נושא: שרשור לי ולטל פוקימון טי אר

שם משתמש:
שם בשרשור:
רקע:
גיל:
פוקימון(לשותף):
פוקימון(להפיכה):

תירשמי הטופס שלי הוא

שם משתמש:מאסטר ליאון
שם בשרשור:אייס סטארנייט
רקע:י"ב
גיל:16
פוקימון(לשותף):זורואה
פוקימון(להפיכה):אברה

שם משתמש:Miku Hatsune
שם בשרשור: מישל אטוסן
רקע:י''ב
גיל:15
פוקימון(לשותף):צ'יקוריטה
פוקימון(להפיכה):איווי

טוב אני אתחיל ומצטער שזה קצר

קמתי מהמיטה וראיתי שמישל עדיין ישנה הלכתי למטבח לאכול ארוחת בוקר כשאני רואה שני כרטיסי טיסה לאונובה ואת צ'יקוריטה אומרת שוב ושוב:"צ'יקוריטה צ'יקוריטה!!" הבנתי שזה הפתעה ואז מישל התעוררה, אכלנו ארוחת בוקר ארזנו והלכנו לנמל התעופה. שיעמם לי אז בדקתי שאין אף אחד בסביבה והפכתי לאברה(בגלל שאנחנו לא נראים סתם פוקימונים היה לי על השריון הזה שעל הבטן מגני דוד כתומים ועל המצח היה כוכב זהוב, תעשי שינויים בך כשתהיי איווי) עד שבאו חבורת מאמנים ומהטראומה השתנתי לעצמי בפיצוץ על חושי ואז הדיילת (שהייתה יפה ונחמדה) הובילה אותנו אל המטוס. רציתי לומר למישל היום שאני מאוהב בה אבל יצאו לי גמגומים שאחד מהם הפך לנשיקה לצ'יקוריטה.

תמשיכי

זה לא קצת, האורךך מושלם

''אייס.... תפסיק...'' אמרתי, אייס לא הבין על מה אני מדברת, ואז קלט שהוא מחבק בכוח את צ'יקוריטה ומנשק אותה, ''אופס..'' הוא גמגם והניח לצ'יקוריטה, צחקתי מעט, חיבקתי את צ'יקוריטה שלי, ונכנסתי יחד עם אייס למטוס, התיישבתי במושבי ואייס התיישב במושב שעל ידי, ''b32'' אמר אייס בקול כאשר קרא את מס' המושב שלו, נאנחתי וגלגלתי את עייני, ושקעתי בשינה עמוקה, התעוררתי לקול שמי, אייס ניער אותי, ראיתי את הזריחה, את השמש עולה ממש על יד החלון של המטוס, ''עוד שעתיים נוחתים מישל'' אמר לי אייס, הוא הניח עליי מגש ועליו ארוחה וגם הוא החל לזלול, ''מה פספסתי?'' שאלתי את אייס

"לא פספת הרבה אבל הלכתי לשירותים בתור אברה בטעות ואז חשבו כמה ילדים לנסות לתפוס אותי ואז ברחתי לחזור לבן אדם ונישקתי אותך כי אני אוהב אותך מישל" אמרתי למישל ונישקתי אותה פעם נוספת עד שהיא הסמיקה והוצאתי מכיסי אוכל פוקימונים והתחלתי לזלול ממנו בנוסף אבל צ'יקוריטה רצתה גם אז ויתרתי לה(גם על פנקייק!). שמתי לב שיש מחלקת וי איי פי ושם יש קבוצה של מאמנים על חושיים אז חשבתי להפוך לאברה. הלכתי בלי שמישל שמה לב וראיתי בחורה שאמרה:"הנה אתה אברה".

'הוא... הוא אוהב אותי...' חשבתי לעצמי, הרגשתי שאני במין טראנס כזה, אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה, או איך נראתי, כל מה שאני יודעת הוא שחזרתי בבת אחת למציאות, הסתכלתי על המושב שלידי וראיתי שאייס לא נמצא שם, ראיתי גב של פוקימון, לא יודעת איזה, היה לו שיריון צהוב עם מגני דוד כתומים, 'הוא שוב השתנה...' חשבתי לעצמי, נערה אחת באה מאחוריו ואמרה לאייס ''הנה אתה אברה'', 'היא מכירה את אייס?!' חשבתי לעצמי, ניגשתי אל אייס, ואמרתי ''אברה... שוב יצאת מהפוקדור... אויש באמת..'' מלמלתי, ''אל תצא יותר! זה שנרדמתי לא נותן לך רשות להסתובב בכל המטוס'', הרמתי את אייס אשר נאבק בי מעט והולכתי אותו בחזרה למושבים, הנערה הסתכלה בגבי, כל כך קיוויתי שלא תגיד לי דבר.

ברגע האחרון מישל באה והחזירה אותי ואז הבחורה ההיא באה ואמרה:"אני מכירה את מי שעושיים את זה אבל יש לך טעות אני גידלתי אותו מביצה או תינוק תלוי איך תרצי השם שלי הוא אליס ואני מזמינה אותך לקרב" מישל נלחצה ואמרה:"אין פה זירות ודרך אגב השם שלי הוא מישל" הדיילת באה והצביעה על חדר עם זירת פוקימונים. מישל הוציאה את צ'יקוריטה ואליס הוציאה פוקימון שלא זיהיתי אבל הזכיר דוברמן חום ושחור עם קולר קוצני ועיניים אדומות שאליס קראה לו דוברייק(אני ממציא כמה) צ'יקוריטה הפסידה בשניה כשדוברייק השתמש בשיסוע צל ואז מישל הלכה ולחשה:"טוב הגיע הזמן להפוך לפוקימון".(תשני כמה חלקים באיווי רגיל)

''אני הולכת דקה לשירותים, עד שאחזור אני אקרא לאיווי שלי שתילחם בך'' אני אומר לאליס, ''אוקיי..'' אמרה אליס בביטחון עצמי מופרז, הלכתי לשירותים ושיניתי את עצמי לצורת האיווי שלי, הסתכלתי על עצמי במראה, נראתי כמו איווי רגיל, רק.. חמוד יותר (xd), בפרוותי, ממש מתחת לאוזן שמאל, היה תקוע פרח לילך שלא ניתן להוציא, הוא פשוט היה חלק מגופי, כפות רגליי היו לבנות ולא חומות (עם אתה מכיר, זה נקרא גרב, נגיד לסוס יש ארבע כפות רגליים לבנות אז אומרים שלסוס יש ארבע גרביים לבנות), 'טוב....נקווה רק שמירה לא כאן' חשבתי לעצמי, מירה היא מאמנת קשוחה מאוד, שפעם אחת ראתה אותי משנה צורה, וראתה עד כמה אני חזקה בקרב, ומאז היא תמיד מנסה ללכוד אותי למרות שהיא יודעת שני פוקימון, הלכתי לזירת הקרב, ונעמדתי מול דוברייק.

חיכיתי ושמתי לב שאליס מנסה לזרוק עליי פוקדור אבל איזה מזל שמישל בצורת איווי הצילה אותי מלהיתפס והתחילה להילחם נגד דוברייק. היא הוציאה מפיה כדורי צל שלא נתנו לדוברייק זמן לזוז ולכן הפסיד אבל אז אליס המשיכה לזרוק עליי פוקדור שנתפס בראשי ואמרה:"הפוקדור נשבר אז תפסתי אותו מחדש" ומישל רצה להציל אותי לפני שהתחלתי להישאב.

'על מה לעזעזל היא מדברת...' חשבתי בראשי, העפתי את הפוקדור ושברתי אותו בעזרת ראשי לפני שאייס החל להישאב, אני חושבת שחטפתי זעזוע מוח מעוצמת המכה, אבל אני לא בטוחה כל מה שאני זוכרת הוא שהתחלתי לראות נק' שחורות בעיינים, אייס עמד מולי מודאג וכך גם אליס שרצה לעברי מודאגת, הדבר שהכי הפחיד אותי וגרם לי סיוטים במשך כל הלילה, הוא שהייתי בטוחה שראיתי את מירה מגיע ועומדת מולי, כאשר חיוך שטני על פניה ופוקדור בידיה.

רצתי אל מישל ופתאום זהרתי והתפתחתי! הכי מוזר זה שלמישל עף פוקדור שנשאר לה ושאב אותי אליס עמדה לקחת אותו אבל מישל נשכה אותה וחזרה לבת אדם בשירותים. בינתיים נשארתי בפוקדור והצצתי בחריצים.

חח.. תתקדם לאט יותר בבקשה
________________________
''אאוץ....'' מלמלתי כאשר פקחתי את עייני, מירה לא הייתה שם כבר, היא הלכה, אבל ידעתי שהיא זוממת משהו, חזרתי לצורת בת-אדם ולקחתי את הפוקדר של אייס, ''אני, מישל בעלת הפוקדור הזה משחררת רותך'' מלמלתנ תוך כדי החזקת הפוקדור הפוקדור נפתח למשמע קולי ושחרר את אייס, ''אתה בסדר?'' שאלתי אותו, הוא הנהן, ''זאת..הייצה מירה..?'' שאלתי אותו בגמגום בכדי לוודא.

מירה שאלה אותי חלושות האם אליס הייתה מירה ושאלתי אותה:"מי זאת מירה זאת הייתה אליס וראית אני התפתחתי!!!!!!!!!!???" בזמן שאמרתי ושאלתי את זה חזרתי לאברה ומישל אמרה:"זה נקרא צל התפתחות הפוקימון מתפתח לכמה רגעים ואז חוזר".

חחח התגובה שלך הייתה מבולבלת לגמרי חח
_______________
''אוף...'' מלמל אייס בצער על כך שהוא לא נשאר בהתפתחותו, לפתע ראיתי מישהי נועצת בי מבט, 'ידעתי..' מלמלתי, קמתי והרתי לאייס להישאר במקום והתקרבתי לנערה ''מה את עושה פה מירה?'' שאלתי את אותה נערה אשר כל כך תיעבתי, ''מחכה לרגע שבוא תהיי שלי'' היא השיבה לי, ''אני בן-אדם\ עזבי אותי כבר!'' אמרתי לה חזרה כמעט בצעקה, ''כן, אבל מיוחדת מאוד, ראיתי מה עשית לאורסארינג הזה, אפילו אני לא הצלחתי להביס אותו, את חזקה מאוד ועל כן..'' היא אמרה ושלפה פוקדור מכיסה, על הפוקדור הייתה תמונה שלי כאיווי שמירה בטח צילמה שלא ראיתי ''ועל כן יום יבוא והפוקדור הזה יהיה ביתך החדש'' סיימה מירה את משפטה, ''אנחנו עוד נראה...'' מלמלתי וחזרתי למושבי,''שימו לב אנחנו נוחתים!'' נשמע קול קפטן המטוס, המטוס נחת ואני ואייס יצאנו החוצה- אל המחוז החדש.

"אוקיי עכשו מי זאת מירה כבר את מדברת עליה כבר חמישים שנה ואני רוצה לדעת עליה" שאלתי את מישל בזעם אבל אז נחתנו והיא אמרה:"זה סיפור ארוך אז טוב מאיפה להתחיל?".