נושא: פוקימון - מחוז ג'ונין

Sharpedo
האמת שאתה יכול לראות את המחיר שלו בהודעת פתיחה, וגם כמה כסך יש לך חח (:
אגב אם לא אמרתי לך, קיבלת כסך על הניצחון במכון.
-----
"אני לא מכיר דרך אחרת. זה חפץ נדיך, והמחיר בהתאם." הוא מסביר לך.
בזוויז עינך אתה רואה משהו מוזר. יוזלאק שוחה במעגלים, ולידו, שחה פוקימון נוסף. הפוקימון היה מאין דגיג קטן וחום, ונראה היה שהוא מתעניין מאוד בפוקימון המים שלך. הוא התקרב אליו בעיניין, ונסוג בגל תנועה של יוזלאק.
"נראה שיש לך אימן בשבילו עכשיו." אומר לך האיש הזקן.

Sharpedo
יוזלאק מתחיל לשחות לכיוונו של הפוקימון שמולו, ונראה סקרן גם הוא. ואז, על פי הפקודה לך, הוא דוחף אותו בכוח. פוקימון הדג החום נהדף לאחור בתוך המים, ונראה מבולבל ונרגז. הוא יוצא לקראת יוזלאק, ואז תוקף אות גם הוא בדחיפה חזקה. יוזלאק לא התרשם במיוחד מההתקפה של הפוקימון שמולו, והמתין לפקודה נוספת.

Sharpedo
חח לא (:
----
יוזלאק מתחיל לשחות מצד לצד, תוך שהוא מבלבל את הפוקימון שמולו. כשהוא מתקרב מספיק, הוא דוחף אותו בעוצמה. פוקימון הדג החום מועף, מחוץ למים, ואז נוחת חזקה בתוכם. הוא מנסה להתעשת, אך יוזלאק מספיק לצלול, ותוקף שוב מלמטה. שני הפוקימונים מתנגשים, ופוקימון הדג החום נראה מעולף.
"היוזלאק הזה מהיר. הרבה יותר מהממוצע." אומר לך הזקן. "ויכול להיות שתצליח למצוא מישהו להחליף איתו פוקימונים במרכז הפוקימונים," הוא אומר. "אבל זה לא בטוח."

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Ritsuka Kun
ברוך הבא (:
-----
השמיים היו צבועים באפור כהה, וגשם ירד עליך. האוויר היה קר, והלבוש שלך היה לא מתאים. הגופיה הדקיקה השחורה שלך התאימה למזג האוויר ששרר לפני שבועיים, ביום שברחת מהבית. זה היה יום חמים שונה לגמרי מהיום. ועכשיו, גם אם תרצה לחזור הביתה, אתה לא יכול. אמא שלך לא תיתן לך לצאת ממנו לעולם יותר. כאב לך וריחמת עליה. אחרי הכל היא איבדה את בעלה, את האחים שלך - ועכשיו אותך. זו הייתה תחושה קשה, אבל הרגשת שאתה חייב לברוח מההבית - אולי כדי לגלות מה באמת קרה לאחים שלך, ואלי כדי לנקום על מה שקרה למשפחה שלך.
בארקינדל, פוקימון השועל הקטן שלך, היה רטוב לגמרי. הוא עמד לצידך, מנסה לנער את פרוותו כל פעם מחדש תוך שהוא מתיז לכל עבר. תוך שניות הפרווה שלו התמלאה מים. הוא הריח אותך, מתחכך ברגל הרטובה והמלוכלכת שלך, צייתן ורגוע. אהבת אותו בכל ליבך, ושמחת שהוא לצידך ברגעים האלה.
הכפר רומורה היה שומם לגמרי בימים גשומים כאלה. מקצה המגדל בו עמדת יכולת לראות בבירור את הבית שלך, עם הגג האדום והארובה שעשן לא יצא ממנה. תהית מה אימך עושה לבדה, והרגשת רצון עז לחזור לשם למאות שידעת שהדבר לא אפשרי.
המחשבה לעזוב את הכפר התהפכה בראשך כבר כמה ימים. בידיך לא היה ציוד לינה, לא פוקדורים, לא בגדים להחלפה, ורק מעט מאוד אוכל וכסף שארזת איתך וחסכת בחוכמתך.
"רובי?" שמעת לפתע קול נשי. הסתובבת, וראית מולך נערה שאותה לא זיהית. היא עמדה שני מטרים ממך, ומטריה בידה. עיניה היו חומות, ושיערה בלונדיני אסוף בתוך קפוצון וורוד. היא התעטפה במעיל צמר גדול, ומגפיה היו מלוכלכים מבוץ ורטובים לגמרי.

"זה תלוי." אשאל ואנסה לבחון את הנערה "מי את?" אשאל ואשלב את ידי, גם בניסיון לשמור על חום גופי.
~~~~
"דרך אגב, באים אליי לסופ"ש עד ראשון אורחים לחג.. אז אני לא יודע אם יהיה לי הרבה זמן כדי להגיב הרבה. אבל מראשון אני בכוח מלא ^^

Sharpedo
"אני?" שואל אותך האיש הזקן. "אני רק יושב כאן, נח מהחיים. יפה שאתה מאמן את הפוקימונים שלך, אני מניח שאתה מעוניין להיות מאמן פוקימונים ולהשתתף בליגה. אלו כל הפוקימונים שלך?" הוא שואל. "כי נראה לי שיהיה מעניין להילחם איתך בקרב פוקימונים." האיש קם על רגליו הדקות, ונעמד כשגבו כפוף.

Ritsuka Kun
זה בסדר, תגיב כמה שאתה יכול
-----
"אני לורן," היא מציגה את עצמה. "אנחנו לא מכירים, אבל אני מזהה את התמונה שלך. אמא שלך מחפשת אותך בכל הכפר. היא עוברת אדם אדם ושואלת אם ראו אותך. אני מקווה ש... טוב, שיש לך הסבר טוב לברוח ככה מהבית. לא שזה ענייני." היא אומרת, ומשפילה את מבטה.
אתה מתבונן בנערה, ורואה שעל גבה מונח תיק מסע כבד מעור חום. לא זיהית את הנערה, והנחת שהיא מגיעה ממקום אחר במחוז. תהית אם היא במסע.

Sharpedo
האיש צוחק אליך בפראות. "ארבע על ארבע אתה אומר?" הוא שואל אותך בציניות מובהקת. "בוא נראה אותך קודם כל מצליח לנצח אפילו פוקימון אחד שלי."
הזקן שולף פוקדור יחיד מתוך כיס מכנסיו המלוכלכים, ופותח אותו. האור יוצא מהכדור, ונוחת הישר בתוך המים. הפוקימון שיצא ההי מוזר וענקי בגודלו. הוא נראה כמו בלון השט על פני המים, צף בדממה וכבד למראה.

"נראה אותך מצליח לנצח את הקטוקיין שלי." הוא אומר לך.
הבטת בפוקימון הענקי. הוא היה הרבה יותר גדול מכל פוקימון שאי פעם נלחמת בו. ידעת היטב שמדובר ברמה שונה של קרב ממה שמוכר לך.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
גופו הקשה של נוגל החל לזהור באור המתכתי הכסוף המוכר. גופו בהק, ונהיה חסון אפילו יותר ממה שהיה. קייקטוס ששעט לכיוונו של נוגל חבט בו בעוצמה באמצעות ידו, אך דבר לא קרה. נוגל היה יציב במקומו, וספג את המכה של קייקטוס מבלי שום קושי.
נוגל קפץ באוויר על פי הוראתיך, והטיח את גופו הישר בבטנו של פוקימון הקקטוס. קייקטוס מעד לאחור, ונפל על גבו תוך שהוא מתקפל מכאב. נוגל נעמד במהירות, ועיניו נסגרו במאמץ ליצור את מתקפת קבר האבנים. הפעם משהו מוזר קרה - מעט מהאבנים הנמצאות על הרצפה החלו לזוז ולהתקדם לכיוון קייקטוס. האבנים התגלגלו, אך עצרו עוד לפני שהיוו סכנה לפוקימון העשב.
"יפה, נראה שנוגל מתחיל לקלוט איך להשתמש בהתקפה הזאת." אומר לך גילברט.
קייקטוס שכב על הרצפה. הוא לא ניסה לקום, ונראה שהוא בהחלט לא מתכוון להמשיך להילחם בנוגל.

וואייי העדכון הזה הביא לי כמה רעיונות מגניבים עם נוגל..
-------
"מעולה נוגל, עבודה מצויינת אני גאה בך נורא..." אשבח אותו מרוצה עד מאוד!
אוציא פרי וקצת מים ואתן לקייקטוס הקטן בחיוך אדיב, "שיהיה לך יום יפה" אקרא לעברו ואמשיך לי בדרכי.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

[/U]


Ritsuka Kun
זה בסדר, תגיב כמה שאתה יכול
-----
"אני לורן," היא מציגה את עצמה. "אנחנו לא מכירים, אבל אני מזהה את התמונה שלך. אמא שלך מחפשת אותך בכל הכפר. היא עוברת אדם אדם ושואלת אם ראו אותך. אני מקווה ש... טוב, שיש לך הסבר טוב לברוח ככה מהבית. לא שזה ענייני." היא אומרת, ומשפילה את מבטה.
אתה מתבונן בנערה, ורואה שעל גבה מונח תיק מסע כבד מעור חום. לא זיהית את הנערה, והנחת שהיא מגיעה ממקום אחר במחוז. תהית אם היא במסע.

"אהה" אומר ואז אשתתק ואשפיל את ראשי "היו לי את הסיבות שלי.." אומר בדכדוך וארים את פני אליה " את לא מהאזור נכון?" אשאל בנבוכות

Sharpedo
נאודיל צועד קדימה, ועומד על שפת האגם, מוכן לקרב. הוא מתבונן בפוקימון הענקי שמולו, ונראה דרוך ומוכן לתקיפה.
אתה שולף את הפוקידע, ומכוון אותו כלפי הפוקימון הגדול.
"קטוקיין - פוקימון רוח המים. אתה קטוקיין ניתן למצוא במעמקי הים, ורק מעטים מצליחים לגת אליו בכדי ללכוד אותו. יש האומרים שעל כל ספינה שטובעת, נוצר קטוקיין אחד. פוקימון זה משתמש בגלים על קוליים כדי לתקשר אחד עם השני. פוקימון זה הוא מסוג מים ורוח." אומר הפוקידע, וכבה.
האיש הזקן מביט בך ברצינות. "קדימה, תתחיל."

NivX10
קייקטוס לוקח ממך את הפרי ואת המים, ונראה אסיר תודה. אתה וגילברט חולפיו על פניו, וממשיכים בדרככם.
אתם הולכים לכיוון רכס ההרים הגבוהים המתנשאים מולכם. ההליכה הייתה מעייפת וקשה, ובליבך שמחת שסוף סוף הצלחתם לחצות את המדבר. המשכתם להתקרב לכיוון ההרים, ומרחוק יכול לראות בנקודה בודדת אחת מבנה אבן קטן וישן, העומד על צלע ההר. המבנה עמד ממש איכן שמתחיל שביל המטפס במעלה ההרים ונכנס בין הפיתולים השונים שלו. השביל היה ארוך והגיע אפילו לאיזורים שהיו מכוסים עננים.
"אני תוהה מה המבנה הזה בתחילת השביל." אומר לך גילברט.

Ritsuka Kun
"לא, הגעתי לכאן לפני יומיים כדי להירשם לליגת הפוקימונים. לקחתי פוקידע ופוקדורים מפרופסור ארין פטרסון. כל המאמנים הצעירים המתחילים את המסע שלהם באים לכאן במיוחד בשביל זה." היא מסבירה לך.
השם ארין פטרסון היה מוכר לך. הוא היה הפרופסור של העיר, והתגורר במרחק לא רב ממך.
"אז..." התחילה להגיד. "אני מניחה שגם אתה מאמן. אתה רשום לליגת הפוקימונים? רק מאמן שיש לו פוקידע יכול להירשם."