
פורסם במקור על ידי
Balenciaga
Meganium
הפרופסור הרים את ראשו, ונראה מתאמץ להביט בעיניו החלשות. הכרת היטב את הפרופסור ארין פטרסון כולם הכירו אותו. הפרופסור היה איש רזה ומשופם, וחלש למראה. הוא כבר מזמן עבר את גיל שבעים, אך בכל זאת התמיד בעבודתו ונשאר להיות הפרופסור הראשי של מחוז ג'ונין. שפמו היה לבן, עבה וארוך, וראשו היה קרחתי ומבריק. הוא נראה עייף ומיוזע, ונאחז במזמרה תוך שהוא גוזם גלים משיח גדול.
"נחמד לראות אותך דילן!" קרא הפרופסור. "בהחלט יום גדול עבורך. בוא איתי, ניכנס למעבדה." הוא אמר, הניח את המזמרה על הדשא, והוביל אותך איתו.
נכנסתם אל המעבדה, וחדר מלא מכשירים כסופים, צינורות, כפתורים, ואורות מהבהבים נגלה מולך. על השולחן עץ קטן שנראה לא קשור לחדר עמד פוקידע, וחמישה פוקדורים מוכנים. הפרופסור הגיש לך אותם, והכנסת אותם אל התיק.
"אני מאחל לך הרבה מאוד בהצלחה." אמר הפאופסור. "אבל אנא ממך, איזהר בדרכים לעיר הבאה. האנשים שהציטו את השדות שלנו כנראה עדיין נמצאים בסביבה, ולא נראה שיש להם ערך גדול לחיי אדם." הוא אמר לך.