
פורסם במקור על ידי
Balenciaga
NivX10
"בהחלט מסכים!" הודיע גילברט. "שמעתי רבות על המנזר שלכם. המנזר של הרי רימאיה... הרבה אגדות שמעתי עליכם." הוא אמר.
"ובכן... כן הרבה אגדות שומעים עלינו. חלקם נכונות וחלקם שקריות כמובן. בואו תגלו בעצמכם." הוא אומר לכם בחיוך, ומתחיל ללכת.
פוקימון הלאמה הגדולה מסתובבת יחד איתו, ואתם מתחילים ללכת אחריהם בדממה. לאחר שעה הליכה וטיפוס במעלה השבילים המפותלים, הצלחתם לראות באופק את מבנה המנזר. המנזר הציץ מבין שני הררי סלע מושלגים, נראה כמעט כמו מעשה ידו של הטבע. זה היה מבנה ענקי, עשוי אבנים משוייפות. המבנה המרכזי דמה לטירה גדול ומקושטת, ורעפים כחולים עיטרו את הגגות. סביב הטירה המרכזית היו עשרות מבנים קטנים יותר, עשויים מאותם לבנים ובאותו בגנון בנייה.
כשהגעתם לשערי המנזר, יכולתם כבר לראות אנשים נוספים. עשרות אנשים עיבדו שטחים חקלאיים קטנים, עיבדו את האדמה, וקטפו פרות מהעצים. מבין כל ההמולה יכולת לראות קבוצת ילדים משחקים זה עם זה, לבושים גם הם בבגדים הכתומים של שאר הנזירים.
הבטת סביבך, והאווירה כבשה אותך. נדהמת לראות את כל זה.
"כל אורח המגיע לכאן חייב לראות את אם המנזר לפני שהוא מורשה להיכנס. רק היא מאשרת למי מותר ולמי אסור לשהות פה." מסביר לך הנזיר. "אגב, שמי הוא פריאן." מציג את עצמו הנזיר.
אתם ממשיכים ללכת, ומגיעים למבנה קטן הסמוך לטירה הראשית. "כאן גרה אם המנזר." הוא אומר, ופותח את דלתות העץ הגדולות. אתם נכנסים פנימה, וחדר צנוע אך רחב ידים נגלה לעינכם. לא היה שום רהיט בחדר, מלבד כיסא עץ קטן בקצה החדר, עליו ישבה נזירה מבוגרת במיוחד.
"פריאן, את מי הבאת אלינו?" שאלה אותו אם המנזר. היא הייתה אישה קשישה, לפחות בת שמונים, וגופה היה כבד. ולמרות זאת, עיניה הביטו בך בבהירות, והיא נראתה רעננה וחזקה.
"הם מאמני פוקימונים. תקפו אותם בדרך, לא רחוק מפה. שוב הנער עם הזאבים." הסביר לה פריאן בביטחון.
אם המנזר הנהנה אליו. "ובכן, אשמח שתישארו פה כמה שתרצו." היא אמרה. "אתם מוזמנים לקחת חלק באימונים שמבצעים הנזירים האחרים עם הפוקימונים. מי יודע, אולי תלמדו דבר או שניים."