נושא: Glaria Soa

פרק מעולה ^^
זה מזכיר לי את הקטע עם כובע שהיה בתחילת הארי פוטר

*שולחנות ארוכים לבנים.

זה באמת מזכיר מדי את הארי פוטר. בכל זאת זה ממש יפה והכתיבה שלך טובה.

סוף סוף חזר הסיפור !
פרקים מעניינים.

רוצים תגובה!!! נראה כאילו מישהו אגר את כל האנרגיה מהסיפור הזה.

פרק ט"ו:


"ברייקסטון, טומי. צעד קדימה." אמר אדון שלדאון. הטבעת האחרונה בקופסא ריחפה מעלה. "טומי, אתה מנהיג טבעי ועקשן. אתה תעשה הכל למען חבריך ולמען האמת שלך. ייקח לך זמן ללמוד נושאים חדשים, אך את מה שאתה מכיר איש לא יוכל לקחת ממך. האם זה נכון?"
"אני מאוד מקווה." ענה טומי כשסומק בער בלחייו, זה לא היה כל כך נורא, הטבעת בהקה באור כתום וריחפה לכיוונו. "תודה רבה."
שמות נוספים נקראו אחריו, אך טומי כלל לא שם לב. הוא היה עסוק בלהביט בטבעת הזהובה בעיון, היא הייתה טבעת חלקה ועגולה, בקדמת הטבעת היה קימור עבה ועגול. הוא ניסה לענוד אותה, אך כפות ידיו עוד היו כואבות אז הוא פשוט הכניס את הטבעת לכיס מכנסיו.
"תודה רבה לכל שוכני האנרגיה החדשים שלנו, אני מקווה שתיהנו בבית הספר." אמר פרופ' כרוסאובר. טומי מיד הרים את עיניו והביט בפרופ' כרוסאובר. "כעת, מבחן הקוסמים והמכשפות שלנו. גב' לאמפתית."
"תודה רבה לך פרופ' כרוסאובר." אמרה גב' לאמפתית, אישה רחבה וחייכנית, שערה הבלונדיני היה פזור ואישוני עיניה היו כה בהירות עד כי טומי חשב תחילה שהן לבנות. "קוסמים ומכשפות יקרים, אתם יודעים היטב את חוקי המבחן. עליכם לבצע לחש כלשהו בפני כל בית הספר, כדי לקבל את הציוד האישי שלכם. קוסמים יקבלו שרביט קסום ומכשפות יקבלו את כדור הבדולח הנחשק. תלמיד או תלמידה שייכשלו, לא יוכלו לצערי להישאר עמנו בשנת הלימודים הקרובה. אך אל תדאגו, אם התכוננתם למבחן כמו שצריך, אין שום סיבה שלא תעברו."
התלמידים מצדו השמאלי של האולם נראו מפוחדים עד אימה, ג'סיקה ממש רעדה מפחד. טומי הרגיש צורך לעמוד לידה ולעודד אותה, הדבר היחיד שיכל לעשות זה להביט בה וללכוד את מבט עיניה, היא ממש דאגה, אך כשטומי חייך לעברה היא עצמה את עיניה, לחוצה פחות.
"דיישיץ', ג'סיקה. אנא גשי לבצע את הלחש שלך." אמרה גב' לאמפתית, כאילו מאששת את חששותיה של ג'סיקה. היא ניגשה נעמדה לפני גב' לאמפתית ולקחה נשימה עמוקה, טומי ניסה לתקשר איתה כמו שהוא מתקשר עם כספיון. 'הכל יהיה בסדר ג'סיקה, אני מאמין בך. את יכולה לעשות את זה!' ג'סיקה הרימה את עיניה בהפתעה וחיפשה בעיניה משהו כשעיניה נחו על טומי, טומי חייך שוב וג'סיקה השיבה לו חיוך, לוקחת נשימה עמוקה.
"תהומות עמוקים, לוחשים גועשים, רק אבקש פה מים טהורים. סחור סחור ייסובו המים, כמעיין המתגבר וכצבע השמיים!" קראה ג'סיקה והושיטה יד לעבר כוסו של פרופ' כרוסאובר. זרמי מים עדינים ריחפו מהכוס והחלו להסתחרר במהירות, חישוק המים גדל וגדל וריחף לעבר מרכז האולם. מהירות החישוק גרמה לרוח חזקה שבידרה את שערותיהם של התלמידים שישבו קרוב למרכז האולם. "פצפוץ הגיצים ולחישת להבה, התאחדו להבות ופזרו אהבה, אש, אש בואי קרוב, לחשי לי את סודך, סוב סוב!"
מן המנורות הגדולות שבתקרת האולם להבות אש ירדו כנחשים והחלו להסתחרר במהירות, גם החישוק הזה גדל לגודל תואם לחישוק המים. ג'סיקה החלה לכוון את החישוקים על ידי הזזת ידיה בצורה משונה והחלה התנגשות בין החישוקים. תלמידים התפעלו מהמראה המרהיב, אך ג'סיקה נראתה לחוצה, משהו כנראה השתבש לה. החישוקים החישו מהירות ואדים חמים עטו והסתירו הכל. הדבר היחיד שהיה ניתן לראות היה את חישוקי המים והאש כשלפתע צבע צהוב מחשמל הבזיק. טומי יכל לראות מבעד לאדים את חיוכה של ג'סיקה. הכל הסתדר. ברקים החלו לצאת מהחיכוך בין החישוקים, הברקים הפכו אט אט לחישוק חשמלי בוהק בעצמם, וכשזה קרה ג'סיקה הורידה את ידיה והרפתה. חישוק המים וחישוק האש הסתחררו סביב חישוק החשמל באופן עצמאי, כשהאדים התפזרו במהירות ממהירות הסחרור. טומי לא ראה דבר מרהיב שכזה בחייו.
"שילוב ניגודים." אמרה גב' האמפתית בהתרגשות ומחאה כפיים. "מדהים, איזו התחלה מדהימה. מה שמוכיח שאתם יכולים לעשות כל דבר, תלמידים שלי. פרופ' כרוסאובר, אני ממליצה על התלמידה הזו וחושבת שהיא מתאימה לבית הספר."
טומי שמח. הוקל לו. הוא הביט בג'סיקה שבכתה מאושר כשהחישוקים נמוגו.
"אני מקבל את המלצתך גב' האמפתית, ג'סיקה ברוכה הבאה לגלאריה סקול. את הפגנת תושייה וחוכמה מרובה, ליבך היה פתוח לסיכונים ובחרת להשתמש בלחש ניגודי. את גם מזכירה לי את קרזלי קולרי, מכשפה שחיה לפני שבע מאות שנה. מהתמונות שלה ניכר היה לראות כמה נחושה היא לגשר וליישב בין אלפים וקוסמים. יש מספרים שכדור הבדולח שלה כה הושפע ממנה עד שכל מי שהביט בכדור הבדולח הפך נעים וחברותי, מובן שמדובר בהגדה בלבד, אך הכדור בדולח עצמו הוא אמיתי, עשוי מבדולח תכול ונשמת פניקס צחור, מרקם חלק ובוהק. אני מאמין שזה כדור הבדולח שמתאים למכשפה שכמותך." אמר פרופ' כרוסאובר והרים את ידו הימנית כשמכשפה נכנס פנימה, נושאת בידיה כרית קטיפה רכה שעליה היה מונח כדור הבדולח המדובר, היה גם ספר חום עתיק מונח לצד של הכדור. "השאלה היא, האם את אכן מתאימה לכדור?"
ג'סיקה הרימה את הכדור בשתי ידיה והביטה בו ברעדה. אור תכול בהק ממנו לפתע וטומי יכל להישבע שהוא שמע מעין מוזיקה עדינה שכביכול לוחשת לאישור. ג'סיקה הודתה ללא קול וחזרה אל הטור כשקוסם צעיר נקרא להתקדם. הוא ביצע לחש שגרם לכדורים לרחף סביב, ובכל התנגשות שלהם הם שכפלו את עצמם. לבסוף כל הכדורים הפכו לכדור אחד גדול שנחת לידיה של גב' האמפתית שהפך לזר פרחים צבעוני וגדול.
"שינוי צורה." אמרה גב' האמפתית והריחה את הפרחים. "גם בעל קסם אישי, פרופ' כרוסאובר, אני ממליצה על התלמיד הזה וחושבת שהוא מתאים לבית הספר."
הבחור הסיט את הפוני שלו מעיניו ונעמד זקוף בחיוך קל. הפרחים שבידיה של גב' האמפתית הפכו לפרפרים שנעלמו לאיטם.
"אני מקבל את המלצתך גב' האמפתית, קולין ברוך הבא לגלאריה סקול. הפגנת קסם אישי ויכולת לשכנע הינם דברים חיוניים לקוסם. אתה גם אתלטי וגמיש והנך גם ללא ספק יפה תואר. אני מביט בך ונזכר באגדה על הקוסם הצעיר, הלא הוא דמתי ווטסון המפורסם, שהקריב את חייו למען מכשפה צעירה שאותה אהב. האגדה אכן נכונה, כהוכחה אעניק לך את שרביטו של דמתי. שלושים וחמש סנטימטר של עץ שקט שחור, גמיש ביותר כשליבת השרביט הינן דמעותיה של בתולת-ים. הבה נגלה האם אתה אכן מתאים לשרביט."
המכשפה שהביאה לג'סיקה את הכדור נשאה בידיה קופסת עץ כבדה וספר חום עתיק. קולין אחז את השרביט והניף אותו, הילה בוהקת עטפה את קולין כהוכחה שהוא אכן מתאים. הוא לקח את הספר, הודה לגב' האמפתית ושב למקומו.
הטור השמאלי של הקוסמים והמכשפות המשיך להצטמצם, חלק מהקוסמים והמכשפות לא עברו את המבחן ונאלצו לעזוב את האולם בעצב. טומי לא יכל לדמיין לעצמו איך כל החלום המתוק הזה של גלאריה סאה יכול להיגנז מילדים בצורה שכזו, טומי תיאר לעצמו שזה יהיה הוגן אם יתנו להם הזדמנות נוספת להשתלב.
"כעת, כשסיימנו את טקס הכשרת תלמידי שנה ראשונה, אני מעוניין לספר לכם משהו מאוד חשוב." אמר פרופ' כרוסאובר והרים את שני זרועות ידיו. "השנה החלטנו לשנות מעט את חוקי הקרבות בבית הספר. אני מציע לכם לחדד את אוזניכם ולהתרכז. מהיום, יהיה ניתן לבצע קרבות בין קוסמים לאלפים ואנו לא נמנע זאת. רק אציין שתלמידים מבית האלפים שינצחו בקרב יכולים לרכוש את האנרגיה של כל מה שרק ירצו מלבד את אנרגית אחיהם הקוסמים עצמם, אני לא רוצה להזכיר לכם את תקרית אוקאובר שקרתה שנה שעברה."
צחוק התגלגל בין השולחנות, עיני התלמידים נשאו לעבר תלמיד שנה שנייה סמוק. טומי הניח שכנראה אותו תלמיד רכש את האנרגיה של אחד הקוסמים. רק המחשבה על כך גרמה לטומי לצחוק. מדמיין את ג'סיקה חוזרת לצורתה המקורית מבוהלת ומתנשפת.
"כמו כן, קרבות יתבצעו רק בנוכחות משגיחים, אני מזהיר אתכם, השנה יחולקו אזיקי אנרגיה ויוחרמו שרביטים וכדורים אני לא צוחק. נבחרי תלמידי שנה חמישית ושישית מונו להיות משגיחי קרבות. עליכם לבקש מהם לשפוט בקרב. תוכלו לאתר אותם על ידי הסיכות שהם עונדים. אני מניח שסיימנו כאן. כעת אתם תצעדו לעבר המעונות שלכם, תלמידי שנה ראשונה ילוו על ידי גב' לייט ואדון האוור. לילה טוב לכולם."
כל תלמידי בית הספר נעמדו והתפזרו לעבר חדרי המגורים. טומי ודיוויס עקבו אחרי גב' לייט וג'סיקה פנתה לעבר אדון האוור, שהיה ראש בית הקוסמים ככל הנראה. גב' לייט הסבירה לתלמידי השנה הראשונה כיצד מתנהל מערך המשטר של בית הספר. טומי הבין שישנה תחרות בין בית הקוסמים ובית האלפים, זוהי מסורת ארוכת שנים בבית הספר, תחרות בעלת ערכים הדדיים. בעבר היו מלחמות קשות בין המינים ובבית הספר אנו שומרים על מקום צלול ונקי. אומנם קרבות מתקבלות בברכה, דבר המחדד את החושים ומשפר את ההתקפות. תמיד היה נהוג שאלפים נלחמים רק נגד אלפים ואילו קוסמים נלחמו בין קוסמים, אך כעת פרופ' כרוסאובר שינה את זה. כל תלמיד צריך לאסוף נקודות שיזכו את הבית שלו ליתרון, כל נקודה שתקבלו תעמוד לזכותכם, ובסוף השנה הנקודות ייספרו, והבית שאסף את מירב הנקודות יוכרז כמנצח. הקרבות מתנהלות בחצר בדרך כלל, או בצורה מבוקרת בכיתת הקרבות. הם יצאו אל החצר ונכנסו לבניין הצדדי, אשר נמצא בצד הימני של החצר. הם נכנסו לבניין המגורים, ועלו במדרגות שהתפצלו לשני כיוונים, גב' לייט הסבירה להם שמצד ימין זהו הצד של האלפים. היה עוד גרם מדרגות ודלת רחבה.
"תלמידים, שימו לב. זהו פרוזדור של שנה ראשונה. אסור לכם לעלות לקומות שמעליכם ואיש לא נכנס לפה מלבדכם. הדרך לפתוח את הדלת הזו היא על ידי הצגת הטבעת שלכם בפני הידית." אמרה גב' לייט והציגה את הטבעת שלה בפני ידית זהב העשויה מקשה אחת. הדלת נפתחה לרווחה והם נכנסו דרך הדלת הרחבה וגילו פרוזדור צר יחסית כשדלתות רבות היו לצידי הפרוזדור. "שמותיכם מופיעים על דלתות החדרים, גשו להתארגן ולנוח. אגב ברייקסטון וברנדפילד, עוד חצי שעה תפגשו אותי באולם הכניסה לבית הספר, אני אסביר לכם מה עליכם לעשות."
טומי והלן החמיצו פנים. דיוויס משך את ידו של טומי וגרר אותו לעבר דלתות הפנימיה. בסוף המסדרון מצד ימין הוא מצא את שמו. יחד איתו היה דיוויס ועוד ארבעה תלמידים שהוא לא מכיר. הוא נכנס אל החדר, שטיח כחול עב ונעים והחום שקיבל את פניהם שכנעו אותו מיד. הייתה זו יותר דירה מאשר חדר. שלושת חדרי השינה היו לצידי החדר כשבמרכזו היו ספות ופופים מול אח גדול בנוי שיש, אש דלקה באח וצליל הפצפוץ הנעים גרם לעיניו של טומי להכביד. חדר שירותים ואמבטיה היה בחלק האחורי של החדר, הוא היה מרוצף שיש בצבע ארגמן. טומי בחר מיטה בחדר השמאלי לצד החלון, בדיוק כמו שהיה בחדרו בבית והתכונן לקראת הריתוק שלו, הוא הניח את התיק שלו בתוך ארון הבגדים שהיה לצד מיטתו, שם מצא ערימת בגדים מקופלת להפליא כמו שרק אימו מסוגלת לקפל, היו אלו מספר סטים נוספים של מדי בית הספר. טומי סידר את התחבושות שעל כפות ידיו ומרח על התחבושות מהמשחה הירוקה שאימו הביאה לו, עוקב אחר הוראותיה. ידיו עדיין כאבו מאוד. דיוויס נכנס לחדר והניח את התיק שלו על המיטה השנייה שבחדר וג'ימבו התעופף מהתיק ונח על החלון שליד מיטתו של טומי.
טומי בדק בתיקו מה שלום כספיון, הוא לא מצא שם אותו וישר נלחץ. הוא חיפש סביב ובלגן את התיק שלו וכספיון פשוט נעדר משם ואז עיני טומי פשוט נחו על גבעונת קטנה בתוך השמיכה התכולה. הוא הסיט את השמיכה וגילה את הדרקון הקטן שלו רדום לחלוטין. טומי חייך לעצמו והחליט להניח לו, הוא יצא מהחדר לעבר אולם הכניסה, מפטיר 'ביי' קצר לעבר דיוויס שהיה עסוק בלקצוץ את ציפורן בוהן רגלו.
גב' לייט חיכתה לטומי לצד הלן, שהביטה בטומי בפרצוף כעוס. גב' לייט פסעה באלגנטיות לעבר טומי וסבר פניה החמור התרכך מעט. "אני שוחחתי עם הלן והחלטתי לוותר לכם על העונש. אני מודעת לעובדה שאתם תלמידים חדשים והכל מאוד חדש לכם. עליכם לזכור את חוקי בית הספר בכל מקרה.
בכל מקרה, אני תמיד ממליצה לפטור סכסוכים על ידי קרב טוב. ניכר שהלן כועסת עליך מאוד ואני הצעתי לה לפטור את זה בקרב. מה אתה אומר?"
טומי הביט בכפות ידיו, הוא זכר את המלצת אימו שלא להילחם עד להחלמה מלאה, אך רוג'ר גם ציין שהוא תמיד נלחם בכל מצב. כספיון עדיין לא במיטבו והוא גם בדיוק נרדם.
"אז מה?" ירתה הלן בעוקצנות. "אתה מפחד?"
דמו של טומי רתח, אך הוא עדיין זכר עד כמה כספיון סבל בבוקר.


המשך יבוא...

אהבתי את התיאור של הקסמים ^^
אני מניח שעכשיו שהתחלנו את בית הספר אתה תתאר גם את הקרבות יותר טוב ?

כן. ככל שהם ילמדו דברים כך דברים ומושגים ייפתחו יותר.

פרק מצוין! אהבתי את הרעיון וגם שניסית לתאר את המלחמה התורשתית בין הקוסמים לאלפים. המלחמה שהבית ספר מנסה למנוע.
הסיפורים שלך מדהימים כמעט כמוני.

פרק מצויין, וגם הסיום בנקודה מעולה.

פרק ט"ז: נקודת קרב ראשונה!


"יש איזושהי בעיה טומי?" שאלה גב' לייט. היא כנראה הבחינה בהתחבטות שלו והסיקה שמדובר בהתלבטות רצינית. "מדוע אתה כה שקט?"
טומי הושיט את כפות ידיו החבושות. "לא מפריע לי להילחם עם הידיים שלי, הבעיה שלי היא שהדמון שלי בדיוק מחלים מהפציעה שלו שנבעה בגלל כדור האנרגיה שהוא קיבל ממני, שהיה כנראה מורעל."
"אתה רכשת כדור אנרגיה מדמון מסוג רעל ושילבת אותו בקרב?" נדהמה הלן. "הוריך לא הסבירו לך עד כמה זה מסוכן?"
"לא הייתי ליד הורי כשזה קרה, גחון אדום תקף את מחנה הקייטנה בו שהיתי בחופשת הקיץ, לא הייתה לי ברירה!" ענה טומי בכעס, לא היה אכפת לו מכלום, הוא היה מוכן להילחם בה.
"אני לא מבינה," אמרה גב' לייט. "הלא כדור האנרגיה של הגחון האדום רק מקנה יכולת לירות קרן אנרגיה שעשויה להרעיל את היריב, אך מעולם לא שמעתי על כדור שגרם לשוכן שלו לחלות. אתה בטוח שזה מה שגרם לך להיות חולה?"
"זה לא מה שגרם לי ולכספיון לחלות!" אמר טומי כשלפתע הוא קלט את כל התמונה. "הלא היו יחד עם הגחון האדום גם קורי פחד, כדי להביס את הגחון שילבנו את כדורי האנרגיה של קורי הפחד!"
"קורי פחד." אמרה גב' לייט והרהרה. "מקנים את היכולת לירות קורים או במקביל כשזה במינון גבוה לירות חומצה קורית חריפה. זה ממש מסוכן. אתה באמת לא חששת להכניס דבר כזה לחזה שלך מבלי לרכוש כדור מגונן כלשהו?"
"אני לא יודע מה זה כדור מגונן. אבל זה לא משנה, כי אני נענה לאתגר של הלן." ענה טומי בכעס. "קדימה הלן, תני לי את כל מה שיש לך!"
"מה אתה עושה?" כעסה הלן ושילבה ידיים. "איזה תינוק. יש לך דמון מורעל ואתה נענה לקרב כמו פנתר."
"זה בסדר מצדי," אמרה גב' לייט, והחלה לצעוד לעבר פרוזדור בצד האולם, הם עקבו אחריה והגיעו לחדר גדול כשארבעה זירות שונות היו ממוקמות בצורה מאוזנת ומלוכסנת. "אין שום סכנה בלהילחם לאחר קבלת הטיפול הראשוני. טומי, בחר זירה שמתאימה לך." טומי בחר בזירה שטוחה חסרת אלמנטים, פשוטה ביותר.
"לא אכפת לי להילחם בכלל, אבל אל תתבכיין שזה לא היה הוגן." אמרה הלן ותפסה את הצד השמאלי שבזירה. "אני לא סובלת בכיינים."
"בכיין אני לא." אמר טומי וקימץ את אגרופיו, מוכן לקרב כמו שלא היה מעולם. "אבל את שונאת כל כך הרבה אנשים שלא באמת אכפת לי."
"הקרב הזה הוא קרב רשמי, נוכח סמכותי לשפוט את הקרב הזה אני מטילה על הכף נקודת קרב שתינתן למי שניצח. החוקים פשוטים למדי, עליכם להגן על הדמון שלכם בכל כוחכם, אך רק כדור אנרגיה אחד מורשה להשתלב בקרב הזה. הדמון הראשון שמאבד הכרה ינוצח. טומי ברייקסטון והלן ברנדפילד, אתם מוכנים?" קראה גב' לייט כשכיפת אנרגיה סגולה נכפתה על הזירה, מן הסתם קובעת את גבולות הזירה אף מעל הקרקע, אין לאן לברוח.
טומי והלן הנהנו בדממה. גב' לייט הניפה את ידה לאוויר וחתכה את האוויר כשהיא קוראת "צאו לדרך!"
טומי עמד מול הלן והביט בעיניה, היא הייתה נחושה לנצח ועיניה כמעט רשפו אש. טומי הרגיש כיצד ליבו פעם בהתרגשות, כפות ידיו הפצועות הורגשו במיוחד. אך כשם שליבו פעם בלחץ, אף האדרנלין פיעם בו בחוזקה. הוא החליט לעשות את הקרב הזה בצורה הכי טובה שניתן.
"כספיון, צר לי, נגמרה שנת היופי. בא ותעזור לי לנצח בקרב!" קרא טומי וסילק מידיו את התחבושות, הן עדיין כאבו מאוד, אך לטומי לא היה אכפת. "השתגר!"
"ג'ינגה, בואי לבדר, בסופו של דבר לבדך בזירה תישארי!" קראה הלן והשיטה את ידה מעלה. "השתגרי!"
האורות הכחולים התרסקו על הזירה וכשהאבק התפזר כספיון נגלה דרוך כתמיד. מצידה של הלן קופיף ורדרד קפץ ימינה ושמאלה בשמחה. טומי הניח שמדובר בקופה, מאחר והלן קראה לה ג'ינגה.
'כספיון, אני יודע שאימא אמרה לנו לנוח, אבל יש לנו פה קרב חשוב.' טומי דיבר לעבר כספיון. 'אני מקווה שאתה לא כועס עליי.'
'אני הייתי כועס עליך אם לא היית קורא לי, על מה אתה מדבר בכלל?' כספיון הביט לעבר טומי בכעס 'נראה לך שאוותר על הקרב הראשון שלנו, מה אני, לטאה?'
"כדור אנרגיה!" קראה הלן, כשכדור אש הופיע לה ביד, היא זרקה את הכדור היישר אל ג'ינגה שעורה הפך אדום עמוק ועל מצחה בערה להבה.
"כדור אנרגיית ציפור האקווה אשר נרכש על ידי, אני בוחר בך!" קרא טומי והושיט את ידו קדימה. כלום לא קרה. "מה זה?!"
"טומי האם כבר השתמשת בעבר בכדור האנרגיה הזה?" שאלה גב' לייט. "או העברת אותו למישהו אחר?"
"השתמשנו, עכשיו אני רוצה שוב." אמר טומי, ג'ינגה ירתה להביור חזק לעבר כספיון הוא נפגע והועף אחורה. "למה זה לא עובד?"
"אתה לא יכול להשתמש בכדור אנרגיה שרכשת פעמיים. כל שימוש באנרגיה הינו חד פעמי בהחלט." אמרה גב' לייט. "יש לך הרבה חומר בסיסי ללמוד, איפה היית מאז יום ההולדת שלך?"
"זה לא משנה, אנחנו ננצח." קרא טומי ושיגר לעבר כספיון 'אנחנו נצטרך לעבוד עם הבסיס שלנו. בוא נתחיל לבלבל את ג'ינגה על ידי הצווחות שלך, השתדל לצרוח כל פעם מכיוון אחר!'
כספיון קפץ קדימה והחל לצווח, עוקב אחר ההוראות של טומי. ג'ינגה לא וויתרה בקלות, היא הייתה זריזה מאוד וירתה להביור לכל עבר בעוצמה רבה. היא החלה להתקרב לעבר כספיון וקמצה אגרופים בזמן שכספיון מנע ממנה להתקרב באמצעות הצרחות שלו. הקרב התנהל בדממה, כל אחד תקשר עם הדמון שלו מבלי להוציא הגה, גב' לייט עמדה והביטה בריכוז רב, עוקבת אחר המהלכים.
כספיון ריחף באיטיות מצדה השמאלי של הזירה וגי'נגה זינקה לעברו כשהיא מנחיתה עליו אגרוף במצח. כספיון התרסק ורעד, טומי נלחץ, הוא ידע שכספיון עוד חלש מהרעל ולכן מתקשה להילחם, אבל הנחישות שלו לנצח גרמה לו לשתף פעולה, כך גם נאמנותו.
'כספיון, אנחנו לא מצליחים לעשות את זה בצורה כזו. עלינו לחשוב על רעיון אחר, מה עוד יכול להיות, חייבת להיות נקודת תורפה איכשהו.' טומי שם לב שג'ינגה תמיד לוקחת תנופה על ידי הגפיים הקדמיות שלה, גפיה האחוריות היו קצרות ומגושמות. הוא הביט בכפות ידיו, הוא מרגיש לא מרוכז וחסר שיווי משקל בגללם. על אף שלג'ינגה היה זנב שככל הנראה תמך בשיווי המשקל שלה, גפיה הקדמיות אפשרו לג'ינגה לתקוף בקלות. 'כספיון! עלינו לתקוף את כפות ידיה של ג'ינגה, יש לך שיניים אז לך על זה!'
ג'ינגה זינקה שוב לעבר כספיון אך הוא התכופף ועקף אותה, הוא הסתובב ותפס את כף ידה השמאלית של ג'ינגה, מסובב אותה ומסחרר אותה. ג'ינגה הנחיתה סטירה מצלצלת בפניו של כספיון באמצעות ידה הימנית, מה שגרם לכספיון להרפות. כספיון נחת על הרצפה והזדקף בעוד ג'ינגה התרסקה על הקרקע, מתקשה להזדקף. 'זה עבד.' חשב טומי. 'עכשיו היד השנייה!'
"תגיד לי, הדרקון שלך רעב או משהו? מה זה הנשיכות הללו?!" צרחה הלן בכעס. "זה בכלל חוקי הדבר הזה?"
"נשיכה מוכרת כהתקפה פיזית מקובלת." ענתה גב' לייט. "הקרב ממשיך."
כספיון זינק קדימה שוב וג'ינגה ניסתה לקפוץ משם כשידה החבולה מנעה ממנה זאת, כספיון ניצל את ההזדמנות וביצע את אותה פעולה בידה השנייה, מטיח אותה בעוצמה בקרקע.
ג'ינגה הזדקפה עצבנית וירתה להביור היישר לעבר כספיון המופתע, לטומי לא היה סיכוי לחשוב על הצעד הבא כלל. כספיון הועף אחורה וגופו השתפשף על הארץ. טומי עצר לחשוב, הוא יכל להוסיף לכספיון כוח, היה לו את כדור האנרגיה של הגחון האדום וזה יהווה יתרון, כיוון שהתקפות רעל אפקטיביות על אש, כך רוג'ר הסביר לו בהזדמנות. 'אני רוצה להביא לך את הגחון האדום.' ניסה טומי להתייעץ עם כספיון.
'יש לך כדור אנרגיה ולא הבאת לי עד עכשיו?' נדהם כספיון. 'קדימה תן לי אותו!'
'אני לא בטוח, אני לא רוצה שיקרה לך משהו!' ענה טומי ולפתע נזכר. 'רגע אחד! גב' לייט בדיוק אמרה שהגחון לא מרעיל את השוכן!'
"כדור אנרגיית הגחון האדום, אני בוחר בך!" קרא טומי והושיט את כף ידו קדימה. כדור האנרגיה הונח על ידו וטומי שלח את הכדור לעבר כספיון. גפיו האחוריות של כספיון התרחבו והוא הזדקף עליהם ביציבות, זנבו התארך וגוון עורו הפך ירוק עמוק. כנפיו נבלעו פנימה ושרירי גפיו האחוריות תפחו. 'אתה בסדר כספי?'
'בסדר גמור!' ענה כספיון ולפתע וביצע שאיבה ענקית, מעיף את ג'ינגה לכיוונו, היא חבטה בידיה בקרקע כדי לאחוז בה ורק פצעה אותם יותר. כספיון ירה קרן אנרגיה סגולה מפיו ופגע חזיתית בג'ינגה שהועפה אחורה. ג'ינגה הזדקפה וירתה להביור נוסף, אך היה ניכר שהיא ספגה והוחלשה המון. כספיון שאב את הלהביור ובלע אותו לחלוטין, כשאש פרצה מגופו. משהו באנרגיה של הגחון האדום היה שונה מאנרגיה רגילה, טומי זכר את העלים שהיו מתאספים סביב הנחש והיו לו למגן.
'כספיון, יש לשאיבה הזו יכולת לרכוש אנרגיה, אני מאמין שתוכל למחזר את הלהביור הזה חזרה לעבר ג'ינגה!' אמר טומי, הוא הביט בג'ינגה המותשת, היא התקשתה לייצב את גופה בעזרת גפיה הקדמיות.
כספיון ירה קרן אנרגיה סגולה מלווה בלהביור חזק ופגע חזיתית בג'ינגה, היא התרסקה על הקרקע והתעלפה.
"זה מספיק!" קראה גב' לייט. "המנצח הוא טומי ברייקסטון! רכשת נקודת קרב!"
"בר מזל." אמרה הלן ועזבה את החדר בכעס, נושאת את ג'ינגה בידיה. טומי לא אמר דבר, הוא ליטף את כספיון בהכרת תודה. כספיון פיהק בעייפות וחזר לצורתו המקורית באיטיות.
"נקודת קרב ראשונה הא?" אמרה גב' לייט וליטפה את כספיון. "אני מניחה שאתה מבין הראשונים שקיבלו נקודת קרב השנה. אני ממליצה לך להרוויח כמה שיותר נקודות קרב כדי להתקבל לתחרות סוף השנה, אולי תהיה תלמיד שנה ראשונה הראשון שנכנס לתחרות."
"מה זו התחרות הזו?" שאל טומי. התחרות נשמעה בעיני טומי כמו חלום רחוק, הוא נהנה להילחם ולהתחזק, יש המון דברים שישמח ללמוד. "יש פרס כלשהו?"
"זוהי תחרות שעד כה הייתה מחולקת בין קוסמים לאלפים, אך השנה הכל הולך להיות משולב, מה שכנראה יגרום לאי ודאות מסוימת." ענתה גב' לייט, היא ליוותה את טומי חזרה לעבר מעון המגורים. "עשרת התלמידים שרכשו את מרבית הנקודות יילחמו אחד בשני וזה שינצח יוכרז כמגן בית הספר. מגן בית הספר זוכה לכבוד גדול בקרב תלמידי בית הספר והמורים כאחד, אחיך רוג'ר היה מגן בית הספר שנתיים ברציפות!"
"אחי?" שאל טומי בהפתעה "רוג'ר היה מגן בית הספר במשך שנתיים רצופות?"
"אחיך הוא לוחם מעולה, שובב וחצוף גדול, אך לא זאת הנקודה. הוא יודע לשלוט באנרגיות כמו שצריך." אמרה גב' לייט. "אבא שלך היה מגן בית הספר מספר פעמים."
"אבא שלי?!" נדהם טומי, הוא לא מרבה לחשוב על אביו החולה, הידיעה הזאת נחתה עליו כרעם ביום בהיר. "הוא היה אלף לוחם?"
"מה קרה לך?" נדהמה גב' לייט "אבא שלך היה אגדה בבית הספר, אדוארד ברייקסטון!"
"כיום הוא אגדה על גלגלים." מלמל טומי. "בכל אופן, תודה גב' לייט!" הוא הפטיר לעברה ונכנס לחדרו לאחר ששלף את הטבעת מכיסו והציגה לדלת המעון. הוא שנא לדבר על אביו, זה דבר שהכאיב לו מאוד. הוא לא הצליח לדמיין את אביו כאגדה, הוא היה נכה וחולה.
טומי נכנס לחדר שלו וראה שדיוויס ישב על מיטתו וניהל ככל הנראה שיחה עם ג'ימבו, דיוויס שאל את טומי לפרטים לגבי העונש. טומי סיפר לו בעייפות ונכנס למיטתו. הכל חלף מאוד מהר סביבו לאחר שנתבשר שאביו היה אגדה. הוא לא הבין מדוע הוא כה נסער, אך הוא החליט להשאיר את זה לעצמו בכל אופן. הוא הפטיר "לילה טוב" מהיר ועצם את עיניו. מותיר את דיוויס מעט מבולבל.


המשך יבוא...

כן הוא לטאה =@
אחלה פרק
תחושת הקרב השתפרה ברמות.

סוף סוף הייתה לי הזדמנות לקרוא את הפרק.
ממש טוב.

קרב מדהים, פרק מדהים, כתיבה מדהימה!
מותח מאוד, כל הכבוד!

פרק י"ז: רגשות.

טומי פקח את עיניו ומצא את עצמו במיטה נוחה, כשהשמש מלטפת את פניו בחום אימהי. הוא הביט סביבו וראה שמיטתו של דיוויס ריקה. לקח לו זמן להבין מדוע הוא לא נמצא בחדרו שבשיכון פאלצוויט. כשזה היכה בו הוא התלבש במהירות וליטף את כספיון, מסמן לו להתעורר בעדינות. הוא יצא מהחדר שלו ושם לב שבמרכז הדירה לא היה אף תלמיד. טומי הציץ בשעון הקוקייה שמעל הדלת ונוכח לדעת שהוא מאחר מאוד. השעה הייתה שמונה ורבע, הוא היה אמור להיות באולם הגדול בשעה שמונה.
הוא יצא מהדירה ורץ במהירות לעבר הבניין המרכזי, שם נתבשר שייקחו אותם לשיעור הראשון שלהם. הוא ראה את חבריו לשנה הראשונה ממתינים בסבלנות במקומם. הוא התיישב ליד דיוויס וסימן לו בלחישה שהוא נמצא לידו.
"ארוחת הבוקר נגמרה, תגיד לי מה התיש אותך ככה? כלום לא העיר אותך!" אמר דיוויס, הוא שם את זרועו על כתפיו של טומי לאות חיבה. "הנה מכתב שקיבלת כמו כולם!"
טומי פתח את המעטפה והביטו במכתב.
"טומי ברייקסטון היקר,
אני משוכנע שישנם דברים רבים שאתה שואל את עצמך בנוגע לבית הספר, אך סבלנות, הכל יתבהר בקרוב. כעת אני ממליץ לך ליהנות ולזרום עם כולם. לשאלות נוספות תמיד תוכל לבקש מהדמון שלך להעביר אלי מכתב.
פרופ' ג'ייק כרוסאובר."
"נחמד מאוד. מכתב מקיף שמבהיר כל דבר, עכשיו אין לי יותר שאלות על בית הספר." אמר טומי בכעס הוא קימט את מכתב בגסות והשליך אותו לפח הסמוך שהיה בקרבת מקום. "מה המטרה של המכתב הזה בכלל?"
"אני מאמין שזה מכתב ידידותי שאומר בפן האישי, ברוך הבא." ענה דיוויס והביט בפח במבט מופתע. "ובכלל, מה אתה כל כך קשוח הבוקר?"
"סתם כך," אמר טומי, הוא באמת לא הצליח להסביר מדוע הוא במצב רוח כה קרבי. "מתי מתחיל השיעור?"
הם עזבו את האולם כשאחד מתלמידי השנה השישית הראה להם את הדרך לכתה מסוימת שהייתה בבניין המרכזי, טומי איבד את הכיוון משלל הדלתות שהיו סביבו, הוא היה משוכנע שלבד הוא לא יידע להגיע חזרה לחדרי המגורים.
"בוקר טוב תלמידים." אמרה לפתע מורה שטומי לא הכיר. היא הייתה שמנה מאוד וזנבה היה קצר ומצחיק בצבע אפור. כל אחד מהם תפס את מקומו, טומי בחר לשבת במרכז הכתה כשדיוויס מיהר להתיישב לידו. "אתם מתבקשים לשבת במקומכם ולהיות בשקט."
"זה בדיוק כמו בבית הספר הקודם טומי!" אמר דיוויס בהתרגשות וטומי חייך בחיוב. זה באמת הרגיש מיוחד מאוד אך באותה מידה, היה זה בית הספר.
"ברוכים הבאים לכתה שלכם, שמי גב' שטינברגר ואני המחנכת שלכם. אני מורה פה בגלאריה סאה כבר שמונה עשרה שנה ולרוב אני מחנכת את תלמידי השנה הראשונה." אמרה גב' שטינברגר בשביעות רצון, היא הצביעה לעבר הלוח הלבן שהיה בחזית הכתה, כשהמילים 'הקדמה! מה זה שוכני אנרגיה ומה הם לומדים בבית הספר?' הופיעו בכתב שחור.
"עד כה הייתם רגילים לחיות כבני אנוש רגילים לכל דבר כשהמון אינפורמציה נחתה עליכם כרעם ביום בהיר, המשפחה שלכם, שעד כה הכרתם בצורה שונה ממה שאתם מכירים היום, בעצם הסתירו מכם מי אתם באמת. אני יודעת שהבהירו לכם שזה נובע מסיבה בטיחותית וזה אכן נכון, אך לא פשוט לקבל את זה, במיוחד שחלקכם מגלים דברים אפלים ועצובים." המשיכה גב' שטינברגר והביטה בעיני טומי. הוא לא הבין מדוע היא הביטה בו והניח שמדובר במקריות בלבד. "כוחות האנרגיה שיש בתוך כל דבר בעולם הזה ניתנים לשליטה. לרוב האנרגיה החזקה ביותר נרכשת מדמונים שונים שקיימים סביבנו, אנחנו גם נוהגים לרכוש דמון אחד או יותר שישרתו את צרכינו. נדרשתם כולכם לרכוש דמון אחד לפני הגעתכם לבית הספר, האם כולכם עשיתם זאת?"
"כן." נשמעה הסכמה כללית בכתה, חזיר כסוף קפץ על השולחן של תלמידה אחת ונחר בשובבות. התלמידה חיבקה את החזיר ומשכה אותו אל מתחת לשולחן. כולם צחקו והתלמידה הסמיקה כשהחזיר פלט נחירה קטנה נוספת מהתיק.
"הפעם, גב' קואפ, אני אעלים עין." אמרה גב' שטינברגר בקול תקיף. "דמונים נשארים בתיק בדממה, או שהם נשארים בדירות המגורים."
"אני מתנצלת." אמרה הילדה בקול נבוך "הוא אף פעם לא מקשיב לי, הוא גם לא מדבר איתי בכלל. כולם אומרים שהדמונים שלהם מדברים בתוך הראש שלהם."
"זה נכון מאוד, דמון לרוב מתקשר באמצעות טלפתיה עם בעליו." ענתה גב' שטינברגר, היא צעדה חזרה לעבר הלוח, כשעקביה משמיעים נקישות רמות. "טניה, אם הדמון שלך לא מציית לך ומסרב לתקשר איתך זה אומר שרמת הניסיון שלך נמוכה מאוד והשליטה שלך בו נעשתה במקריות. לרוב הדמונים גם מאוד בוגרים נפשית, ייתכן שרכשת דמון צעיר מאוד. גודלו של הנברן הכסוף אמור להיות גדול מהנברן שלך, כך שאני מניחה שהוא אכן צעיר למדי."
"אז מה עלי לעשות?" שאלה טניה בעצב, היא החלה לבכות. "אני אוהבת אותו, הוא מצחיק אותי!"
"הו לא," אמרה גב' שטינברגר ופניה התרככו. "לא אמרתי שעליך להחליף דמון. כל מה שעליך לעשות זה להתרגל אליו ולתת לו להתרגל אליך, יש בין הדמון שנרכש לבין שוכן האנרגיה המון במשותף, הרבה מעבר למה שאתם רק מתארים לכם. אלפים שוכני אנרגיה שעוסקים במדע חוקרים את הקשר בין הדמון לבין האלף כבר שנים רבות. תזכרי שעל ידי קרבות משותפות והמון זמן איכות יחד, הדמון שלך ישמע בקולך.
בכל אופן תלמידים יקרים, הבה נזמן את הדמונים שלנו הנה. הקפידו לישר את ידכם הימנית ולהכריז בביטחון את הגעת הדמון. אני רוצה לבחון את הרכישות שלכם."
תלמידי שנה ראשונה התרגשו מאוד, כל אחד מהם הכריז על הגעתו של הדמון שלו ואורות תכולים התרסקו על רצפת הכתה, טומי ראה שלל דמונים חביבים שמעולם לא יצא לו לראות, הוא גם ראה את הלן וג'ינגה בפינת הכתה, הלן התיישבה בסוף הכתה סמוך לדלת הכניסה לכתה.
טומי נדרך והושיט את ידו קדימה, מניף אותה בעידון מעלה "כספיון, דרקון כסוף זעיר אשר נרכש על ידי, בוא לכתה בזכות הכוח שניתן לי," קרא בקול רם "השתגר!" כספיון הופיעה מיד לאחר שהאור הכחול שהתרסק מולו התפוגג.
"מעולה תלמידים, אני רואה רכישות מרשימות ביותר פה, אני מניחה שקיבלתם הדרכה מסוימת ממשפחתכם." אמרה גב' שטינברגר בקול רם מעל לקול צווחות הדמונים שמילא את הכתה. "אנא בקשו מהם להיות בשקט."
הדמונים נדמו במהירות, אם כי ניכר שהם היו נרגשים משום מה. גב' שטינברגר החלה לנתח את אישיותם של כל הדמונים של התלמידים בצורה פרטנית, לאחר מכן היא ניתחה את הקשר של התלמידים לדמונים שלהם על ידי צורת הרכישה. היא המשיכה לתאר על צורת הקרבות ועל החברות של הדמונים יחד עם האלפים, טומי הרגיש שכל השיעור הזה היה מיותר לחלוטין בשבילו, כנראה שפשוט משום שרוג'ר כבר הבהיר לו הכל.
כספיון רבץ על הרצפה והביט בגב' שטינברגר בקוצר רוח, כשהיא ניסתה לאבחן אותו הוא הסיט את מבטו בכעס והפנה לה את הגב. טומי התפלא, לרוב כספיון מגיב בציות ובעידון. טומי ידע שהוא בר מזל שהוא רכש את כספיון, הייתה לו אישיות מדהימה והוא היה מאוד נעים, אך משום מה זה לא היה כך כרגע.
"טומי, גש אליי בבקשה לאחר השיעור." הפטירה גב' שטינברגר והתרחקה ממנו כשעקביה הכהים נקשו בחוזקה ברצפה. היא ניגשה למרכז הכתה ועל הלוח הכיתוב שהיה נעלם.
"כעת אני רוצה להסביר לכם על השיעורים שנלמד יחד פה בכיתה!" קראה גב' שטינברגר, כשעל הלוח הופיעה רשימה של מקצועות לימוד. "סך הכל יש בשנה הראשונה שישה מקצועות שונים שנלמדים על בסיס קבוע במשך כל השנה ומספר קורסים וקבוצות פרטיות שילמדו אתכם דברים אחרים שלא דורשים הרבה זמן. כמו למשל תעופה, שוכני אנרגיה לא צריכים התערבות של מטאטאים או דברים אחרים כדי לעוף, קורס מזורז בשנה הראשונה כבר ילמד אתכם כיצד לעוף.
ששת המקצועות שתלמדו בצורה מסודרת הם "חישוב משקל ומרחק", "הרחפה", "הכנה לקראת קרבות אלפים", "נתוני אנרגיה", "חישוב מסלול מחדש", "מידע מקיף על כדורי האנרגיה". אני יודעת שנתבקשתם לרכוש את הספרים הנכונים ומי שעדיין לא רכש אותם, יוכל להשאילם מהספרייה הנמצאת ליד הכתה של השנה השלישית.
כל הכתה לחששה בהתלהבות. התלמידים התרגשו מאוד לקראת השיעורים הבאים. טומי מצא את עצמו במעין ניתוק. הוא לא יכל להסביר את הרגש שפיעם בו אך משהו לא מוסבר גרם לו לקוצר רוח ולחוסר סבלנות. גב' שטינברגר המשיכה להרחיב על כל אחד ואחד מהשיעורים שיימסרו, אך טומי הביט בכספיון בריכוז במקום להקשיב.
'כספיון?' טומי ריכז אליו שאלה. 'מה יש לך? מדוע אתה כעוס?'
'האמת היא שאין לי מושג, טומי.' ענה כספיון והביט בטומי. 'אני מניח שזה מעייפות או כתוצאה מהרעל.'
'אני גם קצר רוח ועצבני.' טומי ענה בחיוך. כשהוא שוחח עם כספיון הוא הרגיש הרבה יותר טוב, כספיון היה למעשה שותף מלא לחייו. הוא ידע שיוכל לשוחח איתו על כל דבר שרק ירצה. כשהוא חשב על זה למעשה, הוא הבין עד כמה מדהים זה לחיות עם דמון באופן קבוע. 'אם לומר את האמת אני קצת ממורמר על גורלו של אבי.'
'אני מבין.' ענה כספיון והביט בעיניו של טומי. כספיון הרבה להביט בעיניו של טומי, כאילו מוצא בהם נחמה או שדרכם יכול הוא לראות את נשמתו. 'זה מה שגרם לך להתעצבן אתמול כשגב' לייט סיפרה לך על אביך?'
'כן.' ענה טומי. 'אני בכלל לא יודע מדוע הוא על כיסא הגלגלים, מה גרם לו לסבול כך?'
'אמרת לי שהוא נפל מהר לא?' שאל כספיון ודמעות עלו בעיניו, הוא החל לבכות ללא שליטה. טומי לא הרגיש דבר. זו הייתה הרגשה מוזרה לא להרגיש דבר.
'זה מה שסיפרו לי לפני שידעתי על העולם הקסום. אבל עכשיו זה פשוט לא נשמע הגיוני, הרי אלפים יודעים לעוף בחופשיות.' אמר טומי. ההרגשה הריקנית הזאת המשיכה להתפשט כשכספיון ממש צרח בתוך הראש של טומי ובכה. דמעותיו של כספיון הרטיבו את רצפת הכתה. העור הכסוף שלו החל לבהוק ולמשוך את תשומת ליבם של תלמידי הכתה. הכל לפתע היה מעורפל מאוד. עקבים כהים נקשו כרעם כשגב' שטינברגר הופיעה מאחורי טומי וקראה בשמו בקול. טומי היה אפתי. כלל לא הרגיש שהיא קוראת לו.
גב' שטינברגר תפסה את טומי בזרועותיו וניערה אותו. כספיון הפסיק לבכות בבת אחת ועורו שב לצבעו המקורי. טומי הבין שמשהו חמור קרה כשהביט בפניה של גב' שטינברגר המודאגות ושם לב שכל התלמידים הביטו בו.

המשך יבוא...

יא **** מה אתה עוצר במצב כזה =@
בנאדם מניאק
חסר לך אתה לא מעלה תוך 24 שעות את הפרק הבא.