נושא: פוקימון - מחוז ג'ונין

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
אתה מציץ מאחורי אחד הסלעים, כשרק ראשך מגיח. גילברט נמצא מאחוריך, מנסה להציץ גם הוא.
אתה מתבונן על הסביבה הצחיחה, ולפתע אתה רואה ממולך מחזה מוזר ביותר. שיירה של אנשים עטויי לבוש מסורתי וחם עברו בטור. הם נראו כמו שיירת בדואים מארץ רחוקה ונסתרת. השיירה נמשכה עוד ועוד, והיו בה עשרות אנשים. חלקף אף רכבו באיטיות על פוקימון אש גדול במיוחד, שנראה כצב כתום ומשוריין. הם עטו על הפוקימון כדים ושקים, ומיני בדים שונים. בעיניך ראית לפחות ארבעה פוקימונים כאלה, דבר שהחסיר פעימה מליבך.

"מעניין מי אלה," אמר גילברט. "מה אתה חושב שצריך לעשות?" הוא שאל אותך.

איזה פוקימון מגניבב!!! כמו התפתחות לטורקול!!!
------
"אני חושב שהם סוחרים..." אשיב לגילברט כשאביט בכל הציוד שהם נושאים עליהם. "אבל למה לשאול שאלות, בוא נצא לבדוק!" אומר ואגלוש עם וואטובר יחד את גבעת החול.
אתקדם לאט עד שאראה מישהו עם פנים סימפטויות במיוחד ואשאל אותו "שלום לכם, לא יכולתי שלא לעצור את ענייני ולא להבחין בכם, תוכל להסביר לי מי אתם? ולאן פניכם מועדות?"

Meganium
בוקוט ציית לך מיד, וירה מפיו רוק עבה במיוחד. הקור פגע באבן, שהחלה להיווצר, ויצרה מאין שכבה דביקה עליה.
פאבלוק היזה לזרוק את את האבן הגדולה לכיוונו של בוקוט, אולם הוא לא הצליח, האבן נדבקה לידיו.
פטר גיחך מהצד. "מי היה מאמין שהמתקפה שלו תשמש נגדו!" ציחקק.
בוקוט החל לרוץ לכיוונו של פבלוק, ודחף אותו בעוצה. פבלוק הוטח הצידה מספר סנטימטרים, נפל על צידו כשהאבן דבוקה לידיו. פוקימון האבן לא התעלף, אך היה ברור לחלוטין שהוא לא מסוגל להמשיך להילחם.
הנערה הביטה בך בתדהמה.
לפתע, אור מוזר עטף את בוקוט. גופו החל להשתנות ולהיתעגל, ואט אט שינה את צורתו. בוקוט התפתח, ידעת. כשהאור הבוהק נעלם, הופיע מולך פוקימון ירקרק דמוי גולם.

"זה ג'ונובי," אמר פטר בידיעה. "זה השלב הבא שלו לםני שהוא מגיע לצורתו הסופית."

NivX10
האיש אליו פנית היה בין הצעירים ביותר. הוא הביט בך בעיניים חומות וגדולות, ונראה מסוקרן לראות אותך. שיערו השחור הסתתר תחת הכפייה הלבנה שלו, ובגדיו היו מרושלים ומלוכלכים.
מעניין אם הוא מבין אותנו. אני לא בטוח שהם דוברים את שפתנו." אמר לך גילברט. "לא הרבה אנשים אוהבים לעבור דרך האיזור המדברי הזה, כך שהם לא רגילים לראות זרים."
לאט לאט עוד אנשים החלו להבחין בנוכחותכם. הם הביטו בכם בסקרנות, וחלקף אף התקרבו. השיירה עצראה כולה, והתחלת להרגיש הרבה פחות בנוח ככל שעבר הזמן.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
האיש אליו פנית היה בין הצעירים ביותר. הוא הביט בך בעיניים חומות וגדולות, ונראה מסוקרן לראות אותך. שיערו השחור הסתתר תחת הכפייה הלבנה שלו, ובגדיו היו מרושלים ומלוכלכים.
מעניין אם הוא מבין אותנו. אני לא בטוח שהם דוברים את שפתנו." אמר לך גילברט. "לא הרבה אנשים אוהבים לעבור דרך האיזור המדברי הזה, כך שהם לא רגילים לראות זרים."
לאט לאט עוד אנשים החלו להבחין בנוכחותכם. הם הביטו בכם בסקרנות, וחלקף אף התקרבו. השיירה עצראה כולה, והתחלת להרגיש הרבה פחות בנוח ככל שעבר הזמן.

אביט לצדדי אל השיירה ואנסה לדבר באנגלית, ואומר "Hey, listen up every boddy, we are come in peace just 2 kids that ask for who are you all!"
ואקווה שהם יבינו אותי.
----
תגיד שאני לא מקורי ביותר

Meganium
אתה מכוון את הפוקידע כלפי הפוקימון החדש שלך, והפוקידע מתחיל לדבר. "ג'ונובי - פוקימון הגולם. שריונם של הג'ונובים קשיח מאוד, והם נוהגים להיתלות על עצים כשראשם למטה על מנת לשפר את טווח ראייתם. הם אמנם איטיים, אך מסוגלים להתמודד בקרבות פוקימונים." אומר הפוקידע.
אתה מחזיר את הפוקימונים שלך אל הפוקדורים, ומודה להם.
"אני חושב שזה היה קרב מצויין," אמר פטר. "לנצח פוקימון אבן באמצעות פוקימון חרק זה לא עניין של מה בכך." הוא אומר לך בהרהור.
אתם ממשיכים ללכת עוד מספר שעות, ושעת ערב מאוחרת מגיעה.

NivX10
חחח אתה אחד ההזויים
------
השיירה מביטה בך בתמיהה, ונראית נזעמת.
"אני לא חושב שזה עובד כל כך..." אומר לך גילברט בחשש, וזיעה קרה מופיעה על מצחו.
עוד ועוד אנשים מתקבצים סביבכם, ויוצרים סביבכם מעגל. מבין כל האנשים, יוצא מולכם אדם נמוך קומה, וזקן במיוחד. הוא היה מכוסה בבדים רבים ומלוכלים, ורק עיניו בקעו מתוכם. "מי אתם?" הוא שואל אותכם במבטא כבד. "אנחנו לא אוהבים זרים." הוא אומר, ושולף פוקדור מכיסו. הוא זורק את הפוקדור לאוויר, ומתוכו יוצא פוקימון שאותו לא ראית מעולם. הפוקימון ריחף מולך, ורדרד ומהפנט.

Meganium
פטר הקשיב לשאלותיך, ונראה מהורהר לרגע. "מרכז פוקימונים יש רק בכפר רוג'ין. אנחנו לא רחוקים ממנו מאוד, נותר לנו לא יותר מכמה שעות הליכה בלבד. מחר בצהריים לדעתי כבר ניהיה שם." הוא השיב לך. "ולגבי ג'ונובי, אני חושב שכן כדאי לך לאמן אותו ולהילחם איתו בקרבות. אמנם זה עשוי להיות קשה, אך בהחלט אפשרי. פוקימון שלא נלחם לא מתפתח." הוא מסביר לך. "בינתיים נראה לי שכדאי שנקים מחנה ונלך לישון. כבר מאוחר עכשיו, והשינה תחזק את הפוקימונים שלך ותאפשר להם לנוח. מחר בבוקר הם יקומו כמו חדשים."

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
חחח אתה אחד ההזויים
------
השיירה מביטה בך בתמיהה, ונראית נזעמת.
"אני לא חושב שזה עובד כל כך..." אומר לך גילברט בחשש, וזיעה קרה מופיעה על מצחו.
עוד ועוד אנשים מתקבצים סביבכם, ויוצרים סביבכם מעגל. מבין כל האנשים, יוצא מולכם אדם נמוך קומה, וזקן במיוחד. הוא היה מכוסה בבדים רבים ומלוכלים, ורק עיניו בקעו מתוכם. "מי אתם?" הוא שואל אותכם במבטא כבד. "אנחנו לא אוהבים זרים." הוא אומר, ושולף פוקדור מכיסו. הוא זורק את הפוקדור לאוויר, ומתוכו יוצא פוקימון שאותו לא ראית מעולם. הפוקימון ריחף מולך, ורדרד ומהפנט.

תגיד... למה כל העולם שונא אותי במשחק שלך, אני ילד נחמד! מה הבעיה שלהם פאקינג להכיר אותי. נעל דודה שלהם.
---------------
אפתח את הפוקדע ואבדוק על שני הפוקימונים, הצב והג'יני...
לאחר מכן אומר שוב לזקן, אנסה לדבר לאט כדי שיבין אותי "אנחנו - רק - עברנו - כאן - והבטנו - בכם" אם אראה בעיניו שהוא מתחיל להבין את השפה אוסיף.
"רק - רצינו - לדעת -מי - אתם - ולאן - אתם - הולכים?"

Meganium
בוודאי שכן! כאילו, אוהל ושק שינה, אם תרצה.
------
אתה ופטר מקימים טת המחנה הקטן שלכם תחת עץ גדול, בסמוך לאחד השדות. אתה אומר לפטר לילה, טוב, ונשכב לישון. פטר נרדם על ידך תוך שניות, וכך גם אתה.
אתה מתעורר בבוקר, כשהשמש זורחת בשמים ומכוסה בענני כבשה לחילופין. עוד יום יפה, חשבת לעצמך. פטר כבר היה ער, טהספיק לארגן מדורה קטנה עליה בישל ארוחת בוקר צנועה.
"התעוררתי לפני שעה בערך. לא רציתי להעיר אותך, אנחנו לא ממהרים לשום מקום." הוא אמר לך. "עוד כמה שעות הליכה נגיע לכפר רוג'ין, ושם נוכל להעביר יום או יומיים ולצבור כוחות כמו שצריך." הוא אומר לך.

NivX10
כי אזזז זה לא יהיה כיף (:
------
אתה שולף את הפוקידע מכיסף, והאנשים שסביבך נרתעים לאחור. אתה מכוון את אהפוקידע תחילה לפוקימון הצב הגדול, והפוקידע מתחיל לדבר.
"קורטויס - פוקימון צב האש המשוריין. שריונו של קורטטויס שוקל פי שמונה ממשקל גופו ללא השריון, והוא מהווה הגנה מצויינת מפני כמעט כל מתקפה. קורטויסים הם התפתחות שלישית, ובדרך כלל לא ניתן למצוא אותם בטבע, אלא רק את צורותיו הקטנות יותר. פוקימון זה נמצא באיזורים צחיחים, והוא מסוג אש טהור."
אתה מכוון את הפוקידע לפוקימון הורדרד המרחף מול פניך, ושום הפוקידע מדבר. "וויג'ין - פוקימון הג'יני. וויג'ין נוהג להסתתר בתוך כדים ואיזורים חשוכים, ולכן הוא נחשב נדיר וקשה למציאה. וויג'ין הוא פוקימון מסוג רוח ועל-חושי." מסיים הפוקידע, וכבה.
האיש הקטן שמולך לא נראה מרוצה מהשימוש שלך בפוקידע. תהית אם הוא אי פעם ראה פוקידע במו עיניו. הוא הביט בך בזעם, ומילמל מספר דברים בשפתו הלא מובנת. למשמע המילמולים של האיש, וויג'ין פוקימון הרוח החל להתקדם לכיוונך כשעינין זוהרות באור ורדרד.
לפתע, התחלת להרגיש עייפות כבדה, ונפלת על ברכיך.

Meganium
"לא," עונה לך פטר, ומשחרר את פוקימון הלחימה שלו הארוק מהפוקדור. "המכה עברה מזמן." הוא אומר.
הפוקימונים אוכלים זה עם זה, ונראים נהנים מהבוקר השימשי והנעים.
אבל לפתע, קול חד של צרחה העיר את תצומת ליבך. הצרחה הידהדה, ונשמעה כמו קול צרחה של אישה. אתה ופטר קפאתם במקום למספר שניוץ, ועוד צרחה קטנה נשמעה.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
כי אזזז זה לא יהיה כיף (:
------
אתה שולף את הפוקידע מכיסך, והאנשים שסביבך נרתעים לאחור. אתה מכוון את אהפוקידע תחילה לפוקימון הצב הגדול, והפוקידע מתחיל לדבר.
"קורטויס - פוקימון צב האש המשוריין. שריונו של קורטטויס שוקל פי שמונה ממשקל גופו ללא השריון, והוא מהווה הגנה מצויינת מפני כמעט כל מתקפה. קורטויסים הם התפתחות שלישית, ובדרך כלל לא ניתן למצוא אותם בטבע, אלא רק את צורותיו הקטנות יותר. פוקימון זה נמצא באיזורים צחיחים, והוא מסוג אש טהור."
אתה מכוון את הפוקידע לפוקימון הורדרד המרחף מול פניך, ושום הפוקידע מדבר. "וויג'ין - פוקימון הג'יני. וויג'ין נוהג להסתתר בתוך כדים ואיזורים חשוכים, ולכן הוא נחשב נדיר וקשה למציאה. וויג'ין הוא פוקימון מסוג רוח ועל-חושי." מסיים הפוקידע, וכבה.
האיש הקטן שמולך לא נראה מרוצה מהשימוש שלך בפוקידע. תהית אם הוא אי פעם ראה פוקידע במו עיניו. הוא הביט בך בזעם, ומילמל מספר דברים בשפתו הלא מובנת. למשמע המילמולים של האיש, וויג'ין פוקימון הרוח החל להתקדם לכיוונך כשעינין זוהרות באור ורדרד.
לפתע, התחלת להרגיש עייפות כבדה, ונפלת על ברכיך.

אויי שיט הולכים לאנוס אותי...
-----
אנסה לקרוא קריאה נואשת ותשושה אל פלוטובר למרות כל העייפות ואומר "פלוטובר קרן בועות מהר!"
במידה וזה יצליח ואתחיל קצת להתעורר אצעק "ערפל קדימה!"
ולאחר מכן נברח יחד אל מאחורי הגבעה... ניקח את בגדינו ונברח במהמקום בבכל המהירות!

Meganium
"לא, אני אבוא איתך. אני לא מסכים להשאיר אותך לבד." אומר לך פטר בתקיפות. אתה רואה בעיניו שאין מה להתווכח עם הקביעה שלו, ואתה מהנהן לו לאישור.
אתם מתקדמים במהירות לכיוון הקול של הצרחה, עוברים בין סווך הדשא הגבוהה, מפלסים את דרככם בין השיחים. הפוקימונים שלכם הלכו מאחוריכם, מוכנים להגן עליכם מפני כל רע.
לאחר חצי דקשה של התקדמות, אתם מפלסים מפניכם שיח גדול שחסם את הדרך, ולפתע רואים מולכם שני אגמים גדולים, צמודים זה לזה, היוצרים בינההם שביל דרכו ניתן לעבור.
אתם רואים נערה בת שש עשרה לכל היותר, שיערה החום אסוף לשני צמות ארוכות, ושמלתה הכחולה מתבדרת ברוח. היא החזיקה חכה בידה, וניסתה לדוג פוקימון מתוך המים. היא משכה את החכה במאמץ, צווחת צווחות קטנות תוך כדי ניסיון.
"אני לא מאמין שבשביל זה מיהרנו לכאן." אומר לך פטר בתיסכול.

NivX10
אתה פוקד על פלוטובר לתקוף בקרן בועות, אבל פוקימון המים שלך מתחיל גם הוא לחוש בעייפות, והוא קורס על שני רגליו - ונרדם. אתה המום ומפוחד מהמתרחש סביבך, אבל אתה רואה שאין שום מוצא, ושום דבר שאפשר לעשות. העיניים שלך נעצמות עוד ועוד, והחושך משטלת עליך. אתה מספיק לראות את עיניו של האיש הקטן, ואז אתה צולל לתוך שינה נטולת חלומות...
אתה מתעורר בפתאומיות, וראשך הולם מכאב. אתה מביט סביבך, עיניך עוד רואות במטושטש מעט, ומבחין בגילבט השוכב לידך על הרצפה. אוטומטית אתה ממשש את החגורה שלך, ומבחין בהקלה אדירה כי הפוקדורים של הפוקימונים שלך עדיין איתך.
הייתם בחדר אטום לחלוטין, כשקירות מתקלפים סוגרים עליכם, ורק מנורה קטנטנה האירה את החדר. החדר היה מחניק ומלוכלך, ולא היה בו שום רהיט - מלבד דלת גדולה מבטון.