נושא: Pokemon - The Stream of Time

מידי שישי.

הפרק הבא יגיע ביום שלישי\רביעי.
מתי שאני בבית אני מפרסם פרק, זה בערך פעם בשבוע, לא בשישי קבוע. מצטער שזה ככה, הסיפור לא ארוך ואני כן רוצה למתוח אתכם ולהאריך את העונה, אני לא רוצה שזה יגמר מהר ואז תחכו עד שאני אסיים לכתוב כל פעם פרק.
מעבר לפרק ביום רביעי, תזכו לקבל הצצה קטנה לפרק האחרון לעונה, פרק 25- הסטוריה חדשה
ויש כבר תאריך לספיישלים שפרסמתי את הפוסטרים שלהם, ב-4.9!
יש למה לחכות :]

מיו וסלבי נחתו על מיטתה של קאסי. קאסי הלכה סחור סחור במעגלים בחדר, מבולבלת. הסקיטי שלה מחקה אותה ורץ סביב זנבו. מייקל ישב מול המחשב והתעמת עם תוכנת "זרם הזמן".
"אני לא מבינה את זה, לא מצליחה להבין!" היא צעקה. מיו וסלבי נראו עצובים ומבולבלים גם הם.
"קאסי, עכשיו גם ויולט!" אמר מיו במעט פחד.
"איך?! איך היא חמקה לכם בין הידיים?! מייקל, אתה מוצא משהו?" היא התעצבנה.
"אני מבין אותך קאסי, לרגע אחד עזבתי אותה והיא פשוט נעלמה..." הסביר מיו.

במערבולת של תוהו ובהו, הרגישה ויולט איך היא נוחתת על רצפת אבן קרה. היא היתה בתוך חדר חשוך וקריר. הפוקימונים שלה לא היו איתה. "ויולט...?" נשמעה לחישה. ויולט ראתה ארבע דמויות. אחת מהן מרחפת באוויר בעזרת כוח על חושי, קריס. שלושת הבנים, טרי, דני ומת' עומדים על ארבע כמו כלבים כשהילה על חושית מקיפה אותם, ורצועות קשורות לצוואר שלהם ומחוברות לקיר.
"מה אתם עושים כאן?" נבהלה ויולט.
"ויו, הקירליה שפגשת, זה לא הקירליה שלי..." הסביר דני.
צחוק נשי וקר נשמע. ויולט ראתה שהם בתוך תא עם סורגים. מאחורי הסורגים, בתוך מסדרון המואר על ידי לפיד, עמדה מריהאנה, שיערה האדום ועורה הכהה מוארים על ידי להבת הלפיד. לידה עמדה הקירליה שלה.
"קירליה, את יודעת מה לעשות עם הבחורה החדשה..." אמרה מריהאנה.
"קיר-ליה!"
עיניה של קירליה זהרו באור סגול, ויולט הוקפה גם היא בהילה סגולה והיא נתלתה באוויר.
יותר סביב צווארו והוא כמעט נחנק.
"נגמרו משחקי הזמן ומשחקי המחבואים! אתם שלי עכשיו, ג'ינה נכשלה, דרייק וגם בריאן. מיוטו בקרוב יגיע ויקח אתכם איתו!" צחקה מריהאנה. היא הלכה משם. הילדים יכלו לשמוע את נקישות העקבים שלה על רצפת האבן. ואז הם הצליחו לשמוע שער מתכת שנסגר ואיתו שרשרת ברזל המתהדקת בעזרת כוחותיה העל חושיים של הקירליה של מריהאנה.
"טוב, מה עכשיו? ולמה אתם הבנים ככה?" שאלה ויולט.
"איך ככה?" שאל מת' בציניות.
"כמו כלבים, על ארבע..." מלמלה ויולט.
קריס התפוצצה מצחוק, "מריהאנה הזאת היא בחורה מיוחדת, היא גם פמיניסטית והיא גם מאוד מינית..."
"אוי היא מזעזעת, איפה התמימות של פעם??" התלוננה ויולט.
"לי זה לא מפריע שהיא משווה אותי לכלב או לעבד שלה... מה שמפריע לי אלה הכאבים, נמאס לי לעמוד על ארבע!" התלונן דני.
חמשת הילדים צחקו.

מריהאנה טיפסה על מדרגות האבן ועלתה מן המרתף. היא היתה בתור מנזר ישן מאוד, במיקום לא ידוע. היא הגיעה אל מסדרון חשוך וארוך. על קירות האבן נתלו דגלים אדומים ודיוקנאות של אבירים ומלכים חשובים. היא חלפה על פני חליפת שריון של אביר עם חרב בידו שנצבה סמוך לדלת עץ ופתחה אותה. קירליה התהלכה אחריה. השתיים הגיעו אל תוך אולם כניסה מפואר. דלת הכניסה היתה עשויה עץ אלון עתיק וכבד. היו שם מדרגות שהובילו לקומות העליונות של המנזר, אך מריהאנה פנתה דווקא אל דלת עץ באולם הכניסה. הדלת נפתחה בעזרת כוחה העל חושי של קירליה והיא צעדה פנימה, אל תוך טרקלין קטן שהכיל שתי דלתות נוספות. היה שם גלובוס גדול שהציג את האולם וכסא מרופד ומאובק. מריהאנה פתחה את אחת הדלתות ונכנסה לחדר חשוך וחנוק שהואר על ידי שתי עששיות.
היו שם מדפי ספרים שכיסו את רב הקירות, שולחן עבודה עתיק ועליו פיסות קלפים, עטי נוצה, וקסתות דיו.
על הרצפה ניצב ארגז קטן מעץ בתוכו מספר פוקדורים, ובסמוך אליו, כלוב קטן ועגול כמו כדור ובתוכו גוש של פרווה- הטדיאורסה של ויולט.
הדובון הקטנטן הבחין במריהאנה. הוא הביט בה בעיניו העמוקות והחל לבכות ולילל.
"שקט!" היא נבחה. בכיו גבר והיא צחקה. "אתה מקסים, אבל יש לי משימה ואני חייבת לעמוד בה..." היא הראתה מעט סימני התרככות.
"סמוצ'אם, תארחי חברה לבחור!" אמרה מריהאנה ושחררה מתוך הפוקדור את הפוקימונית העל חושית הקטנה, דמוית הילדה. סמוצ'אם היתה קטנה, היה לה שיער בלונדיני, וגוף סגלגל. שפתיה היו גדולות וורודות והיתה לה חמידות שקשה לעמוד בפניה. מריהאנה עזבה את החדר. היא עמדה שוב בטרקלין בו ניצב הגלובוס ותהתה לרגע.
"קנגסקאן, עמדי על המשמר!" היא פקדה והטילה פוקדור באוויר. מתוך הכדור הגיחה פוקימונית גדולה דמוית קנגורו. בבטנה היה כיס בתוכו היא שמרה את הצאצא שלה.

"איך היה במשימה שלך ויולט?" שאל טרי.
"היה מאוד מלחיץ, אבל הכל הלך חלק כמעט. רק בסוף הצליחו לעלות עלינו... העיקר שהצלחנו לקחת את מה שרצינו! אבל אז תקפו אותנו, מיו חזר להגן עליי, ברחתי החוצה ואז חיכתה לי מלכודת- סלוופוק שלי וקירליה, שמסתבר שהיא של מריהאנה!" הסבירה ויולט.
"זה בדיוק מה שקרה לנו, מצאתי את פוליווירל פצוע ליד מזרקה באיזה פארק בג'וטו. קירליה הגיעה וחשבתי שהיא הקירליה של דני. מסתבר שלא..." הסבירה קריס. דמעות עלו בעיניה.
"סנוראנט, הייתי כל כך קרוב עליה!"
"אתם חושבים שגם לצד של מיוטו יש כוחות של שליטה בזמן? הרי הם הצליחו להגיע לכל מקום..." שאל דני.
"כנראה שכן! ואם תשאלו אותי, זה לא סתם שמייקל ניסה לתקן את זרם הזמן, מישהו פרץ לתוכנה ואני בטוח שככה הם הצליחו לאתר את המיקום שלנו..." ענה מת'.

"הם מצליחים לעקוב אחרינו גם כשאנחנו מטיילים בזמן סלבי! משהו פה לא נשמע לי הגיוני!" התעצבנה קאסי.
"אני חושב שזה קשור לדיאלגה קאסי..." הסביר לה מייקל.
"מה זאת אומרת?" ריחף סלבי מסביבם.
"מיוטו שולט בסינו עכשיו, אולי הוא משתמש בכוחות הזמן של דיאלגה?"
"זה אפשרי, נכון... אבל בכל זאת, אני תוהה איך אנחנו מחלצים אותם עכשיו!"

טדיאורסה פרץ בבכי חסר אונים. הוא התגעגע לויולט והרגיש בודד.
"למה אתה בוכה טדי?" שאלה אותו סמוצ'אם הקטנה.
"כי שמו אותי בכלוב הזה ואני רוצה את אמא שלי!" הוא ענה לה והמשיך לבכות.
"אני בטוחה שאמא שלי תוכל לעזור לך. היא שמה אותי לשמור עליך עד שתוכל לפגוש את אמא שלך..." ענתה סמוצ'אם בתמימות. טדיאורסה עדיין המשיך לבכות.
"דיי טדי..."

"טדיאורסה הקטן שלי! הוא בטח משתגע עכשיו, הוא אפילו לא בתוך פוקדור!" החלה לבכות ויולט.
"אוף!!! נמאס לי מהכבלים האלה!" התעמת טרי. הוא ניסה לקום על רגליו, אך הכוח העל חושי של קירליה הקשה עליו ורק הכאיב לו יותר. מבעד לסורגים עמדה מריהאנה וצחקקה.
"אל תדאג, זה לא יכאב להרבה זמן, הבוס שלי תכף יגיע ויקח אתכם מפה.
"מיוטו בדרכו לכאן?" שאל מת'.
"ובכן, ברור, הרי לא סתם אתם כלואים פה!" ענתה מריהאנה.
"הגיע הזמן שיגיע, יש לנו חשבון לא קטן לסגור איתו!" ענתה קריס, זעם בעיניה.
"מעולה, אז תפגשי אותו היום!" חייכה מריהאנה, "אגב ויולט, המדען ההוא שניסה לעזור לך בבניין חברת סילפ', הוא נורה. אולי חייו היו ניצלים אם הוא לא היה מתערב..."
"מה?! ידעתי ששמעתי יריית אקדח..."
מריהאנה השתגרה משם ביחד עם קירליה.
"אני לא מאמינה, עוד אדם חף מפשע..." התייפחה ויולט.
"את יודעת ויולט, אני חושב שזה יתרון שטדיאורסה לא בתוך פוקדור!" אמר מת'.

"דיי טדי, איך אני יכולה לעזור לך?" שאלה סמוצ'אם.
"אני רוצה לראות את אחד מהחברים שלי..." ענה לה טדיאורסה.
"אין בעיה!" היא הסכימה בתמימות. סמוצ'אם השתמשה בכוחה הכל חושי והרימה פוקדור רנדומלי באוויר. היא ניערה אותו. הפוקדור נפל על רצפת האבן הקרה ואז נפתח לרווחה. קרן לבנה פרצה מתוכו והפכה לפוקימון- יאנמה.
פוקימונית השפירית הביטה סביבה בבלבול.
"מה הולך פה?" היא שאלה.
"יאנמה!! אנחנו חייבים לחזור למאמנים שלנו..." הסביר לה טדיאורסה.
"טדי, איפה קריס?"
"מריהאנה חטפה את כולם, חייבים לעשות משהו!"
"אין בעיה..." היא ענתה. יאנמה התעופפה בחדר ושלחה גל סופרסוניק ישירות לפניה של סמוצ'אם. התינוקת הקטנה נפלה על הרצפה, ספק מהופנטת ספק מעולפת.
"היא בסך הכל רצתה לעזור!" אמר לה טדי.
"לא נורא, היא עדיין שייכת לאויב. איך גרמת לה לשחרר אותי?" תהתה יאנמה.
"בעיקר בעזרת מתקפת הדמעות המזויפות. חוץ מזה שיש לה לב טוב, היא דיי תמימה..." הסביר טדיאורסה. יאנמה צחקקה.
"טוב, קודם כל בוא נפרוץ את הדלת..." יאנמה ניסתה לדחוף את הדלת בגופה, אך היא נחבלה ולא גרמה לה להיפתח. היא שלחה מתקפת זמזום חרק. הגלים האדומים לא הזיזו לדלת כלל. "טוב, טדי, תורך!" אמרה יאנמה. היא פרצה את הכלוב בקלות בעזרת מתקפת הזמזום חרק. טדיאורסה יצא משם. ציפורניו התחדדו וזהרו בזוהר לבן. הוא הטיח אותן בדלת, אך זה לא עזר.
"טוב, נצטרך עזרה נוספת..." אמרה יאנמה. היא שלחה זמזום חרק נוסף לעבר הארגז עץ. הוא נפל על הרצפה והפוקדורים שהיו בו התפזרו. שניים מהם נפתחו מעוצמת הנפילה.
וולפיקס וגלייגר פרצו החוצה.
"נשבע לכם שאני אפוצץ אותה!" התעצבן גלייגר, "טרי והשאר בסדר?!"
"אל תדאג גלייגר, אנחנו צריכים לפרוץ את הדלת הזאת וככה נגיע אליהם!" לקחה יאנמה פיקוד.

סלבי חזר אל החדר של קאסי.
"שום מקום, אין שום דרך למצוא אותם..." הוא אמר ביאוש.
"דווקא יש!" חייך מייקל בהברקה, "קאסי, השעון שהבאנו לדני בעבר, הוא עדיין עונד אותו למיטב ידיעתי!!"
"אבל הם נמצאים בזמן אחר, זה לא יעזור..." התייאשה קאסי. היא נשכבה על מיטתה ופיהקה.
"סלבי, אני חושבת שתצטרך לחזור בזמן ולמנוע את החטיפות פשוט..." היא מלמלה.
סלבי הצדיעה לה והתכונן לשיגור.
"לא, לא צריך!" עצר אותו מייקל. הוא חיטט במחשב, שילב את התוכנה שמתריעה מאיפה השעון מצפצף אל תוכנת זרם הזמן.
"לא, מייקל, אתה גאון!!!!!" קפצה קאסי. היא נישקה את לחיו מספר פעמים.

"סחרור אש!" פרץ וולפיקס. הוא התיישב על שש זנבותיו ונשף מערבולת של אש שהוטחה בדלת האבן. הדלת התחממה מהלהבות. "אקדח מים!" אמר סלוופוק באדישות שיצא קודם לכן מהפוקדור. הוא חשב לעצמו, מעט התרכז ואז ירה סילון של מים צלולים אל דלת האבן החמה. אדים עלו ממנה. יאנמה הטיחה עצמה בדלת שוב. טדיאורסה ניסה מתקפת שריטות. גלייגר ירה פעימת אופל שהתחזקה בצורה מדהימה ונהייתה כמעט מדויקת. הדלת לא זזה.
"אממ, סלוופוק, אני חושב ששכחת משהו קטן..." צחק גלייגר. יאנמה קרצה לו והבינה ממה גלייגר צוחק.
"מה?" שאל סלוופוק באדישות.
"מתקפת פסיכי..." מלמל וולפיקס בהתנשאות.
"אה..." פיהק סלוופוק. עיניו זהרו באור כחול. הדלת הכבדה נפתחה בקלילות מותירה אחריה שובל קל של אבק.
"קדימה, בואו נצא מכאן!" אמר גלייגר. הוא ויאנמה תפסו את הארגז עם הפוקדורים וניסו להרים אותו. טדיאורסה, סלוופוק ווולפיקס רצו החוצה בעקבותיהם.
"זה... כבד... אני לא יכולה יותר!"
יאנמה שמטה את אחיזתה. גלייגר נפל עם הארגז על הרצפה.
"סלוופוק...?" תהה וולפיקס.
"אה, כן..." נזכר סלוופוק. הוא נשא את הארגז באוויר בעזרת הכוח העל חושי שלו. החבורה יצאה החוצה מן החדר. טדיאורסה שרץ נתקל בגופה הגדול של קנגסקאן.
"לא כל כך מהר חברים..." עצרה אותם הפוקימונית, "מריהאנה אמרה לי לשמור שלא תצאו מכאן.
"עם כל הכבוד למריהאנה, מקומנו, לא כאן..." ענתה לה יאנמה. כנפיה זהרו בזוהר תכול ובהיר, היא הצליבה אותן בצורת איקס ושלחה סכין אוויר חדה לעבר קנגסקאן.
"יאנמה תתחדשי על החיתוך אוויר! אחלה של מתקפה..." חייך גלייגר לעמיתתו.
"יש לך את זה ביותר חצוף?" שאלה קנגסקאן. הזרועה שלה זהרה בלבן והיא הטיחה את מתקפת אגרוף המגה בחיתוך האוויר והרסה אותה. יאנמה צחקה.
"בטח נראה לך את צוחקת..." התעצבנה קנגסקאן.
"בטח את אומרת לי בטח, זה משפט שלי...! זמזום חרק..." התעצבנה יאנמה. היא שלחה גלים אדומים של זמזום חרק. קנגסקאן השתגעה מהרעש ונראה היה כי המתקפה משפיעה גם על שאר הפוקימונים שנכחו בחדר, בעיקר לסלוופוק. ארגז הפוקדורים נפל ופוליווירל פרץ מתוך הפוקדורים שלו החוצה. הוא היה קרפד כחול ועגול, עם עיניים גדולות, שתי זרועות ועליהן כפפות אגרוף לבנות ועיגול לבן במרכז בטנו ובו ספירלה בצבע שחור.
"פוליווירל התגעגעתי אליך בחור!"
"פוקימונית מנסה לתקוף את הפוקימונים של המאמנת שלי ושל חברים שלה? לא יקרה בחיים!" הוא אמר באצילות וירה מתקפת קרן בועות- שלל של בועות תכולות וזוהרות שהתנפצו על גופה של קנגסקאן. היא הגנה על הצאצאית שלה שישבה בתוך כיסה.
"פה זה נגמר!" היא אמרה. גופה זהר באוורה אדומה וכך גם עיניה והיא החלה לרוץ לעבר פוליווירל, לבעוט בו, לחבוט ולהתאגרף. פוליווירל ניסה לסייע לעצמו עם מתקפות סטירה כפולה, אך קנגסקאן היתה חזקה ממנו.
"עזבי אותו!" התערב גלייגר. הוא עף אליה וניסה לדקור אותה עם זנבו, אך הוא עף על הרצפה פצוע. פוליווירל נפל מעולף על הרצפה.
משום מקום הגיע מריהאנה. "חצופים, מה אתם עושים לפוקימונית שלי?!" היא התעצבנה, "תירגעי, זה לא יעזור!" צעקה מריהאנה לקנגסקאן. אך הפוקימונית היתה שקועה עמוק במתקפת השערורייה, והיא נותרה מבולבלת.
יאנמה השתמשה בזמזום חרק ועצרה אותה. היא התיישבה על הרצפה במוזרות.
"אתם יכולים ללכת חברים..." אמרה מריהאנה. הפוקימונים נותנו מבולבלים. סלוופוק הרים את הפוקדורים חזרה בעזרת המתקפה העל חושית והם יצאו מתוך החדר.
"תותח!" צחק טדיאורסה וחייך למריהאנה.
"כן, אני ממש טוב בזה... חוץ ממך אף אחד לא שם לב" ענתה מריהאנה, שברגע שינתה את צורתה והפכה לדיטו. הפוקימונים חזרו לאולם הכניסה ותהו איפה מאמניהם.
"אני מרגיש אותם..." מלמל לפתע סלוופוק, הוא החל לצעוד לעבר הירידה למרתף.
בחדר הנטוש בו אופסנו הפוקימונים קודם לכן, התאוששה סמוצ'אם. "איפה טדי?" היא תהתה. אוורה לבנה עטפה את גופה, היא החלה לגדול והתפתחה לג'ינקס. גופה היה גדול יותר ושמנמן, עורה סגול. שפתיה היו עדיין בולטות וורודות ושיערה הבלונדיני התארך.

"חייבים לעשות משהו..." אמר טרי וחבט ברצפת האבן באגרוף.
"היי!" קפץ דני. רעש שרשראות הברזל נשמע מהכניסה לצינוק. הדלת נפתחה לרווחה. הילדים היו בשוק טוטאלי כאשר ראו ארגז פוקדורים טס באוויר מוקף בהילה על חושית, אחריו מגיעים סלוופוק, דיטו, טדיאורסה, וולפיקס ופוליווירל ומעליהם מרחפים גלייגר ויאנמה.
"תותחים!!!" צרחה קריס בהתרגשות.
"טדי איזה מזל שאתה בסדר!!!" צהלה ויולט, "שחרר אותנו סלוופוק יקירי!"
סלוופוק התאמץ מעט. הארגז נפל על הרצפה שוב. הכוח העל חושי נדם ושתי הבנות נפלו על הקרקע. שלושת הבנים ניסו לעמוד על רגליהם, אך השרשראות שנקשרו לצוואריהם הפריעו. פוליווירל פרץ את סורגי המתכת באגרוף מגה. יאנמה קרעה את השרשראות עם מתקפת חיתוך אוויר. ויולט היתה הראשונה שרצה והרימה את טדיאורסה. היא חיבקה את סלוופוק.
"וולפיקס!! נסיך!" חיבק דני את הפוקימון שלו.
המאמנים אספו את הפוקדורים שלהם. ויולט השיבה את דיטו לפוקדור של קאסי.
"יש לי משהו להביא לכם, אלה צ'יפים שמאפשרים התפתחות רב פעמית! בסוף הקרב הפוקימונים חוזרים לצורה המקורית שלהם..." אמרה ויולט והוציאה מכיסה חמישה צ'יפים מתכתיים קטנים וחילקה אותם לחמשת המאמנים.
"אז זה מה ששלחו אותך להביא נכון?" שאל מת'.
"כן!"
"וולפיקס אתה מעוניין להתפתח?" שאל דני. פוקימון השועל הנהן בשלילה.
"אני מציעה שניתן אותם לפוקימונים האחרונים שלא זכינו לפגוש אותם!" הציעה קריס והניחה צ'יפ על צווארו של פוליווירל.
מת', טרי ודני שחררו את סנוראנט, גלום וקירליה והניחו עליהם גם צ'יפ. ויולט הניחה גם על צווארו השמנמן והורוד של סלוופוק.
רעש נפץ נשמע ומריהאנה הופיעה עם הקירליה, קנגסקאן והג'ינקס החדשה שלה.
"איזה מפגש איחוד מרגש..." צחקקה מריהאנה, "רק שזה לא יעזור לכם! בנות שלי, תקפו אותם!"
"לא!" צעקה ויולט. היא שלפה במהירות את השלט השחור ולחצה על כפתור.
חמשת הפוקימונים שאבדו בזמן החלו להתעוות ולרטוט בצורה מוזרה. אחד מהפוקדורים של דני רטט וקרן אור פרצה ממנו והתמזגה עם סלוופוק. הפוקימונים זהרו בהילה ירוקה. צורותיהם השתנו.
סנוראנט הפכה עגולה יותר, היא הפכה לפוקימון גלאליי, דמוית כדור שלג עם פנים כעוסות ושתי קרניים שחורות וחדות המזדקרות מתוך ראשה. סלוופוק נעמד על שתי רגליו ומעט גדל. השלדר של דני נצמד לזנבו והפך עגול, השניים הפכו לסלווברו.
קירליה גבה והפך לגארדיובר. פוליווירל נהיה שרירי יותר והפך לפוליראת', ואילו גלום גדלה מעט וגופה הכחול התעצם, הפקעת האדומה על ראשה הפך לפרח אדום גדול וכעת היא נקראה ווילפלום.
קנגסקאן שלחה מתקפת מכת ברק, ג'ינקס כדור צל וקירליה, חיתוך על חושי. ווילפלום קפצה וספגה את המתקפה החשמלית. גלאליי שלח קרן קרח שהתנגשה עם כדור הצל ויצרה פיצוץ. גארדיובר שלח עלים קסומים ואיתם השמיד את החיתוך העל חושי.
"עצרו את המלחמה הזאת!" נשמע קול מקפיא. כל הנוכחים בחדר, הילדים, הפוקימונים ומריהאנה נתלו באוויר בכוח על חושי. מתוך הצללים הופיע לא אחר מאשר מיוטו.
"אל תבזבזו את הזמן על המלחמה הזאת, הגורל שלכם כבר נחתם היום, זה לבוא איתי. תשאירו את הפוקימונים מלאים באנרגיה..." הוא אמר ובהינף אצבע הפוקימונים נשאבו לתוך הפוקדורים שלהם, גם אלה של מריהאנה. טדיאורסה נדבק לזרועותיה של ויולט.
"חי בסרט שנבוא איתך..." אמרה קריס.
"מה נראה לך?" שאל טרי.
"אז אתם טרי וקריס החצופים של החבורה?" תהה מיוטו והפך אותם על ראשם. סלבי הגיח גם הוא מהצללים, מיו, מייקל וקאסי הגיעו עימם.
"הצלחנו למצוא אותם!" התלהב מייקל.
"מיוטו, נתחיל בזה ששום גורל לא נחתם, ושנית, שחרר אותם!" הכריז סלבי.
זעם התמלא בעיניו של מיוטו כאשר ראה את מיו.
"הרבה זמן לא נפגשנו, נדמה לי שאנחנו צריכים לסיים את הקרב!" אמר מיוטו וטען מתקפת כדור צל בכף ידו. מיו חיקה אותו וטען מתקפה דומה.
"שכח מזה..." אמר מיו, "אנחנו לא נשארים כאן..." הוא אמר. מיוטו שלח את מתקפת כדור הצל לעבר מיו. מיו שלח בתגובה כדור צל ושתי המתקפות התפוצצו. המנזר רעד ואבק התפזר מקירות האבן. סלבי פעל במהירות ולקח עימו את הילדים, קאסי ומייקל חזרה אל הבית בהווה.
"לאאא!!!!!" צרח מיוטו בכעס. הוא טען מתקפת קרן על. קרן עבה ובוהקת בצבע ורוד נשלחה אל מיו. הקרן פגעה בו ומיו נפל על הקרקע. סלבי הופיע שוב בחדר. הוא הצדיע למיוטו ואז לקח את מיו הפצוע חזרה לסלון הבית של דרו.


פוקימונים שהופיעו:


אירועים מיוחדים:
*הילדים מחזירים אליהם את הפוקימונים האחרונים ואף מפתחים אותם לראשונה בעזרת הצ'יפים

תודה רבה, והנה כמו שהבטחתי, הצצה לפרק האחרון! פרק 25- הסטוריה חדשה

"נסו להתחמק!" זעקה ויולט באימה.
כדור אנרגיה ירוק הגיח מלפניהם אשר נגלה כסלבי. הוא ספג את מתקפות האבנים והגן על הפוקימונים "בריאן, יש לנו כמה חשבונות לסגור..." זעם סלבי. הוא השתמש בסופת עלים ושלח סופה של רוח ועלים ירוקים חדים כתער לעבר בריאן ופוקימוניו.
מיוטו צחק, הוא סובב את מבטו חזרה לקירות המערה. אבן ירוקה הופיעה באוויר מולו. "אולי האבן של סינו תסייע לי למצוא את האבן של הוון..." אמר מיוטו. מיו הפעיל כוח על חושי על האבן, הוא חטף אותה אליו.
"איך אתה מעז?! החזר לי אותה!" צרח מיוטו.
"לא יקרה!" צעק מיו, אבל לפני שהוא הספיק לעשות משהו, קרן על עוצמתית נשלחה לעברו.

פרק טוב ומותח
מחכה לפרק הבא

מדריכי הדמויות והפרקים התעדכנו. פרסמתי לכם הצצה לפרק האחרון ולא טרחתם להגיב, נעלבתי =\ (סתם לא באמת)
כמו כן, הספויילר לפרק הבא:



"יריית בוץ!" "סטירת בוץ!" פקדו השניים. אייפום וקבוטו שלחו מטחים של כדורי בוץ לעבר איש הרוקט. הוא נבהל וניסה להתחמק מהם. אחד פגע בו בראשו והוא נפל על הקרקע. כדורים נוספים פגעו בו. "אייפום, פעימת מים!" פקדה ויולט. אייפום ניתרה אל האוויר וזרק כדור מים כחול שהפך לגל של מים. קבוטו הקדים אותה. הוא התנגש חזיתית עם סילון אקווה באיש הרוקט ועילף אותו.
"אז הוא באמת ברח! זה לאנס, מה חשבנו לעצמינו שהוא יחכה שיחלצו אותו?" אמרה ויולט.
"צודקת... מה עכשיו? נכשלנו, איפה נמצא אותו עכשיו...?" תהה מת'. הוא וויולט השיבו את סלוופוק וקבוטו לכדורים שלהם וטיפסו חזרה אל הקרקע מתוך המים.
"לאנס!!!" צרחה ויולט בתדהמה.
"איך לעזאזל?!" נבהל בריאן. קראדילי ירה את הקרן הסולרית שלו ופגע באייפום, היא התעלפה. נוצר פיצוץ קל ואבנים קטנות עפו לכל כיוון.
"סיפור ארוך חברים, שמח לראות שאתם בסדר..." ענה לאנס ועלה על האדמה.

מה יהיה מה היובש הזה?

מצטער על התגובה הקצרה ממקודם הייתי עייף
לגבי הספוילר

ספוילר

אדיר, לאנס חוזר אליהם. מחכה לקרוא את הפרק

קריס סירקה את שיערה החום מול המראה במקלחת. ויולט יצאה אחריה לבושה וירדה במדרגות העץ מתוך בריכת המקלחת. אדי מים חמים התפשטו בכל החדר.
"כמה לכלוך הצטבר מהיום הזה..." מלמלה קריס.
"הצינוק הזה, שלא לדבר על מה שעברתי בעיר ספרון!" הוסיפה ויולט.
"כל הכבוד לנו, עכשיו אבל אני עייפה מאוד..." פיהקה קריס, "איפה טדיאורסה?"
"העברתי אותו לפוקדור, במקרים מסוימים אני כן אעדיף שהוא יהיה שם..." הסבירה ויולט, "אני יורדת לשתות תה ואחר כך אני פורשת לישון, את באה?"
"כן, אני תכף מצטרפת אלייך..." ענתה קריס. היא אספה את שיערה לצמה בזמן שויולט עזבה את החדר וירדה במדרגות הפסנתר אל הסלון.

"אם דרו היה רואה איך מתנהל הבית בדיוק כמו שהוא חלם שיהיה, הוא היה מאוד מרוצה..." אמרה קאסי. היא הסתובבה בסלון, מלטפת את הבובות שעל ארון המדפים.
"מאוד מרשים, יש פה משהו קסום ומיוחד" ענה מייקל, "אל תתחמקי קאסי, מה איתו?"
"לא מתחמקת, אנחנו לא יכולים לחכות יותר, עוקבים אחרינו ואנחנו צריכים לעשות את זה בזריזות, ככה שעד שנחזור לאותו הקרב הגדול לא יהיו יותר נסיעות בזמן!"
ויולט בדיוק הגיעה מהמקלחת ונתקלה בהם.
"ויולט, אני מאוד גאה בך על ההצלחה בתוכנית הצ'יפים, באמת כל הכבוד" בירכה אותה קאסי.
"תודה, אני עוד קצת בשוק ממה שקרה עם המדען הזה..." הצטערה ויולט.
"זה אמור להוכיח לך שמי מתנגד או בוגד במיוטו, גורלו להיענש על פי האידיאולוגיה שלו" הסביר לה מייקל.
"הוא מפחיד מיוטו, בדרך כלל לא רואים אותו, אני לא מאמינה שנתקלנו בו היום!"
"גם אני מתפלאת שהוא הגיע, אבל בקשר למדען, אל תדאגי, המקרה היה בהווה, אל תשכחי שאנחנו אמורים עוד לחזור אחורה, לפני שמיוטו הביס אותנו ולפני שהוא החל לשלוט סופית בקנטו, הוון וסינו" עודדה אותה קאסי.
"אני מקווה שיהיה בסדר..." מלמלה ויולט ופנתה אל המטבח.
"לילה טוב!" בירכה קאסי את מייקל וויולט. היא פתחה לרווחה את הדלת בארון המדפים והזדחלה דרכה אל המנהרות, שם ממוקם חדרה.
"יש לה את זה ביותר רחוק?" צחקה קריס שבדיוק דילגה בין מדרגות הפסנתר וראתה את קאסי הולכת לחדרה.
"אם תשאלי אותי, זה דווקא דיי מגניב הרעיון, אבל אל תשכחו שהיא בכוונה מיקמה את עצמה רחוק כי היא ידעה בזכות קסטו שתאבדו את הזיכרון, היא העדיפה להתחבא מכם... גם החדר שישנתי בו לפני שהתעוררתי היה של דרו, גם הוא היה עמוק בפנים" הסביר מייקל.
"הבית הזה מלא מסתורין, אני בטוח שיש בו עוד הרבה מה לגלות..." אמר מת' כאשר בדיוק יצא מהמטבח ונתקל בקריס, מייקל וויולט.
"הכל דרו וקאסי בנו?" שאלה ויולט.
"האמת שלא, הבנתי שדרו שהיה מאוד עשיר, קנה את הבית הזה מהארגון שאליו הוא ולאנס שייכים, זאת אומרת, זה שגם אני וקאסי שייכים אליו. הם השתמשו בו למקום מסתור או מפקדה זמנית, אבל לא היה להם שימוש אז הם מכרו אותו לדרו שחיפש בית נסתר. החדר הוירטואלי, זה לא דרו בנה מן הסתם, הוא היה קיים, רק שכל עיצוב הבית עבר שיפוצים. יש פה עוד מלא חדרים ומנהרות שאתם לא יכולים לדמיין בכלל. כל הסלע הענקי הזה מכיל את כל הבית!" הסביר מייקל.
מת' הקשיב בדריכות לכל מילה, תולדות הבית עניינו אותו מאוד.
"אחי, אני אומרת שנלך לישון..." פיהקה קריס וויתרה על התה, מייקל עלה איתה חזרה אל הקומה העליונה ואל חדרי השינה.

בוקר, הילדים התעוררו בחדריהם והתכוננו לבוקר שגרתי בבית, של אימונים בחדר הוירטואלי. סוף כל סוף הם השלימו חלק גדול במסעם מאז הגיעו לבית החלומות של דרו, הם מצאו את כל הפוקימונים שלהם, אותם שלח מיוטו בזמן. קריס וטרי שוחחו במסדרון על מה שקרה יום קודם. דני בדיוק נכנס למקלחת כדי לשטוף את פניו מקורי השינה.
רעם חזק של כריזה נשמע בין חדרי הבית. "ויולט ומת', תתייצבו בסלון..." נשמע קולה של קאסי. דלת חדרה של ויולט נפתח בפתאומיות והפתיע את טרי וקריס. "בהצלחה..." מלמל טרי בחוסר וודאות. מת' הגיח מתוך המעבר הקשתי, אחרי שיצא מהחדר הוירטואלי. ויולט גלשה במגלשה ומת' דילג בין מדרגות הפסנתר אל הסלון.
קאסי בדיוק יצאה מתוך דלת המובילה אל המנהרות ונכנסה אל הסלון. "בואו לחדר הויטואלי..." היא הובילה חזרה למעלה, אל הקומה השלישית, שם ניצבת הדלת לחדר הויטואלי.
"ויולט, לאור הצלחתך במשימה הקודמת, ומת', לאור הפוטנציאל שאני רואה בך כרגע כמאמן הכי חזק מבין חמשתיכם, אני שולחת אתכם למשימה הכמעט אחרונה שלנו..." הסבירה קאסי.
ניצוץ נדלק בעיניו של מת'. "לאנס?" הוא שאל.
"בהחלט... הפעם המשימה תהיה קצת שונה! אין חדר זמן, אין מסעות בזמן, לא שנתיים קדימה, לא מאה שנה אחורה! במיוחד אחרי מה שקרה אתמול ובמיוחד אחרי שמריהאנה חטפה אתכם שלושים וחמש שנה אחורה למנזר ישן ואם לא היה לדני את השעון לא היינו מאתרים אתכם... אתם פשוט תשוגרו, כאן, בהווה!" היא אמרה.
"אוקיי..." אמר מת'.
"המודיעין שלנו אומר שהוא נמצא כרגע במאורת הדרקון..." אמרה קאסי ועל המסך הגדול שבחדר הוירטואלי הופיעה תמונה של כניסה למערה שכדי להגיע אליה צריך לחצות אגם קטן. "מאורת הדרקון שוכנת בעיירה בלאקת'ורן בג'וטו, מקום הולדתו של לאנס, שם גם מתגוררת בת דודתו מנהיגת מכון הדרקונים, קלייר, ובתור מאורת הדרקון עצמה, זקן שבט הדרקונים שהוא דודם שנפטר לא מזמן לאחר שגורש מביתו. אומרים שלאנס כלוא בתוך כלוב זכוכית, אך כל אלה הן שמועות.
"קאסי, איך יתכן שהוא שורד שם כל כך הרבה זמן? שהוא לא ברח או משהו? שלא פגעו בו?"
"אני מניחה שהעניין לא היה מושתק אם הוא היה נפגע ואם הוא היה בורח, הוא כבר היה יודע איפה למצוא אותנו, אתם לא חושבים?"
"צודקת. זה לא מסוכן שנלך לשם לבד? בטח יש עליהם שמירות מטורפות..." הסכימה ויולט.
"מצד שני אם תלכו כולכם, אתם תמשכו יותר תשומת לב ואסור לנו לקחת את הסיכון. חוץ מזה שאתם יכולים לסמוך עלינו שאתם מגובים היטב!"
מת' חייך. ויולט מעט חששה.
"באמת שאין לכם מה לדאוג, תגיעו לסלון בעוד חצי שעה ומיו יקח אתכם!"

כעבור חצי שעה נפרדו הילדים מחבריהם ומהבית ושוגרו בטלפורט על ידי מיו אל מחוז ג'וטו, אל העיירה בלאקת'ורן. עיירה שלווה הדומה לעיירה מהגוני, שם ביקר טרי זמן לא רב לפני על מנת למצוא את הטאורוס שלו, רק שכל זה קרה בזמן אחר. הפעם המשימה קרתה בהווה. בעיירה היו בתים קטנים עם גגות ירוקים. מעט מאוד אנשים התהלכו מחוץ לבתיהם, שלווים אך מעט חוששים. מחוז ג'וטו הוא המחוז היחידי בו עוד לא נעשתה הפיכה על ידי צוות רוקט ומיוטו, כמעט. במרחק לא רחוק מהעיירה, ממש בקצהה, ניצבה מערה גדולה שכדי להכנס אליה מת' וויולט נאלצו לחצות אגם.
"טוב, ויולט, זו לא בעיה לחצות את האגם הזה..." אמר מת' כשהוא וויולט עמדו על אבני השפה של האגם, "צא קבוטו!" הוא קרא ושחרר לחופשי את הפוקימון המאובן. קבוטו נחת על הקרקע.
"זה רעיון טוב מת', אני חוששת שסלוופוק לא יהיה מספיק מהיר ומסוגל לחצות אותו ולעזור לי..." התאכזבה ויולט.
"קבוטו, תשתמש בסילון אקווה וקח אותי אל קצה האגם. אחר כך תחזור וקח איתך את ויולט!" פקד מת'. קבוטו התעטף בגל של מים כשמת' אוחז בו. השניים טסו מעל פני המים במהירות הבזק. קבוטו חזר ולקח עימו גם את ויולט שצרחה בפחד.
"אוף נרטבתי קצת מרסיסי המים..." התלוננה ויולט. מת' רק העלה גיחוך.
הכניסה היתה קרובה ביותר. איש צוות רוקט עמד בכניסה ותצפת, הוא עוד לא הבחין בשניים. ויולט ומת' נאלצו לטפס על כמה סלעים, קבוטו אחריהם וגם אייפום, אותה הוציאה ויולט ברגע שחצתה את האגם.
"יריית בוץ!" "סטירת בוץ!" פקדו השניים. אייפום וקבוטו שלחו מטחים של כדורי בוץ לעבר איש הרוקט. הוא נבהל וניסה להתחמק מהם. אחד פגע בו בראשו והוא נפל על הקרקע. כדורים נוספים פגעו בו. "אייפום, פעימת מים!" פקדה ויולט. אייפום ניתרה אל האוויר וזרקה כדור מים כחול שהפך לגל של מים. קבוטו הקדים אותה. הוא התנגש חזיתית עם סילון אקווה באיש הרוקט ועילף אותו.
"אסור לבזבז זמן, בואי נסיים עם זה מהר!" צעק לה מת'. השניים רצו וחלפו על פני הגופה המעולפת, נכנסים אל מאורת הדרקון. ויולט חשבה שלתקוף את הבן אדם ישירות עם סילון האקווה של קבוטו היה מעט אכזרי, אבל מת' חשב שזה לגיטימי לפגוע כך בהם אחרי מה שהם עשו לדרו, לאנס, מייקל, לג'ורג' המדען ולעוד תושבים חפים מפשע.
המערה היתה גדולה, כמו שהיא נראתה בתמונות בחדר הוירטואלי. קירותיה אפורים, אך השתקפות המים הצלולים הותירה עליהם אור כחלחל בהיר.
"יש כאן אווירה מסתורית, בטח גם עשרות פוקימוני דרקון נדירים..." מלמל מת'.
"טוב, אני חושבת שכדאי שנצלול לפני שישימו לב אלינו, נבדוק אם הוא באמת כלוא בתוך כלוב זכוכית..." אמרה ויולט, כל רחש קטן הקפיץ אותה.
"חכי, בואי נשלח את קבוטו..." אמר מת'. הפוקימון המאובן והשחור, מכוסה השריון החום קפץ אל האגם השקט. הוא צלל מטה, מניע את רגליו הצהובות הזעירות.

אישה בת שנות העשרים המאוחרות, גבוהה ובעלת שיער בצבע תכלת, פתחה את דלת ביתה, מכון העיר בלאקת'ורן. היא לבשה גלימה כחולה ודילגה במדרגות אל מרתף חשוך. קלייר מנהיגת מכון הדרקונים הדליקה את האור. היה זה חדר צר, מדפי ספרים ניתלו מהרצפה עד התקרה. היה שם גם שולחן קפה מעץ, מאובק כולו. קלייר חיטטה באחד מארונות המדפים, היא שלפה ספר אדום ועליו ציור של פוקימון דרקון עתיק. מאחוריו, על קיר העץ של הארון ניתלה כפתור אדום. קלייר לחצה עליו בעדינות ולקחה צעד אחורה. ארון המדפים נפתח לרווחה. היא נכנסה אל החדר. היה זה חדר חמים, שטיח מקיר לקיר בצבע כחול כיסה את הרצפה. היתה שם טלוויזיה, ספה כחולה, שולחן קטן ועליו אגרטל עם פרחים ורודים. דלת קטנה הובילה אל השירותים והמקלחת. היתה שם גם מיטת עץ יחידה מכוסה בסדינים לבנים. הקירות היו מאבן, קירות של מערה. "לאנס! קום!" צעקה קלייר.

קבוטו עלה חזרה על פני המים. הוא התרגש מאוד וסימן למת' שמצא משהו.
"כל הכבוד קבוטו!" אמר מת', "בואי נלך לראות!" הוא אמר לויולט.
"חזרי אייפום! צא סלוופוק!" פקדה ויולט. פוקימון הלוטרה הורוד פרץ החוצה באדישות. הוא בהה בנקודה בקיר. "תתאפס על עצמך!" הוא סטרה לו קלות. סלוופוק יצא מהריחפון וקפץ אל המים. ויולט תפסה בגופו וצללה עימו למטה. מת' וקבוטו צללו גם הם. הקרקעית היתה מעט רחוקה אבל הם השתדלו להחזיק מעמד ללא חמצן. מסביבם שחו פוקימוני דרקון נדירים, דרטיני- פוקימוני דרקון ארוכים דמויי נחשים, עם גוף בצבע תכלת, אף עגול, אוזניים וקמע בין העיניים בצבע לבן. ויולט ניסתה להגיד משהו, במקום זה יצאו מפיה בועות. הם צללו עוד כלפי מטה והגיעו לקרקעית, כשקבוטו מוביל אותם.
על הקרקעית החולית הם הבחינו בשברי זכוכית גדולים.
ויולט נחנקה, החוסר בחמצן החל להשפיע עליה. היא החלה לשחרר את התנגדותה לכוח הכבידה והחלה לצוף לאט, לאט למעלה. אך המהירות לא עזרה לה. מת' החל להרגיש גם הוא ברע וניסה לדחוף אותה ואת ויולט. קבוטו השתמש בסילון מים ודחף את מת' למעלה במהירות. סלוופוק גם הוא השתמש במתקפת פסיכי והקפיץ את ויולט חזרה אל פני המים.
"וואי!!" היא השתעלה ונהנתה מהאוויר שחזר לחדור אל ריאותיה. מת' השתעל גם הוא.
"אז הוא באמת ברח! זה לאנס, מה חשבנו לעצמינו שהוא יחכה שיחלצו אותו?" אמרה ויולט.
"צודקת... מה עכשיו? נכשלנו, איפה נמצא אותו עכשיו...?" תהה מת'. הוא וויולט השיבו את סלוופוק וקבוטו לכדורים שלהם וטיפסו חזרה אל הקרקע מתוך המים.
"הנה הם!" נשמעה צעקה של גבר מרחוק. ארבע דמויות רצו אליהם.
"מה הולך פה?" נבהלה ויולט. שני אנשי רוקט היו בדרכם אליהם, לצידם, שתי דמויות שאותם זיהה מת' כבריאן וג'ינה.
"הם כאן!! אחרי שלא ראיתי אותם חודשים!!" התלהב בריאן, אותו באמת ראו הילדים לאחרונה בקרב במפלי המטאור.
"אני פגשתי את טרי לא מזמן בריאן, כשהוא חזר אחורה בעשרים שנה... סלבי ומיו לכדו אותי במימד זמן, אבל הודות לאדון שלנו, הצלחתי להשתחרר!" הסבירה ג'ינה.
"חבל שתאלצי לחזור לשם ג'ינה..." סינן מת'.
"איזה אומץ יש לך ילד!" היא צחקקה.
"גם הרבה אומץ היה להם לבוא לפה ולנסות לשחרר את מת', אבל אני חוששת שהפעם לא תצליחו להתחמק מאיתנו!" חייך בריאן. הוא שלף פוקדור מכיסו.
"וזה על זה שתקפתם אותי קודם!" אמר איש הרוקט שבגדיו היו ספוגים ממים ובוץ ממתקפותיהם של אייפום וקבוטו.
"צא קרובאט!" קרא האיש. הוא זרק פוקדור באוויר ממנו יצא פוקימון עטלף קטן, עיניו צהובות ומאיימות. גופו וארבע כנפיו בצבע סגול וכחול כהה, אותן הוא הניע במהירות בזק. קרובאט הוא ההתפתחות של זובאט וגולבאט.
"אני אעזור לך חבר..." אמר איש הרוקט השני והטיל פוקדור נוסף באוויר, ממנו הוא שחרר את אריאדוס, פוקימון עכביש גדול וצורתו המפותחת של ספינראק. גופו וראשו בצבע אדום. על אחוריו סמיילי בצבע שחור. צבתותיו וקרנו לבנות ורגליו צבועות בפסים של צהוב וסגול.
"קראדילי!" "מות'ים!" קראו בריאן וג'ינה כאחד.
מתוך הפוקדורים שלהם הגיח פוקימון הצמח העתיק המוכר של בריאן ופוקימון פרפר בצבע שחור עם עיניים כתומות וכנפיים צהובות וכתומות.
"תקפו אותם!"

לאנס שכב במיטתו ונשען על הכרית הלבנה. קלייר ישבה לצידו על כיסא עץ.
"ויולט ומת' אם אני לא טועה, הבחנתי בהם נכנסים אל תוך מאורת הדרקון, הם באו להציל אותך!" סיפרה קלייר בהיסטריה.
"מה?! את רצינית?!"
"כן!! אני מפחדת, יש שם אנשי רוקט כל הזמן, הם עושים ביניהם תורנויות שמירה עליך, זה ממש מסוכן..."
"אנחנו חייבים ללכת לסייע להם, זה ברור לך?" שאל לאנס וקם ממיטתו.
"אתה מבין אבל שאם אתה עכשיו חושף את עצמך, אז כל הכל נגמר..." הסבירה קלייר ודמעות החלו לזלוג מעיניה.
"אין ברירה קלייר, דיי, ישבתי כאן חודשים מבלי לעשות שום דבר, הם צריכים אותי, הם זקוקים לי במאבק הזה, קאסי. הכי בעולם אני מתגעגע לדרו, החבר הכי טוב שהיה לי, בן אדם נדיר! אני מודה לך על כל הזמן הזה שהסתרת אותי כאן, אבל אני חייב ללכת, אין לי ברירה..." הסביר לה לאנס ולבש את בגדיו.
"זה בסדר, אני אבוא איתך..." היא אמרה קצת בעצב, אחרי שטיפלה בו בכל הזמן הזה שהילדים היו לכודים בבית של דרו בשינה וגם אחרי שהתעוררו ולא ידעו מה קורה איתם.
"בת דודה יקרה, אני כל כך מודה לך!" הוא חיבק אותה חזק ובחום, "רק טוב יצא מזה, אנחנו נחזור אחורה בזמן, נציל את העולם מהשלטון של מיוטו, נציל את דרו, נציל את דוד שלנו, הצער הוא זה שהרג אותו. הוא יגור שוב במערה ותוכלי לבקר אותו כל יום, כמו פעם וגם אני אתפנה..." הוא אמר. היא החלה לבכות בקול. במשך דקה היתה ביניהם שתיקה. קלייר התעשתה ופתחה את אחת הדלתות שהיתה בחדר.
"אין לי פוקימונים ואני לא יודע איפה הם..." אמר לאנס, "בטח צוות רוקט דאג להחרים אותם ברגע שהם חטפו אותי..."
"זה בסדר..." אמרה קלייר ונתנה לבן דודה לאנס פוקדור. הם עברו בדלת הנוספת שהיתה בחדר והגיעו לתוך חדר במערה תת קרקעית קטנה. היתה זאת כניסה נוספת ותת קרקעית למאורת הדרקון. ממש בקצה היתה בריכת מים, אגם. "מזל שיש לנו גישה נוספת להכנס, דרך המקום הזה חילצתי אותך בעבר מתחת לעין של צוות רוקט..." הסבירה קלייר, היא הטילה פוקדור באוויר וגם דרו. מתוך הפוקדורים הגיחו שני פוקימוני דרקון, דרגונייר, הצורה המפותחת של דרטיני והתת התפתחות של דרגונייט. דרגונייר היה דומה מאוד לדרטיני, הוא היה ארוך וגדול יותר. במקום קמע לבן על מצחו צמחה לו קרן. בצווארו ובקצה זנבו ניצבו פנינים כחולים. מהפוקדור השני פרץ פוקימון דרקון נוסף, דמוי סוס ים, קינגדרה, כמו הבובה בקרוסלה שבסלון בית החלומות של דרו. גופו וקשקשיו תכולים, בטנו צהובה.

"ארבעה על שניים, אין בעיה!" חייך מת' ולא נראה מוטרד כלל. "סניזל, גלום!" הוא הטיל שני כדורים באוויר, מתוכם הגיחו פוקימון הסמור ופוקימונית הפרח.
"אייפום, סלוופוק!" קראה ויולט ושחררה שוב את הקופיפה ואת הלוטרה.
"כל כך הרבה זמן עבר ועוד לא פיתחתם את הפוקימונים האלה? פשוט בדיחה, אתם מצפים לנצח ארבעה פוקימונים מפותחים עם אלה?" צחקה ג'ינה והצביעה על קראדילי, מות'ים, קרובאט ואריאדוס.
"אנחנו לא צריכים שהפוקימונים שלנו יתפתחו בשביל להביס אתכם, חוץ מזה, מי אמר שהם לא יתחזקו ואי אפשר לפתח אותם עכשיו?" חייכה ויולט ושלפה מכיסה שלט שחור. היא לחצה על כפתור. גלום זהרה בלבן ובאורה ירוקה. היא החלה לגדול והפרח על ראשה נפתח, היא הפכה לווילפלום. על המסך בשלט הופיעה תמונה של אבן עלה.
"איזו חוצפה! איפה השגתם את זה?" התעצבנה ג'ינה.
"הם גנבו את זה מחברת סילפ', בעתיד, לא שמעת? מריהאנה קפצה אליהם וחטפה את ויולט משם, והם הצליחו לברוח להם!" הסביר בריאן.
"תקרא למיוטו!" צרחה ג'ינה.

"ממש לא, פעם קודמת שזימנו אותנו על הגשר בהוון והם ברחו, נענשתי על זה! לא הפעם, עד שנשתלט עליהם סופית!"
"תשכחו מזה..." צחקה ויולט, היא כיוונה את השלט על סלוופוק. הצ'יפ שעליו בהק באור אדום. על המסך של השלט נותרה תמונה של סימן שאלה וסלוופוק לא שינה את צורתו.
ג'ינה ובריאן התפוצצו מצחוק.
"זאת הגרסא הראשונית של ההתפתחות הרב פעמית. היא מפתחת רק פוקימונים שמתפתחים בצורה טבעית או דרך אבן מים, אבן אש, אבן עלה, אבן ירח ואבן ברק. סלוופוק יכול להתפתח רק בעזרת שלדר לסלווברו או לסלווקינג עם שלדר וסלע המלך, ואם אין כאן כזה, אז זה לא יקרה..." הסבירה ג'ינה בנימה של זלזול.
"בסדר, זה לא משנה! ווילפלום, ריקוד עלי כותרת! סניזל, רוח קרירה!" תקף מת'. ווילפלום שלחה מהפרח שעל ראשה עלי כותרת ורודים עם משב קליל של רוח. העלים פגעו באריאדוס. "ניב אש!" קרובאט הספיק להתחמק מהם בעזרת מהירותו והוא שלף ניבי אש בוערים וטס כדי לפצוע את ווילפלום. "פעימת מים אייפום!"
סניזל שלח רוח קרירה והצליח לפגוע בקראדילי שהיה מאוד איטי. פוקימון הצמח ניזוק מעט. קרובאט נעץ את הניבים הבוערים בווילפלום והסב לה נזק קל. גל של מים נשלח מאייפום והתנפץ על קרובאט וקירר את הכוויה שנגרמה לווילפלום.
"מות'ים, סופה!" פקדה ג'ינה. הפרפר החל לנפנף את כנפיו וליצור סופה של רוח שפגעה בסלוופוק האדיש. סניזל קפץ והתחמק מהסופה, כך גם אייפום.
"קראדילי, כדור אנרגיה על סניזל!" פקד בריאן.
"אריאדוס, רשת עכביש!"
כדור אנרגיה נשלח לעבר סניזל, הוא קפץ והתחמק מאחד, אבל שני נשלח אליו והתפוצץ עליו, והוא נפל על הקרקע.
אריאדוס שלח רשת של קורים אותם הוא טווה. הרשת נדבקה לגופה של אייפום. היא ניסתה להתחמק ולא הצליחה. "סלוופוק, אקדח מים על מות'ים!" פקדה ויולט. פוקימון העש התחמק מסילון המים שנשלח אליו.
"קרובאט, ניב רעל על ווילפלום!" פקד איש הרוקט.
סניזל קפץ ושחרר את אייפום מהקורים. קרובאט עף לכיוון ווילפלום.
"אבקת שיתוק!" צעק מת'. ווילפלום שחררה עננה של אבקת כתומה. קרובאט שאף אותה. גלים של חשמל עברו בגופו והוא נמנע מלתקוף.
"אייפום, יריית בוץ!" פקדה ויולט. הקופיפה הסגולה ירתה מטחים של כדורי בוץ מקצה זנבה לעבר הפוקימונים.
"אריאדוס, בלבול!" צעק האיש רוקט. כדורי הבוץ נתפסו בכוח על חושי וריחפו באוויר, חוזרים אחורה אל אייפום וסלוופוק ופוגעים בהם.
"סלוופוק, מתקפת פסיכי על אריאדוס!" צעקה ויולט.
"קראדילי, חומצה!" פקד בריאן,
"מות'ים, קרן על חושית!"
סניזל קפץ והתחמק מחומצה סגולה ורעילה שניתזה לעברו. הקרן העל חושית של מות'ים פגעה בו אך לא השפיעה עליו כי הוא מסוג אופל.
ווילפלום שלחה עלי כותרת והם פגעו בקראדילי. סניזל ירה קרן קרח לעבר מות'ים אך פספס.
סלוופוק הרים את אריאדוס באוויר במתקפת פסיכי. "אל תוותר לו, תשתמש בפסיכי גם!" צעק איש הרוקט. השניים החלו להאבק במתקפות העל חושיות בקרב מוחות.
"סניזל, תשתמש במתקפת מהירות כדי לפגוע ישירות במות'ים..." פקד מת'.
"עזוב את הפרפר שלי!" צעקה ג'ינה, "סופה!"
סניזל צבר תאוצה ורץ במהירות בזק לעבר מות'ים, אך הפרפר נופף בכנפיו בחוזקה ויצר רוח חזקה איתה סניזל נאבק. לבסוף הוא נפל על הרצפה כשמתקפתו נוטרלה.
"קרובאט, עוקץ רעל!" צעק איש הרוקט. העטלף הצליח למרות השיתוק לשלוח מטחים של מחטים סגולים לעבר ווילפלום. היא נפגעה והפכה למורעלת.
"לא טוב, לא טוב בכלל..." נלחץ מת'.
"תן לו בראש סלוופוק!" צעקה ויולט. סלוופוק נראה סובל, גופו החל להתרומם באוויר גם מההתקפה של אריאדוס. השניים הכאיבו חזק אחד לשני מהמתקפות העל חושיות.
"אייפום, ניתור!" פקדה ויולט.
"מתקפת עילפון!" פקד מת' וחייך.
סניזל נעלם ממקומו. אייפום ניתרה גבוה בחלל המערה בעזרת זנבה ששימש לה כקפיץ.
בריאן היה בטוח שהיא תנחת על קראדילי שלא יכל לזוז ממקומו כל כך מהר. אך אייפום נחתה על אריאדוס ופגעה בו חזיתית. סניזל הופיע באוויר לפתע וחבט במות'ים.
"לא, פרפר שלי!" נבהלה ג'ינה.
סניזל נפל על הקרקע אחרי שאייפום תקפה את אריאדוס והפריעה לו במתקפת הפסיכי.
אריאדוס התעלף סופית אחרי שלא עמד בלחץ של מתקפת הפסיכי. סלוופוק חזר לעצמו והתעלף גם הוא.
"היית גדול חבר!" אמרה ויולט והשיבה את סלוופוק לפוקדור, כמו איש הרוקט שהשיב את אריאדוס.
"למה אתה לא מתערב?" צעקה ג'ינה על בריאן.
"ששש, אל תפריעי לקרב להמשיך כמו שהוא..." ענה לה בריאן.
"מות'ים, נשיכת חרק!" התעצבנה ג'ינה. פוקימון הפרפר נעץ שיניים בוהקות באור ירוק בגופו של סניזל והותירה לו נזק רב בשל יתרון הסוג.
"קרובאט, ניב אש על ווילפלום!" צעק איש הרוקט.
"אייפום עצרי אותו!" פרצה ויולט. אייפום ניתרה שוב לאוויר. גלים סטטים לבנים הופיעו מסביב לזנב היד שלה, היא הטיחה את מתקפת שבירת הלבנה החדשה שלמדה על קרובאט ועצרה אותו מלתקוף את ווילפלום. קרובאט הוטח על הקרקע אבל שרד את ההתקפה.
"מות'ים סופה על ווילפלום!"
"קרובאט, ניב רעל על ווילפלום!"
"קראדילי, חומצה על ווילפלום!" פקדו שלושת החבר'ה הרעים.
"מה נהיה?" התעצבן מת'.
ווילפלום ניסתה להתחמק ממתקפת הסופה שתקפה אותה אך זה היה מאוחר מדי. סניזל ירה קרן קרח כנגד החומצה והמתקפות התפוצצו. אייפום יירטה את קרובאט עם פעימת מים. קרובאט עצר את התקפתו והתחמק.
ווילפלום התעלפה ממתקפת הסופה והפכה בחזרה לגלום. "חזרי..." אמר מת' ונשף באכזבה, משיב את גלום לפוקדור.
"סניזל, קרן קרח!"
"אייפום, צווחה!"
אייפום פערה את פיה ויצרה צווחה מעיקה שצמררה את כל הפוקימונים והחלישה אותם. סניזל הצליח להתנער מהמצב וירה קרן קרח, פגע בול במות'ים ועילף אותו.
"אין מצב!!!!" התעצבנה ג'ינה והשיבה את מות'ים. היא הוציאה שני פוקדורים נוספים.
"חכי, אל תהרסי את הקרב..." אמר לה בריאן.
"קראדילי, קרן סולרית!" פקד בריאן.
רעש מאחוריהם נשמע. מערבולת נוצרה בתוך האגם. מתוך המים עלו לאנס וקלייר רכובים על דרגונייר וקינגדרה.
"לאנס!!!" צרחה ויולט בתדהמה.
"איך לעזאזל?!" נבהל בריאן. קראדילי ירה את הקרן הסולרית שלו ופגע באייפום, היא התעלפה. נוצר פיצוץ קל ואבנים קטנות עפו לכל כיוון.
"סיפור ארוך חברים, שמח לראות שאתם בסדר..." ענה לאנס ועלה על האדמה.
עיניים תכולות הופיעו באוויר, עיני התינוק של מיו. הוא חשף עצמו. שישה פוקדורים הופיעו מסביבו באוויר ושוגרו לעבר לאנס.
"לקחנו אותם ברגע האחרון, הם שלך שוב!" חייך מיו.
"תודה מיו! ותודה בת דודה על דרגונייר, אבל הפוקימונים האהובים שלי שלא ראיתי זמן רב צריכים לתת שואוו עכשיו!" אמר לאנס בבוז לעבר ג'ינה, בריאן ואנשי הרוקט.
"תשכח מזה!" אמר בריאן, הוא שלף שלושה פוקדורים נוספים כמו ג'ינה.
"דרגונייט, גייראדוס!" הקדים אותם לאנס. מתוך הפוקדורים שלו פרצו דרגונייט המוכר שלו, וגייראדוס, פוקימון דרקון המים. אך הוא היה שונה מהרגיל, גופו היה אדום ולא כחול. הוא היה גייראדוס זוהר.
"קרן על!" פקד לאנס. שני הפוקימונים החלו לטעון קרן ורודה בתוך פיהם.
הדבר האחרון שויולט ומת' הספיקו לראות זה את ג'ינה מטילה משהו באוויר, מלווה בעשן שחור סמיך. כשהעשן התפזר, נעלמו אנשי הרוקט ופוקימוניהם.
"היי, הם לקחו את אייפום וסניזל!!" נבהלה ויולט. היא חיפשה מסביב ולא מצאה את אייפום ולא את סניזל.
"אל תדאגי ויולט..." חייכה קלייר ונקשה באצבעה. דרגונייר, דרגונייט, קינגדרה וגייראדוס החלו לסייר במערה.
"אתה חייב לספר לנו מה קרה לך..." אמר מיו למת'.
"אל תדאג..." נקטע לאנס. נשמעו פיצוצים וקולות של הד. ארבעת הדרקונים שבו לבסוף.
אייפום וסניזל מעולפים, רכובים על גופו העצום של גייראדוס. דרגונייט טס אליהם בתעופה, מחזיק עצם בלתי מזוהה בין ידיו, משהו שחור.
"אייפום!" פרצה ויולט. היא ליטפה את גייראדוס ותפסה בזרועותיה את הקופיפה הסגולה. מת' לקח את סניזל באדישות, חיבק אותו והשיב אותו לפוקדור.
"גייראדוס זרק את גופת איש הצוות רוקט על הקרקע..."
"הוא כנראה נפגע ממפולת סלעים או משהו ונהרג..." אמר מיו. דרגונייר הנהן בחיוב.
"צריך לקבור אותו..." אמר לאנס.
"איזה לקבור, השתגעת? אני זורקת את הזבל הזה במים, שהגופה שלו תירקב שם ויאכל אותו דרטיני! לא מגיע שום כבוד של קבורה לנבלות האלה שהרגו את חבר שלך ואת דוד שלנו! אני עוד צריכה ללכת לבית שלו במאורה ולחלץ משם דברים חשובים, אם צוות רוקט לא דאג להרים משם הכל..." התעצבנה קלייר. מת' וויולט צחקו. לאנס ומיו צחקו גם הם.
"טוב, אז עכשיו אפשר לעוף מפה כבר?" שאלה ויולט.
"כן כמובן, רק יש לי משהו קטן לעשות..." אמר לאנס וקפץ אל המים.
"מה לעזאזל?" תהה מת'.
לאנס צלל, הוא חזר כעבור חצי דקה כשפוקימון קטן בידו. היה זה הורסי, פוקימון סוסון הים. הוא היה דומה מאוד להתפתחות שלו קינגדרה, רק קטן ופחות מאיים. לאנס לא התאמץ יותר מדי, הוא שלף פוקדור כחול מכיסו, הקיש איתו על ראשו של הורסי ולכד אותו.

לאנס, קלייר, מיו, מת' וויולט ישבו בחדר המסתור של לאנס במכון של קלייר.
"אני לא ארחיב לכם יותר מדי עכשיו, אני אצטרך לספר הכל לקאסי, מייקל ולשאר החברים שלכם..." הסביר לאנס.
"אנחנו מיד נעזוב חברים!" אמר מיו למת' וויולט.
"קלייר, אני רוצה שתבואי איתנו..." אמר לאנס.
"מה פתאום? למה?" שאלה קלייר.
"הם יודעים עכשיו שאני הצלתי אותך והם ינסו ללכוד אותך! כבר לא בטוח בשום מקום בחוץ!" הסביר לה לאנס.
"לאנס יקירי, אני ממש לא מפחדת, נראה את האחד שינסה לעשות לי משהו! חוץ מזה, אני לא אהרוס את ההזדמנות למאמני הפוקימונים שעוד מסתובבים בחוץ ורוצים לאתגר אותי לקרב, ממש לא! אני אהיה בסדר..." היא אמרה. לאנס הבין שאין לו יותר מדי ברירה.

השלושה נחתו במטבח, בליווי מיו. "חברים, הוא כאן!" צעקה ויולט בהתרגשות. דלת המטבח נפתחה במהירות. קאסי פרצה פנימה והתנפלה על לאנס בחיבוק עצום.
"אני כל כך מתרגשת, אני לא מאמינה שאתה סוף סוף חזרת אלינו!" היא אמרה בהתרגשות.
"קאסי יקירה, אני גם כל כך שמח לראות שאתם בסדר!" הוא אמר לה בחום וליטף את שיערה. דני, טרי, קריס ומייקל נכנסו אל המטבח בחיוך רחב והקלה. טרי החל למחוא כפיים, כולם אחריו.
"ברוך השב לאנס!" הסמיקה קריס.
מייקל ניגש אליו לאחר שקאסי שחררה ממנו את האחיזה. הוא חיבק אותו גם.
"מייקל יא אח..." הוא אמר, חיטט בכיסו ודחף לו ליד פוקדור מזערי, "הבטחתי לך פוקימון דרקון שהוא גם מסוג מים!"

מיוטו הגיע בבהילות למאורת הדרקון וצלל אל מעמקי האגם. הוא הבחין ברסיסי כלוב הזכוכית. זעם התמלא בעיניו, אפילו מעט חשש. לאנס ברח לו מתחת לעיניים ועוד אחרי שמשרתיו נכשלו, הוא הצליח להתאחד עם האנשים שהיו אמורים להביס אותו ואת האימפריה שהוא בנה. למרות שהוא הצליח, הוא עדיין חושש שהם יצליחו הפעם.
"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! !" הוא זעם. מי האגם פרצו מממוקם והציפו את כל המערה.

פוקימונים שהופיעו:


אירועים מיוחדים:
*החבורה מתאחדת עם לאנס
*לאנס לוכד הורסי ונותן אותו למייקל
*אייפום לומדת מתקפת שבירת לבנים

פרק אחרון נהדר
סוגר קצוות פתוחים ומשאיר טעם של עוד
אבל הייתי מצפה שויולט תתלהב קצת מכך שאייפום למדה מתקפה חדשה
בכל מקרה מתי תפרסם את העונה הבאה?

תודה רועי.
זה לא הפרק האחרון לעונה, זה הספוילר שפרסמתי לפני כמה ימים לפרק האחרון:

פרק 25- הסטוריה חדשה
"נסו להתחמק!" זעקה ויולט באימה.
כדור אנרגיה ירוק הגיח מלפניהם אשר נגלה כסלבי. הוא ספג את מתקפות האבנים והגן על הפוקימונים "בריאן, יש לנו כמה חשבונות לסגור..." זעם סלבי. הוא השתמש בסופת עלים ושלח סופה של רוח ועלים ירוקים חדים כתער לעבר בריאן ופוקימוניו.
מיוטו צחק, הוא סובב את מבטו חזרה לקירות המערה. אבן ירוקה הופיעה באוויר מולו. "אולי האבן של סינו תסייע לי למצוא את האבן של הוון..." אמר מיוטו. מיו הפעיל כוח על חושי על האבן, הוא חטף אותה אליו.
"איך אתה מעז?! החזר לי אותה!" צרח מיוטו.
"לא יקרה!" צעק מיו, אבל לפני שהוא הספיק לעשות משהו, קרן על עוצמתית נשלחה לעברו.

אבל כמו כן, הנה ספויילר לפרק הבא שיגיע בשבוע הבא. הפרק הזה יהיה קצת יותר רגוע משאר הפרקים שהיו בחצי השני של העונה, האקשן קצת ירד.


"וובכן, יצא לי להיתקל בהומלס מסכן ברחוב, הכל היה אפור, הם שלטו בהכל. הוא זיהה אותי ואמר שהופעתי בעיתונים, הוא ידע שפעם הובסנו בקרב והיינו נעדרים, ואחרי כמה חודשים מיוטו מצא אותנו שוב והרג את כולנו!" הסבירה ויולט.
"אם אני מבינה למה את חותרת ויולט, אז את חושבת שמיוטו עלול להגיע פתאום ולהרוג את כולנו בעת הנוכחית הזאת?" שאלה קאסי, חיוך רחב התפשט על פניה.
"תותחית!" אמר טרי.
"ג'יראצ'י, תודה שהסכמת להצטרף אלינו, אתה יודע שזה למטרה טובה!"
ג'יראצ'י חייך, הוא לא הוסיף מילה, אבל קד קידה.
"פוליראת' ירה מתוך הספירלה שבבטנו מטחים של בועות תכולות וזוהרות. הן הוטחו בספירו והפילו אותו על הרצפה. פוקימון הדרור ניסה לקום ולתקוף, אך עדיין לא הצליח להתאושש.

פרסמת אותו? כנראה שפיספסתי
וגם הספוילר לפרק הבא נשמע טוב

כן, כמה ימים לפני....
תודה :]