Sharpedo
שוב כדורי אור קטנטנים החלו לצאת מגופו של דאספטיון. הכדורים יצאו עוד ועוד, ונספגו בגופו של אליבליידור. פוקימון הרוח נאבק באש הכחולה שהתפשטה על גופו, ותוך דקה בודדת נראה היה שהוא לא מסוגל להמשיך להילחם. דאספטיון נחת על הרצפה, כשהבדים העוטפים את גופו בוערים לחלוטין ומאירים את כל החדר.
תוך כדי טריפוק עף לכיוון יריבו אילוסנד. הוא טס לכיוון פוקימון הרוח, שנראה מאויים במיוחד לנוכח מצבו של דאספטיון המפותח שלו. פוקימון הרוח כלל לא התבונן בטריפוק, שהתקדם אליו במהירות אדירה. כנפו דל הפוקימון המעופף שלך פגעה בו בעוצמה, והעיפה אותו לאחור. אילוסנד נשכב על הרצפה, מעולף גם הוא.
עיניו של האיש היו מוכות תדהמה. "זה לא... לא. לא ייתכן..." הוא מילמל, והחזיר את הפוקימונים שלו אל תוך הפוקדור. "בלסטאף, תפתח את הדלת. עכשיו." הוא פקד על חברו.
"קרקרוף, זו התאבדות. פשוט התאבדות! יש שם כל כך הרבה מהם... והם בלתי ניתנים לשליטה! הם יהרגו אותנו!" הוא אמר לך.
"אין ברירה, אני לא מוכן להפסיד לכלומניק כמוהו!" הוא צעק והצביע עליך.
בלסטאף, שנראה חושש ביותר, ניגש לכיוון אחד הקירות ולחץ את אחד הלבנים פנימה. כמו שקרה בחוץ, גם הפעם דלת סתרים נפתחה. תהית מה נמצא שם שכל כך מפחיד את בלסטאף וקרקרוף, והכנת את עצמך לגרוע מכל.
ואכן, הגרוע מכל קרה. לפתע, מאות פוקימוני רוח קטנטנים התחילו לצאת מהפתח הפוקימונים היו עטויים בתכריכים ישנים ועיניהם נצצו בוורוד בוהק, והם דמו למומיות מאיימות.

הכמות שלהם הייתה עצומה, מעולם לא ראית את אותו הפוקימון מספר רב כל כך של פעמים. הרגשת כאב ראש אדיר, ושהמוח שלך נמתח לצדדים. אטמת את אוזניך, וניסית לעצור את הכאב. פטר גם הוא נראה סובל.
"דילן אנחנו חייבים לצאת מכאן! הפוקימונים האלה הם מסוג על חושי, הם מסוכנים!" קרא לך פטר.