קצות האצבעות
"מאריפ!" אנחנו שומעים מבחוץ "מא מא מאריפ!"
"טוב... עדיף להישאר כאן ולא להעיר אותה.." אמרתי והפסקתי ללכת
פתאום האורסירינגית פוקחת עין ומסתכלת ישר אלינו

זה-


_________________

''או או'' אמרתי למקס בבהלה, ''אוקיי, בוא נצא החוצה, אני די בטוחה ששמעתי מאריפ, הם ידועים בקשיחות שלהם כך שאני בטוחה שהוא יוכל לעזור לנו,'' אני ומקס התחלנו לצאת החוצה ועברנו בפתח המערה בדיוק שהאורסארינגית החלה לקום ולשאוג עלינו באיום, ''נכנסנו לטיריטוריה שלה, לא טוב'' לחשתי למקס תוך כדי יציאה, לפתע ראיתי בדיוק את מה שחששתי ממנו אך גם קיוויתי לו, להקת מאריפ, היישר מחוץ למערה, המאריפ, כמובן החלו לירות אקדחי מים לכל מקום בגלל רצונם התמידי להילחם, האורסארינגית יצאה החוצה וגרמה לכל המאריפים להתמקד בא, המאריפים הסתכלו עליה, ומיד התחילו לירות אקדחי מים, אחד מהם פגע בי ועפתי היישר לרגלי האורסארינגית ''מקס!'' צרחתי

"צא סינדקוויל!" צעקתי וזרקתי את הפוקדור "תשתמש במסך עשן לכיוון הראש של האורסיראנגית!"
סינדקוויל משתמש במסך עשן ואורסיראנגית מתחילה להשתגע
עד שהמסך עשן עובר אני ואת כבר לא נמצאים שם ומתחיל קרב בין האורסיראנגית לבין המאריפים
"מכאן" אמרתי וזחלתי בשיחים, לאן שלקחתי אותך

''מזל...'' אומר בהקלה רבה למקס, ''לאן אתה חושב שצריך ללכת עכשיו, סטינו מהדרך הראשית'', מקס חשב מעט אך לבסוף אמר ''את רואה את עץ האורן הזה ששם?'', ''כן'' עניתי לו למראה עץ האורן ועליו גרגירי אורן רבים, ''עברנו על ידו קודם, אני זוכר אותו, נלך לכיוונו ונגיע לשביל'' אמר מקס בשמחה, הלכתי אחרי מקס לכיןן עץ האורן, ונראה כי מקס צדק, הדרך אכן הייתה מאחוריו, חזרנו אל הדרך והמשכנו בדרכינו ''תראה מקס!'' אמרתי בשמחה, למראה העיר הראשונה, ראיתי את קצוות הבניינים בקו האופק והתחלתי לרוץ, שהגעתי לראש הגבעה, מקס כמובן היה בתחתיתה ''קדימה מקס, בוא!'' צקתי אליו, מקס רץ אליי מנשף, ''מרוצה?'' הוא שאל, ''בהחלט'' אמרתי למראה השקיע ולאורה זיקוקים אשר נורו מפסטיבל כלשהו אשר מתקיים בעיר, ''אז מה עכשיו?'' שאלתי את מקס

"אני חושב שנמצא מלון טוב לישון בו קודם" אמרתי בעייפות "ואולי נתקלח ונלך לפסטיבל שמתקיים פה"
התחלתנו ללכת בעיר ושאלתי כמה אנשים איפה המלון הכי זול לערב אחד
כעבור 15 דקות כבר שילמנו למלון ושמנו את החפצים שלנו במקומם
אחרי עוד חצי שעה כבר יצאנו מהמקלחות והשעה הייתה 8 בערב והספטיבל בשיאו

הגענו אל מקום הפסטיבל, הפסטיבל התקיים במרכז העיר, היה חשוך אך יכולנו לראות בעזרת כל האורות מן הדוכנים והמשחקים, בכניסה היה שלט גדול ועליו הכיתוב ''ברוכים הבאים לפסטיבל מון''.
''היי ,מקס?'' שאלתי אותו, ''כן ,טל?'' הוא ענה, ''למה קוראים לפסטיבל, פסטיבל מון?'', לפני שמקס הספיק לענות, אישה קשישה אשר שמעה את שאלתי באה אלינו ואמרה לנו ''פסטיבל מון מתקיים פה כבר שמונים שנה רצופותף קוראים לו ככה כי הוא מתקיים בפול מון, בתרגום מאנגלית לעברית זה אומר ירח מלא, תסתכלו לשמים'' הסתכלתי לשמים, ירח מלא היה שם, עננים מעט כיסו אותו וציפורים עפו מעלף זה היה מראה מדהים, ''יפה נכון?'' אלה אותנו האישה בחיוך, ''מאוד'' ענינו, היא הלכה משם והתחלנו להסתובב, לפתע ראיתי דוכן קטן ושמו ''תופס ת'מאג'יקארפ'' שבוא לוקחים רשת צרה מאוד וצריכים לתפוס את המג'יקארפים, מסימה מאוד לא קלה כאשר הם מקפצים לכל כיוון

"אני לא טוב בדברים האלה" אמרתי בחיוך "אולי תנסי את זה את? אני בינתיים אסתובב פה קצת לדוכן אחר"
המשכתי ללכת ואז ראיתי מין בניין קטן שכתוב עליו -בואו לבחון את הפוקימונים שלכם!-
נכנסתי פנימה ובכניסה הייתה מישהי שנראית בגיל 20, שיער בלונדיני ארוך ומבט משועמם
"סליחה.. מה עושים כאן?" שאלתי בסקרנות ונראה שאין לה כוח לשום דבר אך בכל זאת מחליטה לענות
"כל אחד בוחר פוקימון אחד ונלחם פה, שהוא מנצח הוא נלחם נגד אחד אחר שניצח והמנצח הגדול זוכה בפרס.. כמו טורניר" היא אומרת בשיעמום ובזלזול נראה לעין "מתחילים עוד 5 דקות, תירשם כאן"
היא מצביעה על הדף ואני ישר הולך להירשם, ברשימה נראה שיש הרבה מאמנים.

''או לא אתה לא'' מלמלתי בזמן שהמג'יקארפ שנלכד ברשת שלי ניסה לקפוץ החוצה, החזקתי את הרשת באלכסון בכדי שלמג'יקארפ לא תהיה כל דרך לצאת מן הרשת והתחלתי למשות את הרשת מן המים, לבסוף הצלחתי, רטובה כולי, אבל הצלחתי, ''יש!'' אמרתי באושר, המוכר בדוכן בירך אותי בחיוך על הצלחתי והכניס את המג'יקארפ לפוקדור צבוע בצבע כחול כהה, הוא הגיש לי אותו ואמר לי לבחור אחד מבובות הפרווה שעל המדף, הכל היה שם, מבחר ענק, הסכלתי ולבסוף אמרתי ''אני אקח את בובת ה.....איווי'' אומר לאחר התלבטות רבה, אחבק את הבובה הפרוותית, לפתע אשמע קול נשי קורא בשמי ''טל?! טל?!'', אסתובב ולפתע אראה את מיקה רצה אליי'', ''מיקוש!'' צעקתי ורצתי לעברה וחיבקתי אותה, שאלתי אותה לשלומה ומה היא עושה בעיר, היא סיפרה לי כי היא רק עוברת כאן והיא בדרך לדודים שלה, ''התגעגעתי'' אמרתי בחיוך, לא ראיתי את מיקה מאז שיצאתי למסע, ''כנ''ל'' היא ענתה לי וחיבקה אותי, ''טוב חייבת לעוף..'' אמרה לי מיקה והלכה, ''ביי..'' לחשתי כאשר דמעה יורדת במורד עייני, לא רציתי שמיקה תלך, אני מתגעגעת לעולם מהבית, אני זוכרת שהיינו מטפסים על עצים, מתחרים בריצות, מתחרים אפילו בנשרים, רצים כנגד הרוח.