
פורסם במקור על ידי
Balenciaga
Ritsuka Kun
ברוך הבא (:
-----
השמיים היו צבועים באפור כהה, וגשם ירד עליך. האוויר היה קר, והלבוש שלך היה לא מתאים. הגופיה הדקיקה השחורה שלך התאימה למזג האוויר ששרר לפני שבועיים, ביום שברחת מהבית. זה היה יום חמים שונה לגמרי מהיום. ועכשיו, גם אם תרצה לחזור הביתה, אתה לא יכול. אמא שלך לא תיתן לך לצאת ממנו לעולם יותר. כאב לך וריחמת עליה. אחרי הכל היא איבדה את בעלה, את האחים שלך - ועכשיו אותך. זו הייתה תחושה קשה, אבל הרגשת שאתה חייב לברוח מההבית - אולי כדי לגלות מה באמת קרה לאחים שלך, ואלי כדי לנקום על מה שקרה למשפחה שלך.
בארקינדל, פוקימון השועל הקטן שלך, היה רטוב לגמרי. הוא עמד לצידך, מנסה לנער את פרוותו כל פעם מחדש תוך שהוא מתיז לכל עבר. תוך שניות הפרווה שלו התמלאה מים. הוא הריח אותך, מתחכך ברגל הרטובה והמלוכלכת שלך, צייתן ורגוע. אהבת אותו בכל ליבך, ושמחת שהוא לצידך ברגעים האלה.
הכפר רומורה היה שומם לגמרי בימים גשומים כאלה. מקצה המגדל בו עמדת יכולת לראות בבירור את הבית שלך, עם הגג האדום והארובה שעשן לא יצא ממנה. תהית מה אימך עושה לבדה, והרגשת רצון עז לחזור לשם למאות שידעת שהדבר לא אפשרי.
המחשבה לעזוב את הכפר התהפכה בראשך כבר כמה ימים. בידיך לא היה ציוד לינה, לא פוקדורים, לא בגדים להחלפה, ורק מעט מאוד אוכל וכסף שארזת איתך וחסכת בחוכמתך.
"רובי?" שמעת לפתע קול נשי. הסתובבת, וראית מולך נערה שאותה לא זיהית. היא עמדה שני מטרים ממך, ומטריה בידה. עיניה היו חומות, ושיערה בלונדיני אסוף בתוך קפוצון וורוד. היא התעטפה במעיל צמר גדול, ומגפיה היו מלוכלכים מבוץ ורטובים לגמרי.