נושא: Pokemon - The Stream of Time

"אני עוד לא מעכל שאנחנו נמצאים במקום שלא היינו, אתם מבינים? מבחינת ההסטוריה כל מה שקרה לנו על האי עוד לא קרה ואולי גם לא יקרה אם הכל ילך כמו שמתוכנן..." אמר טרי לשלושת פוקימוניו, גלייגר, קקנייה וסנוראנט ששיחקו בסמוך אליו. הוא שכב על ספת הסלון בדירת המסתור של קאסי. מסביבו ישנו ארבעת חבריו, מת', ויולט, דני וקריס. היתה זו שעת בוקר, שמונה וחצי בבוקר. כולם היו כל כך עייפים ולא מיהרו לקום, למרות שהתרגשו ממעמד היום הזה. קאסי היתה גמורה, אותו לילה היא בקושי נרדמה מההתרגשות של האיחוד עם בעלה דרו. הוא וקאסי השלימו פערים, למרות שמבחינתו הם לא נפרדו מעולם, אבל בכל זאת שמח לשמוע בדיוק מה קרה בכל הזמן הזה אחרי היום בו הוא היה אמור להירצח. איך היא עברה לגור בביתו בצוק אותו הוא קנה מהסוכנות. בית שהכיל חדרי שינה רבים ומפוארים, מנהרות מסתוריות, חדר ממוחשב, חדר זמן, סלון גדול ומדהים בעיצובו, מקלחת מיוחדת במינה. הוא שמע איך היא ומיסטר מיים ניהלו את הבית, ביחד עם מיו וסלבי בזמן שחמשת הילדים ומייקל ישנו בתרדמת. איך הילדים התעוררו והחלו לצאת, מבולבלים לגמרי בחיפושים אחר הפוקימונים שלהם שאבדו ברחבי הזמן. איך הכל השתנה כאשר מת' גילה את מייקל, הזיכרון של הילדים החל לחזור לאט, לאט. איך בגלל ג'ינה שניסתה להסתנן לבית בעקבות טרי, גרמה לכך שזכרונו ישוב ובעקבות כך היא החליטה להתגלות אליהם בעצמה עם מיו וסלבי ובכך זכרונם חזר. היא סיפרה לו שאחרי שכל זה קרה מריהאנה ניסתה לתקוף אותם בבית אבל נכשלה הודות לסלבי ומיו. כמה ימים אחרי הילדים נשלחו למצוא את הפוקימונים האחרונים שלהם וויולט נשלחה לפני להשיג את הצ'יפים של ההתפתחות. משם הילדים נחטפו על ידי מריהאנה לצינוק ישן ורק בזכות השעון שדני קיבל הם הצליחו לאתר אותם, להציל אותם ולהשיב אותם להווה. היא לא שכחה איך ויולט ומת' הצילו את לאנס שהיה כלוא במאורת הדרקון, ואיך נראה האיחוד ביניהם. על כך שהוא קיים טורניר מוצלח כדי לאמן את הילדים. היא כמובן הכירה לדרו את ג'יראצ'י וסיפרה לו איך היא וויולט הצליחו להעיר אותו בעזרת קולה הטהור של קאסי. אחרי כל זה הם החליטו לחזור, אחרי שמיוטו ניסה סופית לתקוף אותם חזיתית, והנה הם כאן, בעבר, מנסים להשתלב בו.

הכל התחיל לפני שש שנים. דרו, נער צעיר מהעיר העתיקה לארוס החל את מסע הפוקימונים שלו במחוז הוון האקזוטי. מחוז הוון הוא מחוז גדול, מוקף באוקיינוס, מלא בחופים ופוקימונים טרופיים. דרו היה אז בן שבע עשרה. באדוו, להיום רוזרייד, היה הפוקימון הראשון איתו יצא דרו למסע. סיפורו של דרו מתחיל מהיום בו לכד את הפוקימון השני שלו.
"חייבים להגדיל את המשפחה שלנו באדוו..." אמר דרו לפוקימון שלו. באדוו היה פוקימון מסוג דשא, פוקימון קטן וירוק דמוי ניצן. "בא-דוו" הסכים הפוקימון. השניים הקימו מחנה קטן ביער ליד העיירה לארוס, בקצה של אגם קטן. דרו הבחין במספר של פוקימוני מים שוחים באגם. הוא נדלק על פוקימון בצבע כחול, שעל ראשו צמח מים. "פוקימון שהוא גם צמח וגם מים, יכולה להיות תוספת אדירה למשפחה שלנו! באדוו צא במתקפת קליע זרעים!" פקד דרו. באדוו החל לירות מטח של זרעים צהובים מפיו. לוטד התנגד למתקפה וירה גם הוא קליע זרעים. המתקפות התנגשו ולא הזיקו לאף אחד מהצדדים. לוטד החל לירות אקדח מים והעיף את באדו על עץ. לוטד צלל אל תוך האגם. "אוי נו באמת! הוא ברח, ננסה פוקימון אחר!" אמר דרו. פוקימון כחלחל, דמוי עכביש דילג על המים בצורה מדהימה. "סרסקיט, עכביש המים! באדוו, קליע זרעים!" פקד דרו. באדוו החל לירות לעבר האגם מתקפת קליע זרעים. מים עפו לכל עבר, סרסקיט הסתחרר. הוא ירה קרן בועות לעבר באדו.
"פוצץ אותן!" באדו נתן בכל כוחו יריות של זרעים שפוצצו את הבועות.
"אבקת שיתוק!" באדוו שחרר עננה של אבקת צהובה וקטלנית. סרסקיט שתקף במתקפת מהירות והתקרב לבאדוו, שאף את האבקה והשתתק. באדו שאב את האנרגיה של סרסקיט במתקפת ספיגה. סרסקיט ספג נזק קריטי. "קדימה פוקדור!" הכריז דרו וזרק פוקדור חדש, היישר מהחנות. הוא דייק בזריקה. הפוקדור נפתח ושאב לתוכו את סרסקיט. הפוקדור התנדנד במשך כמה שניות ונדם.
"סרסקיט שלנו!!" שמח דרו. הוא הניף את באדוו הקטן באוויר ואת הפוקדור שהכיל את הפוקימון החדש שלו.
"זה היה מרשים דרו..." נשמע קול נשי. דרו נדהם, הוא הבחין בנערה בעלת שיער חום גולש וגלי. "היי, קאסי, נכון? אהבת?" דרו היה נבוך. קאסי, להיום אשתו, היתה ילידת העיר לארוס. הם לא ממש הכירו, רק היו מכרים מאותו בית ספר למאמנים מתחילים.
"כן, זה מאוד יפה, גם אני ומיים ג'וניור כאן, מנסים למצוא שותף חדש לצוות..." היא אמרה והציגה את השותף שלה, פוקימון על חושי קטן, דמוי ליצן. הוא היה חמוד בצורה מדהימה וחיקה כל תנועה של המאמנת שלו, קאסי. "כבר השגת את התג הראשון שלך?" היא שאלה. "שלילי, עוד לא, בדרך... מה איתך?"
"אני לא מאמנת, אני מתאמת, התמודדתי בתחרות הראשונה בעיר, אבל הפסדתי במקום רביעי... אני לא דואגת, יש לי מספיק זמן להתאמן!" היא אמרה וחייכה.

מספר חודשים לאחר מכן, דרו כבר זכה בתגים רבים, יותר ממה שהיה צריך, במהלך מסעו בהוון. הוא שהה יומיים בעיירה פסיפידלוג, עיר צפה באמצע הים, משם היה אמור לעלות על מעבורת שתיקח אותו אל העיר אוורגרנד, שם יתמודד בליגת הפוקימונים. נותר לו להמתין יום נוסף, לכן הוא החליט לטייל באיזור. על המפה שלו הוא הבחין באי לא רחוק משם, עליו שוהה מגדל ישן, עצום בגובהו, עליו נח פוקימון אגדי מסתורי. דרו החליט לחקור את המקום כי האמין שמסע הפוקימונים שלו לא יסתכם רק בקרבות, תגים ותפיסות, אלא גם בלהכיר את מחוזו לעומק ולהכיר סוגים וזנים של פוקימונים.
"סליחה אדוני, עד כמה רחוק מפה מגדל השמיים?" שאל דרו אדם מבוגר שעמד מחוץ לביתו והשקיף על נוף הים.
"לא רחוק, לא רחוק בכלל, אם תנוע צפונה מכאן, תוך חמש דקות תוכל כבר להבחין בו..." ענה לו הזקן.
"תודה!" חייך דרו. הוא רץ, הגיע לקצה המיים ושלף שני פוקדורים. "אני זקוק לעזרתכם מכיוון שאין לי פוקימון ששוחה ואין מעבורת שתיקח אותי לשם!" אמר דרו והטיל שני פוקדורים באוויר, מתוכם הגיחו שני פוקימונים מעופפים, האחד מאסקיוריין, פוקימון הפרפר, ההתפתחות של סרסקיט והשני, ויברווה, פוקימון דרקון המזכיר מעט חרק מעופף. שניהם לא היו גדולים מספיק כדי שדרו יעלה עליהם, אבל כל זרוע שלו אחזה ברגליו של ויברווה ומאסקיוריין. הם החלו לרחף באוויר, ואז עפו, מעל פני המים לעבר האי הקטן. דרו הרגיש כמו בסקי מים. הוא הרגיש את רסיסי המים המלוחים והבריזה של הים מתנפצת לו בפנים. אחרי חמש דקות של תעופה הוא ראה מולו את מגדל השמיים. מגדל עתיק עשוי אבנים זהובות. "שנתכונן לנחיתה?" שאל דרו. שני הפוקימונים המעופפים החלו להאט ולרדת בגובהם. תוך דקה מצא עצמו דרו על האי. הוא נחת על שתי רגליו והשיב את שני הפוקימונים לפוקדורים שלהם.
"וואו..." התלהב דרו. הוא החליט להכנס אל המבנה. שתי דמויות נעות על פני הים הסבו את תשומת ליבו. היו אלה שני פוקימוני דרקון, מזכירים נחשים במבנה גופם. הם היו תכולים, קרן לבנה הזדקרה ממצחיהם. "אלה דרגונייר!"

טרי כבר התלבש. חבריו קמו לאט. מייקל ולאנס כבר הסתובבו בבית, מוכנים גם הם. "נזכרתי!!!" צעק לפתע טרי, דבר שהעיר את השאר יותר מהר. "זוכרים? הסתובבנו ליד ורנרדוף, התאמנו ואז ג'ינה הכריחה אותי להלחם בה!" התלהב טרי.
"צודק, אני ודני ביצענו מהלכים לתחרויות, קאסי דרו ולאנס באו לאסוף אותנו..." אמרה ויולט.
"עשינו טעות חברים, שינינו את ההסטוריה..." מלמל מת', אך למרות זאת כולם הקשיבו לו.
"מה זאת אומרת מת'?" שאלה קריס בהתעניינות. קאסי ודרו הצטרפו אל הסלון.
"כל זה קרה, אבל שינינו את העבר, קאסי לאנס ודרו כבר לא יגיעו להציל אותנו, הם כבר לא קיימים, הפכנו אותם לקאסי דרו ולאנס מהווה והעתיד..." הוא השיב.
"אתה צודק, אבל כל זה לא משנה, כי אנחנו יודעים מה קרה ואיפה הייתם ואנחנו בכל זאת נבוא..." אמר לאנס, "או לפחות דרו וקאסי! לי ולמייקל יש דברים לעשות!" אמר לאנס.

ככל שהדרגוניירים התקדמו אל האי, דרו הצליח לזהות שתי דמויות רוכבות עליהן, נער ונערה. שיערו של הגבר אדום, שיערה האסוף של הנערה כחלחל. דרו החליט להתחבא. הוא טמן עצמו מאחורי שיח מספיק רחב.
"אני מתרגש!" אמר הנער.
"גם אני, דוד יתרגש גם מאוד לראות תמונה אמיתית של ראייקוזה..." אמרה הנערה. "חזרו..." אמרו השניים והשיבו את הדרקונים לכדורים שלהם.
"שומע את זה?" קפצה הנערה. היא הסתכלה ישירות אל השיחים, היו לה חושים חדים.
דרו הבין שמיקומו הוסגר וחשף את עצמו.
"אל תדאגו, התחבאתי רק כי חששתי מכם!" הוא אמר.
"הבהלת אותנו, מי אתה?" שאל הנער.
"אני דרו, מאמן פוקימונים מהעיר לארוס, מי אתם?" שאל דרו.
"לארוס זה פה בהוון נכון? אני לאנס, מאמן פוקימוני דרקון, זאת 'קלייר בת דודתי, גם היא מאמנת פוקימוני דרקון, שנינו באים מהעיירה בלאקת'ורן במחוז ג'וטו!"
"מה המצב?" חייכה קלייר.
"אז מה מעשייך פה, דרו?" שאל לאנס.
דרו שלף קופסת מתכת עגולה מכיסו, הוא פתח אותה לרווחה והציג שמונה תגי מכון צבעוניים ומבריקים. "אני בדרכי אל ליגת הוון, בינתיים החלטתי לטייל קצת באיזור, היום הגעתי לחפש את ראייקוזה" הסביר דרו.
"וואי יפה, אנחנו לא עורכים פה מסע איסוף תגים, אנחנו סתם מחפשים פוקימוני דרקון שונים ונדירים ומצלמים אותם לדוד הזקן שלנו!" הסבירה קלייר.
"אה מעניין, אמרתם שאתם מאמנים לא?" שאל דרו.
"נכון, אבל אפשר להגיד שכרגע סיימנו..." אמר לאנס, הוא שלף שתי קופסאות תגים וגם קלייר והציגו לדרו.
"אחד מהם ממחוז קנטו ואחד מג'וטו, לאנס ניצח במקום ראשון בליגת קנטו וג'וטו והוא בשלבי בחינות להיות חלק מארבעת האלופים, אותי מעוניינים להציב בתור מנהיגת מכון העיירה שלי ולהחליף את אבי המנוח..." הסבירה קלייר.
"וואוו, אז אתם בטח מאוד חזקים, שיהיה הרבה בהצלחה חברים!" חייך דרו.
"שיהיה בהצלחה בליגת הוון, אתה מוזמן לבוא לבקר!" אמר לאנס.
"עשיתם לי חשק, אני בטוח שאבוא!"
"מי יודע, אולי תילחם מולי בהמשך ותתמודד מולי על תואר האלוף!" צחק לאנס.
"אני אשתדל..." צחק דרו.
"תצטרף אלינו למצוא את ראייקוזה?" חייכה קלייר.
"בטח, בואו!" התלהב דרו מהמעמד. השלושה נכנסו אל המגדל. הוא הזכיר מבפנים מערה. הרצפה היתה מלאה בחול ומדרגות מאבן הובילו לקומות הבאות. לפתע נשמע רעש ורעידה קלה של המגדל. הם שמעו נהמה עצומה של דרקון.
"זה בטח הוא!" צעק לאנס. הם החליטו לא לטפס ויצאו חזרה החוצה. בפסגת המגדל הם ראו פוקימון דרקון עצום בגודלו, בצבע ירוק. הוא החל לרחף באוויר, גופו ארוך כמו של נחש.
"וואהוו, זה הוא!!!" צרחה קלייר. היא הוציאה מצלמה מתיקה והחלה לשחק עם הפוקוס. "צלמי!!" התלהב לאנס, "שיראו גם את המגדל!"
ראייקוזה ריחף מספר שניות באוויר, לבסוף הוא צבר תאוצה וטס היישר אל השמיים ונעלם באופק.

שנה לאחר מכן, דרו סיים בהצלחה במקום שני בליגת הוון. זה לא הספיק לו, הוא החליט לבקר במחוז קנטו לפי הצעתו של לאנס וקלייר שפגש לפני שנה במהלך מסעו. הוא זכה בתג מכון הרעל בעיר פיושה ותכנן משם לשוט לאי סיניבר כדי לנצח בקרב המכון האחרון שלו. בדרכו לשם עצר על אי. היה שם ג'ונגל טרופי עצום.
"הוא פה, מסתתר, אני מרגיש אותו!" לחש פוקימון. חמישה אנשים שלבשו מדים שחורים הקיפו את הפוקימון. היה זה מיוטו.
"איפה הוא?" שאל אחד מאנשי הרוקט.
"צא החוצה מיו, הלחם כמו פוקימון אמיתי!" זעם מיוטו.
"אני לפחות פוקימון אמיתי..." נשמע צחקוק מבין עצי הג'ונגל. מיו חשף עצמו. הוא השתעשע מהבדיחה האחרונה שלו.
"אני פוקימון אמיתי, שיפור של המקור העלוב שלי וחזק הרבה יותר ממנו!" זעם מיוטו, הוא טען מתקפת כדור צל.
"תקפו אותו!" צרח מיוטו. חמשת אנשי הרוקט זרקו חמישה פוקדורים באוויר, מתוכם נפלטו שלושה זובאטים ושני גולבאטים, פוקימוני העטלף. הם החלו לעוף אחריו. הוא נטרל אותם כששלח אליהם מתקפות תותח זרם. כדור צל הפתיע את מיו ופגע בו ישירות. הוא נפל על הרצפה, מלא עשן. "אני אביס אותך!" צחק מיוטו וציווה על פוקימוני העטלף לסייע לו. הם החלו להקיף את מיו ולנשוך אותו.
"עצרו ומיד!" צרח דרו. הוא הגיע בטיסה על פוקימון דרקון, הפלייגון שלו שהתפתח מויברווה. פוקימון דרקון ירקרק וגדול. הוא ירה מתקפת סופת חול מפיו והרחיק את העטלפים מגופו הקטן של מיו.
"אל תתערב, אידיוט!" צעק מיוטו. בכוח על חושי הוא הסיט את פלייגון ודרו מדרכם אל צמרת של עץ.
מיו ריחף חזרה באוויר. הוא ירה מתקפת קרן סולרית על ידי טעינת אנרגיה מהשמש ישירות לעבר מיוטו. מיוטו רק צחקק והסיט את הקרן אל פלייגון ששהה על העץ. פוקימון הדרקון התאושש וגם דרו. הם עפו חזרה אל הקרקע. מיוטו טען בפיו קרן על, ושחרר אותה, עוצמתית ובוהקת. מיו ירה קרן על ופלייגון סייע לו עם זעם דרקון. קרן העל גברה על שתי המתקפות והתפוצצה. מיו ופלייגון הובסו, דרו נפצע גם הוא מהפיצוץ. "חזור, פלייגון..." השתעל דרו. הוא השיב את פוקימון הדרקון לפוקדור ותפס את מיו כשהוא אוחז בו בזרועותיו ומצמיד אותו לגופו.
"מה אתה עושה?!" צרח מיוטו. הוא שלח את העטלפים. דרו החל לרוץ בשארית כוחותיו כשחמשת העטלפים רודפים אחריו ויורים לכיוונו מתקפות של עוקצי רעל.
דרו נפגע מהגולבאטים והזובאטים. מיו המעולף נפל מידיו. העטלפים עפו אל מיו וניסו לתקוף אותו. דרו צרח והגן עליו בגופו כשהעטלפים מסתערים עליו, נושכים אותו ומרעילים אותו.
"עזבו אותו!" צרח דרו. הוא ניסה לזרוק פוקדור. מיוטו הגיע לשם, צוחק. "בן אנוש טיפש..."
"אתה הטיפש!" צעק עליו דרו. הרעל זרם בעורקיו ועלה לו החום. הוא ניסה להאבק בעטלפים ונכשל. מיו התעורר לפתע. הוא עצם את עיניו ושיגר אותו ואת דרו משם. השניים נחתו על חוף ים. "תודה שהצלת אותי... אני חייב לך הרבה!" אמר מיו.
"על לא דבר..." מלמל דרו, הוא היה מטושטש.
"כמובן, שכחתי!" אמר מיו. הוא עצם את עיניו. גופו זהר במן הילה מסתורית שזהרה בכל צבעי הקשת. גופו של דרו זהר גם הוא בהילה בצבע טורקיז. הרעל שזרם בדמו נמוג ודרו התעורר לגמרי, מלא אנרגיה.
"תודה לך, זה המקסימום שיכולתי לעשות!" אמר מיו.
"זה בסדר, אני לא צריך יותר מזה..." אמר דרו.
"תוכל להסביר לי איך אתה מדבר אם אתה פוקימון, ומי היה הפוקימון הזה ולמה הוא תקף אותך?" הציף דרו בשאלות.
"אני מיו, אני לא באמת מדבר, אני מדבר בטלפתיה ולכן אתה מצליח להבין אותי! מיוטו הזה, הוא שיבוט שנוצר ממני על ידי צוות רוקט. הם מצאו שערה שלי ובעזרת הדיאנאיי שלה הם יצרו העתק שלי, יותר חזק..."
"למה הם עשו את זה? למה דווקא ממך?" התעניין דרו. מיו צחק.
"הם רוצים כוח הצוות הזה..."
"כן, שמעתי עליהם, אחד ניסה לשדוד אותי אבל קרעתי אותו והוא ברח לעזאזל..." הסביר דרו.
"כן, טוב, אז אם לא שמעת עליי, אני מיו, פוקימון אגדי ונדיר כמו שבני האדם אומרים, ואני לא כזה חלש ונפוץ יחסית לפוקימונים אחרים. הם רצו אותי אז לא שיתפתי פעולה, אבל מדענים שלהם יצרו העתק שלי, חזק יותר, והם הצליחו, כי הוא פועל למענם בצורה עיוורת, רק שהוא עוד טיפש והוא מתעסק בלמחוק אותי כי הוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שאני המקור שלו. הוא צמא לכוח כי ככה חינכו אותו..." הסביר מיו. דרו הקשיב בקפידה.
"אז זה אומר שאתה לא בטוח כל כך?" שאל דרו.
"נכון, הוא מחפש אותי ויש לו את הכוח כמו שראית..." חייך מיו. הוא הרים מספר חפצים מכיסו של דרו בכוח על חושי, "אבל מצאתי את מי שישמור עליי ומי שאני אשמור עליו לזמן הקרוב!" פוקדור בודד התנגש בגופו של מיו. מיו נכנס לתוכו ונלכד.

דרו עמד בקצה זירת הקרב באצטדיון ליגת אינדיגו של מחוז קנטו. הוא הגיע לגמר, ויתחרה על המקום הראשון. היה זה הסיבוב האחרון בקרב, דרו נלחם עם הרוזליה שלו שהתפתח מבאדו. הוא לא היה גדול, נראה כמו זר פרחים כששתי ידיו נגמרות בורדים, אחד אדום ואחד כחול. רוזליה דילג והתחמק מסלע גדול שנזרק לעברו. באורך פלא הסלע דילג עליו ועף חזרה אל יריבו, פוקימון חייתי וגדול בעל שתי קרניים שעומד על שתיים, גופו מצופה במתכת קשיחה, אגרון.
"מיו אני יודע שזה אתה... תן לי לעשות את זה בעצמי..." לחש דרו כשגילה שהוא הסיט את מתקפתו של אגרון. הוא חש במיו מרחף לידו, בלתי נראה. מיו רק צחקק.
"סיים את זה רוזליה, קרן סולרית!" צעק דרו. רוזליה הצמיד את שתי ורדיו, הוא טען אנרגיה מהשמש וירה קרן עוצמתית ומסנוורת, עוביה היה רחב יותר מהרגיל, ודרו הבין שמיו ירה קרן סולרית גם הוא ביחד עם רוזליה. אגרון שהיה איטי מאוד לא הצליח להתחמק. הוא נפל מעולף לגמרי על הרצפה, אחרי הקרב הקשה הזה.
"המנצח בליגת אינדיגו, דרו מהעיר לארוס!" הכריז השופט. זיקוקים נורו לשמיים. דרו היה נרגש, הוא עשה זאת בכוחות עצמו, כמעט.

שבוע לאחר מכן, מצא עצמו דרו מאותגר לקרב על ידי רביעיית האליט. הוא הצליח להביס אותם בקרבות נועזים, הפעם הסכים שמיו יעזור לו, כי שאיפתו היתה להלחם מול אלוף קנטו שגם היה אלוף ג'וטו, לאנס מאמן הדרקונים אותו פגש שנה לפני. הוא נכנס אל האולם, האולם היה רחב, מצופה כולו בזהב טהור. שטיח כחול כהה הוביל מטה במדרגות אל זירת הקרב. מסביב לזירה, כמו ביציע, היו כני זהב מיוחדים, כשמתחתם רצפת זכוכית המכסה בריכת מים תכלכלה. את הזירה האירו לפידים בוערים, היוצאים מפיהם של פסלי ראשי דרקונים. "דרו, חיכיתי לך, אני גאה בך על שהגעת להתמודד מולי! באמת שידעתי שאתה תגיע, אבל אני לא מתכוון לעשות לך הנחות!" חייך לאנס. מיו נגלה בחדר, הוא שמע על לאנס ובטח בו.
"וואו אני לא מאמין, זה מיו!!" נדלק לאנס.
"כן, אני שומר עליו מפני מיוטו, בטח שמעת עליו ועל צוות רוקט..." הסביר דרו.
לאנס החל לצחוק, צחוק מתגלגל. "אתה לא מעודכן הא? צוות רוקט נפלו. כמה ילדים הצליחו ללמד את מיוטו מהי אהבה אמיתית בין פוקימונים לבני אדם. הוא הבין את טעותו ועזב את צוות רוקט. למזלינו הרב, הצלחנו לעצור אותם, הם נותרו ללא מנהיג... אסרנו אותו, ג'ובאני!"
"איזה ג'ובאני?" שאל דרו. מיו חש הקלה, דרו הבין שזמנו של מיו לעזוב.
"כן, מנהיג מכון ורידיאן!" הדגיש לאנס.
"ראיתי שמשהו בו מסריח, רציתי להלחם מולו אבל הוא לא הסכים כי לא היו לי תגים בכלל..." הסביר דרו.
"דרו, יש לי משהו לספר לך, נשב על איזה משקה בסוף הקרב!" הדגיש לאנס, הוא שלף פוקדור וזרק אותו באוויר. הגייראדוס האדום שלו יצא לחופשי בזירה. "קדימה מאסקיוריין!"


טרי יצא לעבוד על מתקפת פעימת האופל של גלייגר בסיועה של סנוראנט, וקריס ומת' ערכו ביניהם קרב בין גלום לפוליווירל.
טרי השיב את שני הפוקימונים שלו אל הפוקדורים שלהם ברגע שסיים. הוא שב אל העיירה כדי לפגוש במת' וקריס. משום מקום קפצה אליו דמות.
"ג'ינה!" נבהל טרי, "מה את רוצה ממני?!"
"אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת שאתה לבד ולהביס אותך!" היא אמרה בנחישות.
"על מה את מדברת? אין לי זמן לזה!" התחמק טרי וניסה ללכת. ג'ינה לא פחדה ורצה אחריו, חוסמת את דרכו.
"יש בך הרבה פוטנציאל, הלחם בי טרי!" היא חזרה על דבריה. טרי לא אמר מילה, נראה כי הוא התייאש. הוא שלף פוקדור.
"קרב כפול!" היא אמרה ושחררה את שני הפרפרים האהובים שלה, ביוטיפלאיי ובאטרפרי.
"טאורוס, סנוראנט!" פקד טרי וזרק לאוויר שני פוקדורים, מתוכם יצא פוקימון השור ופוקימונית כובע השלג.
"באטרפרי, קרן איתות! ביוטיפלאיי, רוח כסופה!" ציוותה ג'ינה.
"סנוראנט, ניב קרח! טאורוס, מתקפת משיכה!" פקד טרי.
סנוראנט יצרה לעצמה ניבים תכולים העשויים קרח ותכננה לנשוך איתם את באטרפרי. טאורוס לפני כן הספיק לשלוח לבבות מיוחדים שפגעו בשני הפרפרים, אך במקום להכאיב להם, הם גרמו לביוטיפלאיי להתאהב בטאורוס כי היתה נקבה, ולבאטרפרי לא קרה כלום כי הוא היה זכר. ביוטיפלאיי שלחה את הרוח הכסופה לעבר סנוראנט והספיקה לפגוע בה לפני שהיא הספיקה לפגוע בבאטרפרי. באטרפרי שלח קרן איתות אך טאורוס דהר משם במהירות והתחמק.
"להביור!" ציווה טרי. להבות של אש פרצו מתוך לועו של פוקימון השור לעבר הביוטיפלאיי של ג'ינה. הפרפרית ריחפה באוויר ולא התנגדה כתוצאה ממתקפת המשיכה.
ג'ינה ניסתה להגיד משהו, אך באטרפרי טס להגנתה ללא פקודה נוספת. הוא ריחף מלפניה ויצר בועת מגן ירוקה שהגנה על השניים מהלהביור ופיזרה אותו לצדדים.
"אאוץ'!" צרחה ג'ינה בהפתעה ונפלה על הרצפה.
"קרן קרח סנוראנט!"
"עצרי את הקרב ביוטיפלאיי!" נאנקה ג'ינה ולחצה על זרועה בכאב. ביוטיפלאיי השתמשה במתקפת בלבול והסיטה את קרן הקרח לעבר עץ. הקרן התנגשה בו והוא קפא.
"לפני שתגידי שאת חייבת ללכת, אנחנו נעצור אותך!" הופיע טרי משום מקום, אלקיד עימו. פוקימון החשמל ירה מתח דק של חשמל שפוצץ את רימון העשן שהיא שלפה מכיסה לחתיכות.
"הפעם זה לא יעזור לך ג'ינה" צחק מת'. הוא היה גאה בעצמו, מגבי צעד לצידו.
"טרי, אם אתה כאן, אז מה אתה עושה גם כאן?!" נבהלה ג'ינה. טרי של העבר לא עיכל שום דבר הוא הביט בהלם טוטאלי מההעתק שלו.
"אז ככה ג'ינה, הגענו לכאן מהעתיד הלא רחוק על מנת לשנות את ההסטוריה, אז הפעם את לא תברחי אחרי שהתחלת ככה את הקרב הזה, גם אם מיוטו מצא את האבן של הוון" צחק טרי.
"איך אתם יודעים? מי אתם?!" היא הופתעה.
"טרי, תשאיר את זה לנו..." קרץ טרי לעצמו. "אלקיד, מתקפת ברק!"
"מגבי, להביור!" פקד מת'. גל חשמלי ואש צורמת נורו לעבר שני הפרפרים המרחפים. באטרפרי יצר בועת מגן ירוקה והגן על עצמו ועל ביוטיפלאיי כמו מקודם.
"איזה לא גבר, ממש פחדן!" צחק טרי על באטרפרי, "טוב נו מה ציפיתי מפרפר..."
"שלא תעז לדבר ככה על באטרפרי שלי! תקוף אותו בקרן איתות!" באטרפרי ירה מפיו קרן ירוקה. "תתחמק, מתקפת בזק!" פקד טרי.
"ביוטיפלאיי, רוח כסופה!" פקדה שוב ג'ינה. אלקיד ירה כוכבים צהובים וחדים מתוך כף ידו. הן פגעו בפוקימון הפרפר והסיטו אותו הצידה. אלקיד ניתר באוויר והתחמק מקרן האיתות. מגבי לא הצליח להתחמק, כשרוח כסופה נשבה עליו וכלאה אותו בה. "שלח להביור!" פקד מת'.
"בלבול!" פקדה ג'ינה. מגבי ירה להביור מפיו, אך ביוטיפלאיי שלטה בו והסיטה אותו אל אלקיד שלא הצליח לברוח. הוא נפל על הקרקע, מעט מותש. "תקפו!"
ביוטיפלאיי תקף את מגבי ברוח כסופה. באטרפרי שהיה מהיר, התנגש במגבי עם מתקפת אס אווירי. הוא נפל גם הוא מעולף.
"שאתערב?" זרם טרי של העבר.
"זה בסדר..." חייך מת'. הוא לא ציפה ששני הפוקימונים יתחילו לזרוח באור לבן ובוהק. מגבי ואלקיד קמו על רגליהם, גופם החל לשנות צורה ולגבוה.
"הם מתפתחים!" צרח טרי. כשהזוהר נעלם מהם, שוהיי המקום גילו בפניהם גרסאות בוגרות וגדולות יותר, מגמר ואלקטבאז.
"וואוו!!!" צרח טרי מאושר.
"מכת ברק אלקטבאז!" ; "מתקפת להביור מגמר!"
שני הפרפרים נפלו מעולפים על האדמה. ג'ינה השיבה אותם במהירות לפוקדור. "תנו לי ללכת!" היא צווחה. טאורוס, סנוראנט, אלקטבאז ומגמר הקיפו אותה. היא זרקה רימון עשן נוסף ונעלמה.
"אין עליך אלקיד, זאת אומרת אלקטבאז!" חיבק טרי את הפוקימון החזק שלו בחוזקה. אלקטבאז חשמל אותו מכיוון שטרי חנק אותו, כפי שהיה עושה לגלייגר. מת' לחץ את ידו עם של מגמר.
"מי אתם?!" שאל טרי של העבר.
"אממ..." גמגם טרי. בטיסה מהשמיים הגיעו שני דרקונים, פלייגון ודרגונייט, עליהם רכובים לאנס ודרו כמו בימים הטובים. בהבזק מהיר וקול נפץ הופיעו גם קאסי, מייקל, שלושת הפוקימונים האגדיים, ויולט, דני וקריס.
"היי, תתחדשו!" חייך מייקל כשהבחין במגמר ואלקטבאז.
"סלבי!" הכריזה קאסי. סלבי הצדיעה לקאסי. הוא העלים מאותה ההסטוריה את טרי של העבר ואת טאורוס וסנוראנט.
"זהו, אספנו את כולם! אני גאה בכם על ההתפתחות של אלקיד ומגבי, זה יועיל לנו בקרב!" בירכה אותם קאסי.

לאנס הביס בקרב מוחץ את דרו. השניים נהנו מאוד מהקרב והתחברו. היה ביניהם הרבה במשותף והם יצאו לבלות אותו ערב ברמת אינדיגו, איזור התיירות של הליגה. הם ישבו בבר קטן ואינטימי כדי שלא יטרידו אותם, מכיוון שהיו מוכרים לכולם.
"אז רגע, שאני אבין, התקבלת לאחרונה לסוכנות סודית שנלחמת ברוע או משהו כזה?" לגם דרו מהמשקה שלו.
"מתעסקת בפשיעה כנגד פוקימונים, מונעת אסונות ואחראית למפלתה האחרונה של צוות רוקט..." הסביר לאנס.
"ואתה מעוניין שאני גם אצטרף כי אתה רואה בי פוטנציאל?" תהה דרו.
"בהחלט! קלטתי אותך, אפשר לסמוך עליך! בהזדמנות הראשונה שלחתי הודעה לבוס שלי והוא בדק פרטים אודותיך. יש להם גישה להכל, כל מקור מידע אפשרי עם טכנולוגיה סופר מתקדמת!" התלהב לאנס.
"אני, אני לא בטוח אם אני מתאים. השאיפות שלי שונות..."
"עזוב אותך, זה לא סותר. אני אמנם בסוכנות אבל אתה רואה שאני עדיין מכהן כאלוף של שתי מחוזות. זה תפור עליך! חוץ מזה, אתה מחזיק סודות גדולים עם מיו, ששמרת עליו, מיוטו סימן אותך אחרי שברחת לו עם מיו"
"יש בזה משהו..." התלבט דרו.
"איפה הוא אגב?" שאל לאנס.
"שחררתי אותו אחרי הקרב שלנו, הוא ואני הסכמנו שמקומו לא בפוקדור..." הסביר דרו בעצב, הוא נקשר למיו מאוד.
"הבנתי, אל תדאג. מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?"
"טוב, אני מאוד רוצה לטייל במחוז ג'וטו ולמרות שהוא קרוב מאוד לקנטו, אני מעדיף לחזור הביתה להוון לבקר את ההורים שלי שלא ראיתי המון זמן. המסע שלי בקנטו היה ארוך ואני מתגעגע... אני אקח חודש של מנוחה ואחזור לפה."
"מעולה! אני בדיוק נוסע להוון בעוד שלושה ימים, יש לי משימה סודית לחקור. יש צוותים מרושעים בשם אקווה ומגמה שמנסים להעיר את הפוקימונים האגדיים גראודון וקיוגר... תצטרף אליי, אני אעקוב אחריהם בשלב הראשון של התוכנית. הבוס שלי סומך עליי... אם תאהב, תצטרף! כדאי לך, יש גם אחלה משכורת, זה יעזור לך לחיים ואפילו תוכל לפרוש בגיל מוקדם ותהיה מפוצץ בכסף!" התלהב לאנס.
"יודע מה, בסדר! מי זה הבוס שלך, או הבעלים, למה אתה מחסיר פרטים?"
"אז זהו שאני לא ממש יודע, זה כל כך סודי שאתה לא מתאר לעצמך!"

כעבור יומיים יצאו השניים, דרו ולאנס אל נמל התעופה של מחוז קנטו. הם טסו אל מחוז הוון ועקבו אחר שני צוותים מרושעים, מגמה ואקווה. הם גילו שהם מנסים להשיג שני חפצים מסתוריים שיעוררו את גראודון וקיוגר, הפוקימונים האגדיים של מחוז הוון שיצרו בבריאה את הים והיבשה והיו יריבים. שני החפצים היו הכדור האדום והכדור הכחול, אותם הצליחו לגנוב הצוותים. דרו התרגש מאוד מהמעמד ונהנה מעסקי הבילוש עם לאנס. הוא התקבל בהצלחה לסוכנות לאחר שזומן למבחנים והוטל עליו ועל לאנס לצאת למשימה הגדולה ולעצור את הקרב הגדול בין השניים. הוא ולאנס זכרו היכן עליהם למצוא את ראייקוזה ששולט באוויר, אשר רק הוא יוכל לעצור את הקרב.
כעבור שבועיים והצלחה במשימה, חזרו השניים לביתו של דרו והתארחו שם, על מנת לנפוש מעט, לפני שדרו יעזוב את האיזור שוב ויצטרף לקורס שיקבל אותו רשמית לסוכנות המסתורית של לאנס. השניים נכנסו למרכז הפוקימונים העירוני והמתינו לקבלת הפוקימונים שלהם מריפוי.
"אני ממש אוהבת את הפוקימונים שהבאתם לנו, נראה כי הם התאמצו מאוד לאחרונה!" הסבירה האחות המקומית שטיפלה בהם.
"בהחלט, הם עברו מאמצים לא קלים, אבל זה שווה את זה..." חייך לאנס. דרו ולאנס המתינו על הכורסא הרחבה בחדר ההמתנה המפואר של המרכז. כעבור רבע שעה של המתנה, הגיחה האחות עם עגלה, עליה נחו שניים עשר פוקדורים.
"לאנס, דרו, הם בריאים ושלמים!" היא חייכה.
"תודה לך אחות" חייך דרו בחזרה. הוא הרים פוקדור בידו וגם לאנס ושחררו את השניים לחופשי. דרגונייט פוקימון הדרקון הגיח החוצה ושאג. הוא ליטף את בטנו. רוזרייד הגיח גם הוא, אחרי שהתפתח בעזרת אבן זוהר.
"זה באמת הוא!" התלהבה אישה. קולה נשמע מאחורי דלפק הקבלה של האחות ג'וי. דרו זיהה את קאסי, ידידה מוכרת שלו מילדותם. לצידה של קאסי עמד המיסטר מיים שלה שהתפתח ממיים ג'וניור. "חיכיתי ליום בו אפגוש אותך שוב דרו, שמעתי לאיזה מעמד הגעת" אמרה קאסי וחיבקה את דרו בברכת שלום.
"קאסי, איזה כבוד, מה שלומך? מה את עושה כאן?"
"אני סתם, עוזרת קצת לחברתי הטובה ג'וי..."
"נחמד, למה לא? תכירי את לאנס, חבר טוב. לאנס זו קאסי, חברת ילדות ומתאמת פוקימונים..."
"נעים מאוד קאסי" חייך לאנס.
"נעים מאוד לאנס, כמובן ששמעתי עליך הרבה!" היא חייכה, "אתה טועה דרו, אני כבר מזמן לא מתאמת, פרשתי אחרי הפסטיבל הגדול של הוון, אני עכשיו עומדת לסיים לימודים"
דרו היה נבוך, הוא נדלק על קאסי שנראתה הרבה יותר טוב מבעבר.
לאנס חייך בנבזות, הוא ראה את הקליק בין דרו לקאסי ועצם המחשבה על כך שקאסי מלומדת נתנה לו רעיון, רעיון שקשור לסוכנות בו עבד.

חצי שנה עברה, דרו וקאסי התאהבו והתארסו. קאסי סיימה את לימודיה והצטרפה לסוכנות. יחדיו פעלו השלושה וסיכלו מזימות רבות ופשעים כנגד פוקימונים. בוקר אחד, דרו ישן במיטתו לצידה של קאסי בדירתם. רעש של הצלפה הקפיץ את דרו מתוך שינה. הוא פקח את עיניו בבהלה והבחין בזוג עיניים כחולות, ילדותיות ועמוקות מביטות בו.
"מיו!" לחש דרו, מה מעשייך כאן?" שאל דרו בהפתעה. מיו נראה מרופט ומלוכלך.
"אתה חייב לעזור לי דרו, מיוטו חזר, הוא הרבה יותר חזק ומאיים והוא שב לרדוף אחריי. משהו קרה לו, הוא מחפש אחרי אבני המחוזות..."

החבורה עמדה מול מערה גדולה מערבה לעיירה פולארבור. בעבר הם כבר היו שם וזכרו את מה שקרה, אבל הפעם היתה להם תחושה שדברים ישתנו. אנשי רוקט הקיפו את הכניסה למערה.
"אין לנו ברירה אלא לפרוץ בכוח לשם..." אמר דרו.
"אין לנו מה לפחד, כי כרגע הקרב הזה צריך להתחיל לפי אירועי ההסטוריה..." אמרה קאסי.
פלייגון ודרגונייט ריחפו באוויר מסביב לחבורה.
"אני רוצה גם לעזור..." אמר טרי, הוא שחרר לחופשי את סנוראנט.
"גם אנחנו נשמח..." אמרה כריס, היא שחררה את פוליווירל. פוקימון הקרפד קמץ את אגרופיו. מת' שחרר את מגמר, ויולט את אייפום ודני את קירליה. "קדימה..." התלהבה ויולט והתענגה על לחיצה בכפתור על השלט. קירליה, סנוראנט ופוליווירל החלו לזהור באור ירוק. צורתם השתנתה והם התפתחו לגארדיובר, גלאליי ופוליראת'.
החבורה התקדמה אל הכניסה מבלי לשמור על שקט, הם לא רצו להסתתר.
"גארדיובר, עלים קסומים!" פקד דני. גארדיובר החל לירות עלי תער חדים, מוקפים בהילה צבעונית כמו קשת. אנשי הרוקט הופתעו מהתוקפים וניסו להתחמק מהעלים. הם שלפו פוקדורים. "אייפום, פעימת מים!" ; "פוליווירל, קרן בועות!"
אייפום יצרה כדור מים מתוך זנבה וחבטה בו לכיוון אנשי הרוקט. מטח של בועות נורה לעבר אנשי הרוקט. הכדור התפוצץ והפך לגל מים שוצף ששטף את הרוקטים, הפיל אותם מרגליהם ומנע מהם לקרוא לפוקימונים שלהם מתוך הפוקדורים.
"קרני על!" פקדו דרו ולאנס. פלייגון ודרגונייט החלו לירות קרניים עוצמתיות שיצרו פיצוצים ועשן והסחו את תשומת ליבם של הרוקטים הרטובים עד לשד עצמותיהם.
"רוצו!" קראה קאסי. החבורה החלה לרוץ בין אנשי הרוקט לעבר הכניסה.
"אתם לא נכנסים לשום מקום!" צעקו שני אנשי רוקט. מגמר וגלאלי החלו לירות קרני קרח ולהביור לכל עבר בזמן שהחבורה נכנסת אל המערה.
"עשינו את זה!" צרחה קאסי בשמחה.
"כמו בימים הטובים, אבל זה לא מספיק..." אמר טרי. הם הביטו מסביבם. המערה היתה עצומה.
היתה זו שעת אחר הצהריים. מערת מפלי המטאור היתה יצירת טבע מדהימה. המקום היה מערה מסתורית ובתוכה מפלי מים מרהיבים, חולות זהובים ורכים, מכתשים שנוצרו ממטאורים שנפלו שם בעבר והמוני פוקימוני בר מיוחדים ומסתוריים, שמפלי המטאור שימשו להם כבית. פנסים דמויי עששיות ניתלו בכל מקום ונראה כי אנשי רוקט הציפו את המקום בחפירות וחיפושים אחרי האבן. לא נראה כי הם משכו תשומת לב יותר מדי.
"שאף אחד לא יזוז!" צרח לאנס. קולו הדהד בין קירות המערה. "אתם עצורים על ידי החוק, הקנוניה שלכם לא תעזור הפעם!" הוא הוסיף. כל המבטים הופנו אליהם. נשמעו מספר צחקוקים בחדר המערה.
מי אמר את זה?" נשמע קול נשי. ג'ינה הגיעה למרכז החדר, לצידה בריאן הזקן ואדם נוסף שזוהה על ידי ויולט, טרי, מת' ומייקל.
"דרייק, אז אתה לא סתם צייד!!!" צעק טרי.
"נכון, אני צייד פוקימונים שעובד אצל מיוטו, אמנם כשהגעתם לסרוליין למצוא את אלקיד והכרתם אותי כשניסיתי ללכוד את זאפדוס לא ידעתם שאני עובד תחתיו" צחק דרייק.
"איך הוא יודע עלינו?!" שאלה קריס.
"הוא לא יודע יותר מדי, הוא לא חושב שהגענו מהעתיד. זה מה שקרה שחזרנו לשם ושינינו את ההסטוריה..." הסביר מת'.
"אני שמחה שאתם שמחים לפגוש את דרייק, אבל מקומכם לא פה, גברתם עליי קודם, אבל אני מציעה שתלכו, מיוטו עומד להגיע. אנחנו המון ואנחנו נצליח לשלוט במחוז הוון!" היא אמרה ברוע, למרות שנשמעה בקולה חנינה קלה"
"מה פתאום את מציעה להם שיברחו? טיפשה!" צעק בריאן ושלף שלושה פוקדורים.
"תירגעו, אתם לא מפחידים אותנו סבאל'ה" ענה לאנס וקריס צחקקה. פוליראת' נעמד מלפניה וגונן עליה הוא ירה קרן בועות באוויר כאות אזהרה.
"איזה שומר ראש..." ג'ינה נחרה בבוז.
"שופי זאתי, למה הפרפרים שלך יותר טובים מכשפה?" התעצבנה קריס.
"תירגעי ילדה, היא לא שווה את זה..." הרגיעה אותה מייקל.
בריאן חשף את זרועו. היה עליה קעקוע שחור ולא ברור. הוא לחץ בשתי אצבעותיו.
"לא, חכה!!" צעק דרייק.
"מאוחר מדי!" חייך בריאן בנבזות. הילה שחורה שררה בחדר. אש הלפידים דעכה. רוח קרירה נשבה, ובקול הצלפה הופיעה דמות במרכז החדר. היה זה מיוטו, מאיים מתמיד, רותח מזעם. עיניו בהקו באור אדום. הוא מתח את גופו הגדול הסגול.
"מצאתם את האבן?" הוא שאל בקול קר.
"שלילי אדוני, אבל תראה מה יש לנו כאן..." לקח פיקוד בריאן והצביע על לאנס, קאסי, דרו, סלבי, מיו, ג'יראצ'י, חמשת הילדים, מייקל, דרגונייט, פלייגון, פוליראת', גארדיובר, גלאליי, מגמר ואייפום.
"אה, אלה אתם, כרגיל מגיעים כדי לסכל לי את התוכניות, רק שהפעם זה לא יקרה, גם אם אתם מאוחדים מתמיד וגם אם יש עמכם שלושה פוקימוני פיות קטנים וחמודים שכוחי מתעלה על שלהם בהרבה, נכון מיו? אתה חווית על בשרך מספר תבוסות מולי..." צחק מיוטו.
"אף פעם לא הפסדתי לך, תמיד היה שם מי שיושיט לי יד. היום, סוף סוף, אני ניצב מולך פנים אל פנים, הגיע הזמן שניישב את היריבות בינינו לעד..." הכריז מיו.
"חמוד, חושב שיש לך איזה שהוא סיכוי נכון?" צחק מיוטו.
"ועוד איך יש לנו סיכוי אדון נכבד, פוקימון!" צעקה קאסי בגבורה.
"שלום לך..." חייך מיוטו. הוא הרים את קאסי בעזרת אנרגיה על חושית באוויר, "כמה אומץ בבחורה אחת..."
"עזוב אותה!" צרח דרו. הוא רץ לעבר מיוטו וחבט בו. מיוטו נרתע מעט אחורנית ושחרר את אחיזתו מקאסי. היא נפלה על דרו ששכב על הרצפה.
"אני בסדר, יכלת להיהרג וכל מה שבנינו בכל הזמן הזה היה נהרס אם הוא היה רוצח אותך שוב כמו בפעם הקודמת..." לחשה לו קאסי.
"ובכן חברים יקרים, אתם מבזבזים לי זמן יקר ערך, אנחנו פה לא סתם ואני לא מתכוון לבזבז את זה עליכם, היו שלום!" הוא אמר. ג'ינה, דרייק ובריאן התקדמו מלפניו. עשרות אנשי רוקט החלו להתקדם בצעדים דרוכים ולהקיף את החבורה.
"שלפו פוקדורים!" אמר טרי.
"מה זה יעזור בדיוק?" צרח דני, כשכל איש רוקט שלף שני פוקדורים בעצמו והיו שם מינימום חמישים כאלה, לא כולל דרייק, ג'ינה ובריאן שהחזיקו שלושה כל אחד בידיו. מיוטו צחק צחוק מרושע וריחף אל תוך מפל גדול בצד החדר. הוא חדר את המים ובעבר בתוכם, ככל הנראה מאחוריו היה חדר נוסף במערה.
מתקרת המערה קפצו גבר ואישה, האחת כהה בעלת שיער אדום, מריהאנה, השני, נער צעיר, כהה עור גם הוא בעל שיער קצוץ שחור. הם הצטרפו לג'ינה, בריאן ודרייק ושלפו שלושה פוקדורים כל אחד מהם גם.
"מה הלאה?!" חששה ויולט ושלפה את הפוקדורים של טדיאורסה וסלוופוק.
"מה חשבתם שהפעם ניגש לא מוכנים? מה עשינו בזה אם כך?" צחקה קאסי. פיצוץ נשמע מכיוון הכניסה למערה. כעשרים גברים ונשים לבושי מדים שחורים ומסיכות שחורות שמסתירות חצי פנים הגיעו לחדר בצעדים דרוכים עם חיוכים על פניהם. הילדים חשבו שאלה צוות רוקט, אבל נדהמו לגלות שקאסי, דרו ולאנס מאושרים לראותם, את הסוכנים איתם הם עובדים.
אחד מהם, בעל שיער תכול מתנפנף והשני בעל שיער אפור קוצני נופפו לשלום לחבורה. הם הפשיטו את מדיהם והתגלו כסטיבן, אלוף מחוז הוון לשעבר והשני, וואלאס, האלוף הנוכחי. "מה קורה ילדים?" קרץ סטיבן לחבורה.
"היי זה סטיבן!" התרגשה ויולט.
אישה נוספת נכנסה אל החדר, שיערה בלונדיני ארוך, חלק וגולש. היא היתה אישה גבוהה, מרשימה ומדהימה ביופייה, עורה צחור ושמלתה שחורה.
"מי זו?" התלהב טרי.
"סינת'יה, אלופת מחוז סינו, גם היא סוכנת בכירה אצלנו, מאמנת מאוד חזקה..." הסביר דרו.
פוקדורים רבים נשלפו מידיהם של הסוכנים, נראה כי הפעם עתיד הקרב ישתנה. קאסי עדיין היתה מוטרדת, היא קיוותה בליבה שתוכניתה תעבוד עם ג'יראצ'י ושלאנס לא יחטף, הילדים לא יאבדו את זכרונם, מייקל לא התעלף, מיוטו יאבד את כוחו והכי חשוב, שדרו לא ימות בקרב.

פוקימונים שהופיעו:


אירועים מיוחדים:
*האלקיד של טרי מתפתח לאלקטבאז
*המגבי של מת' מתפתח למגמר
*רצף הזמן מסתדר והילדים ניצבים מול מיוטו ועוזריו בקרב המכריע שישנה את ההסטוריה