פרק 1
פרולוג:
זה החל בשעה 15:03 ב26 בפברואר.
בתוך 10 שעות בערך מאז הארוע רוב האנשים שהיו מסוגלים לשים אצבע מאשימה לכך היו מתים או לא שפויים.
בשעה שלוש באותו יום איש צעיר חסר כל חשיבות מבחינה היסטורית הלך לבניין הנימצא ליד הכיכר המרכזי לראיון עבודה, "אני יראה לחרא הקטן מה זה..."מלמל. קולו נבלע ברעש הרחוב הסואן, אך זה לא העיק על אושרו הגדול "היום יום חשוב" אמר לעצמו "והוא צריך להתכונן טוב טוב"
"שלום קוראים לי קליי ניקרסון אני... קיבלתי... המלצה ואני חושב שאני מתאים" והחל לפרט מדוע עד שסיים.
שתיקה.
"אוקיי, בחור קיבלת את העבודה" אמר הגבר הקירח כמעט מולו. גל של הקלה חלף בליבו אך הוא התעקש לא להראות זאת בפניו אלא רק הכרת תודה, הם החליפו מלות פרידה וקליי יצא מהמשרד.
כשיצא מהבניין אמר בקול רם "ייייישששש!!!!" והתקשר לחברתו הטובה שרון ששילמה איתו ביחד שכר דירה-"הלו"?" "שרון זה אני, קליי" אמר בקול נרגש "הי קליי! , מה רצית?" "קבלתי ת'עבודה!!!!!!" "זה נהדר! אני באה ,טוב ,ביי אני צריכה לטפל במשהו" הוא צעד-כמעט דילג-בדרכו לבנק וחיכה בתור למשוך מהכספומט 250 דולר.
פתאום שמע רעש של מטוס והבחין בו באופק, לרגע הוריד את מבטו להקליד את הסכום המבוקש , כאשר פיצוץ מחריד זעזע את האדמה .
הוא שכח הכול והסתכל סביבו בדיוק בזמן כדי לראות את המטוס מתרסק על הבניין, המוני אנשים צעקו, אי שם שמע ילדה צורחת, אנשי עסקים ותיירים חלפו בריצה על פניו בזמן שיסודות הבניין נרעדו, הוא עזב את הכול והתחיל לרוץ.
מזגזג על פני אנשים, חולף ולפעמים דוחף אותם לצדדים, עד שנזכר במסמכים ובהודעה שעליו להעביר, מסמכים שנשארו בתיק העבודה שלו ליד הכספומט. החל לרוץ חזרה עד שלפתע נתקל באחד האנשים, מעד ונפל,מיד התרומם ומיהר בצליעה לעבר התיק שנח היכן שהשאירו. באנחת הקלה אחז בתיק ואץ לפינת הבניין הסמוכה, הסדיר את נשימתו והבין שעליו להכנס בכל זאת לבניין להעביר את המסמכים, ושוב, פילס את דרכו בזרם האנשים שבא מולו, נכנס לבניין ושם החל לחפש את איש הקשר, בתוך כל המהומה, ללא אפשרות לדעת את הזמן העובר, החל שומע חריקות נוראות, מתכתיות, וההבנה ניחתה עליו, הבניין מתמוטט, והוא לא יספיק לצאת....