נושא: שרשור לי ולטריקו-פוקימון

"היי!" צעקתי אלייך "נו איך הלך?"
אני מסתכל בידיים שלך ורואה את הבובת פרווה ומבין שהצלחת, אני מחייך ורואה שאת קצת עצובה ושם יד על ראשך
"געגועים הביתה? אל תדאגי, שנינו ביחד בסיפור, בואי נהנה מהמסע כמה שאפשר" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותך
"דרך אגב, אני נירשמי לטורניר, עוד מעט מתחיל, רוצה לבוא?"

אנגב את הדמעות מעייני, אני אסדר את שערותיי מפני שהן התפרעו כאשר מקס נגע בראשי, ''מקס...'' מלמלתי בצחוק רגוז כאשר ססידרת אותך.
ואז הלכתי אחרי מקס לראות את הטורניר.
''איזה קרב אתה?'' שאלתי את מקס, ''סיבוב ראשון, קרב מס' חמד אני מתמודד מול מישהו ששמו ליאון'' ענה לי מקס, ''אה... אוקיי באיזה קרה הם עכשיו?'' שאלתי אותו, ''רביעי, כמעט תורי'' הוא ענה.
הקרב הרביעי נגמר בתקו ומקס נקרא לקרב, מולו עמד בחור גבוהה ושחום כל שיער חום ועייני דבש, הוא לבש משקפי שמש על ראשו ''ליאון....'' אמרתי לעצמי, ליאון הוציא צ'ארמנדר ואמר ''צארמנדר להביור''

"סינדקוויל!" צעקתי והוא יצא "תשתמש במסך עשן וותחמק מהלהביור!"
צ'ארמנדר יש עשה להביור שסינדקוויל התחיל תמסך עשן, צ'ארמנדר הפסיק וחיפש איפה סינדקוויל שהופיע מאחוריו ונתן לו דחיפה ואז השתמש בגחלת
צ'ארמנדר התחיל להראות תשוש וקם
"סינדקוויל! מסך עשן שוב!" צעקתי והוא עשה מסך עשן
"איפה הוא?!" צעק ליאון בעצבים והסתכל על צ'ארמנדר המבולבל שגחלת פגעה בו מלמעלה והוא עף אחורה, תשוש לחלוטין
סינדקוויל הסתכל עליו בחיוך ורץ עם דחיפה וצ'ארמנדר הצליח להתחמק ולשרוט אותו ולהשתמש עליו שוב בלהביור שפגע אך לא השפיע יותר מדי על פוקימון האש סינדקוויל.
שניהם נראו תשושים.
"סינדקוויל דחיפה!"
"צ'ארמנר פגע בו עם שריטה!"
שניהם רצים אחד אל השני ופוגעים ושניהם נופלים גמורים.
"קדימה סינדקוויל אתה יכול!" צעקתי שסינדקוויל ניסה לקום,"קום עכשיו!" צעק ליאון על צ'ארמנדר שגם ניסה לקום
"סינדקוויל, פעם אחרונה!" אני צועק וסינדקוויל רץ אל צ'ארמנדר, "צ'ארמנדר גם אתה!" צועק ליאון וצ'ארמנדר גם הוא רץ אל סינדקוויל.
"עכשיו, התחמקות ואז נגיחה בצ'ארמנדר!" צעקתי אליו, צ'ארמנדר השתמש בשריטה ופגע קצת בסינדקוויל שהצליח להתחמק כמעט לגמרי ונגח בצ'ארמנדר שנפל גמור.
"צ'ארמנדר לא יכול להלחם, המנצחים הם סינדקוויל ומקס!"

''יש! כל הכבוד מקס וצ'ארמנדר!'' צעקתי בשמחה ממקום מושבי, ליאון המאוכזב החזיר את צ'ארמנדר בחזרה לפוקדור שלו, מקס ריפא את סינדקוויל בתחנה מיוחדת לקראת הסיבוב הבא, הוא בא והתיישב על ידי, ''קרב מעולה מקס לרגח חשבתי שתפסיד ואז תנצח ואז שוב תפסיד ואז כבר לא ידעתי מה לחשוב!'' אמרתי לו באושר, ''כה גם אני ככה'' הוא ענה לי החיוך, מותש מעט מהצעקות.

הסתכלנו על הקרבות, אחד אחד, הם עברו מהר מאוד, ולבסוף נוצרה קבוצה קטנה של שמונה מאמנים שעולים לשלב הבא, ''יש!'' אמר מקס באושר שראה שהוא אחד מהשמונה, ''כל הכבוד'' שיבחתי אותו.

מקס נקרא לזירה, הוא נעמד מול מאמן ושמו אש קאצ'אם (xdxdxdxd) אש אמר לפיקאצ'ו שהיה על כתפו לרדת לזירה, הפחקאצ'ו נראה נחוש מאוד, ''פיקאצ'ו מכת וולט!'' צעק אש

רצינית? על השמינית אש?:p
--

"סינדקוויל מסך עשן ואז גחלת!!" אני צועק וברגע שסינדקוויל בא לזוז פוגע בו מכת חשמל
"פיקאצ'ו זה שלנו! עוד מכת ברק ואז כדור חשמל!" אש אומר בחיוך
"סינדקוויל מסך עשן על כל הזירה" אני אומר וסינדקוויל קם ועושה מסך עשן שגורם לפיקאצ'ו לאבד אותו "עכשיו דחיפה ואז גחלת!"
סינדקוויל בא מאחורי פיקאצ'ו ומשתמש בדחיפה ואז בגחלת אבל פיקאצ'ו מצליח להתחמק ואז משתמש בזנב ברזל
סינדקוויל שוכב על הזירה כמעט גמור
"אתה מסוגל!" אני אומר ושהוא מנסה לקום אש מורה לפיקאצ'ו להשתמש בכדור חשמל שמעיף את סינדקוויל לקיר וגומר את הקרב.

Xd שיהיה מעניין
_____________
''יש ניצחתי!'' אומר אש בחיוך, הוא בא אלייך ואומר ''קרב טוב, אשמח להילחם איתך שוב בהזגמנות ואתם לוחצים יידים, ''כה גם ני איתך'' אתה עונה לו, ''קרב יפה'' אמרתי למקס ברגע שבא אליי, ''תודה טל, את רוצה ללכת למכון העיר?'', ''אמ...בטח'' עניתי לו, אני ומקס הלכנו יחד בעקבות שלטי העיר אל המכון, המכון היה בית גבוהה בצבע חום-שמנת והזירה הייתה מלאת אבנים, ניגש אלינו איש בבגדי פועלים אדומים בעל שיער חום קוצני ועיינים חומות ואמר ''אני שיין מנהיג המכון, מי רוצה להילחם נגדי?w' ''אני!'' אמרתי יחד עם מקס בקול אחד, ''טוב...אז מי ראשון?w' הוא שאל

"בנות קודם" אני אומר שאת ניגשת לזירה שכולך רועדת לקראת קרב המכון הראשון שלך
"את הולכת לקרוע אותו!" אני צועק מלמעלה איפה שהקהל עומד "תראי לו מה זה!"

''אני יכולה..'' מלמלתי, ''צ'יקוריטה צאי!'' אמרתי באושר מן העובדה שזה הקרב הראשון שלי תוך כדי זריקת הפוקדור של צ'יקוריטה לאוויר, צ'יקוריטה ניצבה מולי נרגשת כמותי מן העובדה שזה הקרב הראשון שלנו, מנהיג המכון חייך ואמר ''בהצלחה'', וזרק פוקדור לאוויר שממנו יצא ג'יאודוד, ''צ'יקוריטה! עלי תער '' אמרתי לצ'יקוריטה בלחץ, ''ג'יאודוד, זריקת אבנים!'' נשמע קולו של מנהיג המכון, שתי המתקפות חלפו אחת לחד השנייה, עלי התער בדרכם לג'יאודוד והאבים בדרך לצ'יקוריטה

"אויי לא!" אני אומר שהאבנים פוגעות בצ'יקוריטה והעלי תער רק מדגדגים את ג'יאודוד
"צ'יקוריטה לא תעזור הרבה מול ג'יאודוד החזק!" אומר שיין ומחייך "הגיע הזמן לגמור עם זה!"

תירשם למשרשר השבוע תורך לזכות
___________________________________--

שיין חייך אליי חיוך אכזרי, אכזרי מידי לטעמי, ''ג'יאודוד תשתמש ב...'' אך שיין לא הספיק לסיים את המשפט שלו מפני שבדיוק באותו הרגע, קול פיצוץ נשמע, הסתכלתי מבעד לחור אשר זה עתה נפער בקיר, ההורים שלי עמדו שם, אך הם נראו לחוצים וגם הבנתי למה, אקדח היה מכוון לראשם, את אותו אקדח החזיק איש גדול גוף בעל שתי שיניים בלבד, וגרוע מזה- אלו היו שתי שיני זהב מרקיבות, הוא היה קרח ולבש בנדנה צהובה על ראשו, הוא לבש מכנסי ג'ינס הדוקים וחולצה שחורה הדוקה גם כן, היו שתי דברים בראשי באותו רגע ''אלוקים...לבחור הזה אין שום טעם בבגדים אפילו קוף מתלבש יפה יותר' והשני היה 'אמא אבא!', ''מקס תעשה משהו!'' תרחתי בזמן שאותו איש הלך והתקרב אליי כאשר אקדחו בכוון כעט אליי והוא גורר את הוריי המסכנים אחריו

בואנה הוא ממש חזק עם הוא גורר אותם חחח
--

"עזוב אותם!" אני אומר והוא מחייך לכיווני חיוך מלא שנאה ואז מתחמק ממשהו
שאת מסתכלת ממה הוא התחמק את רואה את סינדקוויל שלי בניסיון דחיפה על האיש, שהוא מתחמק הוא עוזב את ההורים שלך וסינדקוויל נשאר לשמור עליהם, הוא למרות הכל עדיין מחייך.
"אתה משחק יפה" הוא אומר ומוחא כפיים בחיוך "אבל ההתערבות שלך יכולה לעלות לך בהרבה ממה שאתה חושב!""
"מי אתה?" אני שואל "עם אתה גבר להחזיק אקדח אז בוא נראה אותך מול סינדקוויל שלי!"

''את זה...לא אספר לך אני אשאיר את זה לנסיכת הירח'' האיש אמר וחייך לכיווני חיוך שטני, הסמקתי, לא רציתי שמקס ידע, ''תעזוב אותם רובין!'' צעקתי אל הגבר האוחז באקדח, הוא כיוון את אקדחו אל ראש אבי, ''אז את תבואי איתי בשקט?'' הוא שאל בחיוך שטני, הורדתי את ראשי בכניעה, ''כן, אני יבוא'', ''יפה יפה'' רובין אמר, הוא בעט בסינדקוויל הצידה ששכב קפוא ללא יכולת תזוזה מן הכאב אשר אחז בוא, ''תישאר!'' פקדתי על מקס שהתחיל ללכת לכיווני, הלכתי אל רובין, הוא מיד שלך פיגיון מכיסו והצמיד אותו לצווארי, ''תלכי לאט לאט ועם תברחי.. הסכין הזאת תעבור דרך צווארך אל עורפך'' הוא איים עליי,