שלום לכולם.
בפרשה אנחנו עדים למהלך מדהים. לא רק שהוא מדהים, הוא גם די חסר תקדים.
אז למה לבזבז זמן (אני כבר ממילא באיחור...)?
פרשת השבוע (שעבר) פרשת *בשלח:
בתחילת הפרשה מתוארת לנו הסיבה (לכאורה) לקריעת ים סוף.
כידוע (או שלא), לא בעייה לחצות את הגבול בין ישראל למצריים דרך היבשה, אבל לשם כך יש צורך לעבור דרך ארץ פלישתים (אזור עזה וסיני כיום), בטח לפני שחפרו את תעלת סואץ'.
לכן ה' קרע את הים להעביר אותם בדרך הארוכה כדי שהם לא יתחרפנו ויברחו חזרה למצריים.
הקו האדום מסמן את הדרך הקצרה (לא בדקתי בדיוק מאיפה לאן, מדובר על בערך) והקו הכחול מסמן בערך את הדרך שעברו לבסוף בני ישראל כדי לעקוף את ארץ פלישתים (אני גם לא יודע בדיוק איפה היה קריעת ים סוף).
פרעה שומע שבני ישראל לא חוזרים אלא בורחים (שלח סוג של מרגלים איתם) והוא (וגם כל העם שלו) מחליט לרדוף אחרי בני ישראל ולהחזיר אותם למצריים.
ישראל מפחדים וצועקים אל ה', העם מתלונן למשה על זשה שהוא הכניס אותם למצב כזה. משה מבטיח לעם ש"ה' ילחם לכם, ואתם תחרשון".
בנושא הבא יש את קריעת ים סוף, סיפור מוכר, אבל עדיין יש לגבי שגיאות בתפיסה שאותן אנסה לתקן:
משה לא הכה את הים, הוא הרים את המטה כנגד הים.
הים לא נבקע כאילו מעצמו, אלא בעזרת שליחות של רוח שהחזיקה את המים (וזה אפשרי, תנסו לנשוף בקש על צלחת מרק, ממש מגניב).
מלאך ה' עצר את המצרים מלתקוף את בני ישראל.
הסיבה שהמצרים לא ברחו החוצה מהים אלא לתוך הים הוא שהם השתגעו מהפחד בעקבות הנזק שעמוד האש עשה והמהומה הגדול שנוצרה (כתוב שהם ברחו אל תוך הים ולא החוצה מהים).
אחרי שהמצרים טובעים בים כל העם רואים את ה' ובעקבות כך מאמינים בו, אומרים שראתה על שפחה על הים (אישה פחותה ראתה בקריעת ים סוף את התגלות ה' בצורה כל כך ברורה) מה שאפילו לא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי (שראה את "מעשה מרכבה", חפשו "מעשה מרכבה" בוויקיפדיה אם בא לכם, זה מסובך להסביר).
לכן אחרי שהמצרים טבעו בני ישראל אמרו שירה, שירת הים.
רק נציין שכאן מריים הנביאה שרה לנשים את שירת הים, בנפרד מהגברים.
כבר בנושא הבא של הפרשה מורגשת הירידה החמורה.
ישראל הלכים שלושה ימים ונגמר להם המים. הם מגיעים למקום שנקרא "מרה" על שם המעיינות המרים ששם. העם מתלונן על (ולא אל) משה כי אין מים. ה' מראה למשה עץ שמשליכים אל המים ואז אפשר לשתות מהם. ושם ניתנו לישראל מספר מצוות בסיסיות (כמו שבת).
כמה נושאים מאוחר יותר מסופר על כך שנגמר לישראל הלחם, לכן הם מתלוננים שהם עומדים למות במדבר, ושהיה עדיף כבר למות עוד במצריים במהלך המכות (כמו שמתו בחושך) כשהם אכלו בשפע (כי בני ישראל נתעשרו מאוד בעקבות המכות).
העם מתלונן גם על הבשר שבמצריים הם אכלו בשפע.
ה' מביא להם פיתרון בצורת המן (מן= קיצבה יומית של אוכל, או הגדרה הרבה יותר כללית שמבטאת משהו אכיל שיספק אותך להיום. אולי זה היה הביטוי שלהם לחלק מהאוכל שהם הביאו לפעמים בתור עבדים, למלא את הבטן ולא יותר) שיגיע ביום והשליו שיגיע בערב (אבל אנחנו מתמקדים כאן רק במן).
משה מסביר לבני ישראל, בעקבות מה שה' אמר לו, שצריך לאסוף את מהמן כמות של עומר (יחידת נפח מסויימת) בשביל כל אדם ושצריך לגמור אותו באותו יום.
ומסתבר שאף אחד לא היה צריך יותר ולאף אחד לא נשארו שאריות.
היו כמה אנשים שבכוונה השאירו, והכל הרקיב. אבל נעזוב אותם כרגע.
לפתע ביום שישי בני ישראל אוספים כמות כפולה של מן והם לא מבינים למה, אז הם שואלים את משה.
משה מסביר להם שעל זה בדיוק דיבר ה' כשהוא הסביר מה זה שבת, היום תוכלו כמה שתרצו ומה שנשאר תשאירו למחר.
הם משאירים את זה והמן באמת לא מרקיב עד למחר. משה מסביר להם מחר שלא לצאת לחפש מן כי היום שבת לה' ולא תמצאו אותו בשדה.
ובכל זאת, יוצאים אנשים מהעם ללקט מן, ואיזה קטע, הם לא מצאו.
אז ה' מסביר למשה שהוא בכלל לא הסביר להם טוב את כל עניין השבת, הסיבה שהמן לא יורד בשבת זה לא כי ה' במנוחה, אלא השבת היא בשבילכם, אתם צריכים לנוח בשבת. ובאמת אחרי ההסבר הזה העם באמת שובת ביום השביעי.
אבל החלק של שבת לא קשור לדבר תורה, הוא בפני עצמו.
בנושא הבא, שוב מה חדש, העם מתלונן. הפעם על כך שאין מים. משה שואל את ה' מה לעשות עם העם הזה שעוד מעט סוקל אותו.
ה' אומר למשה לעבור לפני העם (רש"י כותב שזה בגלל שהוא דיבר לא יפה על עם ישראל, לכם ה' אמר לו לעבור לפני העם כאילו אמר לו "תראה שהם לא יסקלו אותך") ולקחת איתו מזקני ישראל ועם המטה להכות בצור (סלע שהבסיס שלו עמוק מאוד באדמה) וכך יצאו מים. וכאן כך קורה.
בנושא האחרון עמלק נלחם עם בני ישראל, משה אומר ליהושע לאסוף אנשים ולהילחם עם עמלק ושהוא יעזור. כל עוד משה משאיר את הידים למעלה, ישראל מנצחים, מוריד אותן, עמלק מנצחים. ישראל מחלישים את עמלק וה' אומר למשה לכתוב לזיכרון בספר שקיימת מלחמה כביכול בין ה' (שמתבטא בישראל) לבין עמלק.
וגמרנו את הפרשה.
עכשיו אני רוצה שתעברו שוב על הדבר תורה כשאתם עושים הבדל אחד בקריאה שלכם (שקיים גם בתורה, הלכתי לפי פירוש של אדם ספציפי ואני מאוד אוהב את צורת ההסתכלות הזאת), תפרידו בין כל מקום שאני כותב "בני ישראל" לבין כל מקום שאני כותב "העם" (כשאני כותב סתם "ישראל" זה אומר כולם). כשאני כותב "בני ישראל" אני מתכוון לצדיקים שבעם, האידיאליסטים שמקשיבים למשה ולה'. וכשאני כותב "העם" אני מתכוון לאנשים שלא כל כך אכפת להם, אותם אנשים שעלו עם כולם סתם כדי לא להישאר במצריים והם רק חיפשו את התירוץ הכי קטן שיש כדי לחזור למצריים, לכן ה' לא העביר אותם דרך ארץ פלישתים, כי הם מיד היו בורחים חזרה.
העיקוף הזה גם נותן זמן בשביל שמשה יוכל לחנך את העם לדאוג לעצמו ולא לפחד להילחם (שגם צורת ההנהגה של יהושע תיכנס מעט לתוקף) כי בארץ הם יהיו חייבים להילחם, זה חלק מתהליך הרכישה וההיקשרות לארץ.
זאת הסיבה שאפשר לראות בפרשה שגם העם וגם בני ישראל עוברים סידרת חינוך שודמה לחינוך ילדים קטנים, הם מקבלים אוכל רק כשהם רוצים ואין אצלם אגירות (כמו תינוק שתמיד אוכל רק לעכשיו), הם מקבלים חוקים ראשוניים והם מתחנכים בצורה אלימה, ההנהגה של משה היא להכות בסלע כדי שיפיק את מה שנדרש ממנו (כך גם עם עם ישראל).
רק בסוף כל התהליך הזה יש לנו את הניגוד המטורף לעומת תחילת הפרשה, במקום לברוח מעימותים בגלל שאולי הם יחטפו פיק ברכיים, בני ישראל יוצאים למחמה מול עמלק ומנצחים.
לפעמים יש בנינו (וגם בתוכינו) כאלה מ"העם", לא באמת אכפת להם (וגם לחלק הזה בנו) מהאידיאל שאתה/הקבוצה שמת/ה לעצמך/ה. הם לוקחים את ההנאות ורק מתלוננים ומכבידים, אבל גם להם זקוקים (כן, גם לחלק שבך שרק רוצה לחזור למיטה). עם מעט דביקות במטרה, גם הם ישתנו למען המטרה, כל עוד היא מספיק חשובה. בהצלחה.
שבוע טוב.
~~~~~~~
*בשלח- הפסוק הראשון בפרשה: "ויהי, בשלח פרעה את העם, ולא נחם (הנחה אותם, הוליך אותם) אלוקים דרך ארץ פלישתים, כי קרוב הוא. כי אמר אלוקים, פן ינחם (יתחרט) העם בראתם [בראותם] מלחמה, ושבו מצרימה."
אשמח לתגובות.
תמצאו את השאלות (שלא כתבתי בפירוש, אתם צריכים להבין אותן לבד) על הדברים השונים שבתוך הפרשה ותשאלו אותן, זה מביא הרבה מאוד נקודות...