נושא: העכבר מנוטרדאם

פורסם במקור על ידי ttrrtte

אניהודעה חשובה-
אוהד מחק לי בלי כוונה את הפרק הראשון! והוא לא היה שמור לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !!!!!!!!!אני ינסה לשכתב אותו, אבל כתבתי אותו בלהט הרגע, אז אין לי מושג מה היה בוא~הלכתי לרצוח את אוהד, לילה טוב~

כל מה שהיא אמרה- נכון. יצאתי ממש טאמבל. הלכתי לעזור לה לרצוח אותי.
(ד"א מצטער טל, לא היה בכוונה. אני ישכתב לך את הפרק).

המף.....


טוב חברה ביום שישי-שבת אני ישדרג את הפרק
ובתור פיצוי על אי הנעימות, אני יעשה אותו מושקע יותר, כולל חלק ב'!

~פרק 1~
לא, זה לא יום רגיל חלק א'


קרני אור השמש חדרו דרך קורות הגג הרעועות שבתקרת עליית הגג שבכנסייה, העכבר הגיבן קם במיטתו והתמטח, הוא קם מן המיטה והסתכל סביבו, המיטה החצי שבורה שלו העשוייה עץ אורן דהוי, הייתה על פי דעתו של הגיבן קצת יותר עקומה מהיום האתמול, ציפית הכרית הסגולה המלוכלכת אשר כיסתה כרית קש דקיקה נראתה מלוכלכת כתמיד, השמיכה הדקיקה שבקושי הספיקה לגיבן בלילות החורף הקשים והייתה רטנה עליו פי כמה וכמה הייתה קרוע בכשלושה מקומות שונים.
הגיבן התקרב אל ארון עץ האלון שלו, היה זה ארון קטן בגודל של כשמונה מטר על שמונה מטר(8x8), הוא פתח את הארון וארבע בגדיו עמדו בשורה מקופלת על מדף אחד ויחיד, הגיבן שלף את חולצתו היפה ביותר, הייתה זו חולצה בצבע ירוק-קיא, פעם הייתה החולצה לבנה לחלוטין, אך לגיבן לא הייתה כל אפשרות לכבסה, שלושה חורים נראו בבטנו של הגיבן, חורים אכולי עש, כך גם בגבו ובצווארון החולצה.
לפתע שמע קווזימודו רחש מאחוריו, הוא ראה עכביש שחור קטן, ''מצטער חבר קטן'' אמר קווזימודו, הוא מעך את העכביש הקטן בנעלו השמאלית, כאשר הרים את רגלו נראה גוש שחור ומבעבע על הרצפה, קווזימודו הרים את הגוש באצבעו, רחרח אותו מעט, הכניס לפיו ובלע.
''קווזימודו, רד הנה מיד!'' שמע לפתע הגיבן את קולו של הכומר טום , קווזימודו, זה היה שמו של היגבן בסיפורינו.
קווזימודו נאנח וירד לאט לאט במדרגות העץ החורקות אשר מובילות מעליית הגג הרעועה אל הקתרדלה של נוטרדאם, ''כן אדוני?'' שאל הגיבן את כומר הקתרדלה,טום(תמונה בקידמון תמונות), ''אתה יודע מה זה?'' שאל הכומר והצביע על נעלו בעצבנות, קווזימודו הביט על הנעל, כתם שחרחר קטן שניתן לראות רק במיקרוסקופ נראה על נעליו של הכומר, ''צרכים של פשפש שעלה לך על הנעל אדוני?'' שאל קווזימודו בצחקוק קל, ''לא!'' התפרץ הכומר, ''זה כתם לכלוך שנותר על הנעל שלי בגלל הרשלנות שלך, אני נותן לך מחסה ומטפל בך כאילו היית בני וזאת התודה שאני מקבל?!'' צרח הכומר על קווזימודו, 'שוב אותו נאום..' חשב עלצמו קוויזמודו, חוץ מלתת לקווזימודו עבודה לא נתן לו הכומר כלום, הוא דאג לעצמו, קווזימודו היה צריך להשיג אוכל לעצמו, לטפל בעצמו מפני שלאף אחד לא היה אכפת ממנו.
הכומר טום התרחק מן קווזימודו תוך כדי מלמול משהו על צרכי פשפשים.
קווזימודו הביט על שעון הקתרדלה הגדול, בקרוב השעה שתים עשרה אחר הצהריים והא צריך לצלצל בפעמון, הבין קווזימודו, הוא עלה מהר למשטח העבודה שלו, מרפסת קטנטנה ובמרכזה חבל שכאשר מושכים בוא פעמון הכנסייה מצלצל.
קווזימודו משך בחבל, קול פעמון גדול נשמע, קווזימודו נאנח והביט מטה, שוק העיר ניצב מתחת לקתרדלה, ''גבינה צהובה! רק פה בשלושה עשר שקלים!'' נשמע קול עכבר, ''גבינת פטוצ'יני רק בשלושה שקלים!'' נשמע קול עכבר אחר, קווזימודו אף פעם לא הבין את תנועת הכיכר, אנשים נעים מעלה, מטה לצד שמאל וימין ממש כמו ריקוד שורות שהסתבך, ולכן לא התפלא קווזימודו כאשר זוג עכברים התנגשו זה בזה ונפלו, קווזימודו הביט בזוג העכברים וראה עכבר אפור בעל זנב ורדרד אשר זיהה קווזימודו כרטטוי, אחד העכברים היחידים אשר קווזימודו ידע את שמם, קווזימודו שמע פעם את הכומר טום מדבר איתו ולכן ילדע את שמו, עטויי גלימה שחורה ומצנפת על ראשו, אך עקב הנפילה המצנפת נפלה, פיו של קווזימודו נפער, הייתה זאת עכברה שחורה יפייפיה בעלת פנים בצבע קרם ועיינים כחולות, היא לבשה שמלה ורודה מנוקדת בנקודות לבנות וסרט תואם לשמלה היה צמוד לראשה, רטטוי הביא בעכברה שלפניו בתדהמה, ''קבלי את סליחתי מדאם'' הוא אמר בקול מאוהב, ''זה בסדר מסיה'' ענתה לו העכברה בקול מדהים, שלפי דעתו של קווזימודו זהה לקול הויולט.

פרק טוב אין ת"ב ואין הצ"ל או א"מ אבל טוב, נחמד כפרק ראשון

הפרק הזה יותר טוב מהניסוח הקודם שלך אני מצאתי רק טעות אחת

קווזימודו שמע פעם את הכומר טום מדבר איתו ולכן ילדע את שמו

~פרק 1~
לא, זה לא יום רגיל חלק ב'


**סיפור זה הוא פארדוקס, זה בא מאוד לידי ביטוי באחד הקטעים בפרק זה**

רטטוי הביט בעכברה במבט מאוהב, הוא היה סמוק כולו, הוא התחיל להזיע כל גופו וניסה לדבר בקול ''גברי'' כפי שניתן לכנות, אך פיו בגד בו וכל מה שהצליח לומר היה ''ל..לל...התר..אות... מאד..ם'', ''להתראות'' ענתה העכברה בקול נעים והלכה לה לדרכה, קווזימודו מצא כי העכברה הזאת יפה יותר מכל עכברה אשר ראה אי פעם.

''קווזימודו! קווזימודו!'' שמע לפתע קווזימודו צעקה, הוא הסובב וחטף גוש גבינה צהובה רקובה היישר בין העיינים, ''תסתכל על השמש!'' צרח הכומר טום, קווזימודו הרים עיניו אל השמש, עדיין מבולבל מן המכה ומנסה למחות את הגבינה מפרצופו, אך גם שמח מן ארוחת הצהריים ש''קיבל'', השמש הייתה ברום השמים, כלומר-השעה שתים עשרה אחר הצהריים, קווזימודו מיד תפס את חבל הפעמון ומשך, החבל היה מחובר לענבל הפעמון הגדול של כנסיית נוטרדאם, הענבל זז מיד למגעו הקל ביותר של קווזימודו, ראוי לציין שענבל הפעמון שוקל ארבעה טון, אז לכו תדעו מה זה אומר על כוחו של קווזימודו, קול פעמון חזק נשמע מיד, קול רועם וצורם, לא קול הראוי לקולו של פעמון, אבל זאת לא הייתה אשמתו של קווזימודו, או לפחות זה מה שהוא נהג לומר לעצמו, לקווזימודו הייתה תאוריה שהוא האמין בה בכל לבו, התאוריה הייתה-

אם עכבר אינו מקשיב לקול הפעמון עצמו אלה רק משתמש בוא בכדי לדעת מה השעה, סימן כי עכבר זה חסר לב בכל תכלית, אדם זה משתמש בפעמון למטרות אנוכיות בלבד-לדעת מה השעה, ואין זה הרי אנוכי להשתמש בפעמון רק בכדי לדעת מה השעה?, הרי יכול העכבר רק להרים עיניו אל השעון ולהסתכל, אך האין עכבר עצל מזה אשר אינו רוצה להרים את ראשו ולכוון את צווארו בשלוש מעלות בדיוק בכדי לראות מה השעה?, ולכן מדוע שיהנה אותו עכבר מצלילו הענוג של הפעמון למטרות אנוכיות אלו?

מסיבה זאת לא הסכים קווזימודו לשמן את הפעמון של הכנסייה, כאשר הציג קווזימודו את התאוריה שלו לפני הכומר טום בשאולו מדוע לא שימן את הפעמון, טום רק נעץ בוא מבט משולב בין כמיהה לכעס והתרחק ממנו במלמולים על שלוש מעלות וצלצול פעמון.

קווזימודו הסתובב בחזרה אל השוק, העכברה נעלמה מקו האופק, קווזימודו החליט שמכיוון שהפעם הבאה שבא יצטרך לצלצל בפעמון היא בשעה שלוש בצהריים, דבר האומר כי יש לו עוד ארבעה שעות פנויות, סליחה שלוש שעות וחמישים ותשע דקות, הוא לא חייב להישאר במקומו ויכול לרדת אל הכנסייה ולהביט בעכברים מתפללים, כמובן ממקום המסתור שלו, אחרי הכל עם עכבר יראה אותו, את קווזימודו העכבר הקטן, הגיבן והעלוב, הפרשה תסתיים בצרחות ''מפלצת!'' וקווזימודו יצטרך לברוח מההמון הזועם.

חמש שורות, ארבעה מושבים בכל שורה, זה היה מבנה הכנסייה, מצד שמאל חמש שורות כיסאות עץ צמודים, בכל שורה ארבעה מושבים, וכך גם בצדה הימנית של הכנסייה, קווזימודו הביט בשעמום בעכברים המתפללים שלפתע משהו לכד את עינו, משהו הציץ מהשורה השלישית במושב השני משמאל- רגע?, האין זה סרט ורוד בבעל נקודות לבנות? האין זאת אוזן שחורה חלקה ומדהימה כאין כמותה?, קווזימודו שפשף את עיניו, כן, זאת הייתה אותה עכברה מהשוק, אותה עכברה אשר נתקלה ברטטוי המגמגם ושבתה אותו מיד בקסמה.

מבטה של העכברה עדיין היה נעוץ במקום מחבואו של קווזימודו אשר החל לחשוש, ממבטה נשקף משהו בין סקרנות להססנות, היא הביטה היישר בעיניו של קווזימודו, הוא נחשף, כך הבין קווזימודו.

קווזימודו נשאר במקומו עד סוף התפילה, הוא לא ניתק את מבטו מן העכברה וכך גם היא, מבטיהם נשארו משולבים זה בזה עד סוף התפילה.

קווזימודו החליט על תוכנית פעולה, בתחילת עזיבת כל העכברים את מבנה הכנסייה, הוא ירוץ לחדרו ולא יצא משם יותר לעולמים, אך משהו גרם לקווזימודו לקפוא, העכברה התקרבה אל הווילןם אשר מאחרויות התחבא קווזימודו, הוא התחיל להרגיש משהו מעופף בתוך בטנו, זבובים?, לא אלו לא היו זבובים, אלו היו פרפרים כך הבין קווזימודו, אך לא נותר לו עוד זמן לחשוב כי באותו הרגע הוסט הווילון על ידי יד מכוסה פרווה שחורה.....

קווזימודו הביט בעיניה השחורות והיפות של העכברה, ולרגע היה נדמה לו כי עיניהם מצטלבות, אך דבר זה לא היה יכול לקרות שכן קווזימודו היה שפוף במקום מחבואו.
קווזימודו הביט בעיניה של

פרק טוב מעניין ומותח
תמשיכי לכתוב

פרק 2- מעשיה בשוט ובעכבר(חלק 1 מתוך 2)


לפתע הווילון הוסט, לפני שקווזימודו הספיק לזוז, הוא עמד מול זוג עיינים שחורות ויפות-העכברה עמדה מולו.
העכברה לא ברחה כפי שציפה בצרחות פחד וגועל, בפניה לא עבר אפילו עיוות גועל או פחד אחד, ממבטה נשקף מבט סקרן בלבד, ''שלום מי אתה?'' היא פתתחה בשיחה, קווזימודו רק הביט בה ללא שום תגובה, הוא נשם עמוק ופתח את פיו ואמר ''אני...אני קווזימודו אבל את יכולה לקרא לי קווין'', מיני-העכברה חשבה כי קולו של קווזימודו, סליחה קווין, הוא קול יפה כקולו של הפעמון, היא חשבה כי העכבר שלפניה מסקרן, ואינו מעורר גועל או פחד.
''נעים להכיר קווין לי קוראים מיני'' אמרה העכברה והושיטה את ידה ללחיצה.
''עצור מה אתה עושה?!'' נשמעה זעקה לפתע, מיני קפצה בבהלה וכך גם קווזימודו, הכומר עמד מאחוריהם, הוא לקח את ידה של מיני בעדינות כאילו היא כלי שביר ואמר ''גברתי הנאווה אל לך לדבר אל עכבר מן סוג נחות זה'', מיני אשר הבינה מיד את המצב אמרה ''אדוני הכומר, תודה רבה לך על הדאגה אך אני בסדר גמור''

לפתע יד לפתה את ידה של מיני זה היה קווין, הוא משך בעדינות את ידה של מיני כמסמל לה ללכת אחריו, מיני נענתה ברצון והלכה אחרי קווין, קווין הוביל את מיני במעלה מדרגות עץ לולייניות, הם עלו ועלו עד שנשימתה של מיני כמעט נעתקה, לבסוף הם הגיעו לראש גרם המדרגות קווין הוביל את מיני למרפסת יפה ומפוארת כאין כמותה, מיני הרימה את ראשה וכמעט התמוגגה מרוב אושר, לפניהם נפרש נוף מדהים, הרים גבוהים מלאים עצים, ומפל אחד גדול ויחיד זורם במורד ההר האמצעי בשלמות אל תוך אגם רחב יידים אשר מעליו מרחפים פרפרים ועופרים קטנים שותים ממנו בשמחה.

''זה..זה מדהים קווין!'' אמרה מיני באושר, ''אני אוהב לבוא לפה בשביל לחשוב'' הוא השיב. למיני, ''א...א...ני מצטער מאוד גברתי, לא הצלחתי לעצור אותו'' נשמע לפתע קול מתנשף מאחוריהם, הכומר עמד שם היא מקל גדול ובקצהו חבל עבה וגס, ''זה הזמן ללמד אותך כבוד'' אמר הכומר, הוא הרים את המקל שבידו ועמד להנחית בעזרת החבל שבקצהו הצלפה חזקה מאין כמותה.


קווין עמד משותק מאימה למראה השוט התקרב, הוא עצם את עיניו בחוזקה בציפייה למכה, 'ול הצלפת השוט נשמע, קווזימודו התכונן לכאב שיבוא בעקבות המכה אבל כלום לא קרה!
קווין פתח את עיניו, מיני עמדה מולו וחסמה בגופה את הצלפת השוט, לפני שהספיק קווין לזוז נפלה מיני ארצה כאשר כל קדמת גופה שותת דם

פרק מושלם! ואני לא מוצא ת"ב אז קטע אחד שהוא מומנטום מדהים:
שני חלקים שהראשון מסתיים בשוט(שגנבת מהזקנה של עמית) אשר פוגע במיני ואם זה לא מספיק יש לה גם דם, זה המומנטום המושלם!! אז בקיצור, תמשיכי כך.

סוריxd נכנס לי לתת מודע אחרי שקראתי את של עמית לא שמתי לב בכללxd

פרק קצר יחסית, עלילה מהירה, חסרים פסיקים.