NivX10
פלוטובר פותח את פיו, וערפל לבן יוצא ממנו. הערפל מתפזר באוויר במהירות, ותוך שניות בודדות לא ניתן לראות כמעט שום דבר מלבד ענני הדים לבנים הצפים באוויר.
אתה לא מצליח לראות מה קורא מבעד לערפל, אך אתה שומע את צעדיו של פלוטובר מטופפים על החול הקשה, ולאחר מכן מספר חבטות חזקות שמהדהדות בחלל.
אתה ממתין מספר שניות, והערפל מתפזר אט אט. מבעד לשאריות ההדים הנמצאים באוויר, אתה רואה את פוקימון איש החול מולך מעולף לחלוטין, ולידו עומד פלוטובר כשחיוך מרוצה על פניו.
Meganium
אתה שולף פוקדור ריק מכיסך, וזורק אותו בקלילות על טריפוק. הכדור נוחת על הפוקימון, ומכניס אותו לתוכו. הוא מתנדנד מספר שניות, ועוצר. אתה ניגש אל הפוקדור, ולוקח אותו בידך כשחיוך מרוצה על פניך.
"מזל טוב!" קורא פטר. "טריפוק הוא פוקימון מצויין. אני בטוח שהוא יהיה שימושי."
שעת הערב מוקדמת מגיעה. השמיים מתחילים להיות אט אט אדומים. נאודיל נראה מרוצה מההתקדמות שלו, אך גם עייף.
NivX10
"עכשיו אני הרבה יותר בסדר." אומר לך גילברט. "זה היה מלחיץ ממש."
אתה שולף את הפוקידע, ומכוון אותו כלפי היצור שמולך. הפוקידע טוען מספר שניות, ומיד מתחיל לדבר.
"סנדאן - פוקימון בובת החול. סאנדנים נמצאים לבאזורים מדבריים וחמים במיוחד, תחת השמש הקופחת. סאנדנים אינם זזים ממקומם כלל, אך ההגנה החזקה שלהם והעמידות למתקפות מפצה על חיסרון זה, ואף הופכת ליתרון במקרים רבים. כמו כן, למרות חוסר היכולת שלו לתמרן ולזוז, הוא מסוגל להשתמש בהתקפות חזקות. סנדאן הוא פוקימון מסוג סלע-אדמה." אומר הפוקידע, וכבה.
Meganium
אתה מחזיר את נאודיל חזרה אל תוך הפוקדור, ואתם מתחילים ללכת חזרה לכיוון הכפר רוג'ין. תוך מספר דקות הליכה, כבר הייתם חזרה במרכז הפוקימונים. הגשת את הפוקימונים שלך לאחות התורנית, והיא לקחה אותם בחיוך בלי לומר מילה.
החשכה כבר ירדה לגמרי, והכפר היה ריק ושומם. לקחתם חדר במרכז הפוקימונים, והלכתם לישון.
התעוררת עוד לפני שהשעון מעורר העיר אתכם. השעה הייתה רבע לתשע בבוקר, והרגשת רענן במיוחד.
----
הלכתי בינתיים. אני חוזר עוד איזה שעה-שעתיים
נערך לאחרונה על ידי Balenciaga, 05-12-2012 בשעה 02:48 PM
Meganium
אתה מחזיר את נאודיל חזרה אל תוך הפוקדור, ואתם מתחילים ללכת חזרה לכיוון הכפר רוג'ין. תוך מספר דקות הליכה, כבר הייתם חזרה במרכז הפוקימונים. הגשת את הפוקימונים שלך לאחות התורנית, והיא לקחה אותם בחיוך בלי לומר מילה.
החשכה כבר ירדה לגמרי, והכפר היה ריק ושומם. לקחתם חדר במרכז הפוקימונים, והלכתם לישון.
התעוררת עוד לפני שהשעון מעורר העיר אתכם. השעה הייתה רבע לתשע בבוקר, והרגשת רענן במיוחד.
----
הלכתי בינתיים. אני חוזר עוד איזה שעה-שעתיים[/QUOTE]
"הגיע הזמן!" אומר בהתרגשות ואתארגן לצאת מהחדר,ארד למרכז הפוקימונים ואקח את הפוקימונים איתי,בזמן שאלך לכיוון המכון עם פטר אשאל אותו, "כדאי להשתמש גם בטרופיק בקרב המכון הזה? אם הקרב יהיה שלושה על שלושה
"אוקיי, עכשיו שנפתרנו ממנו...נמשיך, במרץ בזבזנו המון זמן קודם לכן" אומר לו.
ונמשיך בעקבות המפה ננסה להתקדם ולגלות סימנים של העיר...
בדרך אתחיל לחשוב 'המכון הבא נמצא במרחק יומיים בלבד, צריך לחשוב על תפיסת פוקימון נוסף...'
בעודנו הלוכים אביט בנוף המדברי, 'בתנאים קשים אמורים להיות פוקימונים עמידים' אהרהר לי.
אנסה ללכוד בעיני כמה שיותר פוקימונים ואולי להילחם עם אחד מהם..
Meganium
פטר נראה מהרהר למספר שניות, ואז ענה לך. "נראה לי שכן," קבע. "אמנם הוא לא מאומן היטב, אבל ראיתי את היכולות שלו בקרב מול נאודיל והוא לא רע. זה גם קרב המכון הראשון שלך, כך שסביר להניח שמאמן המכון יוותר לך קצת ולא ישתמש בכל כוחותי. אין לך מה לדאוג." הסביר לך.
אתם מגיעים תוך מספר דקות למבנה עץ גדול וישן. מעל דלת העץ הגדולה, היה כתוב על שלט מתקלף ודהוי 'מכון הפוקימונים של הכפר רוג'ין'.
עמדת מחוץ למכון, וליבך דפק בלחץ.
NivX10
אתם ממשיכים ללכת, מותירים את פוקימון איש-החול מאחוריכם.
ההליכה בחום הייתה קשה ומעייפת, אך לא הפסקת להתבונן סביבך, בודק כל הזמן אילו פוקימונים יוכלו לצוץ במקום שכזה.
אתה מנסה לקלוט בעיניך סימן כלשהו לציוויליזציה, אך רק טבע פיראי ומדברי סובב אותכם.
"אנחנו עוד רחוקים מאיזושהי עיר." אומר לך גילברט.
לפתע, על צלע הררית וסלעית, אתה רואה ניצנוצים מוזרים. הניצנוצים מעט רחוקים ממך, ואינך מבין מה גורם לדבר ממרחק שכזה.
NivX10
אתה וגילברט מתקרבים מעט לכיוון הדברים הנוצצים על הרצפה. כשאתם מתקרבים מספיק, אתם רואים מחזה מוזר ביותר. כחמישה עשר פוקימונים קטנים ומוזרים הולכים על הריצפה באיטיות, ונראים שקטים להפיא. הם עומדים בשמש החמה, וגופם הזהוב נוצץ מעט במקומות בהם הם עשויים מתכת.
Meganium
אתה פותח את דלת המכון, ונכנס פנימה בבטחה. פטר נכנס אחריך, מביט מסביב.
המכון נראה ריק לחלוטין מכל חפץ או אדם, אלא רק ריצפת בטון מלאה חתכים, כתמים וסדקים מקרבות קודמים.
לפתע, מדלת רחוקה יוצא נער צעיר, בן שמונה עשרה לכל היותר, ושיערו החום הגלי מכסה את אחת עיניו. הוא היה רזה וגבוה, ושישה פוקדורים היו צמודים לחגורתו. "אני אדם, מאמן מכון הפוקימונים הרגילים." הוא אמר לך בקולו הצעיר. "עם כמה פוקימונים תרצה להשתמש?" הוא שאל אותך.
Meganium
"שלושה?" הוא שואל אותך בחיוך ממזרי. "אני הכי אוהב קרבות של שלושה פוקימונים. לפני שאנחנו מתחילים, אני מזכיר לך שלך מותר להחליף פוקימון בכל זמן שמתחשק לך. לי, כמאמן מכון, אסור להחליף." הוא שולף את הפוקדור הראשון שלו מהכיס, וזורק אותו לאוויר. הכדור נפתח, ופוקימון קטנטן, שמנמן וורוד נוחת על הרצפה. נפוקימון נראה כמו מלאך קטן, ומביט בך בתמימות.
"צא, דנטיני." אומר אדם מאמן המכון.
אתה שולף את הפוקדור של טריפוק, וזורק אותו לאוויר. הכדור נפתח, וטריפוק נוחת על הרצפה, נעמד במרחק של שני מטרים בודדים מדנטיני.
"קדימה, תתחיל." הוא אומר לך.
טוב אני אתפוס אותו בשביל המכון.. נקווה שהוא יהיה חזק יותר בעתיד, או לפחות התפתח מהר.
-------------
"מממ.. מה אלה" אהרהר לעצמי ואבדוק בפוקדע לתומי.
לאחר מכן אתקרב ואזמין אחד מהם לקרב, אביט בהם ואחפש את זה שנראלי הקשוח ביותר ואז אוציא את אלביוור ואומר "אוקיי, אני רוצה שאתה תתמודד מולו, הוא מסוג אבן, וזה מעלה את הסיכון אך הוא יכול להיות אימון נהדר!"
יש כרגע 1 גולשים שצופים באשכול. (0 משתמשים ו-1 אורחים)