נושא: שרשור לסייר דיספאייר ולאקוואקס

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"אוקיי,אני אטפל בזה.נייט,תלכו מפה." אמרתי.זה היה הזמן שלי.הם הלכו,וזה היה הזמן שלי.לפתע,הגיעו כמה שומרים."עזוב את הנשק!" הם צעקו עליי.לפתע,עלה בדעתי רעיון משעשע.הפכתי את ידי לרובה הלם חשמלי."לא יכול."אמרתי בחיוך מרושע וחשמלתי את כולם. זה ישתק אותם לכמה שעות."עכשיו,לעבודה." אמרתי לעצמי. ריכזתי את יכולת הטכנופתיה וזיהיתי את מנגנון הקירור מבפנים.אם אני אשמיד אותו,זה יהיה הסוף של הנגיף.אבל-הוא נמצא מתחת למנגנון הנעילה של המתקן.אני חייב להיזהר.יצרתי חוט דק של אנרגיית האקר,והחדרתי אותו.ניווטתי אותו בזהירות,נזהר לא לגעת במתקן."הצלחתי!" אמרתי לעצמי. הנארייג ה חדרה למנגנון הקירור.הוריתי לאנרגייה להרוס את המנגנון,וזה קרה. הנגיף הושמד."ועכשיו,למטוס." אמרתי לעצמי,וקפצתי דרך החלון.למזלי,נחתתי על ערימת חול,ורצתי למטוס."בוא כבר!" צעקו לי כולם.רצתי מהר,ולפתע ראיתי גדוד שלם של שומרים רודף אחריי."עצור!" הם צעקו. לי אישית-נמאס."אני עוצר,אבל זה יהיה כואב." אמרתי באכזריות.ריכזתי כמות ענקית של אנרגיית האקר,ויריתי אותה דרך ידיי. נראתה קרן אנרגייה סגולה בוהקת,וכל גדוד השומרים קרס."פקדתי על האנרגייה להרוס להם את המוח.הם ימותו,כן,אבל ממש לא אכפת לי.זזים." אמרתי,וכל הצוות הביט בי בהתפעלות.התחלנו להטיס את המטוס חזרה למפקדה,טיסה שקטה יחסית."הגענו." אמרתי לאחר כמה דקות.

יותר מהכל הייתי בהלם, לא האמנתי שהוא יעשה דבר שכזה. נניח לי לא הייתה בעייה לנטרל את כולם, אבל ככה?!
שתיקה רצינית הייתה כל הדרך. הגענו לאחוזה והבאנו את הדגימה מהווירוס ואת המסמכים למדענים, חיכינו לתשובות. אבל היה לנו עוד יום שלם לנצל לכן סיי החליט לחלק אותנו לזוגות אימונים. אותי הוא שם להתאמן מול נייט, ובאמת כבר מזמן רציתי להילחם מולו, כי היה לי אתגר לתפוס אותו כשהוא תמיד יכול להחליט לעבור מקום.
נלחמנו באקרובטיקה שלמדתי מעט ולו זה בא באופן טבעי ואז התחלנו את הקרב. ייצרתי העתקי מים שלי, התמחות שעבדתי עליה הרבה זמן, וכולם כולל אני ניסיתי לנטרל אותו והוא היה צריך בעזרת אקרובטיקה ושיגור לנטרל את ההעתקים, לא האמנתי שהוא יהיה מספיק יצירתי בשביל לחסל דברים שעשויים ממים, אבל הוא מצא דרך לפזר אותם לכל הכיוונים ולדעתי זה נחשב. בסוף ניצחתי אותו גם אם אף אחד מאיתנו לא השתמש במרבית הכוח שלו, תירגלנו דברים חשובים.
מהצד ראיתי את דיס מתאמן עם טימי.
לפתע הפרופסור בעצמו עצר את האימונים בשביל לכנס ישיבה דחופה, הייתה לי תחושה שיש קשר ביינה לבין מה שמצאנו באותה כספת.

פורסם במקור על ידי HyperNoob

יותר מהכל הייתי בהלם, לא האמנתי שהוא יעשה דבר שכזה. נניח לי לא הייתה בעייה לנטרל את כולם, אבל ככה?!
שתיקה רצינית הייתה כל הדרך. הגענו לאחוזה והבאנו את הדגימה מהווירוס ואת המסמכים למדענים, חיכינו לתשובות. אבל היה לנו עוד יום שלם לנצל לכן סיי החליט לחלק אותנו לזוגות אימונים. אותי הוא שם להתאמן מול נייט, ובאמת כבר מזמן רציתי להילחם מולו, כי היה לי אתגר לתפוס אותו כשהוא תמיד יכול להחליט לעבור מקום.
נלחמנו באקרובטיקה שלמדתי מעט ולו זה בא באופן טבעי ואז התחלנו את הקרב. ייצרתי העתקי מים שלי, התמחות שעבדתי עליה הרבה זמן, וכולם כולל אני ניסיתי לנטרל אותו והוא היה צריך בעזרת אקרובטיקה ושיגור לנטרל את ההעתקים, לא האמנתי שהוא יהיה מספיק יצירתי בשביל לחסל דברים שעשויים ממים, אבל הוא מצא דרך לפזר אותם לכל הכיוונים ולדעתי זה נחשב. בסוף ניצחתי אותו גם אם אף אחד מאיתנו לא השתמש במרבית הכוח שלו, תירגלנו דברים חשובים.
מהצד ראיתי את דיס מתאמן עם טימי.
לפתע הפרופסור בעצמו עצר את האימונים בשביל לכנס ישיבה דחופה, הייתה לי תחושה שיש קשר ביינה לבין מה שמצאנו באותה כספת.

"בואו." אמר הפרופסור. הבטתי אליו במבט קר,והלכתי אל חדר הישיבות. כל חברי האקסמן כבר היו שם,וברגע שנכנסתי לחדר הם השתתקו. כנראה שכולם כבר שמעו על מה שקרה עם השומרים.התשייבתי במקומי הקבוע ליד סייקלופס וטיימרוויל,קרוב מאוד למקום של פרופסור איקס.לפתע,הפרופסור נכנס לחדר וכולם פנו אליו."הגיע אלינו חומר די מבעית היום. תודות לסייר דיספאייר ולאקוואקס,השגנו את תרשימי התוכנית. זאת תוכנית שמתארת מכונה שיכולה לחסל את הגן המוטאנטי. והם אל עומדים לשאול אותנו-הם רוצים להפוך אותנו לאנושיים בכפייה." הוא אמר."וזה לא רק זה." הוספתי."מה זאת אומרת?" אמר הפרופסור,וכל האקסמן נראו מבולבלים."הגיון פשוט-המכונה הזאת מחסלת את הגן המוטאנטי. אנחנו מורכבים ממאה אחוזים של מוטאנטיות,או לפחות חמישים אחוז. אם הם ישתמשו במוכנה-זה פשוט יהרוג את הגנים המוטאנטיים,וזה יהרוג אותנו." אמרתי בקול אפל.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"בואו." אמר הפרופסור. הבטתי אליו במבט קר,והלכתי אל חדר הישיבות. כל חברי האקסמן כבר היו שם,וברגע שנכנסתי לחדר הם השתתקו. כנראה שכולם כבר שמעו על מה שקרה עם השומרים.התשייבתי במקומי הקבוע ליד סייקלופס וטיימרוויל,קרוב מאוד למקום של פרופסור איקס.לפתע,הפרופסור נכנס לחדר וכולם פנו אליו."הגיע אלינו חומר די מבעית היום. תודות לסייר דיספאייר ולאקוואקס,השגנו את תרשימי התוכנית. זאת תוכנית שמתארת מכונה שיכולה לחסל את הגן המוטאנטי. והם אל עומדים לשאול אותנו-הם רוצים להפוך אותנו לאנושיים בכפייה." הוא אמר."וזה לא רק זה." הוספתי."מה זאת אומרת?" אמר הפרופסור,וכל האקסמן נראו מבולבלים."הגיון פשוט-המכונה הזאת מחסלת את הגן המוטאנטי. אנחנו מורכבים ממאה אחוזים של מוטאנטיות,או לפחות חמישים אחוז. אם הם ישתמשו במוכנה-זה פשוט יהרוג את הגנים המוטאנטיים,וזה יהרוג אותנו." אמרתי בקול אפל.

השתרר שקט של פאניקה. באמת עם דיס, הוא באמת הגזים הפעם.
"אני לא חושב שכך יקרה" אמרתי בקול בוטח "יש לי רקע בנושא, מרבית המוטאנטים לא שונים בהרבה יותר מגנים בודדים וספורים מכל די אן אי של אדם אחר." חייבים להרגיע אותם, אחר כך נבדוק אמיתות.
אנשים התחילו להתלחשש. "כמובן שאני לא יודע בוודאות," אמרתי, כי לפתע שמתי לב לזה שאני שובר את הסמכות אחד של השני, אנחנו עלולים לייצר פילוג. ראיתי שגם דיס מתחיל להרגיש ככה לכן הפנתי עיינים מתחננות את הפרופסור והוא הסביר לי לשתוק שאני לא אהרוס עוד יותר, מהצד ראיתי את דיס אוחז בראשו כשגם הוא קיבל כנראה שדר דומה.
"אנחנו נבדוק את העניין לעומק ונביא את הממצאים בצורה מסודרת" אמר סיי "חשוב שלא יווצר פילוג בתוכינו, לכן אנא הימנעו מלדון בכך כל עוד לא פירסמנו את הממצאים המדוייקים ונכונות הטענה נבדקה לאושרה."
הקהל התחיל להתפזר אבל הבנתי שאני אמור להישאר. ראיתי שגם דיס נשאר.

פורסם במקור על ידי HyperNoob

השתרר שקט של פאניקה. באמת עם דיס, הוא באמת הגזים הפעם.
"אני לא חושב שכך יקרה" אמרתי בקול בוטח "יש לי רקע בנושא, מרבית המוטאנטים לא שונים בהרבה יותר מגנים בודדים וספורים מכל די אן אי של אדם אחר." חייבים להרגיע אותם, אחר כך נבדוק אמיתות.
אנשים התחילו להתלחשש. "כמובן שאני לא יודע בוודאות," אמרתי, כי לפתע שמתי לב לזה שאני שובר את הסמכות אחד של השני, אנחנו עלולים לייצר פילוג. ראיתי שגם דיס מתחיל להרגיש ככה לכן הפנתי עיינים מתחננות את הפרופסור והוא הסביר לי לשתוק שאני לא אהרוס עוד יותר, מהצד ראיתי את דיס אוחז בראשו כשגם הוא קיבל כנראה שדר דומה.
"אנחנו נבדוק את העניין לעומק ונביא את הממצאים בצורה מסודרת" אמר סיי "חשוב שלא יווצר פילוג בתוכינו, לכן אנא הימנעו מלדון בכך כל עוד לא פירסמנו את הממצאים המדוייקים ונכונות הטענה נבדקה לאושרה."
הקהל התחיל להתפזר אבל הבנתי שאני אמור להישאר. ראיתי שגם דיס נשאר.

"אני וסייקלופס רוצים לדבר איתכם.קווין,אני שמעתי מה שעשית היום.עם השומרים." אמר הפרופסור בקול חמור,אבל אני לא הייתי מפוחד."נו,מה אתה רוהצ להגיד?" אמרתי בקול אפל."זה לא היה בסדר. אתה צריך לגלות רחמים,אתה צריך להיות אנושי,אתה-" הפרופסור אמר,ולי נמאס."ואם אני לא רוצה?!"צעקתי וקמתי."אני לא רוצה להיות אנושי! אני לא רוצה לגלות רחמים כלפי כאלה שרוצים לחסל אותי!" צעקתי עליו."אתה לא יכול להיות כזה אכזרי." אמר סייקלופס."אני יכול ועוד איך! אתם אל יכולים להכריח אותי לכלום! ואם אתם לא עושים כלום בנוגע אליהם ואל מוכנים לחסל אותם לפני שהם יחסלו אותנו,אז אני אטפל בהם בעצמי!" אמרתי,והשלתכי את תג האקס שלי על השולחן."הנה! אני עוזב את האקסמן!" אמרתי בצעקה.אקוואקס,סייקלופס,והפרופסור נראו המומים.יצאתי מהחדר בסערה,והלכתי לאולם המרכזי. כל האקסמן היו שם וחיכו לפרופסור."לאן אתה הולך?" שאל אותי טיימרוויל בסקרנות."אני עוזב את האקסמן, זה מה שאני עושה!" צעקתי,ויצאתי מהדלת. הלכתי למוסך,לקחת את המטוס שלי.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"אני וסייקלופס רוצים לדבר איתכם.קווין,אני שמעתי מה שעשית היום.עם השומרים." אמר הפרופסור בקול חמור,אבל אני לא הייתי מפוחד."נו,מה אתה רוהצ להגיד?" אמרתי בקול אפל."זה לא היה בסדר. אתה צריך לגלות רחמים,אתה צריך להיות אנושי,אתה-" הפרופסור אמר,ולי נמאס."ואם אני לא רוצה?!"צעקתי וקמתי."אני לא רוצה להיות אנושי! אני לא רוצה לגלות רחמים כלפי כאלה שרוצים לחסל אותי!" צעקתי עליו."אתה לא יכול להיות כזה אכזרי." אמר סייקלופס."אני יכול ועוד איך! אתם אל יכולים להכריח אותי לכלום! ואם אתם לא עושים כלום בנוגע אליהם ואל מוכנים לחסל אותם לפני שהם יחסלו אותנו,אז אני אטפל בהם בעצמי!" אמרתי,והשלתכי את תג האקס שלי על השולחן."הנה! אני עוזב את האקסמן!" אמרתי בצעקה.אקוואקס,סייקלופס,והפרופסור נראו המומים.יצאתי מהחדר בסערה,והלכתי לאולם המרכזי. כל האקסמן היו שם וחיכו לפרופסור."לאן אתה הולך?" שאל אותי טיימרוויל בסקרנות."אני עוזב את האקסמן, זה מה שאני עושה!" צעקתי,ויצאתי מהדלת. הלכתי למוסך,לקחת את המטוס שלי.

"תודה שחיסלתם את החבר שלי" אמרתי מרוגז לעבר סיי והפרופסור (בכל זאת, אני לא יכול לקרוא לו בכינוי גם במחשבה כי הוא כן ישמע את זה ולכן הוא עלול להעלב) "לאן הוא הלך?" שאלתי את הפרופסור ופתחתי בריצה.
החלטתי שבמצב כזה אין סיכוי שהוא יתן לי לבוא איתו, לכן אין לי ברירה, אני אנסה לדבר איתו אחר כך.
ראיתי את דיס נכנס למה שהוא קורא לו מטוס, זכרתי איך הוא סופר את מי שנכנס למטוס לכן הפכתי למים ונכנסתי מהשירותים של המטוס. המחשב לא זיהה אותי וגם דיס.
המטוס המריא באוויר וחזרתי לצורה רגילה.
לאחר דקות מועטות שמעתי שהמטוס נוחת, לצערי הייתי חייב להקיא בדיוק.
"מי שם?" שמעתי אותו שואל וצעדים באים אבל לא יכולתי לענות כי הקאתי.
"אה.. אתה." דיס נכנס והוא לא נראה מאושר מזה שעקבתי אחריו. לפחות סיימתי להקיא.
"אם הייתי מבקש לבוא, אולי לא היית נותן לי" אמרתי לבסוף ושטפתי את הפה בצורה מושלמת עם יריקה עוצמתית לתוך השירותים "ואז הייתי נאלץ לעזוב את החבר שלי פעם שנייה."

פורסם במקור על ידי HyperNoob

"תודה שחיסלתם את החבר שלי" אמרתי מרוגז לעבר סיי והפרופסור (בכל זאת, אני לא יכול לקרוא לו בכינוי גם במחשבה כי הוא כן ישמע את זה ולכן הוא עלול להעלב) "לאן הוא הלך?" שאלתי את הפרופסור ופתחתי בריצה.
החלטתי שבמצב כזה אין סיכוי שהוא יתן לי לבוא איתו, לכן אין לי ברירה, אני אנסה לדבר איתו אחר כך.
ראיתי את דיס נכנס למה שהוא קורא לו מטוס, זכרתי איך הוא סופר את מי שנכנס למטוס לכן הפכתי למים ונכנסתי מהשירותים של המטוס. המחשב לא זיהה אותי וגם דיס.
המטוס המריא באוויר וחזרתי לצורה רגילה.
לאחר דקות מועטות שמעתי שהמטוס נוחת, לצערי הייתי חייב להקיא בדיוק.
"מי שם?" שמעתי אותו שואל וצעדים באים אבל לא יכולתי לענות כי הקאתי.
"אה.. אתה." דיס נכנס והוא לא נראה מאושר מזה שעקבתי אחריו. לפחות סיימתי להקיא.
"אם הייתי מבקש לבוא, אולי לא היית נותן לי" אמרתי לבסוף ושטפתי את הפה בצורה מושלמת עם יריקה עוצמתית לתוך השירותים "ואז הייתי נאלץ לעזוב את החבר שלי פעם שנייה."

רוצה לצרף את טיגרארו?

~~~~

אקוואקס התיישב לידי."אז...זהו.אתה כבר לא חבר אקסמן יותר." הוא אמר בלחץ."נכון.ועד להודעה חדשה-אני גם לא אהיה." אמרתי בעצבנות."השתנית." הוא אמר,כאילו מאשים."אני ראיתי דברים שאתם לא. אני יודע דברים שאתם לא. ואני גם בוגר יותר,מחושב יורת משהייתי.יורת חשוב,אני חזק יורת. הרבה יורת.חושב שמאשינאקס הישן היה מצליח לבנות את המטוס הזה? כי הוא לא." אמרתי וחזרתי להתרכז בטיסה."מה קרה שם?" הוא שאל אותי.נאנחתי.העברתי את המטוס למצב אוטומטי." אני מעדיף לא לספר עכשיו. בינתיים כבר לילה,אתה יכול ללכת לישון. יש תאים בקצה הספינה." אמרתי,והלכתי אל עבר תאי המגורים.יורת נכון,אל המטבח.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

רוצה לצרף את טיגרארו?

~~~~

אקוואקס התיישב לידי."אז...זהו.אתה כבר לא חבר אקסמן יותר." הוא אמר בלחץ."נכון.ועד להודעה חדשה-אני גם לא אהיה." אמרתי בעצבנות."השתנית." הוא אמר,כאילו מאשים."אני ראיתי דברים שאתם לא. אני יודע דברים שאתם לא. ואני גם בוגר יותר,מחושב יורת משהייתי.יורת חשוב,אני חזק יורת. הרבה יורת.חושב שמאשינאקס הישן היה מצליח לבנות את המטוס הזה? כי הוא לא." אמרתי וחזרתי להתרכז בטיסה."מה קרה שם?" הוא שאל אותי.נאנחתי.העברתי את המטוס למצב אוטומטי." אני מעדיף לא לספר עכשיו. בינתיים כבר לילה,אתה יכול ללכת לישון. יש תאים בקצה הספינה." אמרתי,והלכתי אל עבר תאי המגורים.יורת נכון,אל המטבח.

אולי הוא יוכל לפעול באיזור אחר משלנו ביינתים ואז עוד מעט ניפגש.
~~~~~~~~~~~~
'טוב, כאילו שזה יצא מוצלח...' חשבתי לעצמי והחלטתי לא להעלות יותר (ולא יורת כמו שטעית מלא פעמים בתגובה שלך) אף אחד משני הנושאים, לא את העזיבה שלו או השינוי שלו ולא לדבר על מה שקרה, את זה הוא יעלה לבד אם הוא ירצה.
הלכתי לישון, שכחתי שקשה לי להתעורר, אבל כנראה שהלחץ גרם לי להיות עירני יותר, לכן התעוררתי מיד כששמעתי את הדלת נפתחת.
"ארוחת בוקר" הוא אמר בקול ענייני, הרגשתי מדקרת כאב על הטון שלו "לא שבוקר עכשיו לפי המקום בו אנחנו נמצאים, אבל לפי הזמן שאתה מרגיש כן." הוא הוסיף.
החלטתי להסתכן "הי, אני מצטער על מה שאמרתי אתמול" אמרתי וראיתי שהוא נשאר בהבעה חתומה "בכל מקרה שלא יהיה, אני לא רוצה לאבד את החבר שלי" ולעצמי הוספתי בראש 'ולא הייתי רוצה שנגמור כמו מגנטו ואקסוויר".
ירדתי למטה ואכלתי, ראיתי שדיס כבר לבוש בבגדים חדשים, אני נשארתי עם אלו מאתמול.
"איפה נחתנו?" אני שואל אותו.

פורסם במקור על ידי HyperNoob

אולי הוא יוכל לפעול באיזור אחר משלנו ביינתים ואז עוד מעט ניפגש.
~~~~~~~~~~~~
'טוב, כאילו שזה יצא מוצלח...' חשבתי לעצמי והחלטתי לא להעלות יותר (ולא יורת כמו שטעית מלא פעמים בתגובה שלך) אף אחד משני הנושאים, לא את העזיבה שלו או השינוי שלו ולא לדבר על מה שקרה, את זה הוא יעלה לבד אם הוא ירצה.
הלכתי לישון, שכחתי שקשה לי להתעורר, אבל כנראה שהלחץ גרם לי להיות עירני יותר, לכן התעוררתי מיד כששמעתי את הדלת נפתחת.
"ארוחת בוקר" הוא אמר בקול ענייני, הרגשתי מדקרת כאב על הטון שלו "לא שבוקר עכשיו לפי המקום בו אנחנו נמצאים, אבל לפי הזמן שאתה מרגיש כן." הוא הוסיף.
החלטתי להסתכן "הי, אני מצטער על מה שאמרתי אתמול" אמרתי וראיתי שהוא נשאר בהבעה חתומה "בכל מקרה שלא יהיה, אני לא רוצה לאבד את החבר שלי" ולעצמי הוספתי בראש 'ולא הייתי רוצה שנגמור כמו מגנטו ואקסוויר".
ירדתי למטה ואכלתי, ראיתי שדיס כבר לבוש בבגדים חדשים, אני נשארתי עם אלו מאתמול.
"איפה נחתנו?" אני שואל אותו.

"אנחנו באפריקה,בג'ונגלים של קונגו. אני מכיר פה מישהו שיוכל לעזור לנו." אמרתי בקצרה. אקוואקס נראה סקרן."מה זאת אומרת מישהו שאתה מכיר?" האו שאל. לא עניתי לו. זה אל עניינו ממש. בינתיים,הוא סיים לאכול,ואני גם אכלתי את פרוסת הטוסט שנותרה לי,וירדנו מהמטוס. בחוץ היה עדיין חשוך,ולא ראינו כלום."שים את זה." אמרתי לאקוואקס ונתתי לו זוג משקפי ראיית לילה."אתה לא שם?" הוא שאל." לא צריך. המשקפת כבר מובנת לי בתוך הראש." אמרתי, והסתכלתי קדימה. שום דבר לא היה שם,והתחלתי להתקדם. הלכנו בערך חצי קילומטר,עד שהגענו לעץ גדול."זה המקום." אמרתי.וסימנתי לו להסתכל למעלה. הוא הביט למעלה וראה בית עץ פשוט על העץ הגדול.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"אנחנו באפריקה,בג'ונגלים של קונגו. אני מכיר פה מישהו שיוכל לעזור לנו." אמרתי בקצרה. אקוואקס נראה סקרן."מה זאת אומרת מישהו שאתה מכיר?" האו שאל. לא עניתי לו. זה אל עניינו ממש. בינתיים,הוא סיים לאכול,ואני גם אכלתי את פרוסת הטוסט שנותרה לי,וירדנו מהמטוס. בחוץ היה עדיין חשוך,ולא ראינו כלום."שים את זה." אמרתי לאקוואקס ונתתי לו זוג משקפי ראיית לילה."אתה לא שם?" הוא שאל." לא צריך. המשקפת כבר מובנת לי בתוך הראש." אמרתי, והסתכלתי קדימה. שום דבר לא היה שם,והתחלתי להתקדם. הלכנו בערך חצי קילומטר,עד שהגענו לעץ גדול."זה המקום." אמרתי.וסימנתי לו להסתכל למעלה. הוא הביט למעלה וראה בית עץ פשוט על העץ הגדול.

לא תאמינו אילו השערות עלו לי בראש, לא ידעתי מי הולך להיות שם, מאיזה גזע או מה הדעה שלו לגבי החיכוך עם קבוצות כמו הHSC(או R?).
טוב, איך שלא תגדירו עץ, אותו העץ לא באמת היה עץ. דבר ראשון, לעצים אין כפתורים, לא דיגיטלים ולא מכניים, פשוט אין, גם לא כאלו מוסתרים. דבר שני, אם כבר מצאת כפתור על עץ, הוא לא יפתח לך דלת שתוביל אותך לחלל עשוי מתכת. דבר שלישי, בעצים אין מעליות.
"אני מניח שזה לא עץ" אמרתי בהלצה לדיס כשהיינו בתוך המעלית, לפחות הוא חייך.
"אז מי כאן?" שאלתי אותו. "כל מי שלא תרצה" הוא ענה לי. מהר מאוד הבנתי שהוא לא צחק כשלהביורים פרצו מכל עבר ואיימו לשרוף אותנו, לא שהיא יכלה לממש את האיום שלה כי לא קשה לחנוק אש בעזרת האדים שנותרים משריפת חומר אורגאני.
מיד מאשין.. אהה... דיס הציל אותי כשהוא שלחשתי אצבעות ותפס סיכה שעפה באוויר ולא ראיתי אותה שכוונה לעין שלי, ממש כמו שפעם היינו עושים באימונים, ממש פעם.
~~~~~~~~~~~
יש לי רעיון למי יכול להיות המוטאנט, אבל אני חייב לזוז, מצטער.

פורסם במקור על ידי HyperNoob

לא תאמינו אילו השערות עלו לי בראש, לא ידעתי מי הולך להיות שם, מאיזה גזע או מה הדעה שלו לגבי החיכוך עם קבוצות כמו הHSC(או R?).
טוב, איך שלא תגדירו עץ, אותו העץ לא באמת היה עץ. דבר ראשון, לעצים אין כפתורים, לא דיגיטלים ולא מכניים, פשוט אין, גם לא כאלו מוסתרים. דבר שני, אם כבר מצאת כפתור על עץ, הוא לא יפתח לך דלת שתוביל אותך לחלל עשוי מתכת. דבר שלישי, בעצים אין מעליות.
"אני מניח שזה לא עץ" אמרתי בהלצה לדיס כשהיינו בתוך המעלית, לפחות הוא חייך.
"אז מי כאן?" שאלתי אותו. "כל מי שלא תרצה" הוא ענה לי. מהר מאוד הבנתי שהוא לא צחק כשלהביורים פרצו מכל עבר ואיימו לשרוף אותנו, לא שהיא יכלה לממש את האיום שלה כי לא קשה לחנוק אש בעזרת האדים שנותרים משריפת חומר אורגאני.
מיד מאשין.. אהה... דיס הציל אותי כשהוא שלחשתי אצבעות ותפס סיכה שעפה באוויר ולא ראיתי אותה שכוונה לעין שלי, ממש כמו שפעם היינו עושים באימונים, ממש פעם.
~~~~~~~~~~~
יש לי רעיון למי יכול להיות המוטאנט, אבל אני חייב לזוז, מצטער.

הלכתי בזהירות,עד שהגעתי לדלת פלדה.פתחתי אותה בקלות בעזרת הכוחות הטכנופתיים שלי,ונכנסנו חלל רחב ידיים. המקום היה יפה מאוד-הוא היה צבוע בצבע ירוק בהיר,כיערות שסביבו, והיו בו רהיטים יוקרתיים מאוד. "שלום לך,טרנט." אמרתי בקול רגוע.לפתע,הכורסא הירוקה שמולנו נהפכה ל...אדם. הוא היה יחסית נמוך ושדוני במקצת ועור היה ירוק."לורד המכונה." הוא אמר בקור."אני כבר אל לורד המכונה עכשיו. שמי הוא סייר דיספאייר." אמרתי בחיוך,והוא הנהן."אקוואקס,תכיר. זה חבר טוב שלי. היינו פעם יחד בקבוצת גיבורים. שמו הוא טראנספורם." אמרתי בחיוך,ואקוואקס הנהן."אז,מה מביא אותך לביתי?" הוא שאל."אתה בטח שמעת על הארגון שרוצה לחסל את הגן המוטאנטי." אמרתי." אני מנסה להסתתר פה. אבל הם מנסים להטריד אותי." הוא אמר,מוטרד."אנחנו הולכים הילחם בהם. היינו רוצים אותך איתנו." אמרתי בשלווה.

"אוקיי,אני אצטרף אליכם." אמר טרנספורם לאחר מחשבה."בואו נשב." הוא אמר,והוביל אותנו לשולחן אוכל."אוקיי,אם אנחנו רוצים לנצח נצטרך לאחד את כל החבורה הישנה. נצרף גם את ליגיון האולימפוס." אמר טרנספורם.אקוואקס נראה די מוטרד,ולבסוף אמר-"יש גם עוד חבורה שאפשר לצרף. החבורה הישנה שלי." הוא אמר,אבל נראה מוטרד.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

הלכתי בזהירות,עד שהגעתי לדלת פלדה.פתחתי אותה בקלות בעזרת הכוחות הטכנופתיים שלי,ונכנסנו חלל רחב ידיים. המקום היה יפה מאוד-הוא היה צבוע בצבע ירוק בהיר,כיערות שסביבו, והיו בו רהיטים יוקרתיים מאוד. "שלום לך,טרנט." אמרתי בקול רגוע.לפתע,הכורסא הירוקה שמולנו נהפכה ל...אדם. הוא היה יחסית נמוך ושדוני במקצת ועור היה ירוק."לורד המכונה." הוא אמר בקור."אני כבר אל לורד המכונה עכשיו. שמי הוא סייר דיספאייר." אמרתי בחיוך,והוא הנהן."אקוואקס,תכיר. זה חבר טוב שלי. היינו פעם יחד בקבוצת גיבורים. שמו הוא טראנספורם." אמרתי בחיוך,ואקוואקס הנהן."אז,מה מביא אותך לביתי?" הוא שאל."אתה בטח שמעת על הארגון שרוצה לחסל את הגן המוטאנטי." אמרתי." אני מנסה להסתתר פה. אבל הם מנסים להטריד אותי." הוא אמר,מוטרד."אנחנו הולכים הילחם בהם. היינו רוצים אותך איתנו." אמרתי בשלווה.

"אוקיי,אני אצטרף אליכם." אמר טרנספורם לאחר מחשבה."בואו נשב." הוא אמר,והוביל אותנו לשולחן אוכל."אוקיי,אם אנחנו רוצים לנצח נצטרך לאחד את כל החבורה הישנה. נצרף גם את ליגיון האולימפוס." אמר טרנספורם.אקוואקס נראה די מוטרד,ולבסוף אמר-"יש גם עוד חבורה שאפשר לצרף. החבורה הישנה שלי." הוא אמר,אבל נראה מוטרד.

אה... זה ההוא מהטיטאנים, נכון?
אם יש דברים שלא מתאימים לך תגיד לי ואני אערוך.
~~~~~~~~~~~~~~
"רגע רגע רגע..." אמרתי "אני מקווה שהתוכנית שלנו היא לא תקיפה על אותם אנשים בעלי הדעות הנחרצות לגבי המוטאנטים." הם הביטו עלי במבט מוזר כזה, כאילו שאני אמור להבין ממנו הכל, הבעייה היא שלא הבנתי ממנו הכל, הבנתי בערך כלום, אבל הבנתי שאין טעם לשאול כי זה לא יעזור לי.
חשבתי כמה לפעמים אני מקנא בכוחות של אחד החברים שפגשתי באחד המסעות... רגע! זה מה שאני אעשה.

נראה שדיס הבין למה טרנספורם (אני חייב למצוא לו קיצור) התכוון, וגם למה הוא נראה מודאג.
זיכרון קצר לגבי הזהות האפשרית של טרנספורם עלתה לי לראש, אבל שום דבר מזה לא התאים לכך שטרנספורם לא יודאג מהקבוצה הקודמת שלו.

"אקוואקס?" שאל אותי דיס, כנראה שהם המשיכו לדבר בזמן שחלמתי. "מה... מה, מה?" שאלתי בהתנערות "לא שמעתי..." התנצלתי.
"ככה חשבנו" אמר דיס בחיוך קל "בוא בחזרה למטוס".
"רגע," אמרתי "אתם לא הולכים להסביר לי על מה דיברתם? אהה..." מסתבר שלא, טוב, זאת באמת אשמתי שלא הקשבתי...

כשעלינו למטוס ראיתי במערכת ניווט דרך איפה אנחנו הולכים לעבור, 'מושלם,' חשבתי לעצמי כשראיתי שאנחנו הולכים לעבור ממש מעל המקום הידוע לי לגביו.
ברגע שעברנו מעל אותו מקום חשבתי עליו חזק ככל שיכולתי, גם מסרתי לו את מה שידעתי ממה ששמעתי עד עכשיו וגם את הזיהוי החלקי לגבי טרנספורום, וביקשתי שיבוא אם הוא רק יוכל. הזכרתי שהוא חייב לי, רק ליתר ביטחון.

נחיתה, שוב אין לי מושג איפה, כנראה שאני הולך לבקר הרבה באזורים שונים בזמן הקרוב.
אויר חם ויבש הוטח לי בפנים כשירדתי. "איפה אנחנו?" שאלתי, "במדבר." ענה לי טרנספורם בנימה מחוייכת. לא נראה לי שמשתלם לשאול שאלות עם הצמד הזה.
חמישה צעדים התקדמנו כשלפתע מתוך החול קפץ, אדם, כן נדמה לי שזה האדם שאני מחפש.
"חכו!" צעקתי אליהם, וגם הוא צעק, אופייני, כשראיתי שהם עומדים לתקוף.
"ברוך בואך פרָאֶסיוּם." אמרתי בחיוך וניגשתי אליו לכיף חביבי. "עבר הרבה זמן," אמר לי הוא.
~~~~~~~~~~;
ראית את התיאור של המוטאנט שהמצאתי? זה הוא, והרגע המצאתי לו שם שמתבסס על לטינית, המילה די דומה גם באנגלית.

פורסם במקור על ידי HyperNoob

אה... זה ההוא מהטיטאנים, נכון?
אם יש דברים שלא מתאימים לך תגיד לי ואני אערוך.
~~~~~~~~~~~~~~
"רגע רגע רגע..." אמרתי "אני מקווה שהתוכנית שלנו היא לא תקיפה על אותם אנשים בעלי הדעות הנחרצות לגבי המוטאנטים." הם הביטו עלי במבט מוזר כזה, כאילו שאני אמור להבין ממנו הכל, הבעייה היא שלא הבנתי ממנו הכל, הבנתי בערך כלום, אבל הבנתי שאין טעם לשאול כי זה לא יעזור לי.
חשבתי כמה לפעמים אני מקנא בכוחות של אחד החברים שפגשתי באחד המסעות... רגע! זה מה שאני אעשה.

נראה שדיס הבין למה טרנספורם (אני חייב למצוא לו קיצור) התכוון, וגם למה הוא נראה מודאג.
זיכרון קצר לגבי הזהות האפשרית של טרנספורם עלתה לי לראש, אבל שום דבר מזה לא התאים לכך שטרנספורם לא יודאג מהקבוצה הקודמת שלו.

"אקוואקס?" שאל אותי דיס, כנראה שהם המשיכו לדבר בזמן שחלמתי. "מה... מה, מה?" שאלתי בהתנערות "לא שמעתי..." התנצלתי.
"ככה חשבנו" אמר דיס בחיוך קל "בוא בחזרה למטוס".
"רגע," אמרתי "אתם לא הולכים להסביר לי על מה דיברתם? אהה..." מסתבר שלא, טוב, זאת באמת אשמתי שלא הקשבתי...

כשעלינו למטוס ראיתי במערכת ניווט דרך איפה אנחנו הולכים לעבור, 'מושלם,' חשבתי לעצמי כשראיתי שאנחנו הולכים לעבור ממש מעל המקום הידוע לי לגביו.
ברגע שעברנו מעל אותו מקום חשבתי עליו חזק ככל שיכולתי, גם מסרתי לו את מה שידעתי ממה ששמעתי עד עכשיו וגם את הזיהוי החלקי לגבי טרנספורום, וביקשתי שיבוא אם הוא רק יוכל. הזכרתי שהוא חייב לי, רק ליתר ביטחון.

נחיתה, שוב אין לי מושג איפה, כנראה שאני הולך לבקר הרבה באזורים שונים בזמן הקרוב.
אויר חם ויבש הוטח לי בפנים כשירדתי. "איפה אנחנו?" שאלתי, "במדבר." ענה לי טרנספורם בנימה מחוייכת. לא נראה לי שמשתלם לשאול שאלות עם הצמד הזה.
חמישה צעדים התקדמנו כשלפתע מתוך החול קפץ, אדם, כן נדמה לי שזה האדם שאני מחפש.
"חכו!" צעקתי אליהם, וגם הוא צעק, אופייני, כשראיתי שהם עומדים לתקוף.
"ברוך בואך פרָאֶסיוּם." אמרתי בחיוך וניגשתי אליו לכיף חביבי. "עבר הרבה זמן," אמר לי הוא.
~~~~~~~~~~;
ראית את התיאור של המוטאנט שהמצאתי? זה הוא, והרגע המצאתי לו שם שמתבסס על לטינית, המילה די דומה גם באנגלית.

"זה חבר שלך?" שאלתי את אקוואקס.האמת? פראסיום הזה נראה לי ממש מסתורי,בחור שאי אפשר לבטוח בו.עיניו הכחולות התעכבו על מעיל העור השחור במיושן שלי,ועל משקפי השמש שלי.הוא הסתכל גם על טרנספורם בעניין."ומי זה הבחור ממטריקס?" הוא שאל בציניות. אף אחד לא קורא לי הבחור ממטריקס. עטפתי את ידי הימנית באנרגיית האקר סגולה אפלה. החיוך הזחוח שעל פניו נעלם מיד."תיזהר.כולנו חברים פה." אמר אקוואקס ותפס לי בידי השנייה."מצטער על החבר שלי. כל מה שאתה צריך לדעת עליו זה שהוא מוטאנט חזק מאוד. תאמין לי,אתה ממש לא רוצה אותו כאויב שלך." אמר אקוואקס. פראסיום הנהן."מצטער.אני הוא טרנספורם." אמר טרנספורם בחיוך וניגש ללחוץ ידיים עם פראסיום.הוא לחץ איתו יד בחיוך."אוקיי אקוואקס. ממשיכים." אמרתי,מעט מעוצבן."רגע,לאן אתם הולכים?" שאל פראסיום."לא עניינך." אמרתי בגסות,והמשכתי ללכת."אם אתם רוצים לעצור את הHSC,אני איתכם." הוא אמר באומץ."בסדר." אמרתי לאחר דקת מחשבה."אבל אנחנו קודם הולכים לעבור אצל כמה חברי עבר שלי ושל טרנספורם.נצטרך צוות מוטאנטים גדול כדי להצליח לנצח." אמרתי.הוא הנהן,והמשכנו ללכת ארבעתנו.לפתע,הגענו למערה גדולה.היא הייתה חצובה באבן חול. בלי שהות אני וטרנספורם נכנסנו."שלום לך,גאיאקס." אמרתי בחיוך.לפתע,יצא מתוך הצללים אדם שנראה ממוצא ערבי-עורו היה שחום ועיניו שחורות."שלום." הוא אמר בטון רציני.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"זה חבר שלך?" שאלתי את אקוואקס.האמת? פראסיום הזה נראה לי ממש מסתורי,בחור שאי אפשר לבטוח בו.עיניו הכחולות התעכבו על מעיל העור השחור במיושן שלי,ועל משקפי השמש שלי.הוא הסתכל גם על טרנספורם בעניין."ומי זה הבחור ממטריקס?" הוא שאל בציניות. אף אחד לא קורא לי הבחור ממטריקס. עטפתי את ידי הימנית באנרגיית האקר סגולה אפלה. החיוך הזחוח שעל פניו נעלם מיד."תיזהר.כולנו חברים פה." אמר אקוואקס ותפס לי בידי השנייה."מצטער על החבר שלי. כל מה שאתה צריך לדעת עליו זה שהוא מוטאנט חזק מאוד. תאמין לי,אתה ממש לא רוצה אותו כאויב שלך." אמר אקוואקס. פראסיום הנהן."מצטער.אני הוא טרנספורם." אמר טרנספורם בחיוך וניגש ללחוץ ידיים עם פראסיום.הוא לחץ איתו יד בחיוך."אוקיי אקוואקס. ממשיכים." אמרתי,מעט מעוצבן."רגע,לאן אתם הולכים?" שאל פראסיום."לא עניינך." אמרתי בגסות,והמשכתי ללכת."אם אתם רוצים לעצור את הHSC,אני איתכם." הוא אמר באומץ."בסדר." אמרתי לאחר דקת מחשבה."אבל אנחנו קודם הולכים לעבור אצל כמה חברי עבר שלי ושל טרנספורם.נצטרך צוות מוטאנטים גדול כדי להצליח לנצח." אמרתי.הוא הנהן,והמשכנו ללכת ארבעתנו.לפתע,הגענו למערה גדולה.היא הייתה חצובה באבן חול. בלי שהות אני וטרנספורם נכנסנו."שלום לך,גאיאקס." אמרתי בחיוך.לפתע,יצא מתוך הצללים אדם שנראה ממוצא ערבי-עורו היה שחום ועיניו שחורות."שלום." הוא אמר בטון רציני.

מצטער על הזמן, עמדתי להגיב והמחשב נכבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נו, כמה עוד דברים שאני לא מכיר אני הולך לפגוש.
לא כל כך ראיתי עד כמה השפיעו על דיס הדברים שפרא אמר... אאה... פראסיום (בסדר, אל תיתן בי את המבט הזה שלך, הבנתי שאתה לא רוצה שאני אקרא לך ככה) אמר לו, אבל תהיתי מה כל כך הפריע לו בכינוי "ההוא ממטריקס".
דיס אמר ל...משמו ההוא משהו בשקט שלא שמעתי, והוא הזמין אותנו להיכנס לבפנים, דבר שלא מצא חן בעייני, גם לא ידעתי מה הסיפור עם המנהרה.
ניסיתי לשאול את פראסיום לגבי המישמו ההוא, האם לבוא אחריו. ראיתי שמצחיק אותו זה שקראתי לו "מישמו" (כן, לא כולם חוננו במוח שמקטלג מידע ביעילות כמו שלך...) אבל הוא לא ענה לי אלא רק נכנס למערה.
בעקבותיו נכנסתי גם אני פנימה.

ראיתי שעומק המערה עוצבה כבית לכל דבר, רהיטים היו מפוזרים ברחבי המקום ואפילו שהקרקע לא הייתה מרוצפת (ולכן לא קראתי לה רצפה), היא הייתה לא פחות חלקה וטובה מכל רצפה אחרת.
הבית-מערה היה מואר באור אדום חלש שלא זיהיתי את המקור שלו.

הבחור... גאיאקס הזמין אותנו לשבת, התיישבתי בלי לחכות לסימן מפראסיום, למרות שהצורך בער בי, אני חייב ללמוד שלא לסמוך עליו כל כך ולהיות תלוי בו תמיד כשהוא בסביבה, לא משנה מה היה בעבר וממה הוא הציל אותי...
התנערתי מהזיכרונות בידיעה שאני אמור להתרכז, אבל ראיתי רק שדיס שטח את ההצעה שלו בפני גאיאקס, לכן השתעממתי וחזרתי למחשבות.
חשבתי על זה שפראסיום ממש לא טיפוס ציני, אלא להפך, הוא מדבר מהלב והוא תמיד שמח, הדימיון בין התכונות של שנינו הם שמשכו אותי להתחבר אליו ויתכן שאלמלא זה, אפילו עם היכולת הייחודית שלו, אותו הילד בכלל לא היה שם לב שאני קיים מעבר להערת שוליים במוח המתקדם שלו. אם פראסיום היה ציני, הוא עשה את זה בכוונה ולמטרה מסויימת.

שמתי לב שגאיאקס התחיל לדבר, הוא דיבר בקול עמוק, שקט ומחושב, כאילו הדיבור שלו נמצא איפה שהוא ברגליים וזה גורם לקול עמוק, ושבגלל זה קשה לו לדבר ולכן הוא מעדיף שלא.
"תראה," אמר גאיאקס כפותח במשא ומתן "הזמנים הם כבר לא מה שהיו, גם אין לי את המניעים שהיו לי פעם" רק מהטון התחשק לי להרביץ לו, אם לא פיזית, לפחות מילולית.
"השאלה האמיתית היא" הוסיף גאיאקס בטון מדופלם "מה יצא לי מזה. אני רואה שאתם מופתעים" הוא אמר, מה שהיה נכון לגבי כולנו מלבד פראסיום שידעתי שהוא רק זייף את התגובה הנכונה "לכן אני אסביר לכם."
לפתע נראה ש'דיס מתחיל להבין "העולם לא מודע לקיומך, אבל אתה עדיין מסתכן".
נדרכתי, הבנתי שייתכן שפעולה תידרש בקרוב, ראיתי שגאיאקס הבחין בזה, אבל הוא התעלם. משהו עם הכינוי של המוטאנט התחבר לי עם אדמה, דבר שרק הגביר את חוסר להנוחות שלי. מצד שני, נראה שגאיאקס עצמו לא מרגיש כל כך בטוח, זאת לעומת פראסיום. תמיד הערכתי את האומץ שלו.
ואז נשמעו הרבה הדי קולות מהמשל המערה, קולות התנשפות וגרירת רגליים, גאיאקס נראה מרוצה מאוד.

פורסם במקור על ידי AquaX

מצטער על הזמן, עמדתי להגיב והמחשב נכבה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נו, כמה עוד דברים שאני לא מכיר אני הולך לפגוש.
לא כל כך ראיתי עד כמה השפיעו על דיס הדברים שפרא אמר... אאה... פראסיום (בסדר, אל תיתן בי את המבט הזה שלך, הבנתי שאתה לא רוצה שאני אקרא לך ככה) אמר לו, אבל תהיתי מה כל כך הפריע לו בכינוי "ההוא ממטריקס".
דיס אמר ל...משמו ההוא משהו בשקט שלא שמעתי, והוא הזמין אותנו להיכנס לבפנים, דבר שלא מצא חן בעייני, גם לא ידעתי מה הסיפור עם המנהרה.
ניסיתי לשאול את פראסיום לגבי המישמו ההוא, האם לבוא אחריו. ראיתי שמצחיק אותו זה שקראתי לו "מישמו" (כן, לא כולם חוננו במוח שמקטלג מידע ביעילות כמו שלך...) אבל הוא לא ענה לי אלא רק נכנס למערה.
בעקבותיו נכנסתי גם אני פנימה.

ראיתי שעומק המערה עוצבה כבית לכל דבר, רהיטים היו מפוזרים ברחבי המקום ואפילו שהקרקע לא הייתה מרוצפת (ולכן לא קראתי לה רצפה), היא הייתה לא פחות חלקה וטובה מכל רצפה אחרת.
הבית-מערה היה מואר באור אדום חלש שלא זיהיתי את המקור שלו.

הבחור... גאיאקס הזמין אותנו לשבת, התיישבתי בלי לחכות לסימן מפראסיום, למרות שהצורך בער בי, אני חייב ללמוד שלא לסמוך עליו כל כך ולהיות תלוי בו תמיד כשהוא בסביבה, לא משנה מה היה בעבר וממה הוא הציל אותי...
התנערתי מהזיכרונות בידיעה שאני אמור להתרכז, אבל ראיתי רק שדיס שטח את ההצעה שלו בפני גאיאקס, לכן השתעממתי וחזרתי למחשבות.
חשבתי על זה שפראסיום ממש לא טיפוס ציני, אלא להפך, הוא מדבר מהלב והוא תמיד שמח, הדימיון בין התכונות של שנינו הם שמשכו אותי להתחבר אליו ויתכן שאלמלא זה, אפילו עם היכולת הייחודית שלו, אותו הילד בכלל לא היה שם לב שאני קיים מעבר להערת שוליים במוח המתקדם שלו. אם פראסיום היה ציני, הוא עשה את זה בכוונה ולמטרה מסויימת.

שמתי לב שגאיאקס התחיל לדבר, הוא דיבר בקול עמוק, שקט ומחושב, כאילו הדיבור שלו נמצא איפה שהוא ברגליים וזה גורם לקול עמוק, ושבגלל זה קשה לו לדבר ולכן הוא מעדיף שלא.
"תראה," אמר גאיאקס כפותח במשא ומתן "הזמנים הם כבר לא מה שהיו, גם אין לי את המניעים שהיו לי פעם" רק מהטון התחשק לי להרביץ לו, אם לא פיזית, לפחות מילולית.
"השאלה האמיתית היא" הוסיף גאיאקס בטון מדופלם "מה יצא לי מזה. אני רואה שאתם מופתעים" הוא אמר, מה שהיה נכון לגבי כולנו מלבד פראסיום שידעתי שהוא רק זייף את התגובה הנכונה "לכן אני אסביר לכם."
לפתע נראה ש'דיס מתחיל להבין "העולם לא מודע לקיומך, אבל אתה עדיין מסתכן".
נדרכתי, הבנתי שייתכן שפעולה תידרש בקרוב, ראיתי שגאיאקס הבחין בזה, אבל הוא התעלם. משהו עם הכינוי של המוטאנט התחבר לי עם אדמה, דבר שרק הגביר את חוסר להנוחות שלי. מצד שני, נראה שגאיאקס עצמו לא מרגיש כל כך בטוח, זאת לעומת פראסיום. תמיד הערכתי את האומץ שלו.
ואז נשמעו הרבה הדי קולות מהמשל המערה, קולות התנשפות וגרירת רגליים, גאיאקס נראה מרוצה מאוד.

"גאיאקס. זה הזמן לצאת לעולם.אתה צריך לחזור לימים הטובים שוב,לא משנה הספטימוס!" צעקתי על גאיאקס.לפתע,טרנספורם נכנס למערה."בחייך בנאדם,לא יכולת למקם את השירותים קצת יותר קרוב?" הוא התלונן,והתיישב.דיברתי אל גאיאקס שוב."אתה אל יכול להסתתר לנצח. השאר דואגים." אמרתי בטון רציני."לא אכפת לי," אמר גאיאקס."מצידי ש-" הוא אמר,אבל לא הספיק לסיים.קיר המערה התפוצץ לגמרי.

"גמביט." אמרתי בטון מאיים. למערה נכנס גמביט,חבר האקסמן שמוכר לי ולאקוואקס.הוא היה לבוש במשקפיים המוזרות הרגילות שלו,ובמעיל הצבאי הרגיל."גמביט." אמרתי בקול קר."מה אתה עושה כאן?" שאל אקוואקס,מעט מאויים. גמביט ואקוואקס אף פעם אל הסתדרו.תמיד היו להם ריבים,בדרך כלל אל רציניים,אבל אני זוכר פעם אחת שהם כמעט חיסלו אחד את השני,מילולית."אני פה שליחות הפרופסור. הוא רוצה את שניכם בחזרה." הוא אמר."אנחנו אל חוזרים." אמרתי בקשיחות."אז אם ככה..." הוא אמר ברשעות,ולפתע הכורסא התפוצצה.,וקפצתי הצידה.שלחתי אליו קרן אנרגיית האקר,והוא עף אחורה בקשת.הוא ניסה לרוץ כדי לתת לי אגרוף,אבל אקוואקס ירה על כפות רגליו קצת מים והקפיא אותם.גאיאקס השתמש בכוחות הטרהקינסיס שלו כדי להפיל אותו לרצפה. "תשאירו את זה לי." הוא נהם. הוא יצר בקע טקטוני באדמה,וגמביט הצליח לחמוק ממנו במזל.הוא זרק עליו את אחד מהקלפים המתפוצצים שלו,אבל הוא התפוצץ עליו בלי להותרי שום נזק."עור קשיח כמו יהלום." הוא אמר בחיוך.הוא עטף את אגרופו בסלעים,וחבט בגמביט.גמביט נפל לרצפה,מותש."תגיד לפרופסור שאנחנו אל חוזרים." אמרתי בוקל מאיים,וגמביט יצא מהמערה,די מבוהל."כבר שכחתי כמה זה כיף." אמר גאיאקס בחיוך.

פורסם במקור על ידי Sire Despair

"גאיאקס. זה הזמן לצאת לעולם.אתה צריך לחזור לימים הטובים שוב,לא משנה הספטימוס!" צעקתי על גאיאקס.לפתע,טרנספורם נכנס למערה."בחייך בנאדם,לא יכולת למקם את השירותים קצת יותר קרוב?" הוא התלונן,והתיישב.דיברתי אל גאיאקס שוב."אתה אל יכול להסתתר לנצח. השאר דואגים." אמרתי בטון רציני."לא אכפת לי," אמר גאיאקס."מצידי ש-" הוא אמר,אבל לא הספיק לסיים.קיר המערה התפוצץ לגמרי.

"גמביט." אמרתי בטון מאיים. למערה נכנס גמביט,חבר האקסמן שמוכר לי ולאקוואקס.הוא היה לבוש במשקפיים המוזרות הרגילות שלו,ובמעיל הצבאי הרגיל."גמביט." אמרתי בקול קר."מה אתה עושה כאן?" שאל אקוואקס,מעט מאויים. גמביט ואקוואקס אף פעם אל הסתדרו.תמיד היו להם ריבים,בדרך כלל אל רציניים,אבל אני זוכר פעם אחת שהם כמעט חיסלו אחד את השני,מילולית."אני פה שליחות הפרופסור. הוא רוצה את שניכם בחזרה." הוא אמר."אנחנו אל חוזרים." אמרתי בקשיחות."אז אם ככה..." הוא אמר ברשעות,ולפתע הכורסא התפוצצה.,וקפצתי הצידה.שלחתי אליו קרן אנרגיית האקר,והוא עף אחורה בקשת.הוא ניסה לרוץ כדי לתת לי אגרוף,אבל אקוואקס ירה על כפות רגליו קצת מים והקפיא אותם.גאיאקס השתמש בכוחות הטרהקינסיס שלו כדי להפיל אותו לרצפה. "תשאירו את זה לי." הוא נהם. הוא יצר בקע טקטוני באדמה,וגמביט הצליח לחמוק ממנו במזל.הוא זרק עליו את אחד מהקלפים המתפוצצים שלו,אבל הוא התפוצץ עליו בלי להותרי שום נזק."עור קשיח כמו יהלום." הוא אמר בחיוך.הוא עטף את אגרופו בסלעים,וחבט בגמביט.גמביט נפל לרצפה,מותש."תגיד לפרופסור שאנחנו אל חוזרים." אמרתי בוקל מאיים,וגמביט יצא מהמערה,די מבוהל."כבר שכחתי כמה זה כיף." אמר גאיאקס בחיוך.

זה לא נשמע כמו אקוואקס (כל הקטע של הריב עם גמביט, למרות שאולי אם הוא תמיד היה כל כך שקוע בעצמו וחסר מוטיבציה לחשוב על האחר אולי זה היה קורה)...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שמתי לב שבמשך כל ההתרחשות הזאת רק פראסיום נשאר יושב בנחת, זה די הכעיס את דיס.
לא רציתי שיראו את זה ככה, לא חשבתי על זה שפראסיום ידע שאני לא רוצה שהוא ידע משהו כי אז הוא היה יודע על זה, לכן פשוט התרכזתי.
השארתי לגמביט על היד הודעה קפואה שעליה היה כתוב "אני נשאר כדי שהם לא יעשו שטויות" והיא נעלמה די מהר, אבל ידעתי שהוא יראה אותה.

גאיאקס לעומת כולנו נראה די זחוח מרוב האנדרנלין שלפתע פרץ לו בדם, מסתבר שהוא שכח מעט מהגורם הספציפי הזה בדיון שלנו.

בעצם, נראה שדיס לא סתם התעצבן על פראסיום, נראה שהם די מתחילים לריב וזה לא מוצא חן בעיני.
"הי!" אני צועק להם "די!" אבל נראה שהם די התחממו כבר, ממש לא רציתי שזה יגיע לרמה הזאת, בטח לא כשאנחנו במערה בכזה עומק, לך תדע מה יקרה.בגאיאקס נראה מתעניין בריב יותר מבתוצאות, דבר שבעצמו הרגיז אותי.

כאשר הדברים הגיעו לנקודת שבירה, כמו ברזל שמתחממם עד שהוא לא יכול יותר להכיל את כל האנרגיה ומתחיל להאיר בבת אחת, כך התחילו המכות, בדיוק ברגע שחזיתי, או שפראסיום חזה.
ואז הבנתי מה הרעיון של פראסיום, או לפחות חשבתי שהבנתי, הוא רצה להראות לו שהוא ממש לא חזק כמו שהוא חושב בגלל שהרעיון שלו להחזיר מלחמה מול כולם התחילה מהרגע שהוא החליט שלא לרסן את הכוח שלו מול כולם.

ראיתי את זה קורה: דיס אוסף אנרגית האקרביד ושולח אותה אל פראסיום, פראסיום חוזה את זה (הוא עמד כבר קודם) ומתקופף לפני שהמתקפה מתחילה כך שהיא מחטיאה לפני שהיא התחילה.
באגרוף נמוך ומהיר פראסיום פוגע בחזה השמאלי של דיס, אבל עף אחורה בעצמו, הוא לא הכיר את הכוח של דיס, והוא לא ידע שברגע שאנרגיית ההאקר יוצרת מגע, גם אם לא בנתיב שנקבע מראש, גם אז חלק (לא יודע עד כמה) מהנזק משפיע בכל זאת, מסתבר שגם דיס תיכנן את הלבוש שלו להדיפת מכות ולהתמנת מלכודות, למלכודת דיס בוקושי שם לב, בעיקר בגלל שדיס לא הספיק לחשוב על המלכודת שממתינה לפראסיום.

כך שלמרות ששני הצדדים תקפו בעוצמה רצינית, שניהם לא חטפו את הנזק המרכזי ושניהם ניזוקו בצורה כל כך קשה שהם מעדו אחורה ונפלו כמו בפרק גדוש דרמה של דרגון בול.
ראיתי הבנה אצל שניהם, פראסיום לגבי אופן העבודה של הכוח של דיס ודיס לגבי כיוון כללי על הכוח של פראסיום. שניהם התכוננו להתקוף שוב. ניצלתי את זה שהם לא שמים לב לשום דבר אחר חוץ מאחד לשני.
"די!!" צעקתי ועם שתי מערבולות ענקיות תפסתי את הגוף שלהם מלבד הראש והקפאתי. "אתם שניכם תמותו בסוף אם לא תפסיקו, וזה לא יעזור לאף אחד!" נזפתי בהם בזעם, עכשיו כשהם היו מוכרחים להקשיב לי "אז תתנהגו יפה!" ושיחררתי את האחיזה (המטאפורית) שלי בקרח.