נושא: פוקימון - מחוז ג'ונין

NivX10
"לעיר רימאיה? כמו שחשבתי... אתה מאמן פוקימונים מעצבן כמו שתיאתי לעצמי. תקשיב לי טוב, אני לא משחק לפי הכללים מטופשים שלכם. אין אצלי דבר כזה אחד על אחד, זה או הכל או כלום." אומר לך הנער.
שלושת הטימבארקים המשיכו להתקרב אליך לאט לאט, זעם בעיניהם. פלוטובר נדרך במקומו.
גילברט יצא במהירות מהאוהל ושלף פוקדור. הוא זרק אותו לאוויר, ופוקימון הדלעת שלו, דורדיון, הופיע על הרצפה. "ג'וני, נראה לי שהוא לא בן אדם שאפשר לדבר אליו בהיגיון. תיהיה מוכן להילחם בכל הכוח."
"תשתמשו בנשיכת קרח!" קרא הנער לטימבארקים.
שלושת פוקימוני הזאב התחילו לרוץ לכיוונכם, שיניהם בוהקות באור לבן.

Sharpedo
שוב כדורי אור קטנטנים החלו לצאת מגופו של דאספטיון. הכדורים יצאו עוד ועוד, ונספגו בגופו של אליבליידור. פוקימון הרוח נאבק באש הכחולה שהתפשטה על גופו, ותוך דקה בודדת נראה היה שהוא לא מסוגל להמשיך להילחם. דאספטיון נחת על הרצפה, כשהבדים העוטפים את גופו בוערים לחלוטין ומאירים את כל החדר.
תוך כדי טריפוק עף לכיוון יריבו אילוסנד. הוא טס לכיוון פוקימון הרוח, שנראה מאויים במיוחד לנוכח מצבו של דאספטיון המפותח שלו. פוקימון הרוח כלל לא התבונן בטריפוק, שהתקדם אליו במהירות אדירה. כנפו דל הפוקימון המעופף שלך פגעה בו בעוצמה, והעיפה אותו לאחור. אילוסנד נשכב על הרצפה, מעולף גם הוא.
עיניו של האיש היו מוכות תדהמה. "זה לא... לא. לא ייתכן..." הוא מילמל, והחזיר את הפוקימונים שלו אל תוך הפוקדור. "בלסטאף, תפתח את הדלת. עכשיו." הוא פקד על חברו.
"קרקרוף, זו התאבדות. פשוט התאבדות! יש שם כל כך הרבה מהם... והם בלתי ניתנים לשליטה! הם יהרגו אותנו!" הוא אמר לך.
"אין ברירה, אני לא מוכן להפסיד לכלומניק כמוהו!" הוא צעק והצביע עליך.
בלסטאף, שנראה חושש ביותר, ניגש לכיוון אחד הקירות ולחץ את אחד הלבנים פנימה. כמו שקרה בחוץ, גם הפעם דלת סתרים נפתחה. תהית מה נמצא שם שכל כך מפחיד את בלסטאף וקרקרוף, והכנת את עצמך לגרוע מכל.
ואכן, הגרוע מכל קרה. לפתע, מאות פוקימוני רוח קטנטנים התחילו לצאת מהפתח הפוקימונים היו עטויים בתכריכים ישנים ועיניהם נצצו בוורוד בוהק, והם דמו למומיות מאיימות.

הכמות שלהם הייתה עצומה, מעולם לא ראית את אותו הפוקימון מספר רב כל כך של פעמים. הרגשת כאב ראש אדיר, ושהמוח שלך נמתח לצדדים. אטמת את אוזניך, וניסית לעצור את הכאב. פטר גם הוא נראה סובל.
"דילן אנחנו חייבים לצאת מכאן! הפוקימונים האלה הם מסוג על חושי, הם מסוכנים!" קרא לך פטר.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
שוב כדורי אור קטנטנים החלו לצאת מגופו של דאספטיון. הכדורים יצאו עוד ועוד, ונספגו בגופו של אליבליידור. פוקימון הרוח נאבק באש הכחולה שהתפשטה על גופו, ותוך דקה בודדת נראה היה שהוא לא מסוגל להמשיך להילחם. דאספטיון נחת על הרצפה, כשהבדים העוטפים את גופו בוערים לחלוטין ומאירים את כל החדר.
תוך כדי טריפוק עף לכיוון יריבו אילוסנד. הוא טס לכיוון פוקימון הרוח, שנראה מאויים במיוחד לנוכח מצבו של דאספטיון המפותח שלו. פוקימון הרוח כלל לא התבונן בטריפוק, שהתקדם אליו במהירות אדירה. כנפו דל הפוקימון המעופף שלך פגעה בו בעוצמה, והעיפה אותו לאחור. אילוסנד נשכב על הרצפה, מעולף גם הוא.
עיניו של האיש היו מוכות תדהמה. "זה לא... לא. לא ייתכן..." הוא מילמל, והחזיר את הפוקימונים שלו אל תוך הפוקדור. "בלסטאף, תפתח את הדלת. עכשיו." הוא פקד על חברו.
"קרקרוף, זו התאבדות. פשוט התאבדות! יש שם כל כך הרבה מהם... והם בלתי ניתנים לשליטה! הם יהרגו אותנו!" הוא אמר לך.
"אין ברירה, אני לא מוכן להפסיד לכלומניק כמוהו!" הוא צעק והצביע עליך.
בלסטאף, שנראה חושש ביותר, ניגש לכיוון אחד הקירות ולחץ את אחד הלבנים פנימה. כמו שקרה בחוץ, גם הפעם דלת סתרים נפתחה. תהית מה נמצא שם שכל כך מפחיד את בלסטאף וקרקרוף, והכנת את עצמך לגרוע מכל.
ואכן, הגרוע מכל קרה. לפתע, מאות פוקימוני רוח קטנטנים התחילו לצאת מהפתח הפוקימונים היו עטויים בתכריכים ישנים ועיניהם נצצו בוורוד בוהק, והם דמו למומיות מאיימות.

הכמות שלהם הייתה עצומה, מעולם לא ראית את אותו הפוקימון מספר רב כל כך של פעמים. הרגשת כאב ראש אדיר, ושהמוח שלך נמתח לצדדים. אטמת את אוזניך, וניסית לעצור את הכאב. פטר גם הוא נראה סובל.
"דילן אנחנו חייבים לצאת מכאן! הפוקימונים האלה הם מסוג על חושי, הם מסוכנים!" קרא לך פטר.

"קדימה!" אשיב לפטר ואחזיר במהירות את אליבליידור וטריפוק לפוכדורים שלהם ואתחיל לרוץ עם פטר לכיוון היציאה,אם אחד הבחורים ינסה לעצור אותי אתן לו אגרוף לפרצוף בכדי שיעזוב ונמשיך לרוץ למחוץ לפירמידה.

Sharpedo
אתה ופטר מתחילים לרוץ לכיוון היציאה, נדחקים בגרם המדרגות הצפופות, ומנסים שלא למעוד. ניסית להביט לאחור על קרקרוף ובלסטאף, אך לא הצלחת לאות אותם. פוקימוני המומיות הקיפו אותם מכל כיוון, וחסמו את תווך הראייה שלך. תוך שניות בודדות כבר הייתם מחוץ לפרמידה. שעליתם למעלה אל החול והלילה המדבריים, ודלת הפרמידה נסגרה אחריכם. התנשמתם והתנשפתם בכבדות. מעולם לא נתקלת בסכנה כה גדולה.
לקחתם דקה של נשימה, והתיישבתם על החול בדיוק איפה שעצרתם. הבטת לכיוון הירח, ולפתע ראית שמעל ראשך עומד אחד מפוקימוני המומיה מהם ברחתם.
"הוא כנראה הספיק לצאת איתנו. כשהם בודדים ולא במאות, הם דווקא נראים נחמדים." אמר לך פטר.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
אתה ופטר מתחילים לרוץ לכיוון היציאה, נדחקים בגרם המדרגות הצפופות, ומנסים שלא למעוד. ניסית להביט לאחור על קרקרוף ובלסטאף, אך לא הצלחת לאות אותם. פוקימוני המומיות הקיפו אותם מכל כיוון, וחסמו את תווך הראייה שלך. תוך שניות בודדות כבר הייתם מחוץ לפרמידה. שעליתם למעלה אל החול והלילה המדבריים, ודלת הפרמידה נסגרה אחריכם. התנשמתם והתנשפתם בכבדות. מעולם לא נתקלת בסכנה כה גדולה.
לקחתם דקה של נשימה, והתיישבתם על החול בדיוק איפה שעצרתם. הבטת לכיוון הירח, ולפתע ראית שמעל ראשך עומד אחד מפוקימוני המומיה מהם ברחתם.
"הוא כנראה הספיק לצאת איתנו. כשהם בודדים ולא במאות, הם דווקא נראים נחמדים." אמר לך פטר.

"אני מניח" אומר לפטר בעודי מנסה להביט בפוקימון, "שלום לך" אומר לפוקימון,אוריד אותו מהראש שלי ואסרוק אותו בפוקידע, "אתה חופשי ללכת" אומר לפוקימון, "כדאי שנקים מחנה,ורחוק מכאן" אומר לפטר ואתחיל לחפש מיקום טוב להקמת מחנה.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
"לעיר רימאיה? כמו שחשבתי... אתה מאמן פוקימונים מעצבן כמו שתיאתי לעצמי. תקשיב לי טוב, אני לא משחק לפי הכללים מטופשים שלכם. אין אצלי דבר כזה אחד על אחד, זה או הכל או כלום." אומר לך הנער.
שלושת הטימבארקים המשיכו להתקרב אליך לאט לאט, זעם בעיניהם. פלוטובר נדרך במקומו.
גילברט יצא במהירות מהאוהל ושלף פוקדור. הוא זרק אותו לאוויר, ופוקימון הדלעת שלו, דורדיון, הופיע על הרצפה. "ג'וני, נראה לי שהוא לא בן אדם שאפשר לדבר אליו בהיגיון. תיהיה מוכן להילחם בכל הכוח."
"תשתמשו בנשיכת קרח!" קרא הנער לטימבארקים.
שלושת פוקימוני הזאב התחילו לרוץ לכיוונכם, שיניהם בוהקות באור לבן.

חח זה ניב קרח*
----------
בחשיבה זריזה על יתרון סוגים, אוציא החוצה גם נוגל ואקווה שיועיל לי "נוגל צליל מתחתי, פלוטובר על-קולי!" אפקוד על שניהם יחד. "גילברט עכשיו זה הזמן, נסה את מתקפת האש הכי חזקה שיש לך... הם מסוג קרח!"
לאחר מכן כשהוא יתקוף אותם אומר "פלוטובר זרוק עליהם את נוג ונוגל תשתמש בהפלה על האמצעי. ופלוטובר צא אתה באגרופי שביט על השתיים האחרים!"

שם: ג'ף ג'וניור נולן

גיל: 15

רקע: שלום לכם, שמי ג'ף אני בן 15. וזהו סיפור חיי. כמו כל ילד רגיל, נולדתי לשני הורים, אבא ג'ף, ואמא מארי. אבי היה מדען ואימי עקרת בית. יום אחד, אבא מצא ביצה מוזרה. הוא נכנס לבית, והראה לי אותה. הביצה סיקרנה אותי. "ג'וניור, ביצה כזו יפה יכולה להיות רק של אגדי!" הוא תמיד אמר לי. הוא בחן אותה בכל דרך אפשרית, אך היא מעולם לא התפתחה. זה היה מאוד משונה. עברו להם חמישה שנים, אני הייתי בן עשר, אני זוכר הכל כאילו זה היהה אתמול; ישבתי בחדר כהרגלי, ופתחתי פאזל גדול שאימי קנתה לי. לפתע, שמעתי פיצוץ. הסתקרנתי למשמע הפיצוץ וירדתי במהירות למטה. "אבא? אמא?" קראתי, אך שום קול לא נשמע בחזרה. ירדתי במדרגות המובילות לסלון, ואז ראיתי אותו. אבא שלי שכב על השטיח האדום שהוצב בסלון, ומראשו נזל נוזל אדום כיין. "אבא! תתעורר!
זה לא מצחיק!" צעקתי בפחד. אישוני עיני התרחבו בבהלה. "אבא! אמא! אני מפחד!" מעיני החלו לרדת דמעות. "כדאי לך לפחד.." נשמע קול עמוק מאחורי. הסתובבתי במהירות. הוא עמד שם, עם הגב אליי, ואז הסתובב לכיווני. "אבל לא סתם לפחד, נער צעיר, לפחד פחד מוות מהאלים הקדושים." הוא אמר, ונעלם כלא היה.
הלכתי לחפש את אימי בכל הבלאגן והעשן, אך לא מצאתי אותה בשום מקום. מיואש וחסר כל תקווה ירדתי למרתף האפל, היכן שהמעבדה ואיפה שאבי ערך את הנישואים. היא שכבה שם, חסרת אונים, שחרב נעוצה בחזה. "תודה על הביצה," אמר האיש המסתורי מסלון, ונעלם.
רצתי ליער עם דמעות בעינים ודם הורי על ידי. לאחר כמה קילומטרים, מצאתי אגם קטן ועמוק. קפצתי לתוכו עם הבגדים ופשוט בכיתי את נשמתי. חשבתי שבגלל שהמים מהאגם שניתוזו על פני לא יראו את הדמעות, אך לפתע בארקנידל קטן הגיע עם חתיכת בשר בפיו,כנראה בשר ציפורים -כך חשבתי, בגלל גודלה. הוא נתן לי אותה וברח. מאז עברו להם חמש שנים של סבל ביער ולילות ערניים. מידי פעם בארקנידל בא עם קצת בשר ונתן לי אך אתמול זה היה שונה בארקינדל בא אבל הוא לא היה אותו דבר הוא היה בהתפתחות השלישית, והוא לא הגיע עם בשר: אלא עם ביצה בעלת גוונים כהים. הוא הניח אותה לידי, וברח. לאחר שעה, הביצה זהרה- כל היער הואר באור המהפנט ההוא.
וכך, קיבלתי את הפוקימון הראשון שלי למסע- קילבתי את חברי הטוב ביותר, קיבלתי בארקנידל שאיתו אני הולך לצאת למסע ולחסל כל אחד מארגון האלים הקדושים, וכך יהיה.

פוקימון התחלתי: בארקינדל.

הערות: ראיתי שיש לך רק 2 רשומים אך 3 התכלתיים אז חשבתי שמותר להירשם עם לא סליחה
וגם אם תקבל אותי אתה עלול להיתקל בשגיעות כתיב מצידי זה בגלל הדיסגרפיה שלי אם תוכל להתעלם מהם זה יהיה מושלם
וגם סליחה שהרקע ארוך ברגע שהתכלתי לכתוב ולפתוך את הדימיון לא יכולתי להפסיק

Sharpedo
פוקימון המומיה מביט בך בעיון, ומתעופף לדרכו.
אתה ופטר מחפשים מקום ראוי להקים בו מחנה, ותוך דקות אתם מוצאים איזור סילעי קטן המוגן מפני הרוח המדברית. אתם מוציאים את הציוד שלכם במהירות, ומארגנים את המחנה. אתם נכנסים לאוהלים שלכם, ונרדמים בתוך שק השינה.
אתם מתעוררים בבוקר לפני עלות השחר, ומתחילים לארוז את הציוד שלכם מחדש. כשהשמש עולה, אתם מתחילים כבר לנוע, מותירים אחריכם עקבות על החול המדברי.
"יש לנו לפחות עוד יום וחצי של הליכה כדי לעבור את המדבר." אומר לך פטר. "אני מקווה שאני טועה בחישובים שלי ונספיק להגיע אפילו מהר יותר להרים המושלגים... המים שלנו הולכים ואוזלים."
אתם הולכים במשך שעות ארוכות, לא עוצרים ולא מדברים זה עם זה. השמש קופחת על ראשכם, ואתם מקציבים את לגימות המים שלכם כדי שלא יגמרו. כשאתם עוברים דיונת חול גדולה במיוחד, אתם רואים לפניכם מחזה שמוריד אבן מלבכם - נווה מדברי קטן, מלא עצים ירקרקים. במרכז נווה המדבר היה אגמון מים קטן. במרכז נווה המדבר אתה רואה פוקימון תניני ושחור השותה ממנו.


NivX10
אתה משחרר את נוגל מהפוקדור שלו, ופוקימון האבן נוחת על הרצפה מטר ממך.
צליל רועש וצורם במיוחד מתחיל לצאת מכיוונו של נוגל. אחד הטימבארקים שככל הנראה אליו כוונה המתקפה של נוגל עצר במקומו והתקפל מכאב.
פלוטובר גם הוא התחיל להוציא מכיוונו רעשים עמוקים ומוזרים. אחד הטימבארקים נעצר במקומו, ונראה מתוסכל ומבולבל. הזוהר הבוקר שבין שיניו נעלם, והוא הביט בפלוטובר בטשטוש.
"מצוין!" קרא גילברט. "דורדיון תשתמש בגחלת על השלישי!" הוא קרא.
גחלים קטנות וחדות של אש ניתרו מפיו של פוקימון הדלעת ופגעו בו בעוצמה. פוקימון הזאב צווח מכאבים, ורץ לאחור תוך שהוא מסתתר מאחורי הנער המוזר.
הנער הביט בכם בזעם. "זו הייתה רק הסחת דעת." הוא אומר לכם. "טימבארקים, בואו!" הוא קורא בקול.
אתם מרימים את ראשכים למעלה, ורואים מהמצוק שמעל ראשכם כעשרה טימבארקים מביטים אליכם, עיניהם רושפות זעם.
"עכשיו, תיקפו!" פוקד הנער.
עשרת הטימבארקים מתחילים להסתער לכיוונכם. מעולם לא ניתקלת בכמות כה גדולה של פוקימונים התוקפת אתכם בו זמנית, ותהית מה לעשות. ידעת שאין לך יותר מעשר שניות להחליט.

Amitlv
אני בקרוב מאוד אוסיף מישהו למשחק. פשוט רק התחלתי בימים האחרונים לעדכן אותו שוב, אז אני די מנסה להתפקס על מה שהולך.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
פוקימון המומיה מביט בך בעיון, ומתעופף לדרכו.
אתה ופטר מחפשים מקום ראוי להקים בו מחנה, ותוך דקות אתם מוצאים איזור סילעי קטן המוגן מפני הרוח המדברית. אתם מוציאים את הציוד שלכם במהירות, ומארגנים את המחנה. אתם נכנסים לאוהלים שלכם, ונרדמים בתוך שק השינה.
אתם מתעוררים בבוקר לפני עלות השחר, ומתחילים לארוז את הציוד שלכם מחדש. כשהשמש עולה, אתם מתחילים כבר לנוע, מותירים אחריכם עקבות על החול המדברי.
"יש לנו לפחות עוד יום וחצי של הליכה כדי לעבור את המדבר." אומר לך פטר. "אני מקווה שאני טועה בחישובים שלי ונספיק להגיע אפילו מהר יותר להרים המושלגים... המים שלנו הולכים ואוזלים."
אתם הולכים במשך שעות ארוכות, לא עוצרים ולא מדברים זה עם זה. השמש קופחת על ראשכם, ואתם מקציבים את לגימות המים שלכם כדי שלא יגמרו. כשאתם עוברים דיונת חול גדולה במיוחד, אתם רואים לפניכם מחזה שמוריד אבן מלבכם - נווה מדברי קטן, מלא עצים ירקרקים. במרכז נווה המדבר היה אגמון מים קטן. במרכז נווה המדבר אתה רואה פוקימון תניני ושחור השותה ממנו.

יש לי שתי סוכריות נדירות נכון?

אחייך כשאראה הזדמנות להוציא את יוזלאק, "צא!" אקרא ואשחרר אותו מהפוכדור לאגם הקטן, "עד שאקנה לך את משתף הניסיון,קח את זה להתחזקות" אומר לו בחיוך ואוציא את הסוכריה הנדירה ואגיש לו אותה,אר כך אחזיר את יוזלאק לפוכדור,אוודא שמיליתי כמות מים מספיקה לשארית המסע במדבר ואמשיך בדרכי.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
אתה משחרר את נוגל מהפוקדור שלו, ופוקימון האבן נוחת על הרצפה מטר ממך.
צליל רועש וצורם במיוחד מתחיל לצאת מכיוונו של נוגל. אחד הטימבארקים שככל הנראה אליו כוונה המתקפה של נוגל עצר במקומו והתקפל מכאב.
פלוטובר גם הוא התחיל להוציא מכיוונו רעשים עמוקים ומוזרים. אחד הטימבארקים נעצר במקומו, ונראה מתוסכל ומבולבל. הזוהר הבוקר שבין שיניו נעלם, והוא הביט בפלוטובר בטשטוש.
"מצוין!" קרא גילברט. "דורדיון תשתמש בגחלת על השלישי!" הוא קרא.
גחלים קטנות וחדות של אש ניתרו מפיו של פוקימון הדלעת ופגעו בו בעוצמה. פוקימון הזאב צווח מכאבים, ורץ לאחור תוך שהוא מסתתר מאחורי הנער המוזר.
הנער הביט בכם בזעם. "זו הייתה רק הסחת דעת." הוא אומר לכם. "טימבארקים, בואו!" הוא קורא בקול.
אתם מרימים את ראשכים למעלה, ורואים מהמצוק שמעל ראשכם כעשרה טימבארקים מביטים אליכם, עיניהם רושפות זעם.
"עכשיו, תיקפו!" פוקד הנער.
עשרת הטימבארקים מתחילים להסתער לכיוונכם. מעולם לא ניתקלת בכמות כה גדולה של פוקימונים התוקפת אתכם בו זמנית, ותהית מה לעשות. ידעת שאין לך יותר מעשר שניות להחליט.

"גילברט, בלי שאלות, הקשב לי ורוץ איתי עכשיו לאסוף את הדברים שלנו!!!" אצעק עליו ואוסיף להלחיץ בכדי שיהיה דבוק בדבריי "עכשיו גילברט חייבים!"
תוך כדי שאנחנו אוספים את הדברים אומר לפלוטובר ונוגל "שוב על-קולי וצליל מתכתי בכל הכוח ובמלוא גורנכם שלכו זאת במעלה ההר וצרו מפולת!"
לאחר מכן אחזיר ואותם בחזרה. אאסוף את דברי ואתן את ריצת חיי להסתתר מאחורי סלע גדול!

Sharpedo
אכן כן
----
אתה שולף את הפוקדור של יוזלאק, ומשחרר אותו אל תוך האגם.פוקימון הדג הסגול משייט בתוכו, ונראה מרוצה להיות משוחרר שוב מהפוקדור שלו. אתה מגיש לו את הסוכריה, והוא אוכל אותה מידך.
פוקימון התנין הביט בך כשהאכלת את יוזלאק, והחל להתקרב אליך.
"דילן... תיזהר, אני לא חושב שהפוקימון הזה מרוצה שפלשת לו לטריטוריה." הוא אומר לך.
ככל שהפוקימון מתקרב, כך הוא נראה זועם יותר. הוא מתחיל להסתער לכיוונך, ושיניו המחודדות ופיו הגדול פתוחים לרווחה.

NivX10
אתה וגילברט התחלתם לאסוף את חפציכם אחוזי בהלה. מיהרתם כמו שלא מיהרתם מעולם, ובידיים רועדות הכנסתם את כל חפציכם לתיקים.
נוגל ופלוטובר מיד פעלו לפי פקודותיך. שניהם החלו להוציא קולות מוזרים מגופם, כשהם מכוונים אותם למדרון מושלג תחתיו עמדו לעבור עשרת הטימבארקים הזועמים. תוך שניות בודדות מפולת שלג קטנה החלה להיווצר, ולהידרדר לכיוונם של זאבי השלג. המפולת פגעה בשלושה מהם, וכיסתה אותם לחלוטין בשלג, הם נאבקו לצאת מהשלג המכסה אותם, ונראה שאף אחד מהם לא נפגע באופן קשה. שבעת הנותרים המשיכו לרוץ לכיוונכם, עצבניים וזועמים אף יותר. הם כמעט והגיעו אל פלוטובר ונוגל, אך לפתע משהו מוזר עצר אותם.
ניצוצות חשמליים הופיעו מכיוון לא ברור. הניצוצות היו מהירים וחזקים, והטימבארקים עצרו במקומם כשהם מייללים בפחד.
"רק לא הם..." מלמל לעצמו הנער. "טימבארקים, לסגת!" הוא קרא לזאבים שלו, והטימבארקים צייתו לו מיד. הם פנו לאחור, רצו אל הגבעות המושלגות, ונעלמו יחד עם הנער.
הבטת לאחור. לפניך עמד פוקימון גדול מימדים ומדהים ביופיו. הפוקימון נראה כמאין לאמה גדולה. טבעות זהובות היו סביב צווארו ורגליו, שלג כיסה את גופו. ליד הפוקימון הגדול, עמד אדם הלבוש כולו בבגדי נזיר כתומים. ראשו היה מגולח, ועיניו היו טובות.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
אכן כן
----
אתה שולף את הפוקדור של יוזלאק, ומשחרר אותו אל תוך האגם.פוקימון הדג הסגול משייט בתוכו, ונראה מרוצה להיות משוחרר שוב מהפוקדור שלו. אתה מגיש לו את הסוכריה, והוא אוכל אותה מידך.
פוקימון התנין הביט בך כשהאכלת את יוזלאק, והחל להתקרב אליך.
"דילן... תיזהר, אני לא חושב שהפוקימון הזה מרוצה שפלשת לו לטריטוריה." הוא אומר לך.
ככל שהפוקימון מתקרב, כך הוא נראה זועם יותר. הוא מתחיל להסתער לכיוונך, ושיניו המחודדות ופיו הגדול פתוחים לרווחה.

אקפוץ מיד לצד ואשלוף את אליבליידור מהפוכדור, "אליבליידור! תתקיף מיד עם דחיפה ואז שאיבת מגה!" אומר במהירות.

פורסם במקור על ידי Balenciaga

NivX10
אתה וגילברט התחלתם לאסוף את חפציכם אחוזי בהלה. מיהרתם כמו שלא מיהרתם מעולם, ובידיים רועדות הכנסתם את כל חפציכם לתיקים.
נוגל ופלוטובר מיד פעלו לפי פקודותיך. שניהם החלו להוציא קולות מוזרים מגופם, כשהם מכוונים אותם למדרון מושלג תחתיו עמדו לעבור עשרת הטימבארקים הזועמים. תוך שניות בודדות מפולת שלג קטנה החלה להיווצר, ולהידרדר לכיוונם של זאבי השלג. המפולת פגעה בשלושה מהם, וכיסתה אותם לחלוטין בשלג, הם נאבקו לצאת מהשלג המכסה אותם, ונראה שאף אחד מהם לא נפגע באופן קשה. שבעת הנותרים המשיכו לרוץ לכיוונכם, עצבניים וזועמים אף יותר. הם כמעט והגיעו אל פלוטובר ונוגל, אך לפתע משהו מוזר עצר אותם.
ניצוצות חשמליים הופיעו מכיוון לא ברור. הניצוצות היו מהירים וחזקים, והטימבארקים עצרו במקומם כשהם מייללים בפחד.
"רק לא הם..." מלמל לעצמו הנער. "טימבארקים, לסגת!" הוא קרא לזאבים שלו, והטימבארקים צייתו לו מיד. הם פנו לאחור, רצו אל הגבעות המושלגות, ונעלמו יחד עם הנער.
הבטת לאחור. לפניך עמד פוקימון גדול מימדים ומדהים ביופיו. הפוקימון נראה כמאין לאמה גדולה. טבעות זהובות היו סביב צווארו ורגליו, שלג כיסה את גופו. ליד הפוקימון הגדול, עמד אדם הלבוש כולו בבגדי נזיר כתומים. ראשו היה מגולח, ועיניו היו טובות.

'פוו...' אחשוב לעצמי ואאנח בהקלה. לאחר מכן אודה בחיוך לנזיר ואקוד קידה לאות כבוד בנוסף אצפה מגילברט שיקוד גם כן.
"שלום אדוני" אומר ואושיט ידי ללחוץ את שלו ואז אסביר לו מה מעשינו פה ואשאל אם יוכל להראות לנו מקום ללון בו למה שנשאר מהלילה.

Sharpedo
אליבליידור יצא מתוך הפוקדור שלו, ומיד יצא בהתקפה.
"תנין מול תנין... קרב מעניין." אמר פטר.
שני הפוקימונים התנגשו אחד בשני והוטחו לאחור. פוקימון התנין השחור מולו נלחמת היה קטן בהרבה מאליבליידור, ולא היה לך ספק מי החזק מבין השניים.
פקדת על אליבליידור להשתמש במתקפת שאיבה, וכך הוא עשה. כדורי אור קטנטנים יצאו מגופו של הפוקימון השחור, ונכנסו אל תוך גופו של אליבליידור. למרות שכדורי האור המשיכו לספוג את כוחו, פוקימון התנין היה נחוש להמשיך להילחם.
הפוקימון פתח את פיו, וחול החל להתגבש בתוך פיו הפתוח. לפתע, כדורי חול החלו להשתגר מפיו, ופגעו באליבליידור בעצמה. אליבליידור הגן על פניו מכדורי החול החזקים באמצעות ידיו.

NivX10
אתה וגילברט קדים לאיש בלבוש הכתום, והוא מחזיר לכם קידה קטנה.
"הנער הזה לא מפסיק עם מעשי השטות שלו." אומר לכם הנזיר. "אני מתנצל שהייתם צריכים לעבור את כל זה ושלא באתי בזמן." הוא אומר לכם ברכות. "ובכן, הבוקר עומד לעלות. אני מניח שאין כבר טעם לחזור לישון, אך אם תרצו, נשמח לארח אתכם במנזר שלנו ולתת לכם את המנוחה שאתם זקוקים לה. בטח עברתם מסע ארוך עד עכשיו."

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
אליבליידור יצא מתוך הפוקדור שלו, ומיד יצא בהתקפה.
"תנין מול תנין... קרב מעניין." אמר פטר.
שני הפוקימונים התנגשו אחד בשני והוטחו לאחור. פוקימון התנין השחור מולו נלחמת היה קטן בהרבה מאליבליידור, ולא היה לך ספק מי החזק מבין השניים.
פקדת על אליבליידור להשתמש במתקפת שאיבה, וכך הוא עשה. כדורי אור קטנטנים יצאו מגופו של הפוקימון השחור, ונכנסו אל תוך גופו של אליבליידור. למרות שכדורי האור המשיכו לספוג את כוחו, פוקימון התנין היה נחוש להמשיך להילחם.
הפוקימון פתח את פיו, וחול החל להתגבש בתוך פיו הפתוח. לפתע, כדורי חול החלו להשתגר מפיו, ופגעו באליבליידור בעצמה. אליבליידור הגן על פניו מכדורי החול החזקים באמצעות ידיו.

"זה בהחלט יהיה קרב מעניין" אומר ואחייך חיוך נחוש לכיוון הפוקימון היריב ואוציא את הפוקידע בכדי לסרוק אותו.
"אליבליידור בוא נבחן את גופך החדש! בגלל הגודל החדש שלך נתחיל להתאמן על שיטת ספיגה,תקום ורוץ לכיוון היריב שלך,שכשורי החול יפגעו בבטנך,כסה את עיניך כל הדרך,תנסה לספוג את המכות ולא לסגת,כשתגיע ליריב תכה בו בציפורני מתכת!" אדריך את אליבליידור ואביט בדאגה לראות היכן יוזלאק

פורסם במקור על ידי Balenciaga

Sharpedo
אליבליידור יצא מתוך הפוקדור שלו, ומיד יצא בהתקפה.
"תנין מול תנין... קרב מעניין." אמר פטר.
שני הפוקימונים התנגשו אחד בשני והוטחו לאחור. פוקימון התנין השחור מולו נלחמת היה קטן בהרבה מאליבליידור, ולא היה לך ספק מי החזק מבין השניים.
פקדת על אליבליידור להשתמש במתקפת שאיבה, וכך הוא עשה. כדורי אור קטנטנים יצאו מגופו של הפוקימון השחור, ונכנסו אל תוך גופו של אליבליידור. למרות שכדורי האור המשיכו לספוג את כוחו, פוקימון התנין היה נחוש להמשיך להילחם.
הפוקימון פתח את פיו, וחול החל להתגבש בתוך פיו הפתוח. לפתע, כדורי חול החלו להשתגר מפיו, ופגעו באליבליידור בעצמה. אליבליידור הגן על פניו מכדורי החול החזקים באמצעות ידיו.

בטעות הגבתי פעמיים,לא בכוונה אני מהפלאפון