נושא: Pokemon - The Stream of Time

כבר אמרתי יותר מפעם אחת, פרק ביום שבת...

חחח יצא לך חרוז. :-)
טוב, לאחרים להיות תקיף הוא מת על הסיפור שלך! וגם אני!יאללה פרק!!

תודה רבה, אין לי מילים כמה אני מעריך את התגובות החמות! :]
מחר סוף סוף יפורסם פרק 16!!

v v

הרגע לו חיכינו, פרק 16!!!!



הדלת האדומה בסלון נפתחה לרווחה. קאסי יצאה מתוכה, כשסלבי ומיו מרחפים בסמוך אליה. ויולט, דני, קריס וטרי היו בשוק. היא חייכה אל מייקל, ואחר כך היא קרצה למת'.
מת' חייך אליה חזרה.
"קאסי!!" השתנק טרי. קריס, דני וויולט היו מעט מבולבלים.
קריס החלה לצחוק. היא הרגישה כאילו עשן שחור וסמיך יוצא מתוך מוחה ומפנה מקום לכל זיכרון שהיה לה, אותו היא לא זכרה.
"אז זו היית את כל הזמן הזה, מה?"
"מה חשבתם? שאחרי הכישלון בקרב שבמפלי המטאור אני אעזוב אתכם...?" שאלה קאסי.
"לא, לא, ברור שלא... כואב לי הראש בטירוף, אני לא מבינה מה הולך פה...." ענתה לה ויולט ואחזה במצחה.
"אני חושבת שאנחנו חייבים לכם הסברים, הרבה, כדאי שתשבו!" היא אמרה, מתיישבת על הכורסא. הילדים התיישבו מולה, מול מייקל ומול מיו וסלבי, נרגשים, מבולבלים. פוקימוניהם הוחזרו לפוקדור.
"אתה, אתה ידעת על זה כל הזמן! שיקרת לי!!" התעצבנה קריס והצביעה באשמה על אחיה הגדול.
"הירגעי קריס, מייקל לא אשם בכלום, אני הכרחתי אותו לשקר לכם..." גוננה עליו קאסי. היא לקחה נשימה עמוקה והחלה לספר את הסיפור.
"אחרי אותו קרב במפלי המטאור, בו הפסדנו, חברים רבים שלנו לא הגיעו לעזור לנו. היינו בעיקר לאנס, דרו, אני, מייקל וחמשתיכם, עם עזרה ממש קטנה. לא ציפינו שהוא יגיע לשם בכבודו ובעצמו, לא ציפינו שנצטרך להגיע יותר מהכמות שהיינו. לא הצלחנו לעמוד בכוחו של מיוטו! ואז קרה דבר שלא ציפינו לו. מייקל נפגע מכדור צל, התעלף. דרו נרצח, לאנס נלקח בשבי. ואתם! אתם נפגעתם מוחית ע''י מיוטו והוא גרם לזיכרון שלכם להישכח מנקודה מסוימת ומשותפת לחמשתכם ובעזרת כוח לא ידוע, שאני חושדת שהוא קשור לשליטה שלו בפוקימון השולט בזמן, הוא שלח את הפוקימונים שלכם ברחבי הזמן, ופיזר אותם. הדבר הראשון שמיו עשה זה להגן עליכם, והוא לקח אתכם לכאן, לבית המבטחים של דרו"
הילדים הקשיבו בדריכות לסיפורה של קאסי.
"הייתם שקועים בתרדמת, ידענו שמוחכם נפגע והעדפנו להשאיר אתכם בחדר האפור ההוא עד שתתעוררו לבדכם. לא רצינו להתערב. מייקל היה גם הוא בתרדמת, אך העדפנו להשאיר אותו בנפרד מכם, בכדי שלא להעמיס עליכם. העדפנו שתזכרו רק את כל אחד מחמשת החברים שלכם איתם יצאתם למסע ברחבי הוון.
"איך זה יתכן שכל אחד מהפוקימונים ההתחלתיים שלנו לא נעלם גם הוא בזמן?" שאל דני ואחז חזק בפוקדור של וולפיקס.
"אף אחד לא אמר שהם לא אבדו בזמן..." התערב סלבי.
"תראו. המטרה היתה לגרום לכם להחזיר את הזיכרון שלכם כמה שיותר מהר, אבל כמה שיותר בטוח. היינו חייבים שיהיה לכם זיכרון אחד כשתחזרו, וזה את הפוקימונים ההתחלתיים שלכם. לכן, אספנו אותם במהירות בזמן, בעזרת סלבי ותוכנה מיוחדת הנקראת זרם הזמן שפיתח מייקל בעזרתו של סלבי, מה שעזר לנו לבנות בשלמות את חדר הזמן. אספנו אותם בשבילכם והבאנו לכם אותם כדי שתקומו והם יהיו אתכם. את שאר הפוקימונים שלכם רצינו שאתם תאספו בעצמכם, כדי שתחזרו לעצמכם ושכל פעם יחזור אליכם משהו בזיכרון ובכך לאט, לאט תשלימו את הפאזל ותזכרו בהכל!"
"וזה בהחלט עבד, ג'ינה שעובדת עם צוות רוקט גרמה לטרי להזכר בהכל, אותה הוא פגש כשיצא להביא את הטאורוס שלו. מת' הסקרן שיצא לטייל בבית ומצא את מייקל ישן, נזכר גם הוא בהכל!" הסביר מיו.
"ומייקל? אחרי שתפסתי את מת' משוטט בחדר בו מייקל ישן, הכרחתי אותו לא לספר לכם כלום. וגם אחר כך החלטתי להעיר את מייקל בעצמו ולהכניס אותו לתמונה כדי שיכנס לכם עוד רמז ענקי לתעלומה. אצל כל אחד זה עובד אחרת, מת' כשראה אותו נזכר בהכל אבל לכם זה היה חשוד, אבל לא מספיק! אני מניחה שהיום כשראיתם אותי, את מיו וסלבי הכל חזר אליכם, נכון?" שאלה קאסי וסרקה בעיניה את כל החמישה. הם הנהנו אליה.
"גם כשפגשתי את קקנייה לראשונה, נזכרתי באיך שתפסתי אותו. גם ויולט היתה שם, זה גרם לי להבין שבאמת הייתי במסע לפני וזה לא סתם!" הסביר טרי.
"בבקשה..." הסכימה קאסי.
"אני לא מאמין שדרו נרצח! איפה לאנס?" הצטער טרי.
"לאנס נלקח בשבי, אבל אל תדאגו זה זמני ביותר... ולגבי בעלי, יש לי תוכנית! הרי זאת היתה המטרה שלי כל הזמן. רוצים לשמוע?"
"ברור!" אמר דני.
"כל המטרה שלי מלבד להחזיר אתכם למצב שהייתם בו, היתה כמובן לחזור יום לפני הקרב במפלי המטאור, רק שהפעם נהיה חזקים יותר, מתוחכמים יותר, עם צוות של פוקימונים טובים יותר. נשנה את ההיסטוריה, נציל את דרו ולאנס, נביס את מיוטו ונשחרר את השליטה שלו במחוז קנטו וסינו, וכמובן, נמנע מהם למצוא את האבן של הוון..."
"אז בעצם הם מצאו אותה?" שאל מת'.
"לצערי הרב כן, והם שולטים עכשיו גם במחוז שלכם, גם בראסטבורו איפה שרובכם גרים, בהורים שלכם, בכולם! חסרה להם רק השליטה בג'וטו והם שולטים בארבעת המחוזות המרכזיים של האיזור!"
"מיוטו טיפש או מה? הוא לא מפחד שמישהו יחזור אחורה בזמן וינסה לשנות את התוכניות? במיוחד כשסלבי חבר בצד שלנו..." שאלה קריס.
"מיוטו לא מעלה בדעתו שהיינו מוכנים כל כך מראש, שהיה לנו הכל בבית הזה, שתכננתי להחזיר אתכם למצב שלכם ושאז נחזור ונשנה את כל מה שהוא בנה. הוא הרי חושב שאנחנו במחתרת עכשיו, אחרי שלאנס אצלו, דרו נהרג ואני- רק אישה..."
"אישה שבנתה אימפריה..." חייך מייקל.
"ומה עם שאר הפוקימונים שלנו קאסי?" שאל דני.
"אני צריכה להחזיר לך את הבלספראוט שלך, הוא כבר התפתח לווינפמבל. ובאשר אליך טרי, הסוולו שלך בסדר, הוא גם למד מתקפה חדשה. אבל אני חושבת שרק אתה תוכל להשלים איתו בעצמך!" היא הסבירה, והביאה לשניהם את הפוקדורים של ווינפמבל וסוולו, "לגבי הפוקימונים שחסרים לכולכם, קירליה, פוליווירל, סלוופוק, גלום, סנוראנט- אתם תצאו לחפש אותם בקרוב, כמה שיותר מהר, בלי מריחות. גם אין לי אינטרס לעכב אתכם!"
"ומה אז קאסי?" שאל טרי.
"תתאמנו קצת, יש לי עוד תוכניות על מנת שנהיה יותר חזקים הפעם!" היא אמרה.
"טוב, בסדר..." אמר דני.
"וכמובן, הדבר הכי חשוב! אם לא התעדכנתם, כשטרי חזר היום להשיב את טאורוס, הוא נתקל בג'ינה, אני מקווה שאתם זוכרים אותה. הוא לא זיהה אותה בהתחלה, אבל היא ניסתה להסתנן אל הבית. זה אומר שאין שום יציאה מהבית דרך הדלתות, זה ברור?! אנחנו במצב מסוכן! מיוטו גילה את מקום המחבוא שלנו והוא מנסה ללכוד אותנו! אין מצב כזה, אין מצב... בשביל זה נבנה עבורכם החדר הוירטואלי"
"בסדר..." מלמלו כולם.
"גם אתה מת'!" הדגישה קאסי. כולם צחקקו ומת' חייך.
"משוחררים, אם אתם צריכים אותי- חפשו אותי דרך המנהרות. אני חושבת שמיימי הכין לנו ארוחת צהריים מאוד נחמדה..." היא אמרה תוך כדי שהריחה ניחוחות מעניינים ופנתה אל המטבח. כולם הלכו אחריה. פוקימון הפנטומימה עמד שם וערך את השולחן בעזרת המתקפות העל חושיות שלו.
"תגידי קאסי, למי מיסטר מיים שייך באמת?" שאל דני.
"מה זאת אומרת?"
"כשהיינו אצלך בדירה הוא לא היה קיים..."
"היה, בתוך פוקדור..." צחקה קריס.

החבורה נכנסה אל המטבח והתיישבה מסביב לשולחן. מיסטר מיים עמל במטבח על סעודה חגיגית. נראה כי הוא שמח גם הוא מהעובדה שלילדים חזר הזיכרון. עכשיו קאסי, המאמנת שלו יכולה להסתובב חופשי בבית ולא צריכה להיות נעולה בתוך החדר הזה שלה.
"אז תגידי, קאסי..." לעס טרי, "את יכולה להסביר לנו מה זה הבית הזה בעצם ואיך זה שהוא נבנה בשבילנו ככה מראש?"
"הבית הזה אמור להיות הבית שאני ודרו היינו אמורים לעבור לגור בו. הוא נבנה בתוך צוק חלול על האי הזה בצמוד למחוז הוון כדי שיהיה מבודד ומרוחק. סיבה נוספת שהוא נבנה כאן היא שאני ודרו שנינו חברים בסוכנות הזאת ואנחנו מסומנים. קנינו אותו מהסוכנות. עד עכשיו איש לא גילה את מקום הימצאו של הבית..." קאסי אמרה זאת מעט בחוסר ביטחון, מכיוון שרק היום בבוקר התגלה פולש שהסתובב על האי.
"הוא מדהים!! העיצוב שלו והכל..." התלהבה ויולט.
"כן, לדרו היה דמיון קצת מיוחד, היתה לו הרבה השראה. הוא לא רצה משהו רגיל. והוא קיווה שהילדים שיהיו לנו יוכלו להנות ממנו כמה שיותר. כשהכרנו אתכם לראשונה הבנו שאנחנו לא לבד במאבק. הלכנו לבקר את קסטו, פוקימון הגורל. הוא גילה לנו שחמשתיכם לוקחים חלק במאבק. הוא גם סיפר שתוצאות הקרב הגורלי לא יהיו טובות. ידענו שאנחנו נקבל כאפה רצינית, לא כמו שציפינו. אבל בואו נגיד שידענו קצת מראש שנצטרך לבנות לכם חדרים משלכם בבית הזה. לא סתם גם מיקמנו את החדרים האישיים שלנו רחוק יותר מכם, עמוק בתוק הסלע, בחלקים הלא בנויים, אותם אתם מכירים כמנהרות של הבית!"
"אז זה אומר שידעתם מראש שהפסדנו במאבק!" אמר מת' בנחישות.
"זה מורכב... ההסטוריה נקבעה מראש, אף אחד לא אמר שאי אפשר לשנות את ההסטוריה!" אמרה קאסי וחייכה לסלבי. מת' הנהן בהבנה, "לא סתם שלחנו אתכם לחלץ אותו מידי בריאן הזקן. הבנו שאנחנו חייבים שיתוף פעולה מצידו, היינו צריכים שליטה בזמן"
"אז זה לא כזה מסובך, פשוט צריכים לחזור ולתקן את כל הטעויות שקרו!" התלהבה ויולט.
"נכון, בגלל זה אני לא ממהרת שנחזור כל כך מהר. תהיו חייבים להתחזק מספיק בשביל שתוכלו להביס את מיוטו! הפעם נהיו מתוגברים יותר טוב"
הילדים סיימו לאכול. קאסי קמה מהכיסא לפנות את כליה. הם נחטפו מידיה על ידי כוחו העל חושי של מיסטר מיים.
"מצטערת מיימי..."

טרי וויולט ישבו בחדרה של ויולט, על מיטת האפריון המעוטרת בוילונות הורודים. ויולט שרה לטרי ואייפום בלדה ישנה שאהבה.
"את בזבוז, יש לך קול כל כך מדהים ואת גם יכולה לנצל אותו להופעות בתחרויות. את צריכה פוקימון שיודע לשיר..." אמר טרי בנועם. אייפום הנהנה בהסכמה.
"אממ, תודה, יש בזה משהו... רק שכרגע שקצת בעייתי! סלוופוק חסר..." היא ענתה.
"את יודעת, היום כשמצאתי את טאורוס נתקלתי שוב בג'ינה!"
"כן, כמו שקאסי סיפרה... איך לא זיהית אותה בהתחלה?"
"היא היתה מוכרת לי מאוד! אבל לא ידעתי בדיוק מאיפה. אלקיד וגלייגר ניסו לתקוף אותה, הם זכרו הכל!" סיפר טרי.
"וואי... פוסטמה! כל הכבוד להם!" התלהבה ויולט.
"את הפוסטמה שלי, לא היא, חוצפנית! זה הכינוי שלך!" צחק טרי.
"שתוק" היא נתנה לו צ'פחה על העורף.
דני דפק בדלת. אייפום קפצה מהמיטה ומיהרה לפתוח אותה.
"היי לכם, ויו אפשר לדבר איתך?" הוא שאל.
"אתה לא רואה שאנחנו מדברים?" התפרץ טרי.
"בסדר, אתם לא יכולים לדבר אחר כך? יש לי משהו חשוב לדבר איתה עליו..." הסביר עצמו דני.
"היי!" התלהבה ויולט. על שידת המיטה שלה נחה הביצה בתוך כלי גדול. היא החלה לזהור באור לבן ולהתנדנד. ויולט מיהרה לשאת אותה בין ידיה.
"וואי! מזל טוב!" התלהב דני.
הביצה החלה לשנות את צורתה כשהיא בוהקת עוד יותר באור לבן ומסנוור. במקום הביצה העגולה, נתמך בתוך ידיה של ויולט פוקימון דובי קטן בצבע חום, על ראשו ירח לבן גדול.
"טדיאורסה..." ילל הפוקימון. הוא החל לבכות.
"שש, אמא ויולט אוהבת אותך!" אמר דני בקול חמוד. ויולט חיבקה אותו בחום.
הוא חדל לבכות וליקק את ויולט. דני חטף אותו מידיה וטדיאורסה החל לבכות שוב. הוא שרט את פניו של דני, וטרי וויולט התפוצצו מצחוק.
"נדבר אחר כך, אין לי כוח אליו... מזל טוב!" לחש טרי לויולט וברח מהחדר.

טרי שאל את עצמו מה לעשות. הוא עמד במסדרון של חדרי השינה. האם הוא ילך לחדר? ילך לבקר את קאסי בחדרה? בשביל זה הוא צריך את מת' שיסביר לו איך הולכים במנהרות. ואז הוא הבין מה הוא צריך לעשות. הוא המשיך במסדרון וחצה את המעבר הקשתי, דילג על המקלחת ועל חדר הזמן וטיפס במדרגות אל החדר השלישי ונכנס אל החדר הוירטואלי. החדר לא היה בשימוש באותו רגע, לכן טרי עמד על הבמה. עכשיו נפל לו האסימון. צללית הפוקימון שעל המסך הגדול בכלל לא שייכת לפוקימון אגדי. היא שייכת לרוזרייד, הפוקימון הראשי והכי אהוב על דרו.
"סוולו!" אמר טרי וזרק את הפוקדור באוויר. פוקימון הסנונית הגיח החוצה בהתלהבות. הוא הביט סביבו. הוא הופתע לראות את החדר הוירטואלי ואת טרי, אחרי שלא ראה אותו המון זמן. הוא גם לא מיהר לחזור אל הפוקדור, או לכסות את פניו עם כנפיו.
"אני מצטער, באמת..." אמר טרי. סוולו לא ניסה להגיד כלום, הוא רק הביט בו. נראה כי עבודה עם קאסי במשך כל הזמן הזה עשתה בו איזה שינוי וריככה אותו. הוא הסכים להקשיב לטרי.
"אני הייתי צעיר, רק התחלנו את המסע, הפחד שלי מנחשים עשה לי טראומה ובאמת שניסיתי סוולו!"
"סוולו..." הוא ענה לו בתגובה והנהן עם ראשו.
"האם תסכים שננסה לעבוד על זה? הבנתי גם שלמדת מתקפה חדשה..."
"סוולו..." הוא ענה בחיוב.
"צור הדמיה!" אמר טרי בחיוך. החדר נהיה ג'ונגל סבוך.
"אתה מוכן?" שאל אותו טרי ונהיה דרוך.
מתוך אחד הענפים קפץ לעבר סוולו פוקימון ארוך. היה זה ארבוק, פוקימון הקוברה. גופו היה ארוך וסגול.
"סוולו, עוף משם!" נבהל טרי. סוולו פרש כנפיו והתעופף במהירות כדי להתחמק מארבוק.
"תשתמש בניקור!" פקד טרי. הוא רעד מפחד.
"תירגע טרי זה רק נחש!" אמרה קריס. היא ומת' נכנסו אל החדר מבלי שטרי שם לב.
המקור של סוולו זהר והוא הטיח אותו בגופו של ארבוק. ארבוק הועף מעט אחורה ובתגובה החל לירות עוקצי רעל לעבר הציפור.
"נסה להתחמק, שסע אווירי!" פקד טרי. הוא השתדל להימנע וליצור קשר עין ישיר עם ארבוק.
"מילא הוא היה אמיתי, הוא רק הדמיה טרי!" עודד אותו מת'. סוולו התעופף במהירות בין העצים, מתחמק ממתקפת עוקץ הרעל. הוא נופף בכנפו ויצר סכין חדה העשויה אוויר, והטיח אותה בארבוק. ארבוק נפל על הקרקע. הוא לא נכנע והשתמש בחפירה.
"סוולו, תהיה דרוך, תתעופף מעלה כדי שארבוק לא יצליח לפגוע בך!" פקד טרי. סוולו ריחף באוויר, מנסה לחוש בתזוזה מתחת לאדמה. ארבוק קפץ במפתיע, מנסה להתקיל את סוולו, והוא אכן הצליח. סוולו נפל על האדמה וארבוק החל להתעטף מסביב לגופו של הציפור.
"טרי עשה משהו!" צעקה לו ויולט. היא נכנסה אל החדר עם דני, טדיאורסה נאחז בזרועותיה.
"סולו, ניקור!" אמר טרי. משהו בו התרכך, אולי זה ההתאמצות שלו לא לחזור על טעויות העבר, או שאולי זה התמיכה מצד ארבעת חבריו הטובים.
מקורו של סוולו זהר באור לבן, הוא החל לנקר בזעם את ארבוק. הנחש החל לשחרר מאחיזתו, הוא נסוג אחורנית ועזב את ארבוק לחופשי. סוולו התעופף גבוה בקריאות עידוד, ולבסוף השלים את הקרב במתקפת כנפי מתכת. כנפיו התעטפו מעטפת מברזל, הוא הטיח אותן בגופו של ארבוק ועילף אותו. ההדמיה התמוססה, גם ארבוק נמוג וגם זירת הג'ונגל. סוולו עשה סלטה באוויר ונחת הישר על טרי, מחבק אותו בעזרת כנפיו. "סוולו..." טרי צחק וחיבק אותו בחזרה.
קאסי הציצה במצלמות האבטחה על החדר הוירטואלי. היא ראתה את חיבוק ה"שולם" בין סוולו לטרי וחייכה חיוך קטן ומרוצה. היא חשה מעט הקלה. מיו חייך אליה חזרה.
"נו אז אולי יש לנו מעט תקווה עכשיו?" הוא שאל אותה.
"יש הקלה, אבל יש לנו עוד עבודה קשה בדרך כדי להחזיר את דרו"

שבוע שלם חלף מאז אותו היום בו קאסי נגלתה אל הילדים. סוף כל סוף התשובות לכל השאלות שלהם התגלו. מלבד אימונים בחדר הוירטואלי, הילדים לא היו עושים משהו מיוחד. האווירה בבית נהייתה מעט מתוחה. הבית היה אטום, הילדים לא זכו לראות אור יום כבר הרבה זמן. במיוחד דני שכבר שבועות לא יצא לטיול ברחבי הזמן. הגעגועים לפוקימונים החסרים שיגע את הילדים. ויולט לא הפסיקה לדבר על הסלוופוק שלה. קריס כבר השתוקקה למצוא את הפוליווירל שלה. מדי פעם גם נוצרו ויכוחים קטנים בין הילדים. קריס וטרי התווכחו שעה שלמה על עניין כה מטופש לדעתו של מת'. טרי היה עצבני ומתוח מאוד בגלל דני. הוא לא היה יכול לסבול את העניין שדעתה של ויולט מוסחת על ידי דני.
מדי פעם הילדים היו מבקרים את קאסי בחדרה. קאסי גם היתה נעלמת מדי פעם עם סלבי ומיו. היא היתה מוטרדת לא פחות, וגם מייקל. מערכת "זרם הזמן" התקלקלה וסלבי לא הצליח לאתר את הפוקימונים האחרונים של החבורה, לכן גם חדר הזמן לא היה בשימוש כל כך הרבה זמן יחסית.
אותו ערב התאמן דני עם ויולט בחדר הוירטואלי. וולפיקס ניסה לבצע להטוטי אש. ויולט שיתפה פעולה עם אייפום. הפוקימונית הקופיפה ביצעה מתקפת ניתור מושלמת, הישר אל תוך סחרור האש שוולפיקס שלח אל האוויר.
"אייפום!" נבהלה ויולט, טדיאורסה נמחץ בין זרועותיה. אייפום ביצעה תנועה לא נכונה ונחתה על וולפיקס המסכן. פוקימון השועל הפסיק את מתקפת האש וירה ללא הפסק קרני בלבול שפגעו בקירות ובאייפום ובדני. ויולט הספיקה לברוח והצילה אותה ואת טדיאורסה מהמתקפה.
"הכל בסדר?" היא שאלה את אייפום ודני ועזרה להם לקום על רגליהם, "חזרי אייפום..."
"כן, אני בסדר, נראה לי..." הוא מלמל, משיב את וולפיקס לפוקדור שלו גם.
"אייפום פישלה, את צריכה לעבוד איתה דחוף על מתקפת הניתור שלא יקרה עוד אסון בסופו של דבר..." תקף דני את ויולט.
"היי זה לא יפה איך שאתה מדבר! פעם הבאה תחנך את הוולפיקס שלך שלא יתקוף בחזרה! מי ישמע כבר מה קרה? אז אייפום החליקה ונפלה עליו, היא לא כזאת כבדה..." החזירה לו ויולט.
"טוב עזבי, אין לי כוח לזה כבר, אני משתגע! דיי, אני הולך מכאן, הפסטיבל הגדול של הוון מחכה לי... תמסרי ד''ש לכולם, תגידי לקאסי ששמחתי להכיר אותה ואת בעלה ומאחל לכם בהצלחה במאבק. לא הייתי צריך להכנס לזה מההתחלה!" הוא אמר והחל לחצות את החדר.
"מה אתה מדבר שטויות? לאן אתה הולך דני?!" צעקה ויולט. דני לא ענה, הוא ירד במדרגות, לא חיכה לאף אחד וגלש במגלשה הישר אל הסלון. מיסטר מיים ניקה אבק שהצטבר על קרוסלת הפוקימונים, מבריק את הכיסא דמוי הפוקימון קינגדרה.
"מה יש ויולט?" שאל אותה טרי כשהבחין בה אובדת עצות.
"דני, הוא ברח. חייבים להשיג אותו לפני שהוא יצא אל האי..." היא הסבירה בלחץ והחלה לרדת במדרגות הפסנתר.
"מצטער ויולט, אבל זה לא ממש מעניין אותי..."
"שקרן, בוא איתי!" היא גררה אותו. השניים עקבו אחרי דני אל תוך המנהרות, הם רצו אחריו, בין הפיתולים, ותוך כמה דקות הגיעו אל חדרה של קאסי. הדלת היתה פתוחה לרווחה. אף אחד לא היה שם, מלבד דני שבדיוק קפץ מתוך דלת החירום היחידה בבית שלא היתה חסומה ומוגנת.
"לעזאזל! קאסי באמת אמרה לנו שזאת הדלת היחידה שפתוחה, אפילו אלה שבחדרים שלנו בחיים לא יפתחו עכשיו!" אמרה ויולט.
"מאיפה זה נפל עליו?" תהה טרי בקול.
"אני יודעת, זאת קרן הבלבול של הוולפיקס שלו, היא פגעה בו והוא התחיל להשתגע, הוא דיבר אליי לא יפה, ואמר שנמאס לו להיות כלוא פה, ופשוט הלך בדרמטיות..."
"הוא שחקן לא?" צחק טרי.
"טוב זה לא מצחיק, אתה בא?" היא שאלה ברצינות.
"שילך, גם ככה הוא לא קשור אלינו באמת..." אמר טרי והתכונן לעשות אחורה פנה.
"טוב אז אני הולכת, לבד!" היא אמרה ולא חיכתה לאף אחד.
"היי מה נראה לך שאני אתן לך לצאת לבד? קאסי לא מרשה לנו לצאת מכאן בכלל!" התעצבן טרי וקפץ בעקבותיה של ויולט דרך דלת החירום, היישר אל האי. השניים נחתו על החול הזהוב, בסמוך לסלע הענקי ששימש כביתם. השמש כבר הספיקה לשקוע וחושך שרר בחוץ, גם לא היתה יותר מדי תאורה, כמעט ולא ראו את הירח. "דני!" צעקה ויולט.
"אני פה..." הוא אמר, "מצטער חברים, נפל לי האסימון רק מהנפילה על הקרקע, זה היה תחת השפעת קרן הבלבול!" הוא הסביר. מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן.
"יופי טיפש, הגיע הזמן שתתחיל לחשוב קצת על טובת הכלל לא רק על עצמך!"
"טרי, זה לא הזמן..." אמרה ויולט.
"לא, זה כן הזמן ויולט, תפסיק כבר עם ההתנהגות הזאת, אתה עסוק כל היום בלמשוך את תשומת הלב של ויולט, מתנהג בדרמטיות, והשיא זה מה שעשית עכשיו, אנחנו פאקינג תקועים עכשיו מחוץ לבית, קאסי הזהירה אותנו לא לעשות את זה כי עוקבים אחרינו! אתה קולט?!" יצא עליו טרי. דני לא אמר כלום, הוא השפיל את מבטו אל החול. יצור קטנטן רץ אליהם מרחוק, חתלתול ורדרד. הוא קפץ אל זרועותיה של ויולט והחליף את מקומו של טדיאורסה שנשאר בבית.
"סקיטי!! לא ראינו אותך המון זמן!" היא אמרה וליטפה את הסקיטי של קאסי, אותו היא שמה למשמר על הבית.
משהו באווירה השתנה, התקרר. נטיפים של ברד החלו לרדת אט, אט מהשמיים השחורים ונספגו בחול הזהוב. האווירה נהיית קרירה. עיניים אדומות נגלו מסביבם, אך מפאת החושך הם לא זיהו את הדמויות.
"הרבה זמן חיכיתי לרגע הזה..." נשמע קול נשי מבין הצללים. הדמויות בעלות העיניים האדומות החלו להתקדם לאט אל עבר השלושה. הן נחשפו כפוקימון קירליה, כמו זה השייך לדני, אך הוא היה שונה. הקירליה נעלמו, נשארה רק אחת מהן, המקורית. מבין האפלה קפצה אישה בעלת שיער אדום בוהק, לא כמו האדום הג'ינג'י של ג'ינה. היא לבשה שמלה שחורה עם מחשוף והחזיקה בידיה פוקימונית תינוקת, סמוצ'אם, מסוג על חושי וקרח, זאת שיצרה את מתקפת הברד.
"קירליה, את יודעת מה לעשות!" היא אמרה בחיוך זדוני. הפוקימונית החלה להשתמש במתקפה על חושית. עיניה זהרו באור כחול, וכך גם גופם של שלושת הילדים. הם הורמו לאוויר, ללא יכולת שליטה בגופם.
"ילדה טיפשה, אין לי צורך בך!" היא אמרה. ויולט נזרקה אל החול והתעלפה. האישה צחקה צחוק קריר. הפוקדורים של הילדים נשאבו מתוך כיסיהם אל עבר ידיה של האישה.
"נתחיל בשלל כמובן!"
"היי עזבי אותנו ותחזירי לנו את הפוקימונים שלנו!" צעק טרי.
"שקט! שני גברים מטופשים, אתם לא שווים שום דבר!" היא סיננה מבין שפתיה העבות והאדומות. סמוצ'אם נישקה את האוויר. שפתיים אדומות וזוהרות שנוצרו באוויר נשלחו אל עבר טרי והרדימו אותו.
"עזרו לי!" מלמל דני לעצמו ביאוש.
"חברותיי היקרות, הגיע הזמן לקחת אותם למיוטו!" חייכה האישה. שתי קרניים לבנות פרצו מתוך כיסיה של האישה והבהילו אותה. הקרניים פגעו בקרקע החולית וגיבשו צורה של שני פוקימונים- שלדר וווינפמבל.
"מה זה?! מרד?!" צחקה האישה.
ווינפמבל החל לירות עלי תער לכיוון האישה, קירליה וסמוצ'אם.
סמוצ'אם פיזרה אותם לכל כיוון במתקפת בלבול. "כל הכבוד ילדונת שלי!" חייכה האישה.
שלדר החל לירות קרן זוהר קוטבית אליהן. קירליה ירתה בתגובה קרן על חושית. שתי הקרניים התנגשו והתפוצצו.
"קירליה, קרן על יקירתי!" פקדה האישה. קירליה פערה את פיה וירתה קרן עוצמתית בצבע ורוד אל שלדר, ווינפמבל ואל דני וטרי שריחפו באוויר בעזרת הכוח העל חושי של קירליה.
"לא!!" צעק דני. ויולט התעוררה מהצעקה. מחסום בצבע ירוק הופיעה וחסם את הקרן. סלבי ריחף שם והגן עליהם. הפוקדורים שהיו בכיסה של האישה ריחפו חזרה אל הבעלים המקוריים שלהם.
מיו התאמץ בכוח המחשבה שלו, שיגר משם בטלפורט את הפולשת ואז לקח עימו את הילדים.

הילדים נחתו בחדרה של קאסי בליווים של סלבי, מיו, שלדר, סקיטי ווינפמבל.
קאסי עמדה שם משולבת ידיים. מת', קריס ומייקל עמדו שם גם הם.
"הסגרתם אותנו למריהאנה, המלחמה נפתחת בשנית!" אמרה קאסי בטון נוזף.

פוקימונים שהופיעו:


אירועים מיוחדים:
*הביצה של ויולט בוקעת לטדיאורסה
*טרי וסוולו משלימים
*דני מקבל את הבלספראוט שלו ומגלה שהוא התפתח לוויפינבל

רק עכשיו קראתי את הפרק בגלל שעשיתי הפסקה קצרה מהפרום אז מצטער על העיקוב בתגובה
על הפרק-
כרגיל אתה כותב כמו מקצוען, פרק נהדר ומתי ההפרק הבא

תודה חבר'ה, אמרתי לכם שהיה שווה לכם לחכות, פרק חדש ביום ראשון ומבטיח לכם שהוא יותר טוב...

פרק פשוט מושלם, יופי של גיוון בעלילה
ולגבי הארועים המיוחדים ויולט מצאה גם את הסלוופוק שלה לא?

תודה רבה רבה :]
אתה צודק, עדכנתי את זה. אגב, הפרק הזה והפרק הבא אלה שני הפרקים שאני הכי אוהב, באמת!

זה באמת היה אחד הפרקים הכי טובים אם לא הכי טוב
מתי הפרק הבא?