זה לא נשמע כמו אקוואקס (כל הקטע של הריב עם גמביט, למרות שאולי אם הוא תמיד היה כל כך שקוע בעצמו וחסר מוטיבציה לחשוב על האחר אולי זה היה קורה)...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שמתי לב שבמשך כל ההתרחשות הזאת רק פראסיום נשאר יושב בנחת, זה די הכעיס את דיס.
לא רציתי שיראו את זה ככה, לא חשבתי על זה שפראסיום ידע שאני לא רוצה שהוא ידע משהו כי אז הוא היה יודע על זה, לכן פשוט התרכזתי.
השארתי לגמביט על היד הודעה קפואה שעליה היה כתוב "אני נשאר כדי שהם לא יעשו שטויות" והיא נעלמה די מהר, אבל ידעתי שהוא יראה אותה.
גאיאקס לעומת כולנו נראה די זחוח מרוב האנדרנלין שלפתע פרץ לו בדם, מסתבר שהוא שכח מעט מהגורם הספציפי הזה בדיון שלנו.
בעצם, נראה שדיס לא סתם התעצבן על פראסיום, נראה שהם די מתחילים לריב וזה לא מוצא חן בעיני.
"הי!" אני צועק להם "די!" אבל נראה שהם די התחממו כבר, ממש לא רציתי שזה יגיע לרמה הזאת, בטח לא כשאנחנו במערה בכזה עומק, לך תדע מה יקרה.בגאיאקס נראה מתעניין בריב יותר מבתוצאות, דבר שבעצמו הרגיז אותי.
כאשר הדברים הגיעו לנקודת שבירה, כמו ברזל שמתחממם עד שהוא לא יכול יותר להכיל את כל האנרגיה ומתחיל להאיר בבת אחת, כך התחילו המכות, בדיוק ברגע שחזיתי, או שפראסיום חזה.
ואז הבנתי מה הרעיון של פראסיום, או לפחות חשבתי שהבנתי, הוא רצה להראות לו שהוא ממש לא חזק כמו שהוא חושב בגלל שהרעיון שלו להחזיר מלחמה מול כולם התחילה מהרגע שהוא החליט שלא לרסן את הכוח שלו מול כולם.
ראיתי את זה קורה: דיס אוסף אנרגית האקרביד ושולח אותה אל פראסיום, פראסיום חוזה את זה (הוא עמד כבר קודם) ומתקופף לפני שהמתקפה מתחילה כך שהיא מחטיאה לפני שהיא התחילה.
באגרוף נמוך ומהיר פראסיום פוגע בחזה השמאלי של דיס, אבל עף אחורה בעצמו, הוא לא הכיר את הכוח של דיס, והוא לא ידע שברגע שאנרגיית ההאקר יוצרת מגע, גם אם לא בנתיב שנקבע מראש, גם אז חלק (לא יודע עד כמה) מהנזק משפיע בכל זאת, מסתבר שגם דיס תיכנן את הלבוש שלו להדיפת מכות ולהתמנת מלכודות, למלכודת דיס בוקושי שם לב, בעיקר בגלל שדיס לא הספיק לחשוב על המלכודת שממתינה לפראסיום.
כך שלמרות ששני הצדדים תקפו בעוצמה רצינית, שניהם לא חטפו את הנזק המרכזי ושניהם ניזוקו בצורה כל כך קשה שהם מעדו אחורה ונפלו כמו בפרק גדוש דרמה של דרגון בול.
ראיתי הבנה אצל שניהם, פראסיום לגבי אופן העבודה של הכוח של דיס ודיס לגבי כיוון כללי על הכוח של פראסיום. שניהם התכוננו להתקוף שוב. ניצלתי את זה שהם לא שמים לב לשום דבר אחר חוץ מאחד לשני.
"די!!" צעקתי ועם שתי מערבולות ענקיות תפסתי את הגוף שלהם מלבד הראש והקפאתי. "אתם שניכם תמותו בסוף אם לא תפסיקו, וזה לא יעזור לאף אחד!" נזפתי בהם בזעם, עכשיו כשהם היו מוכרחים להקשיב לי "אז תתנהגו יפה!" ושיחררתי את האחיזה (המטאפורית) שלי בקרח.