נושא: Super Team

תודה עומר.
נראה מה יהיה עם הסיפור, עכשיו זה לשלושה אז אני מניח שאכן יהיה קשה יותר.
אבל אנחנו מדברים גם מחוץ לפורום (סקייפ ומסן') אז די יותר קל.

אלון, כתבת את הפרק ממש טוב, נקודת מבט מעולה.
גם רואים שחשבתם על איך כל אחת מהדמויות תופסת שונה את מה שקורה מסביבה. ברור שעם כותבים שונים זה מסתדר באופן אוטומטי, אבל עדיין אני נותן לך ח"ח.

תודה רבה.
פרק הבא בקרוב מאוד!
יש למה לצפות!

פרק 4- לעולם אל תבטחו בסוס בלי מוח (או לבלב)
מאט דאנסון

ספוילר

נרדמתי מהר יחסית, והשינה שלי הייתה רגילה. בלי חלום, או סיוט, ככה שקמתי רענן. חשבתי על איך שהגענו לפה, בהחלט מוזר.
לא בטחתי באורג'ון משום מה, גם אם הוא היה האחרון פה, לא רציתי להיות בחברת אנשים שאני לא מכיר. אבל הרגשתי חובה, אם לא בשבילי אז בשביל ג'ן וג'ייקוב, אני חושב שאני הכי מבוגר שם.. אני לא יודע בכמה, אבל כנראה שכן, אולי גם הם רואים, אז גם אם אני מבוגר בכמה חודשים או כמה ימים הרגשתי חובה ללכת איתם.
כשנכנסו לחדר, אכלתי בתאבון רב, אחר כך גם נרדמתי מהר. שמעתי את ג'ייקוב ואורג'ון מדברים, וכמה יללות חתול, ועצמתי את עיניי.

כשקמתי, ג'ייקוב עוד ישן. הוא היה בפיג'מה כחולה, עם תמונות עטלפים עליה. גיחכתי בשקט. הסתכלתי סביבי וראיתי את אורג'ון, הוא היה לבוש במכנסי טריינינג בצבע סגול עז, ושמתי לב שהוא בדיוק לובש את חולצתו, כשגמר ללבוש אותה הוא הבחין בי. על החולצה האדומה שלו היה סימן של שמש, לא היה לי קשה לדעת למה הוא חובב את השמש. הוא התקרב אליי והסתכל על ג'ייקוב שנותר ישן. לאחר מכן אמר לי "קח, תצטרך את אלו", והגיש לי שלושה זוגות משקפי שמש. הוא טפח בידו על שערי החום, צמרמורת עברה בי, כמו אז שראיתי את העבר עם המטאור והכל.. המשכתי לחדר של ג'ן.
להפתעתי, למרות שראיתי בשעון שהשעה מוקדמת ביותר, ג'ן ישבה על מיטתה, כשחתול עם כנפי פרפר בידיה, אני זכרתי את הדמות הזאת מהלילה הקודם.. אבל לא חשבתי שהוא עם כנפיים, וגם חשבתי שהזיתי את החתול. מסתבר שלא, באמת היו לו כנפיים והוא באמת היה חתול עם פרווה לבנה בוהקת. "מיייייי" הוא ילל בשקט על מנת שג'ן תלטף את ראשו עוד מעט, והיא טפחה על גופו בצורה שבה ידעתי שבטח יש לה קשר עם חתולים מהעבר.
"היי" אמרתי, היא נבהלה מעט אבל התרפסה. היא הסתדרה על מיטתה כך שגם לי יהיה מקום והתיישבתי לצידה. "מה נשמע?" שאלתי.
"מבולבלת" אמרה. "מאוד. מבולבלת מאוד" הוסיפה במהירות.
צחקתי קצת, "גם אני, את לא היחידה שקשה לה". האמת, שגם לי היה די קשה, התגעגעתי לבית למרות הריב עם הוריי.. "היה לך חתול בבית פעם?" שאלתי, לא יכולתי להתעלם מאיך שהחתול על רגליה נהנה.
היא הסתכלה בי המומה, "כן.. חתולה בשם קייטי, למה?". "כי רואים איך הוא נהנה, מה השם שלו?" שאלתי.
"מר סוויטן" אמרה ג'ן, נראה שגם היא לא חושבת שהשם הוא מציאה, אבל הוא מצחיק אותה, אז צחקתי גם אני.
ג'ייקוב נכנס לחדר הבנות והבהיל את שנינו, במיוחד את מר סוויטן שקפץ ופרפר לו באוויר. כשנכנס גרם איכשהוא לדלת להתנפץ, אני לא יודע למה אבל הרגשתי מבולבל כמוהו. "אופס?" שאל, אורג'ון הביט בו והנהן כאילו זה קורה תמיד. "אחרי זה אני אקרא לסיידי, אבל בינתיים.. בואו" אמר. ג'ייקוב הנהן, "כן, זה מה שרציתי לומר, אורג'ון קורא לנו". אני וג'ן הלכנו אחריו, מר סוויטן עלה לג'ן על הכתף, אמנם היא לא ייחסה לזה חשיבות רבה.

"עוד פעם שיחות על DNA?" שאלה ג'ן, בתסכול רב.
"הפעם לא.. אבל זה חשוב כמו זה" אמר והצביע על ספר, מר סוויטן הקטן מיד עף לשם, מעופף בכנפיים הזעירות שלו. נראה שהוא מרים את הספר בכוח המחשבה שלו, הוא הניח אותו על השולחן ודפדף בו.. שוב פעם בעזרת כוח המחשבה. עד שנפערה מולינו מפה, לא זיהיתי את המקום בכלל, וגם לא הייתי טוב בשיעורי גאוגרפיה.. אבל בכל זאת לא זיהיתי אותה. היא הייתה לבנה, פה ושם סומנו יערות עצים, וכמה נחלים שהיה רשום במפורש שהם נחלים זורמים בקיץ. בקצה של האי, או ככה הנחתי שהוא, הייתה מסומנת טירה לבנה. לידה היה רשום "המלכה אליס".
"אוקיי, מה זה לכל הרוחות?" שאל ג'ייקוב, ארג'ון אמר: "אתם תנסעו לשם".
"מתי?" שאלה ג'ן, ואורג'ון ענה "היום".
"למה אנחנו נוסעים לשם? מי זאת המלכה אליס? מה זה המקום הזה?" שאלתי, הסתקרנתי אבל גם פחדתי. אורג'ון אמר "אולי תיתנו לי להסביר?", לאחר ששתקנו הוא התחיל לדבר, "עלינו.. או יותר נכון עליי, לבחון את כוחותיכם, על מנת לעשות זאת, תצטרכו להפגין את כוחותיכם בזמן אמת, על כן אתם נשלחים לשם.. אל המלכה פרייס, אחת הנבלות המלכותיות האיומות ביותר, עליכן להביס אותה בקרב, ואם לא תמותו.. תביאו את הכתר שלה".
"ולמה..להביא לך את הכתר שלה?" שאלתי, "איכס, להרוג נשמע לי מגעיל" אמרה ג'ן. "על מנת לדעת שהבסתם אותה, במהלך הקרב יכולותיכם יתגלו.. אם לא, סביר להניח שזה יהיה סופכם. וילדתי, לא תמיד חובה להרוג, אבל כשכן.. ובכן, זה או את או היא, את מוכנה לבחור".
"תודה על העידוד" רטנה ג'ן, ג'ייקוב המשיך לשתוק בינתיים, עד אשר שאל "איך מגיעים לשם?".
"אוקיי, יש לי תוכנית.. סביר להניח שהיא תעבוד" אמר אורג'ון, הוא חהווה בידו ויצר כדור אור, הוא הטיח אותו על הרצפה והכדור נהפך לסוס.. פשוט סוס עשוי אור, בהתחלה חשבתי שאני עומד להתעוור מהאור שהוא קרן, עד שנפסק. "מהירות האור, הוא ייקח אתכם לשם, הוא בסופו של דבר יחזור לכאן כקרן אור, אז אני אדאג לשלוח אותו לטירה שוב אחר כך" אמר. "למה אתה לא בא איתנו?" שאלה ג'ן, אורג'ון נראה כאילו תקעו לו סכין בגב, אך לפני שהספיק לענות, הסוס התחיל לדהור במקום. "מגניב" אמר ג'ייקוב ועלה על הסוס, אני וג'ן התבוננו מקרוב. "אפשר לנהוג? אפשר לנהוג?" שאל ג'ייקוב, אורג'ון חשב מעט והנהן. "לכו להתארגן" הורה לנו אורג'ון, ג'ייקוב ירד מהסוס, והלכנו להתקלח, להחליף לבגדים נוחים ולהתארגן לפני המשימה הזו, שיכול להיות שאחד מאיתנו לא יחזור משם חי, או לא יחזור בכלל..

"קחו את אלה" אמר אורג'ון, הוא חילק לג'ייקוב וג'ן תיקים והם פתחו אותם, אצל ג'ן היו כמה דברים: כמה גומיות שתהיתי למה הן משמשות, כדורים ותרופות, ערכת עזרה ראשונה שאיכשהוא לא נראה לי שתעזור בקרב נגד המלכה אליס, משרוקית ומסמר. באמת שלא הבנתי למה כל הדברים האלה.
בתיק של ג'ייקוב היה אוכל, מים וצידה לדרך.
עלינו על הסוס, ג'ייקוב ישב מקדימה, אני וג'ן ישבנו מאחוריו. אורג'ון דאג לסוס להיות מספיק ארוך כדי שיהיה מספיק מקום. עלינו על הסוס, אבל לרגע חשבתי: איך נצא מהבית? מה יחשבו האנשים?
לפני שהספקתי לשאול, התשובה נגלתה לפניי. אורג'ון לחץ על כפתור, החלון במטבח נפער יותר ויותר, כך שיכולנו לצאת.
הסוס דהר על גבי הרוח במהירות מרשימה, מן הסתם מהירות האור. בחוץ נראה שג'ייקוב לא כלכך מתלהב מהסוס, הוא נראה חלש וג'ן שאלה אותו כמה פעמים אם הוא צריך עזרה, אבל הוא אמר שלא.
לפתע, ראיתי את המקום. אי לבן וגדול נפרש מולינו, אורג'ון לא הסביר מהו האי.. אבל הסוס דהר מהר ביותר, עד שהוא הגיע מעל האי. מולי הייתה הטירה הגדולה ביותר שאי פעם ראיתי, עשויה כולה מקרח.
לפתע, ג'ייקוב נפל מהסוס. אני לא יודע איך או למה, אבל הוא נפל, נראה שהוא איבד שליטה או ריכוז, הוא באמת נראה סובל. לסוס לקח כמה זמן לקלוט את זה, אני וג'ן צעקנו לו אבל הסוס לא הבין כלום. 'אולי כי זה סוס מאור ולא סוס רגיל' חשבתי לעצמי בתסכול, לאחר שהוא הבין שחסר לנו שחקן כבר לא ראינו את ג'ייקוב יותר, הוא אבד בתוך היער הלבן. הסוס שלנו דהר אל היער, לא חשבתי שנאבד שחקן עוד לפני הקרב, אבל זה מה שהיה. אני וג'ן נכנסנו ליער לבדינו, לקח לי שנייה לקלוט שהסוס נעלם.. כנראה קשה לאור להיות בין כל העצים הללו. בכך נכנסו ליער- שניים מתוך שלושה, בתקווה לבדוק מה קרה לחברינו, בין אם הוא חי, או מת.

הפרק הזה היה קצת פחות מותח אבל הקרב האמיתי(או הראשון) יהיה בפרק הבא אז אני לא מתלונן
תמשיך את הסיפור

פורסם במקור על ידי r03e

הפרק הזה היה קצת פחות מותח אבל הקרב האמיתי(או הראשון) יהיה בפרק הבא אז אני לא מתלונן
תמשיך את הסיפור

תודה רבה.
פרק הבאה ייכתב ע"י מגל.
בזמן הקרוב הפרקים יתחילו לחשוף יותר מידע..