נושא: ליל הסדר- משמעות הסיבוכי

שלום לכולם.
אני כל כך שמח שהגעתי למעמד החשוב הזה.
כמו שאתם רואים, אני עכשיו לא מנהל, ואני רוצה להוכיח לעצמי שאני לא כותב את הנושאים שלי לא בשביל ניהול או בשביל הפורום, אלא בשבילכם ובשבילי.

טוב, זוכרים את הנושאים הקודמים? אם לא קראתם אותם אז קחו מעט נושאים אחורה ותראו את הנושאים המושקעים.

אז כמו שאמרתי, הנושא שאני הולך לדבר על המצווה החשובה ביותר בליל הסדר: "והגדת לבנך".
זה בטח נשמע לכם כאילו שהמצווה היא להרצאות, אבל מסתבר שהתורה לא אוהבת הרצאות בתור בחירה ראשונה, אולי כי הן משעממות ובטח שלא יתאימו לילדים אבל גם מבוגרים נוטים לסלוד מהרצאות.

לכן עיקר הסדר עובד בכיוון ההפוך, הילד צריך לתת את הפתיחה, הכל צריך להיות שונה ומיוחד בשביל הילד כדי שישאל אותנו לגבי זה, וגם אם הוא לא מתעניין, אנחנו נותנים לו כבר שאלות (=קושיות) מוכנות מראש שישאל גם אם לא אכפת לו באמת.

לא סתםהרב שלי לשעבר קרא להגדה "התלמוד הראשון שנכתב לעם היהודי", אם תביטו על ההגדה באמת לעומק אתם תבינו שכולה מורכבת משאלות ותשובות.

לדוגמא:
מי לא מכיר את ארבעת הקושיות? מי כאן חושב שעל כל אחת מהקושיות מקבלים תשובה נפרדת? כל מי שחשב ככה, טועה.
מה? אף פעם לא תהיתם איזו שאלה מוזרה זאת לשאול "מה אנחנו מתכוונים לעשות היום שונה" אם הוא עוד לא ראה שום דבר שונה עד שהוא ראה אותו?
ובכן, השאלה היא שאלה יותר מורכבת ממה שנדמה בהתחלה, השאלה מורכבת מהנחת יסוד ותמיהה: "למה הערב הזה שונה? בשביל מה אנחנו משנים מכלל הלילות ואוכלים רק מצות, לעומת שאר הלילות בהם ניתן לאכול גם חמץ וגם מצה?" והתשובה לכל הקושיות מתחילה מיד אחר כך: "עבדים היינו... ויוצאינו ה' מתוכם ביד רמה!" הסיבה היא יציאת מצריים, לכן אנחנו עושים את כל הדברים המשונים האלו, שנזכור את זה.
ככה הדברים חודרים עמוק יותר לילד כאשר השאלה הגיעה ממנו.

כשאנחנו מדברים על ארבעת הבנים עליהם התורה דיברה, אנחנו רואים ארבעה סוגי בנים, כל אחד מהם חושב אחרת ותופס שונה את העולם. ולכל אחד מתאימה תשובה אחרת כדי שהוא יקלוט את מה שהוא יכול מהסדר.

הכי קל לדבר עם החכם, מבינים מה הוא רוצה וקל לענות לו תשובות חכמות, מפורטות ועמוקות, והוא מבין הכל ומפנים ומחכים.
מיד אחריו מגיע הרשע, גם הוא חכם, שומעים את זה מהשאלה שלו. רק דבר אחד בעייתי "שהוציא את עצמו מהכלל", אני חכם ולא נופל לשטויות כמוכם, ואה... דרך אגב, לא באמת אכפת לי מה תענו לי, אותי זה לא מעניין (אפילו שאני כאילו שואל).
כאן התורה נוקטת באמצעי "שיכנוע" מאוד מעניין, במקום לענות לו ולהתמודד איתו, אתה פשוט דוחה אותו החוצה, לא נותן לו תשובה ולא מגיב להתגרות "בעבור זה עשה ה' לי, בצאתי ממצרים. לי ולא לו!". אין למה לענות לילד (או לאדם) שלא באמת רוצה להקשיב, כשירצה נענה לו.

אחריו מגיע התם, קשה להבין למה הוא מתכוון ולכן עונים לו בצורה כללית.

אבל לבסוף מגיע האחד שהכי קשה לדעת איך להתייחס אליו, זה שאינו יודע לשאול. אתה לא יודע מה הוא חושב על כל זה, אבל כנראה הוא די מזלזל בהכל, הוא עשוי לחשוב שאתה עושה דברים טפשיים בלי שום מטרה, אבל הוא גם לא ישאל אותך לגבם כי הוא חושב שכנראה אין לו מה לדבר איתך.
מזה התורה חוששת, שככה המסורת תישכח, והיא מזהירה את האבא, נכון שחשוב שהשאלה תבוא מהבן, אבל במקרה שלא "את פתח לו!" אתה תתחיל להסביר, וגם אם הוא לא יבין, הוא ידע ויעביר את זה הלאה עד ששוב יגיע האחד שיודע לשאול.


מי מהבנים אתם רוצים להיות? איזה אחד מהבנים אתם חושבים שאתם?
מההיכרות שלי איתכם, נראה שרובכם (וגם רוב מי שאני מכיר) הוא מהסיג ש"לא יודע לשאול", לרוב מפחד ש"אוי לא! הוא יתחיל לחפור לי!".
אני מנסה לשדל אתכם לשאול, משאיר "חורים" בנושאים שלי רק כדי שישאלו עליהם, אבל מכם מגיעה רק שתיקה. לא נורא, לכן אני ממשיך לכתוב, ובכל מקרה להיות "חכם" זה לא דבר שמגיע טבעי לרוב, צריך לרכוש את זה.

תזכרו שאם תלמדו לשאול את השאלות הנכונות לדברים שבאמת מעניינים אתכם, תחכימו הרבה יותר, וגם תפתיעו אחרים.

פסח כשר ושמח לכולם (וגם מחכים, שיהיה).