בס"ד פרשת תרומה תשע"ב
שלום לבוא שבת
הקשר המופלא
"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה:"
(שמות כ"ו, י"ח)
חכמי האמת למדונו כי מעשה המשכן מקביל לבריאה. חוברים בו יחד כל היסודות: דומם, צומח, חי, מְדַבֵּר וישראל. זהב, כסף ונחושת – דומם, הקרשים, הנסכים והמנחות – צומח. עורות עיזים, צמר וכמובן כל הקרבנות – חי. נכרים הרשאים להקריב נדרים ונדבות – מְדַבֵּר. וכל מעשה המשכן וקרבנותיו – ישראל.
ומכאן שהמשכן חיבר ואיחד בין העולם הגשמי השפל לבין המציאות הרוחנית הנעלה. וראה כי קרש - בחילוף אותיות קשר. ללמדנו כי קשר הקב"ה בחכמתו את החומר הגשמי והשפל למציאות הרוחנית האין-סופית (ע"פ האור החיים הקדוש).
רמז נוסף מצא "בעל הטורים" בפרשתנו כי מנין הקרשים 48 (עשרים בדרום, עשרים בצפון, שני קרשים לפינות ושישה למערב), כנגד 48 נביאים שעמדו לישראל.
ורמז נוסף מצא בפסוק "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח" (ישעיהו נ"ד, י"ב). כד=24 + כד-24 = 48. אף כאן מתחברים יחד גילוי שכינה של זמן הגאולה ובנין המשכן.
ועל כולם לשון משכן – שוכן, גר, שכן קרוב, כי צמצם בורא העולם את כבודו לתוך מעשה בני אדם להראות אהבתו ושמחתו בעמו.
וכך אמר שלמה בעת חנוכת בית המקדש: "כי האמנם ישב אלוקים על הארץ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי" (מלכים א' ח', כ"ז), ורק באהבתו וחיבתו בעמו בחר לשכון בתוכם.
ואנו לוּקַח בעוונותינו בית המקדש, ומעתה שכינה שורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות בהם הוגים בתורה יומם ולילה כנאמר: "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י"א, ט"ז), והיא אשר עמדה לאבותינו ולנו לקיימנו ככבשה בין הזאבים. ובודאי כיום כאשר סובבים אותנו מאות מליוני אויבים ושונאים, ולרשותם כלי משחית לאין מספר, רק הרועה יצילנו מידם בזכות התורה ולומדיה.
אשרי העם שככה לו.
שבת שלום!
וחודש שמח!