סיפור הליצן העצוב - חייבים לקרוא!!

**YoDude** · 12:56 AM

הליצן העצוב

פרק 1

ספוילר

הכל התחיל ביום אפל וסגרירי. הגשם היה חזק מחוץ לבית החולים בקליפורניה. אני, נחום, הייתי לבוש בבגדי ליצן. אף אדום ועגול, פאה בכל צבעי הקשת, בגדים צבעוניים ואיפור על כל הפרצוף. כשנכנסתי לחדר שבו שכב הילד בן השבע שחלה בסרטן, שמתי לב לכך שהילד היה יישן. הוא היה קירח והוא נראה גלמוד וערירי.

התקרבתי אליו בשקט, וכשהגעתי למרחק של כמה מטרים ממנו, קפצתי עם חיוך גדול על הפרצוף וצעקתי בקולי קולות:" בעהההעהההההה!!!!!!!!!". הילד קפץ והיה נראה שהוא קיבל התקף לב כשהוא ראה אותי, אך הוא נרגע לאחר דקה. מיד התחלתי במופע הליצנות שלי. תחילה, הראתי לו איך אני בולע נייר טואלט ואז מוציא את הכל מהעכוז. על פניו של הילד הייתה הבעת הפתעה/ גועל. בקסם הבא שלי, הוצאתי מתיקי עוגת שוקולד עם קרם למעלה. הראתי לילד את העוגה, וראיתי חיוך קט עולה על פניו. מיד לקחתי את העוגה, ודחפתי אותה לפרצופי. ואז ראיתי את האגוזים שהיו בעוגה. כשהעוגה הייתה בדרך לפרצופי, רק שנייה לפני שהיא פגעה בי, ראיתי שהיא הייתה מקושטת באגוזי מלך רבים.

אה, נכון, שכחתי להגיד לכם. אני אלרגי מאוד לאגוזים. אם יש אגוז במרחק של בערך חמישה מטרים ממני, אני מתחיל להתעטש. ואם אני אוכל אגוז, אז זה כבר מאוד חמור. אני מתחיל לקבל סרפדת (סרפדת זה תגובה אלרגית בעור, שנראה כמו גושים כאלה בעור), ולאחר חצי שעה, אני מתחיל להקיא ולהתנפח. אז כשראיתי את האגוזים על העוגה, פתחתי את הפה בהפתעה וזאת הייתה הטעות הגדולה שלי.

בגלל שפתחתי את הפה, אחד האגוזים נכנס לי לפה ואני בטיפשותי בלעתי אותו. מיד הרגשתי גירוד בגרון, וידעתי שאני חייב ללכת לשירותים, כדי שאני לא יקיא על הרצפה. במהירות, טסתי לשירותים. כשעברתי ליד המיטה של הילד, ראיתי אותו בוכה כשהבעת גועל על פרצופו. לאחר דקה של ריצה, כבר התחלתי להרגיש את הסרפדת מתחילה.

הגעתי לשירותים ומיד נכנסתי לאחד התאים. ישבתי על האסלה, ולא היה לי מה לעשות חוץ מלחכות שזה יעבור לאחר כמה שעות. לאחר שעה של הקאות ועוד כמה דברים מגעילים, התעלפתי. הדבר האחרון שאני זוכר שראיתי זה את התקרה של תא השירותים, וקולות קוראים בשמי ודופקים על דלת התא.

פרק 2

ספוילר

כשהתעוררתי, הדבר הראשון ששמתי לב אליו, זה שהאלרגיה שלי עברה. כבר לא היו לי סרפדות על כל הגוף ולא הרגשתי כל כך רע. אבל, אני הייתי מאוד מאוד עייף. לא היה לי כח אפילו לעמוד. לקחתי נשימה עמוקה. היה ריח של חרא באוויר. פקחתי את עיניי. ואז ראיתי אותו. הוא היה גבר גבוה, ולפי דעתי נראה בגיל העמידה. גוון עורו היה לבן חיוור. הוא לא היה שרירי במיוחד, אבל הרגשתי שאם ירצה, הוא יוכל לכסח כל בריון שיעמוד בדרכו. צבע שיערו היה כתום כהה, ושיער ראשו היה פרוע, כך שהוא נראה כאילו חישמלו אותו כרגע.

הוא עמד על רגליו, וסגר את הרוכסן של מכנסיו. ראיתי שאני עדיין נמצא בתא השירותים, באותו אחד שהתעלפתי בו. הייתי שעון על הקיר בצד של התא. כשהאיש שם לב שהתעוררתי, הוא פנה אליי ואמר:"נו, סוף סוף התעוררת! אני מחכה כבר ארבע שעות שתתעורר, אז בינתיים חירבנתי."
"מ..מי..מי את-תה?" שאלתי בפחד.
"שמי הוא תומאס או'חרא, אבל החברים קוראים לי תום."
"ול-למה אתה פה-ה?"
"כי אני רוצה להפוך אותך לערפד!" הוא ענה לי בחיוך.
"מ-מה?"
"זה פשוט מאוד, פשוט אל תזוז."

הוא לקח את ידו הימנית ועם ציפורניו הוא עשה לעצמו חתך בכף ידו השמאלית, ואז הוא עשה הפוך.
"מה אתה רו-רוצה לעש-שות לי?"
"את זה!" הוא צעק וקפץ עליי.
"לא!! תתרחק ממני!!" אני צעק בחרדה.
הוא תפס את ידי הימנית בחוזקה, ועם ציפורניו הוא עשה גם לי חתך בכף היד. לאחר מכן, הוא עשה את אותו הדבר בידי השמאלית.
"אהההה!!!!@#$!" אני צרחתי מכאבים, ואז מיד לאחר שצרחתי, שמעתי קול של ילד מחוץ לתא
שאומר:" אמא, אני חושב שבשירותי הגברים יש שני הומואים שעושים דברים מגונים!"
ואז קול נשי אומר:" בגלל זה אני תמיד אומרת לך לא ללכת לבד לשירותי הגברים."

האיש המסתורי לפת בידי בחוזקה, והצמיד את החתך שעל ידו לחתך שעל ידי. פתאום הרגשתי כאילו דמו עובר ממנו אליי ובצד השני דמי זורם אליו. זה כאב מאוד, וניסיתי להשתחרר, אבל לא הצלחתי. הייתי מאוד עייף וגם הוא החזיק בי בחוזקה. לאחר דקה של כאבי תופת, התעלפתי עוד פעם.

פרק 3

ספוילר

כשהתעוררתי בפעם השנייה כבר, ראיתי שאני כבר לא בתא השירותים המסריח, אלא במיטה בתוך חדר קטן שנראה נטוש. קמתי מהר מהמיטה והסתכלתי סביב. היה חשוך בחוץ, לפי מה שראיתי מהחלון הקטן בצד. ניסיתי להיזכר איך הגעתי לפה, אבל הדבר האחרון שזכרתי זה שאיש מוזר קפץ עליי, ושמיד לאחר מכן התעלפתי. הלכתי לכיוון הדלת, אך לפתע היא נפתחה מעצמה. לחדר נכנס האיש המוזר, תומאס או'חרא, אותו אחד שעשה לי חתכים בידיים. צעדתי כמה צעדים אחורה, ושאלתי:" איפה אני? מה עשית לי? למה אני מרגיש מוזר?"
"וואו, תעצור רגע, ואני יענה לך על הכל." הוא אמר בחיוך, "אתה נמצא בפאתי העיר פילידלפיה. לגבי שאלתך השנייה, אני הזרמתי לעורקיך דם ערפדים, וכך הפכתי אותך לחצי ערפד. ההרגשה המוזרה שהנך מרגיש זה גופך אשר מתרגל לדם הערפדים."
"ערפדים? על מה אתה מדבר?"
"שב רגע ואני יסביר לך הכל על ערפדים ומה זה אומר בשבילך."
ישבתי על המיטה, בזמן שהוא גרר כסא למיטה וישב עליו.
"עכשיו, אני אדבר, ואתה לא תקטע אותי, בסדר?"
"טוב... אבל אם תנסה לעשות לי משהו, אני ירביץ לך."
"טוב, מאיפה להתחיל? אוקיי, ערפדים מלאים זה דבר די שונה מחצאי ערפדים. ערפדים מלאים גדלים במהירות פי עשר קטנה מבני אנוש. ערפדים מלאים גם לא יכולים להיות באור השמש למשך יותר מכמה שעות, אבל יש להם ראיית לילה מצויינת. הערפדים מהאגדות והסיפורים לא דומים בכלל לערפדים אמיתיים. ערפדים אמיתיים לא ינזקו מצלב או מים טהורים. שום סתם עושה ריח רע, ולא מפחיד או מרחיק אותנו. יתד בלב יהרוג אותנו אבל גם חרב או כדור בראש גם יכול להרוג אותנו. אנחנו יכולים להכנס לבתים של אנשים ללא רשותם. אנחנו שותים דם ע"י עשיית חתך עם ציפורנינו החדות ואז שתיית הדם. כשאנו שותים דם, אנו לא הורגים את בן האדם שאנו שותים ממנו, אלא אנו שותים מעט דם ואז מכסים את החתך עם הרוק שלנו אשר מרפא את החתך, כך שבן האדם רק יחשוב ששרט את עצמו בלילה או משהו דומה. אנו צריכים דם של בני אדם, אבל בשעת הצורך אפשר גם לשתות את הדם של כמה חיות מסוימות. אנו צריכים לאכול כמו שכל דבר חי אוכל, ואנו צריכים גם לשתות מים. דם של כמה חיות ושל ערפדים אחרים רעיל בשבילנו ואי אפשר לשתותו.

לפני ששותים את הדם של מישהו, אנו תמיד מעלפים אותו עם גז מהפה שאנו נושפים עליו. אנו מסוגלים לרוץ במהירות אדירה שקוראים לה 'מהירות הסחוג'. אין אנו מסוגלים להפוך לעטלפים או לכל חיה אחרת, ואנו לא יכולים לעוף או לרחף. אי אפשר לצלם אותנו, מכיוון שיש משהו מוזר באטומים שבונים אותנו. כל החושים שלנו יותר טובים משל בני אדם, ואנו הרבה יותר חזקים ומהירים מהם. אנו לא בני אלמוות, כי אפשר להרוג אותנו בכל הדרכים הרגילות, אבל רק קשה יותר להרוג אותנו מאשר בני אדם.

ועכשיו על חצאי ערפדים. חצאי ערפדים דומים לערפדים, אבל, הם גדלים במהירות קטנה פי חמש מבני אדם. הם יכולים להיות בשמש כמה שהם רוצים, ואין להם גז מעלף מהפה או רוק מרפה. אין להם את 'מהירות הסחוג', והם פחות חזקים ומהירים מערפדים שלמים, אבל הרבה יותר מבני האדם. וזה בערך מה זה ערפד, אפילו שיש לך עוד הרבה ללמוד עליהם, זה הבסיס."

הוא סיים את דבריו עם שיעול קטן,ואז הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת. הייתי עדיין מאוד עייף אז נשכבתי על המיטה, בניסיון לעכל את דבריו. לאחר דקות ארוכות, נרדמתי.

פרק 4

ספוילר

כשהתעוררתי, הדבר הראשון שעלה לי למוח זה שאני צמא. ראיתי שעל שולחן הכתיבה ליד המיטה, היתה כוס מים, צלחת עם בשר כלשהו, סכין ומזלג. קמתי וישבתי על הכסא ליד שולחן הכתיבה והתחלתי לאכול. האוכל היה טעים, אך המים לא הרוו את צמאוני. לאחר שגמרתי את האוכל, יצאתי החוצה מהדלת וראיתי שאני נמצא בבקתה קטנה שעשויה מעץ, ומסביבי רק יער עם הרבה עצי ברוש, עצי אורן, ועוד עצים שלא הכרתי.

לפתע, הרגשתי טפיחה על שכם. הסתובבתי אחורה בבהלה, וראיתי את תום, עומד מאחוריי עם חיוך על הפנים.
"נחום, תקשיב. יש תחר-" תום התחיל.
"אתה משוגע! אין כזה דבר ערפדים! תחזיר אותי לקליפורניה עכשיו!" קטעתי אותו בכעס.
"אתה חושב שאני משקר לך?, תום שאל, "רוצה הוכחה? אני יוכיח לך שאתה ערפד. אני יחזיר אותך עכשיו לקליפורניה, ונראה אותך מנסה לחיות בלי דם. אתה יכול לחיות בקליפורניה כמה זמן שאתה רוצה, ואני לא יפריע לך בתנאי שלא תשתה דם. אם אתה לא תוכל יותר לא לשתות דם פשוט תתקשר אליי (אני לא יכתוב פה את המספר שלו כמובן), ואני יבוא לאסוף אותך, ואז אלמד אותך לחיות כערפד. מה אתה אומר?"
"בסדר. אבל אתה מחזיר אותי עכשיו, כן?" שאלתי.
"כן. אבל אני יצטרך לעלף אותך כדי להביא אותך לקליפורניה, מכיוון שאם תיהיה ער בזמן שאני רץ במהירות הסחוג, זה יהרוג אותך."
"סבבה" עניתי לו, במחשבה שהוא רוצה לעלף אותי כדי שאני לא יראה איפה הוא גר, ואז אני לא אוכל לשלוח את המשטרה לעצור אותו.
הוא בא ועמד מלפני, לקח נשימה עמוקה, ונשף עליי. לאחר שנייה, הייתי כבר מחוסר הכרה.

כשהתעוררתי, ראיתי שאני במיטתי שבחדרי הישן שלי בקליפורניה. קמתי מהמיטה, ושמתי לב שהרגשת הצמא לא עברה עדיין. יצאתי מן החדר, הלכתי ישר למטבח ופתחתי את המקרר. הוצאתי משם בקבוק מים קרים, פתחתי את הפקק, ולגמתי לגימה גדולה. אך תחושת הצמא לא עברה! המים לא הרוו את צמאוני! לא הבנתי מה הייתה הבעיה. החלטתי ללכת לרופא מתישהו בשבוע הקרוב.

בינתיים, הלכתי לבדוק מה קורה עם העבודה שלי. התקשרתי למנהל החברה "הליצנים המאגנובים" שבה עבדתי, ושאלתי לאיזה בית חולים אני צריך ללכת מחר.
"אתה מצחיק. תקשיב, הילד הזה שעשית לו מופע ליצנות אז, מת מהתקף לב. יש לך מושג כמה זה היינו צריכים לשלם למשפחה שלו?! זה עלה לנו הון תועפות! אז בקיצור אתה מפוטר." המנהל אמר, ומיד ניתק. מה אני יעשה עכשיו? חשבתי לעצמי. אין לי עבודה, המשפחה שלי לא רוצה שום קשר איתי, מה כבר יש לי לעשות? החלטתי ללכת למצוא עבודה ביום למחרת. אז בינתיים, התקשרתי ל"ביג אפל פיצה" והזמנתי מגש פיצה גדול. ישבתי על הספה מול הטלוויזיה, והדלקתי אותה על ערוץ הספורט. היה משחק מעניין של כדורסל, ובדיוק בהפסקה לאחר הרבע השני, היה צלצול בפעמון הדלת. הלכתי לדלת ופתחתי אותה. ראיתי אדם, שעמד עם מגש פיצה ביד, אז הבנתי שהוא שליח הפיצה. הוצאתי את הארנק שלי מהכיס והתחלתי להוציא שטר של 15$, אבל בטעות נפלו לי כמה מטבעות מהארנק. השליח התכופף להרים את המטבעות בשבילי, ובזמן שהוא התכופף, העורף שלו היה חשוף. ראיתי את העורק שלו פועם, ומיד הרגשתי שהפה שלי יבש לחלוטין. ראיתי איך העורק בולט החוצה, כל כך יפה, פשוט מתחנן בפניי שאני יקרע אותו, וישאב את כל הדם ממנו. השפתיים שלי כבר כמעט נגעו בעורפו. אבל אז, ברגע האחרון, הפלאפון שלו צלצל, וזה הוציא אותי מהריכוז.

ואז הבנתי מה כמעט ועשיתי. כמעט הרגתי בן אדם חף מפשע! אבל לא סתם להרוג, אלא כמעט שתיתי את הדם שלו! אחרי המקרה הזה, כבר התחלתי להאמין לתום.

יכול להיות שאני באמת ערפד?

פרק 5

ספוילר

זהו. לא יכולתי יותר. אחרי מספר מקרים מוזרים שכמעט והרגתי אנשים (שעירבו זקנה, נקניקיה בלחמניה וחזיר בר), החלטתי להתקשר לתום ולהגיד לו שיבוא לקחת אותי, כדי שילמד אותי איך לשרוד כערפד. הצמא לדם, כבר נהפכה לבלתי נסבלת ולא יכלתי להסתכן בלצאת מן הבית, מפני שפחדתי שאנשוך מישהו ואשאב את כל דמו עד הטיפה האחרונה. חייגתי את המספר ולחצתי על הכפתור של 'התקשר'. היה צפצןף לכמה שניות ואז שמעתי את הקול של תום אומר:" –חבורה של זומבים." ואז הוא אמר:" הלו? מי זה?"
"זה אני, נחום."
"נחום! נו, אז איך אתה מסתדר?"
"אתה חייב לבוא לקחת אותי! אני לא יכול לסבול את זה יותר!"
"הופה! אז אתה מאמין שאתה ערפד?"
"כן! רק תבוא לאסוף אותי מהר!"
"אני אבוא לאסוף אותך מחר לפני הזריחה, ביי."

בזמן שנותר לי, הכנתי לעצמי תיק שאותו אקח איתי לכל מקום שאלך. שמתי בו דברים חשובי ערך בשבילי, כגון: תמונה של אחותי הקטנה שנפטרה בתאונת דרכים כשהייתה בת 7, את הפנקס שלי (שבו אני כותב את כל מסעותיי כולל את זה) ועוד כמה דברים. בשעה שלוש וחצי, שמעתי צפירה מהרחוב שמתחת לבניין. הסתכלתי מהחלון וראיתי מכונית אדומה בצבע דם, ומהחלון של המכונית, ראיתי את תום מחווה לי בידו לרדת למטה. לקחתי את התיק וירדתי למטה. פתחתי את הדלת של המושב הקדמי, ונכנסתי פנימה. אמרתי לו שלום ואז הוא ביקש לשמוע מה עבר עליי בימים האחרונים, אז סיפרתי לו הכל. כשסיימתי, הוא הכניס את ידו לכיס מעילו, והוציא בקבוקון. בתוך הבקבוקון היה נוזל אדום, והוא הושיט לי את הבקבוקון וחיכה שאעשה בו משהו. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני.
"תשתה את זה! אתה צריך את זה מאוד."
"זה דם?"
"ברור שזה דם! נו, תשתה כבר!"
הוצאתי את הפקק ולקחתי נשימה עמוקה. לא האמנתי שאני באמת שותה דם אמיתי, אך הבנתי שהייתי חייב לשתות את זה אם רציתי לשרוד. קירבתי את הבקבוקון לפה, ושתיתי את כולו בלגימה אחת גדולה. הרגשתי איך הדם עובר בין שפתיי, ואז איך הוא מתגלגל על הלשון. הטעם של הדם היה הדבר הכי טעים שטעמתי אי פעם! תנסו לדמיין את האוכל האהוב עליכם, ואז תכפילו את הטעם שלו פי חמישים. אולי זה יתקרב לטעם של הדם. לאחר שבלעתי הכל, הרגשתי מאוד מרוענן. זה ניקה לי את המוח מכל המחשבות, ותחושת הצמא עברה.

"סיימת? אני מקווה שזה יספיק לך למשך חודש לפחות. אז איך זה מרגיש להיות ערפד?" אמר תום.
"אני שונא את זה. אני לא חושב שאני יצליח לצוד בן אדם ולקחת ממנו דם. אתה יכול בבקשה להפוך אותי לבן אדם רגיל? אני לא רוצה להיות ערפד למשך שארית חיי."
"עשיתי טעות גדולה כשהפכתי אותך לערפד. לא סיפרתי לך על כל החסרונות שלנו. אין דרך חזרה. אתה ערפד לנצח."
"מה? אין דרך בכלל? אולי יש איזה משהו שאפשר לעשות?"
"בעצם, יש משהו אחד שיכול לעזור לך. זה שיקוי נדיר ביותר שנתון בידי מנהיגי הערפדים. אני ינסה למצוא דרך להשיג לך את השיקוי, אבל אין הרבה סיכוי שאצליח. ואם אני כן יצליח, זה יהיה רק על ידי תחרות מסוכנת כלשהי, מכיוון שהערפדים הם עם אכזרי וברוטאלי."
"כדאי לך להשיג את זה. אם לא תצליח, אז...." נתתי לשתיקה להסביר את עצמה.
"אתה מצחיק אותי לפעמים" אמר תום בגיחוך קל.

לאחר שעה של נסיעה, הגענו לבית של תום. זה היה בית די קטן, אך גם נקי ומסודר.
תום הדריך אותי לחדר קטן בפינה של הדירה. היה בו מדף קטן, ארון, כסא, שולחן וארון מתים.
"טוב, זה החדר שלך. אני הולך לישון עכשיו. בוקר טוב." אמר תום בחצי חיוך, ויצא מהחדר.
אירגנתי את הדברים שלי, וישבתי על הכסא בניסיון לחשוב מה לעשות אם כל המידע שקיבלתי כעת.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בבקשה להגיב בתגובות בונות!

**סת' קינגלר** · 02-06-2012, 11:54 PM

פרק ממש יפה.
נראה שזה הולך להיות סיפור טוב עם רעיון מקורי.

**Master Po** · 02-07-2012, 04:36 PM

פשש, סחתיין על היוזמה

אני מצפה לראות דברים גדולים יוצאים מהסיפור הזה, המשך כך!!

**The Charmeleon** · 02-07-2012, 04:52 PM

פרק גדול!
זה סיפור או קטע?

**Odin Borson** · 02-07-2012, 05:24 PM

מוזר מצחיק מגעיל ונחמד

**YoDude** · 02-07-2012, 10:00 PM

תודה רבה על התגובות!
זה יהיה סיפור.
הפרק הבא ייצא בקרוב.

**YoDude** · 02-08-2012, 04:35 PM

פרק 2

ספוילר

כשהתעוררתי, הדבר הראשון ששמתי לב אליו, זה שהאלרגיה שלי עברה. כבר לא היו לי סרפדות על כל הגוף ולא הרגשתי כל כך רע. אבל, אני הייתי מאוד מאוד עייף. לא היה לי כח אפילו לעמוד. לקחתי נשימה עמוקה. היה ריח של חרא באוויר. פקחתי את עיניי. ואז ראיתי אותו. הוא היה גבר גבוה, ולפי דעתי נראה בגיל העמידה. גוון עורו היה לבן חיוור. הוא לא היה שרירי במיוחד, אבל הרגשתי שאם ירצה, הוא יוכל לכסח כל בריון שיעמוד בדרכו. צבע שיערו היה כתום כהה, ושיער ראשו היה פרוע, כך שהוא נראה כאילו חישמלו אותו כרגע.

הוא עמד על רגליו, וסגר את הרוכסן של מכנסיו. ראיתי שאני עדיין נמצא בתא השירותים, באותו אחד שהתעלפתי בו. הייתי שעון על הקיר בצד של התא. כשהאיש שם לב שהתעוררתי, הוא פנה אליי ואמר:"נו, סוף סוף התעוררת! אני מחכה כבר ארבע שעות שתתעורר, אז בינתיים חירבנתי."
"מ..מי..מי את-תה?" שאלתי בפחד.
"שמי הוא תומאס או'חרא, אבל החברים קוראים לי תום."
"ול-למה אתה פה-ה?"
"כי אני רוצה להפוך אותך לערפד!" הוא ענה לי בחיוך.
"מ-מה?"
"זה פשוט מאוד, פשוט אל תזוז."

הוא לקח את ידו הימנית ועם ציפורניו הוא עשה לעצמו חתך בכף ידו השמאלית, ואז הוא עשה הפוך.
"מה אתה רו-רוצה לעש-שות לי?"
"את זה!" הוא צעק וקפץ עליי.
"לא!! תתרחק ממני!!" אני צעק בחרדה.
הוא תפס את ידי הימנית בחוזקה, ועם ציפורניו הוא עשה גם לי חתך בכף היד. לאחר מכן, הוא עשה את אותו הדבר בידי השמאלית.
"אהההה!!!!@#$!" אני צרחתי מכאבים, ואז מיד לאחר שצרחתי, שמעתי קול של ילד מחוץ לתא
שאומר:" אמא, אני חושב שבשירותי הגברים יש שני הומואים שעושים דברים מגונים!"
ואז קול נשי אומר:" בגלל זה אני תמיד אומרת לך לא ללכת לבד לשירותי הגברים."

האיש המסתורי לפת בידי בחוזקה, והצמיד את החתך שעל ידו לחתך שעל ידי. פתאום הרגשתי כאילו דמו עובר ממנו אליי ובצד השני דמי זורם אליו. זה כאב מאוד, וניסיתי להשתחרר, אבל לא הצלחתי. הייתי מאוד עייף וגם הוא החזיק בי בחוזקה. לאחר דקה של כאבי תופת, התעלפתי עוד פעם.

**Alice** · 02-08-2012, 04:44 PM

וואוו זאת בהחלט היייתה תפנית מפתיע! המשך כך

**Master Po** · 02-08-2012, 04:59 PM

אאוץ'.
זה נראה לי קצת מוזר, אם הדם הרגיל של הליצן עובר לערפד, הוא לא משתנה? הוא מייצר דם ערפדים בחזרה?
וחוץ מזה, הערפד לא צריך קודם לבדוק עם הדם של הקרבן 'מרושע' או משהו כזה?
אהבתי את הסיפור, כל הכבוד לך! המשך כך!

**YoDude** · 02-08-2012, 05:08 PM

בסיפור שלי, אוהד, הערפד לא צריכים לבדוק כי אין ערפדים טובים. כולם נייטרלים כמו בני אדם. ושהדם עובר לדרך הליצן לערפד הדם הופך בתוך גופו של הערפד לדם מעורפד.

תודה רבה על התגובות!

**Master Po** · 02-08-2012, 05:09 PM

פורסם במקור על ידי Seviper

בסיפור שלי, אוהד, הערפד לא צריכים לבדוק כי אין ערפדים טובים. כולם נייטרלים כמו בני אדם. ושהדם עובר לדרך הליצן לערפד הדם הופך בתוך גופו של הערפד לדם מעורפד.

תודה רבה על התגובות!

אוקיי,
אז הסיפור יפה מאוד! כל הכבוד!

**Odin Borson** · 02-08-2012, 05:10 PM

מוזר אבל נחמד

**Zepeli** · 02-08-2012, 05:12 PM

סליחה שאני מעליב אבל זה אחד מהסיפורים הכי דפוקים שקראתי בחיים. מוות מאלרגיה לאגוזים שלא השפיע בכלל על הסיפור, ערפדים שצצים משום מקום ושמות דפוקים.
קראתי סיפורים יותר טובים מזה...

**YoDude** · 02-08-2012, 05:16 PM

פורסם במקור על ידי YellowFlash

סליחה שאני מעליב אבל זה אחד מהסיפורים הכי דפוקים שקראתי בחיים. מוות מאלרגיה לאגוזים שלא השפיע בכלל על הסיפור, ערפדים שצצים משום מקום ושמות דפוקים.
קראתי סיפורים יותר טובים מזה...

דבר ראשון הוא לא מת מהאגוזים (וד"א אנשים כן מתים מאלרגיה לאגוזים...)
דבר שני, בהמשך אתה תבין הכל על הערפדים ולמה הם צצים משום מקום...
דבר שלישי, השמות אמורים להיות מצחיקים ודפוקים.

**SuperOmer** · 02-08-2012, 05:17 PM

פורסם במקור על ידי מאסטר ליאון

מוזר מצחיק מגעיל ונחמד

זה ספאם טהור.

וואו.. זה נראה סיפור דיי.. מוזר.
לא יודע עוד מה להגיד, כי אין לי מושג על מה הסיפור מספר..

נושא: סיפור הליצן העצוב - חייבים לקרוא!!

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות