נושא: Animorphs - Some people never change, some do

פורסם במקור על ידי ShotGun

עומר~לוק קאסטלאן
אתה מצליח להשתלט על התנשמת הלבנה, העכבר המת בטפריך, אבל לא נגסת בו.
<אנימורף> אתה שומע קול בתוך ראשך, אתה מחפש את יוצר הקול אבל לא מוצא אותו.
<אז ג'ייק ברנסון צירף אותך?> הקול נשמע שוב, הוא שייך לנער שאתה מעריך כי גילו בסביבת גילך.
<אז הצוות גודל> הקול ממשיך, לאחר שאתה מאשר את הצטרפותך על ידי ג'ייק ברנסון.
<אני ג'ייק, ג'ייק פאנג> אתה מבחין ביצור שפלט את הקול הזה, טיגריס יפהפה ומפחיד עומד מאחוריך.
<אפשר להגיד שמינו אותו לתפקיד המנהיג החדש, ג'ייק ברנסון לא יחיה לנצח> הוא ממשיך.
<נעים להכיר אותך> הוא הופך לאדם, לבוש, אבל יחף.
===
אתה בתוך החיה כבר 0:29, יש לך 91 דקות לפני שתתקע בתור נוט'לית.

'עוד אחד..?' מסרתי לו בהתפלאות 'יש כל כך הרבה ממכם..?'. לפתע פלאשבק מן העבר חזר אליי, בו אני מלטף כל מיני חיות בפארק הזה, יכול להיות שגם הם אנימורפים?
'בכל מקרה' חזרתי אל ג'ייק 'יש לך קשר כלשהו לג'ייק האחר? אני עדיין צריך ממנו כמה הסברים.. יש מקום שבו אנחנו נפגשים או משהו?'

שם פרטי: שקד.
שם במשחק: אלכסנדר הוד (Alexander Hood).
גיל: 16.
קישור לפרופיל: ワンピース.
תיאור מראה של הדמות: גובה ממוצע של 1.75, שיער קוצני מעט כלפי מטה בצורה חלקה בגוון חום-צהבהב, רזה אך לא בהגזמה, עיניים בסדר גודל בינוני חודרניות בצבע ירוק בהיר עם ברק מרתק, 3 צלקות על גופו, אחת בגב בעליון פונה באלכסון ימינה כלפי הכתף-ארוכה יחסית, אחת קטנה בשפה והאחרונה באחורי הרגל השמאלית-צלקת בינונית, גוף בנוי היטב ומחוטב יחסית-יפורט ברקע, נוהג ללבוש בגדים שחורים בעיקר-חולצה טישירט רגילה ו"מקושקשת", מכנסיי ג'ינס כהות, וג'קט שחור.
אופי: לא מפחד מסכנות-אמיץ, ברוב המקרים מעדיף לעבוד כ"זאב בודד" אך לא יהסס לבקש עזרה כשהוא צריך או רוצה בה, לא נרתע בקלות-קשוח, מנומס וקשוב לסביבה ובעיקר לחבריו, לא חושב כמעט לרגע-פזיז, רוב הזמן חושב שהוא יותר טוב מכולם-שחצן, מחונך היטב ובעל נימוסים בסיסיים טובים, בעקבות שחצנותו גם מתאפיין בביקורתיות לעתים קרובות, רוב הזמן חסר שמחת חיים אבל יודע לשמוח כשצריך או מתבקש, אחראי במידה מספקת ואפילו יותר.
רקע: שמי אלכסנדר, או כמו שחבריי ומשפחתי הקרובה קוראים לי בקיצור, אלכס. נולדתי למשפחה ממוצעת בעיר קליפורניה שבארצות הברית לשעבר. הלידה הייתה קלה, כאילו הייתי חמאה פשוט, ולא הכאיב כמעט, סיפור כיסוי טוב בהתחשב בעובדה שזה לא היה נכון, לאמא שלי היו המון סיבוכים בלידה והייתה צריכה לעבור הרבה ניתוחים כדי החלים רק כמעט לגמרי, אבל לדעתה זה היה שווה, רק כדי לראות את הפרצוף שלי, הילד היחיד שנולד לה ויוולד. הבית שלנו היה יחסית קטן אבל עמוס ומלא שמחת חיים, כך עוד חשבתי עד סביבות גיל 6 כשהתחילו יותר ויותר סיבוכים בעולם ובמיוחד בארצות הברית. הזכרון הכי חזק שלי מהתקופה הוא הריצות למקלטים והפאניקה המוחלטת שהשתררה אצלנו ואצל האחרים בבתים, כולם פחדו מכל דבר קטן, לא הבנתי את זה בזמנו, אבל זה היה מוצדק. ההורים שלי היו די מרוחקים אחד מהשני ולא היו לי הרבה הזדמנויות באמת להיות איתם, כולנו יחד כמשפחה. גם הסבים שלי היו רחוקים, לא התראו הרבה אבל ממה שאני מכיר אותם, אי אפשר לבקש יותר. בבית הזה הרגשתי טוב ושמח רוב הזמן, רוב התחבבים שלי היו מרוכזים כמשחקים עם חברים, משחקי וידיאו שונים ובקיצור, כיף. המעבר היה נורא, אני זוכר שאחרי 1-3 שנים היו צריכים לעזוב, פשוט לקחת שתי מזוודות בקושי מלאות ולעבור בדחיפות, אני זוכר את הצפיפות שהייתה במטוס, היסטריה שלא חשבתי שקיימת, אבל עדיין לא הייתי מוכן לקלוט את זה. עברנו לקולורדו, באי חדש, אבל זה לא היה אותו הדבר, זה היה שונה והכל היה נראה מסוכן יותר. להסתובב ברחובות כמו פעם למשל לא היה זהה, ברחוב היית צריך להלחם או שייכסחו אותך, כל מי שגדול היה מסוכן, אבל כל עוד הסתובבת עם כמה חברים טובים, היה בסדר. הרבה פעמים נוצרו מצבים שבהם הייתי צריך ללכת מכות רציניות לכל דבר, זה ההסבר לצלקות שלי ולחבלות שמדי פעם חזרתי איתן הביתה, בגלל זה התחלתי להתאמן, כדי לשמור על עצמי ועל חבריי הקרובים, כל זה רק בגיל 12 מקסימום, זה נהיה כמו מעין תחביב חדש שנוצר במצב מאולץ. אמא שלי התנגדה לזה מאוד, כל דבר שהיה קשור לאלימות היה בשבילה כמו חטא, ושלא תבינו לא נכון, היינו משפחה חילונית ואפילו לא מאמינה. ככה זה התחיל, כשאמא שלי התחילה להתערב בקטטות האלו, היא נפגעה עוד יותר ממני ולא יכולתי לעשות כלום, מצד אחד לעזור לה ומצד שני להמרות את פיה, ידעתי שהיא לא תסלח אם משהו כזה יקרה. בגלל שהיא עשתה זאת במצבה היא סבלה עוד יותר, הרגשתי שזאת אשמתי המוחלטת וזה התחיל בי מעין טרואמה, אבל כשאמא שלי נפטרה בצער רב, זה קרה, מה שנקרא "הקש ששבר את גב הגמל", מרגע זה הייתי כמו בן אדם אחר. התחלתי להתנהג שונה, נשארתי מנומס אבל מופנם יחסית, התחלתי להסתובב לבדי ולרכוש פחות ופחות חברים, וגם אלה שהיו לי חלקם נטשו אותי, אפילו סגנון הלבוש שלי השתנה. לא דיברתי הרבה, רק שתקתי רוב הזמן וחשבתי לעצמי על כל דבר שקיים, גם אם דיברתי אלה היו כמה מילים או אמירה שלא נמצאת במקום, כי הרי התנתקתי מהעולם והתחלתי להרגיש כעליון, לא לגמרי אבל כך זה היה. אבא שלי, הסבים וכמה חברים קרובים שלי נשארו איתי, אבל זה לא פתח אותי מחדש, זה לא היה מוחלט אבל איתם עוד הייתי בקשר ממשי. עוד דבר שזכור לי היטב הוא הבית ספר, מוסד השנוא על רוב האנשים, אבל אני הסתדרתי איתו בסדר גמור. מה עוד אפשר לבקש? זה מוסד עם חוקים, כל אחד צריך לסתום את הפה הגדול שלו ולציית אליהם, כך חשבתי, שכולם צריכים להיות שקטים ובטוחים בעצמם כמוני. בעלי חיים היו סיפור שונה בשבילי, הם היו כמו מקום מנוסה והתחברתי אליהם כמעט יותר ממה שהתחברתי לבני אדם. גן החיות היה אחד המקומות האהובים עלי, חקרתי שם את החיות ואפילו התנדבתי שם רק כדי שאני אוכל להכנס עוד יותר אל חייהם, הם היו מרתקים ממש. חיה אחת שאני יכול לזכור לטובה היא או בעצם הוא, ג'יימס הקוף, אחד החיות הטובות ביותר שהכרתי בחיי. בעקרון, קופים בכללי עניינו אותי, בגלל קרבתם לאדם ובגלל שבכל זאת הם שונים ממנו, הם מסקרנים, חברותיים ויכולתי יותר להיות איתם מאשר בחברת אחים, אם לזכור לטובה חיה מסוג כלשהו שבאמת התעניינתי בה, זה הקוף.
משפחה:
אמו- אמו של אלכסנדר הייתה דומה לבנה בכמה מובנים, עינייה היו בצבע ירוק בהיר מבריק, שיערה ארוך חלק ושחור כמו הלילה, גובהה היה כשלו. אופיה היה נחמד מאוד, היא תמיד אהבה רק לתת בלי הצורך לקבל בחזרה. אמא של אלכסנדר תמיד הייתה לצידו, היא זנחה את משרתה כמורה כדי לטפל רק בו ובכל צרכיו, היא לימדה אותו בבית (בנוסף לבית הספר) ועזרה לו בשיעורים. תחום ההתמחות שלה היה מתמטיקה, מקצוע קשה ואכזרי אך אפשר לומר גם מתגמל. אחרי המעבר בשכונות החדשות היא הגנה על הבן שלה הרבה מאוד פעמים כדי שהוא עצמו לא ייפצע ובכך החמירה את מצבה שגם כך היה קשה מנשוא. בצער רב למשפחתה, היא נפטרה כאשר אלכסנדר היה כבן 12.
אביו- אבא של אלכסנדר, שמו מרקוס הוד, דומה במראו החיצוני לבנו, הוא גבוה יותר ומתאמן גם הוא, השיער שלו באותו גוון אך שונה בצורתו ועיניו היו בצבע כהה למדי, למרות שינויים חיצוניים אלו התנהגותו הייתה שונה ויותר פתוחה ומרווחת משל אלכסנדר. הוא היה ונשאר לפני ואחרי המעבר, איש עסקים די מצליח, הוא עבד בחרה גדולה בשם "סוניק-תעשיות" שהתמחו בעסקי אבטחת המידע ברשת וייבוא והפצה של מכשירים שונים בתחום. התפקיד שלו היה לקשר בין כל העסקאות ולהציע את הטוב ביותר לכולם, כדי שכולם יצאו ברווח ולא בהפסד. הוא הצליח בתחום והיה צריך לעבוד הרבה שעות נוספות ולהשאר בעבודה הרבה כדי להרוויח עוד אקסטרה כסף או כי ככה המעסיקים שלו רצו, הוא היה חייב לציית, לכן הוא לא היה הרבה בבית אבל בכל זאת ניסה להשפיע על החיים שם ולהפוך אותם לטובים יותר ויותר למען בנו ואשתו. לאחר מות האם הוא הקדיש את רוב זמנו לעבודה אך תמיד פינה עוד כמה שעות כדי להיות שם בשביל אלכס, גם על חשבון העבודה, מה שלא כל כך היה מקובל, אבל בגלל תפקידו החשוב ויתרו לו.
סבו וסבתו מצד אמו- אנשים נחמדים שמזכירים את אמו של אלכסנדר באישיותם ובמראם, שמם ג'נט ופיל דראט, הם גרים בנברסקה הקרובה לקולורדו למרות שתמיד יש שם קצת סיכונים. לפני מות בתם האהובה ואפילו גם אחרי, הם היו מבקרים בקולורדו לעיתים תכופות כדי לדאוג קצת לנכד שלהם. הפרנסה העיקרית שלהם היא מעבודה קשה בכל מה שבא לקראתם, הם אנשים מאמינים שחושבים שכל כסף שהם יוכלו להשיג הוא טוב מספיק לכל דבר שהם צריכים, בכל דרך שהם יכולים, בין אם זה לעבוד כחקלאים או למשל להיות שחקנים בתאטרון.
סבתו מצד אביו- סבתא של אלכסנדר מצד זה מזכירה את אביו מאוד, באישיותה המקסימה והנותנת ובמראה הנהדר שהיא הורישה לו, שמה פנלופי הוד, היא חיה לבדה בקצה אחד של טקסס, זאת משום שבעלה נפטר ממחלה קשה התקפה אותו לפני יותר מ-10 שנים, היא מרגישה בטוחה שם ולא מתכוונת לעזוב בזמן הקרוב. מדי פעם, למרות שאלכסנדר ואביו רוצים יותר, היא מבקרת אותם, מביאה איתה שפע מתנות, היא אוהבת לראות את הנכד שלה שמח. היא חילונית והעבודה שלה היא בתור מנהלת בית ספר איזורי קטן, היא מרוויחה את שכרה ביושר ומתקיימת מכך.
רומאנס: בכיף.
הערות/הצעות/הארות/בקשות/אייס קפה: לקח הרבה זמן יחסית להרשמות אחרות שעברתי S:

שקד~אלכסנדר הוד-
רשום, אני אעדכן אותך מאוחר יותר.
התחלה:
אתה יושב בחדר שלך, משועמם, מתכונן לשינה בערב היורד.
אתה לא באמת מתכוון לישון, השעה רק 7, אבל אין לך משהו יותר טוב לעשות מלהתכונן.
*טולולולולו* *טולולולולו* הטלפון הנייד שלך מצלצל, בעוד אתה לא שם לב לרטט בכיס.
לבסוף, אתה עונים, קול מסתורי אומר לך לבוא למשחקיה הישנה ומנתק.
המשחקיה היא מקום בו אפשר לשחק במחשבים או במכונות משחק ישנות וחורקות.
ליתר דיוק מקום שהיה אפשר, המקום נסגר ביום אחד בהיר בו מכונה התפוצצה והרגה שלושה ילדים, משפחותיהם תבעו מבעל המקום מליוני שקלים והוא התרושש ופשט רגל.
המקום סגור מאז, כבר שנתיים.
מה תעשה? תלך למשחקיה ותסמוך על הזר? תתעלם מההודעה בחשדנות?

עומר~לוק קאסטלאן-
''אני לא קשור אליו משפחתית, אבל אני נאלץ לגור איתו'' הוא מהסס, כאילו מתחרט על מה שאמר בשניה שעברה.
''לא קבענו פגישה, אני אודיע לך, אנחנו לומדים באותו בית ספר, שכבה מעליך'' הוא אומר ''תחזור להיות בן אדם זה מעצבן לדבר ככה''.
אתה חוזר להיות בן אדם, אתה מתלבש מהר בביישנות, ג'ייק מניד עפעף.
''אל תדאג, אתה תלמד להשתנות עם בגדים במהלך הזמן הקרוב'' הוא פוצה את פיו ''אבל אני לא מבטיח כלום על להשתנות עם נעליים''.
אתה מביט על רגליו היחפות, ואז בוחן אותו יותר בעיון.
השיער שלו חום קופצני שמזדקר לכל עבר.
יש לו צלקת בצורת פס שאנכית לעינו השמאלית ו'עוברת' עליה.
עיניו בגוון דבש, יש לו ניצוץ שנראה בבירור.
עורו בהיר ושזוף, קעקוע מבצבץ מתחת לשרוול חולצתו הקצרה.
הוא לובש חולצה כחולה שיש עליה הרבה כתמי צבע, ומכנסיים קצרים בגוונים ירוקים צבאיים.

פורסם במקור על ידי ShotGun

עומר~לוק קאסטלאן-
''אני לא קשור אליו משפחתית, אבל אני נאלץ לגור איתו'' הוא מהסס, כאילו מתחרט על מה שאמר בשניה שעברה.
''לא קבענו פגישה, אני אודיע לך, אנחנו לומדים באותו בית ספר, שכבה מעליך'' הוא אומר ''תחזור להיות בן אדם זה מעצבן לדבר ככה''.
אתה חוזר להיות בן אדם, אתה מתלבש מהר בביישנות, ג'ייק מניד עפעף.
''אל תדאג, אתה תלמד להשתנות עם בגדים במהלך הזמן הקרוב'' הוא פוצה את פיו ''אבל אני לא מבטיח כלום על להשתנות עם נעליים''.
אתה מביט על רגליו היחפות, ואז בוחן אותו יותר בעיון.
השיער שלו חום קופצני שמזדקר לכל עבר.
יש לו צלקת בצורת פס שאנכית לעינו השמאלית ו'עוברת' עליה.
עיניו בגוון דבש, יש לו ניצוץ שנראה בבירור.
עורו בהיר ושזוף, קעקוע מבצבץ מתחת לשרוול חולצתו הקצרה.
הוא לובש חולצה כחולה שיש עליה הרבה כתמי צבע, ומכנסיים קצרים בגוונים ירוקים צבאיים.

"שנה מעליי..?" אחמיץ פנים ואנסה להזכר פעם אם ראיתי אותו. "טוב.. בכל מקרה, אני שמח להכיר אותך. נתראה מחר.." אומר לו ואתקדם לבית שלי.
'אממ.. כבר 7' אחשוב לעצמי, ואביט על השמיים מלאי הכוכבים. 'כדאי לי לרוץ.. לפני שאמא תחזור ותגלה שהשארתי את בן וג'ינה לשמור על טום..' אחשוב, ואתחיל לרוץ בהדרגה.
~~~
מצטער שזה קצר אני צריך ללמוד למבחן..

פורסם במקור על ידי ShotGun

שקד~אלכסנדר הוד-
רשום, אני אעדכן אותך מאוחר יותר.
התחלה:
אתה יושב בחדר שלך, משועמם, מתכונן לשינה בערב היורד.
אתה לא באמת מתכוון לישון, השעה רק 7, אבל אין לך משהו יותר טוב לעשות מלהתכונן.
*טולולולולו* *טולולולולו* הטלפון הנייד שלך מצלצל, בעוד אתה לא שם לב לרטט בכיס.
לבסוף, אתה עונים, קול מסתורי אומר לך לבוא למשחקיה הישנה ומנתק.
המשחקיה היא מקום בו אפשר לשחק במחשבים או במכונות משחק ישנות וחורקות.
ליתר דיוק מקום שהיה אפשר, המקום נסגר ביום אחד בהיר בו מכונה התפוצצה והרגה שלושה ילדים, משפחותיהם תבעו מבעל המקום מליוני שקלים והוא התרושש ופשט רגל.
המקום סגור מאז, כבר שנתיים.
מה תעשה? תלך למשחקיה ותסמוך על הזר? תתעלם מההודעה בחשדנות?

'די מעניין אותי מי זה היה..' אני חושב ומסתכל על השעון, 'רק 7 וקצת עכשיו..' אני חושב מיד אחר כך.
אני נשכב על המיטה שלי ומסתכל למעלה לתקרה, 'עכשיו יחסית מוקדם, אולי בכל זאת אני אלך לראות מי זה ומה הוא רוצה..?' אני חושב.
אני קם אחרי כמה דקות ומתארגן טיפה ליציאה קצרה, חושב לעצמי שזה רק יהיה טיול רגיל סביב השכונה ובסוף אני אחזור הביתה.
אני יוצא החוצה והולך לכיוון המשחקיה הישנה, חולם בהקיץ ומסתכל אל השמיים, עדיין מסתקרן..

שקד~אלכסנדר הוד
אתה הולך אל המשחקייה בסקרנות, הרחוב ריק מנפש חיה.
אתה פותח את השער בחריקה ונכנס פנימה.
אתה רואה בתוך החדר יצור שדומה מעט לקנטאורים מהמיתולוגיה היוונית, פלג הגוף התחתון שלו מזכיר סוס.
אין לו פה והגוף שלו כחול, בנוסף- יש לו שתי עיניים המחוברות לראשו עם מעין זוג גבעולים.
הראש שלו משולש, זנבו דומה לזנב העקרב, חד כמו מעין טופר בקצהו.
היצור מת, ראשו כרות, נראה שקרתה קטטה במקום, אתה שומע צעדים איטיים מאחוריך.
"אין לך מה לראות כאן, הוא מת, חבר ותיק שהגיע לקבר" אתה שומע קול עצוב של אדם זקן זקן מאחוריך.

עומר~לוק קאסטלאן
אתה רץ לתוך הבית, בזמן שהיית בחצר הבית שלך תוהו ובוהו שרר שם.
צעצועים על הרצפה, גולות פזורות לכל עבר, תחתונים תלויים על המאוורר.
כדורים בארון הבגדים, בגדים במקרר, הסדינים של המיטות מבולגנים.
"טום" אתה ממלמל לעצמך, בהלם מהבלגאן.

פורסם במקור על ידי ShotGun

שקד~אלכסנדר הוד
אתה הולך אל המשחקייה בסקרנות, הרחוב ריק מנפש חיה.
אתה פותח את השער בחריקה ונכנס פנימה.
אתה רואה בתוך החדר יצור שדומה מעט לקנטאורים מהמיתולוגיה היוונית, פלג הגוף התחתון שלו מזכיר סוס.
אין לו פה והגוף שלו כחול, בנוסף- יש לו שתי עיניים המחוברות לראשו עם מעין זוג גבעולים.
הראש שלו משולש, זנבו דומה לזנב העקרב, חד כמו מעין טופר בקצהו.
היצור מת, ראשו כרות, נראה שקרתה קטטה במקום, אתה שומע צעדים איטיים מאחוריך.
"אין לך מה לראות כאן, הוא מת, חבר ותיק שהגיע לקבר" אתה שומע קול עצוב של אדם זקן זקן מאחוריך.

"סלח לי אבל, מי אתה?" אני שואל קצת בחוצפה את הזקן.
"ומה זאת אומרת חבר ותיק..? רגע, אתה זה שהתקשר אליי?!" אני ממשיך ומרים את קולי טיפה.
"אני רוצה תשובות, אז תתחיל לדבר.." אני ממשיך ומסיים, מתחצף אליו.

[QUOTE=ShotGun;1296912]טל~אמבר סוזנה
רעש חזק, את מוצאת את עצמך מרותקת על האדמה בהיסטריה.
הילד השני לא נמצא לידך, את רצת והוא נשאר קפוא במקומו.
את נצמדת כמה שיותר לאדמה, מפוחדת, מפוחדת וחשופה.
'אני חייב למצוא עץ!' החתול התחיל לרוץ ולטפס על עץ קרוב, את תופסת עם טפרייך בענף גבוה ולא מרפה.
רעש של מסור חשמלי נשמע, והעץ מתחיל לרעוד.
מה תעשי?
===
את בתוך החתול כבר 0:50, יש לך 70 דקות עד שתתקעי בתור נוט'ליתית.

''אוי לא!'' אחשוב לעצמי בלחץ, ''אוקיי, ברגע שהעץ ייפול, אני אקפוץ ממנו וארוץ בכל המהירות חזרה הביתה ואז..כל הטירוף הזה יסתיים'' אחשוב בפחד.
אתכונן לקפוץ בהישמע רעש המסור

פורסם במקור על ידי Chopper

[b]

עומר~לוק קאסטלאן
אתה רץ לתוך הבית, בזמן שהיית בחצר הבית שלך תוהו ובוהו שרר שם.
צעצועים על הרצפה, גולות פזורות לכל עבר, תחתונים תלויים על המאוורר.
כדורים בארון הבגדים, בגדים במקרר, הסדינים של המיטות מבולגנים.
"טום" אתה ממלמל לעצמך, בהלם מהבלגאן.

רק עכשיו אני רואה שהגבת LOL
~~~~~
"ג'ינה!!" אצעק למעלה, במקום בו היא תמיד מתחבאת. "בן, טום!!" אצעק גם להם ואחפש את כולם בקומת הקרקע.
"שיט, אין זמן.. אמא בטח תגיע בעוד שנייה.." אמלמל בייאוש. "היי, זה התחתונים שלי!" אסתכל ואומר ברוגז לעבר התחתונים שתלויים על המאוורר.
"טוב.." בוא נתחיל לסדר.. טום כל כך מת." אכעס עליו וגם על ג'ינה ובן שנטשו אותו. אתחיל להוציא בגדים מהמקרר ולהשליך את הכדורים ללמעלה מארון הבגדים.
'מן הסתם עכשיו ג'ינה עם חברות במפגש.. ובן מסתובב בחוץ בטח.. ואני צריך לסדר הכל.. ואיפה טום לעזאזעל?!' אחשוב לעצמי בזמן העבודה.

שקד~אלכסנדר הוד
"חבר ותיק, הוא היה מקבוצת האנימורפס ביחד איתי בפעם הקודמת" הזקן עונה, אתה מבחין שהוא יחף.
אתה מביט בו מופתע דקה ארוכה, הוא נראה שלו והוא מחייך אליך.
"אתה כאן" הוא אומר "כי אנימורפס מחודשים קמו, ואתה הולך להיות חלק מהם".
כעת, שעת ערב מוקדמת (19:42).
מה תעשה?

עומר~לוק קאסטלאן
אתה מביט סביב לראות אם אתה מזהה סימן חיים מהחלון בעודך קופץ להוריד את התחתונים מהמאוורר.
"לוק?" אתה שומע קול של ילדה ממעלה המדרגות.
ג'ינה יורדת למטה, דמעות בעינייה והיא רועדת כולה.
היא עוזרת לך לסדר בשתיקה, מדי פעם מוחה דמעה.
כעת שעת ערב מוקדמת (19:42)
מה תעשה?

טל~אמבר סוזנה
את קופצת מהעץ כאשר הוא מתמוטט ויצור גדול מחטט בענפיו, מחפש אחר משהו.
אתה רצה בכל המהירות לביתך, ונכנסתי דרך החלון לחדרך.
את משתנה לאדם בחזרה, מבוהלת.
את ערומה, תצטרכי להתאמן הרבה לפני שתוכלי להשתנות עם בגדים.
את מתלבשת, שעת ערב מוקדמת (19:42).
מה תעשי?

פורסם במקור על ידי Chopper

עומר~לוק קאסטלאן
אתה מביט סביב לראות אם אתה מזהה סימן חיים מהחלון בעודך קופץ להוריד את התחתונים מהמאוורר.
"לוק?" אתה שומע קול של ילדה ממעלה המדרגות.
ג'ינה יורדת למטה, דמעות בעינייה והיא רועדת כולה.
היא עוזרת לך לסדר בשתיקה, מדי פעם מוחה דמעה.
כעת שעת ערב מוקדמת (19:42)
מה תעשה?

הגבת D:
~~~
אחליט לא לעשות מעשה פזיז, ולא אדבר איתה עד שנגמור לסדר, כדי שלא יקרה משהו מיוחד ושאצטרך לטפל בבאלגן הזה לבד.
"אממ.. תגידי," אנסה לפנות לג'ינה בזמן שאאסוף צעצועים מהרצפה, לא יכול להתאפק. "אי-איפה טום ובן..?" אנסה לדבר בנימת קול הכי רגועה שאוכל למצוא, בהתחשב בזה שאני בלחץ שאמא אמורה לחזור.
"ובכלל.. למה את בוכה?" אפלוט ואנסה לבדוק מעבר לחלון אם יש סימני חיים למישהו מבעד לחלון.

טל~אמבר סוזנה
את קופצת מהעץ כאשר הוא מתמוטט ויצור גדול מחטט בענפיו, מחפש אחר משהו.
אתה רצה בכל המהירות לביתך, ונכנסתי דרך החלון לחדרך.
את משתנה לאדם בחזרה, מבוהלת.
את ערומה, תצטרכי להתאמן הרבה לפני שתוכלי להשתנות עם בגדים.
את מתלבשת, שעת ערב מוקדמת (19:42).
מה תעשי?[/quote]


אהיה קצת נרעשת לאחר אירועי הלילה הקשים.
אחליף בגדים לפיג'מה ואוכל ארוחת ערב בזריזות.
לאחר מכן אכנס למיה ואנסה לישון