NivX10
"אתה בהחלט יכול ומוזמן להשתמש בפוקימון אחר." אמר פריאן. "אם כי אין ספק שנוגל זקוק לעוד אימונים. בזמן שתחליט נלך להפסקת הצהריים, ונאכל משהו."
אתה מחזיר את נוגל אל תוך הפוקדור שלך, ואתה פריאן וגילברט הולכים יחד עם שאר הנזירים לכיוון חדר האוכל.
חדר האוכל היה מבנה גדול והומה אדם. עשרות נזירים וילדים ישבו זה מול זה בשולחנות עץ רחבים. כולם נראו כאילו הם משוחחים על משהו, וההמולה וריח התבשילים הפיחו בך תחושה חמימה של משפחתיות.
אכלתם בזריזות את ארוחת הצהריים שהייתה צנועה אך מספקת, ויצאתם החוצה אחרי פריאן.
"קדימה, בוא נלך לאיזור הקרבות." הוא הוביל אתכם מספר דקות בתוך אזור המנזר, ובקצהו ראית עשרות זירות מצוירות בגיר על פני האדמה. במקום כבר נתפסו מספר זירות, וקרבות פוקימונים להוטים היו בעיצומם. "אני לא חושב שיש סיבה להתמהמה. הפעם אתה תילחם מול מישהו אחר, תכיר את לור." הוא הציג לפניך ילדה כבת שתים עשרה לכל היותר. הנערה נראתה עדינה ביותר, ועיניה היו כחולות ובוהקות. היא לבשה את הבגדים הכתומים של הנזירים האחרים, ובאופן מוזר ראשה היה גלוח כמו שאר הבנים.
היא קדה לך קידה קטנה, והלכה לתפוס את אחת הזירות המצויירות בגיר על הרצפה.
"נעים מאוד," אמרה לור בקול תמים אך בטוח. "תוציא את הפוקימון שאותו אתה רוצה לאמן," היא אמרה, וזרקה את הפוקדור שלה לאוויר. הפוקדור נפתח, ואור אדמדם הופיע על הרצפה. כשהאור נעלם, פוקימון מרהיב ביופיו הופיע מולך. הפוקימון דמה לעגור יפהפה, ונראה מוכן לקרב.
