נושא: "מלך הכח"

אז פירסמתי את הסיפור הזה מזמן כבר בפורום.. והחלטתי לחדש אותו.. מקווה שתהנו

הקדמה:
בעולם בו קסם הוא לא דבר נסתר וכוחות על טבעיים הם דבר שקיים אצל כמעט כל אחד מתנהלת תחרות כל אלף שנה. בתחרות הזו רשאים להשתתף כל האנשים שבין הגילאים 11 ל-18. התחרות קשה ומאתגרת אך הפרס הוא עילאי; התואר 'מלך הכח' ואיתו מגיע כח וכבוד שכל אחד חולם לקבל. מלך הכח הקודם ניסה לדאוג לשלום ושלווה בעולם ונהרג בקרב כבר לפני 738 שנים. מאז יש אי סדר, מאבקים ובעיות כמעט בכל מקום. כל פעם שומעים בחדשות על מספר רב של אנשים שהקריבו את עצמם למאבק נגד כוחות הרשע ורק בזכותם העולם ממשיך להתקיים ולא נכנס לתקופת אפלה נצחית. היום, כעבור אלף שנים מהתחרות הקודמת, מתחילה תחרות 'מלך הכח'. מי יזכה בכבוד והכוחות העצומים שהתפקיד מעניק והאם הוא ישתמש בהם לטובת העולם או לטובתו האישית? כל זה בסיפור "מלך הכח!"

פרק 1-התחלות חדשות-
השמש עלתה בעיר וירליון, אחת הערים הבודדות שנותרו שלוות בעולם. קרני השמש חדרו דרך החלון והאירו על מיטתו של אוליבר. הקרניים גרמו לשיערו הזהוב של אוליבר להיראות כאילו הם זוהרים. אוליבר התקשה לקום ממיטתו והצליח רק לשלוח מבט חטוף לשעון לפני שחזר לעצום את עיניו. לרגע נראה שחזר לישון אך פתאום: "אני מאחר!" קפץ אוליבר מהמיטה והחל להתארגן במהירות לבית הספר. הוא רץ לכיוון בית הספר כששמע מישהי מאחור קוראת לו. אוליבר הסתובב וזיהה את הנערה שקראה לו. היא הייתה גבוהה יותר ממנו, אך גופה נראה עדין ושברירי. לידה עמד נער שגם, כמו אוליבר, היה נמוך מהנערה אך נראה חזק ואיתן עם חיוך ענק על פניו. אלו היו בקי ומייק, חבריו הטובים ביותר של אוליבר.
"בקי? מייק? מה אתם עושים פה? גם אתם מאחרים לבית הספר?" הופתע אוליבר לראותם. בעיקר הופתע לראות את בקי שהיא אישיות דייקנית ורצינית שאינה שוכחת כלום ואינה מאחרת אף פעם. מייק התחיל לצחוק ובקי פשוט נראתה מיואשת משאלתו של אוליבר. "מה כבר אמרתי?" שאל אוליבר והרגיש קצת נבוך.
"השעה רבע לשמונה." העיר מייק וניסה להשתלט על הצחוק שלו.
"לא, השעה רבע לתשע." השיב אוליבר לאחר שבדק שוב את שעונו וראה שאכן רבע לתשע. פתאום אוליבר הרגיש יותר נבוך מקודם: "שכחתי לכוון את השעון אחורה בשעה אתמול!"
"גם שכחת להסתכל במראה לפני שיצאת. החולצה שלך הפוכה."
"זה לא הדבר היחידי שהוא שכח." רמזה בקי בזמן שאוליבר הפך את החולצה. אוליבר ניסה להזכר במה שכח אך במהרה נזכר.
"ההרשמה לתחרות "מלך הכח" היא היום!" שאג אוליבר בשמחה. אוליבר כבר שיגע את בקי ומייק כל יום בקשר לתחרות וספר את הימים אחורה במשך שנתיים, מאז שהיו בני 13.
"החלטנו גם להרשם." הוסיף מייק בשמחה ואוליבר נראה מאושר.
"אני מצטערת לקטוע את השמחה אבל אם לא נזוז עכשיו אנחנו באמת נאחר לבית ספר." זירזה בקי את מייק ואוליבר ושלושתם יחדיו הלכו לבית הספר. אוליבר, מייק ובקי הרגישו שהזמן בבית ספר זז לאט מהרגיל כיוון שרק חיכו שהלימודים יגמרו כדי שיוכלו ללכת לספריה להרשם לתחרות. חמש דקות לפני תחילת השיעור נע נער עם שיער שחור ועיניים אפורות לכיוונו של אוליבר, חצי חיוך על פניו.
"שמעתי שאתה רוצה להרשם לתחרות." העיר דילן לאוליבר. דילן ואוליבר היו חברים טובים כשהיו קטנים, אבל עם השנים התחילו דילן ואוליבר לא להסתדר עד שבגיל 12 דילן עשה משהו שאוליבר לא יכול היה לסלוח לו, מאז הם נעשו יריבים. "לא ידעתי שנותנים לנמושות להרשם."
"תזהר ממני!" קם אוליבר בזעם מהכסא שלו. המחנכת נכנסה לכתה, דילן ואוליבר הביטו אחד בשני והיה נראה שעומד לפרוץ מאבק בינהם.
"כולם לשבת." ביקשה המחנכת. "אוליבר ודילן תשבו!" היא התרגזה, אוליבר ודילן המשיכו להביט אחד לשני בעיניים בזעם.
"הוא לא שווה את זה." בקי ניסתה להרגיע את אוליבר והושיבה אותו. דילן התיישב אחריו והמחנכת העלתה חיוך על פניה. מייק שהיה לחוץ כבר להרשם לתחרות לא יכול היה לחכות עוד שניה והתפרץ:
"אולי תשחררי אותנו מוקדם כדי שנוכל ללכת להרשם לתחרות "מלך הכח" כבר עכשיו?" המחנכת לא כעסה. היא חייכה, עשתה תנועה קלה עם ידה ומכונה הופיעה על שולחן המורה.
"לא סתם אומרים שגב' מאמוב היא המחנכת הכי טובה שאפשר לבקש. הבאתי לכתה מכונת הרשמה לתחרות כדי שלא תצטרכו לחכות בתור בספריה." הסבירה המחנכת, גב' מאמוב, לתלמידים והם התחילו להשתולל מרב אושר. רק בקי נשארה בכסא עם חיוך ולא השתוללה. התלמידים יצרו טור לכיוון שולחן המחנכת. הראשון בטור היה מייק. "רק תרשום את השם במכונה." ביקשה גב' מאמוב ומייק לא חיכה שניה והקליד את שמו. כרטיס יצא מהמכונה שבראשו היה כתוב שמו המלא של מייק, מייק מילר, ובגוף הכרטיס היתה רשומה כותרת בשם 'כוחות על טבעיים' ומתחתיה היה רשום 'תעופה' ו'כדור אש'.
"מה זה הכרטיס הזה?" שאל מייק בהססנות וגב' מאמוב הסבירה בקול רם:
"זה כרטיס ההשתתפות שלכם בתחרות. הכרטיס חייב להיות עליכם תמיד. בראש הכרטיס כתוב השם של המתמודד, מתחת לשם כתובים הכוחות העל טבעיים שבבעלותכם. אתם כבר יודעים שכל בן אדם מקבל כח על טבעי אחד לפחות במהלך חייו, בדרך כלל בגיל 16, אבל כמובן שלא לכולכם יש כח על טבעי עדיין. לכן, כדי שהתחרות תהיה הוגנת כל מתמודד מקבל כח על טבעי מיוחד בנוסף לכח התעופה שכל המתמודדים מקבלים."
"אז אני יכול ליצור כדורי אש?" שמח מייק מאוד. הטור המשיך וגם אוליבר ובקי קיבלו את הכרטיס שלהם. "נו אז איזה כוח מיוחד קיבלתם?" שאל מייק בהתרגשות.
"בנוסף לכח החיזיון שיש לי כבר מגיל 12 קיבלתי גם טלקניסס." ענתה בקי בהנאה. בקי קיבלה חזיונות כבר מגיל 12, זה לא קורה לה לעיתים תכופות אך זה תמיד גרם לה לתכנן את עתידה טוב יותר כשהיא כן קיבלה את החזיונות. "מה איתך אוליבר?" אוליבר כמו מייק עדיין לא קיבל אף כח על טבעי לפני התחרות.
"שינוי צורה!" ענה אוליבר בהתרגשות והמשיך: "אולי ננסה את הכוחות החדשים שלנו?" מייק ובקי הנהנו לחיוב. מייק שם את הכרטיס, הטלפון הסלולרי והארנק שלו על השולחן שלו כדי שהחפצים לא יכבידו עליו לעוף, אבל הוא לא הצליח להתרומם אפילו סנטימטר באויר.
"מה אתה מנסה לעשות?" שאלה גב' מאמוב וראתה את הכרטיס של מייק על השולחן. "אתה לא תצליח להשתמש בכוחות שקיבלת מהתחרות בלי הכרטיס. אבל אני לא מרשה לנסות את הכוחות בכתה. אתם משוחררים הביתה אם קיבלתם כבר את הכרטיסים שלכם." מייק לקח את החפצים שלו מהשולחן ויצא יחד עם אוליבר ובקי החוצה.
"בואו אלי. ננסה את הכוחות שלנו בחצר." אמר אוליבר בהתרגשות ומייק ישר קטע אותו והציע:
"בוא נעוף אליך הביתה!"
"זה לא מסוכן?" שאלה בקי אבל אוליבר ומייק כבר היו באויר. "אויש בנים." חשבה בקי בראשה וגם התעופפה באויר. לאוליבר היה הכי קשה לשלוט בעצמו באויר לעומת מייק ששלט בתעופה כאילו עף כבר מאז שנולד. כשהגיעו לחצר ביתו של אוליבר מייק פתח את ידו והופיע כדור אש. בקי ניסתה להתרכז בכדור האש כדי להזיז אותו בכוח הטלקניסס שלה אבל לא הצליחה.
"אוף זה לא מצליח לי!" התייאשה בקי והזיזה את ידיה בייאוש כשפתאום אבן זזה ממקומה באותה תנועה של היד של בקי. "אז אני מזיזה דברים בעזרת היד שלי!" שמחה בקי לגלות והזיזה את כדור האש של מייק לרצפה. רק אוליבר לא הצליח לשנות צורה למרות שהתרכז מאוד. "אולי גם הכוח שלך עובד בצורה שונה מריכוז בלבד." הציעה בקי. ההצעה נשמעה הגיונית ואוליבר ניסה להזיז את ידיו בזמן שחשב על הצורה שאליו רצה להשתנות, לפיל, אבל שום דבר לא קרה.
"אני ממש גרוע בזה, פשוט חרא." אמר אוליבר ופתאום צורתו השתנתה למוצק חום ומצחין.
"אתה משנה צורה למה שאתה אומר!" אמר מייק והתחיל להתגלגל מצחוק מצורתו החדשה של אוליבר, בקי לעומתו לקחה צעד אחורה כדי להתרחק מהסרחון.
"אוליבר הול." אמר אוליבר את שמו המלא ושינה את צורתו חזרה לצורתו המקורית. השמיים נעשו אפורים ורוח חזקה החלה בחצר. פתאום הופיעו שלושה אנשים בגלימות שחורות.
"מוכנים למשימה הראשונה שלכם?"

רכשת קורא. הרעיון של הסיפור מזכיר משהו שראיתי פעם. יש לי בקשה אחת,תודיע לי על כל פרק חדש!

טוב, אז ככה.. אני לא אהיה מחובר עד עוד שבועיים.. אז למרות שרק קורא אחד הגיב (ותודה דרך אגב על התגובה) אני מפרסם את הפרק השני.. בתקווה שעוד שבועיים יהיו יותר תגובות ואוכל כבר לפרסם את הפרק השלישי. מקווה שתהנו!


פרק 2-משימה ראשונה -
"מי אתם?" שאלתי את שלושת האנשים בגלימות השחורות.
"אנחנו המשימה הראשונה שלכם בתחרות "מלך הכח". תצטרכו להביס אותנו כדי לעבור לשלב הבא." השיב אחד מהם כשהוא מסתכל עלי במבט מתוחכם ומתנשא. התרגשתי מאוד, המשימה הראשונה אחרי פחות משעה מאז שקיבלנו את הכוחות.
"קדימה!" הרעתי ובקי מיד השתיקה אותי:
"אוליבר תירגע, זה נשמע לי מסוכן קצת. אנחנו לא יודעים למה הם מסוגלים ואנחנו יכולים למות במשימה הזאת."
"אתם לא יכולים למות." העיר אחד האנשים בגלימות וגיחך לעצמו: "כל עוד הכרטיס עליכם אתם לא תמותו. במקום המוות, הכרטיס יתפוצץ ואיתו יעלמו כל הכוחות שקיבלתם מהתחרות."
"אז שנתחיל?" מייק קרא בהתרגשות וגם אני התרגשתי מאוד. רק בקי כרגיל נראתה בשליטה.
"קדימה!" צעק השלישי מאנשי הגלימות ויצר סוג של כדור ירוק ובוהק בכף ידו והשליך לכיוונה של בקי. בקי באינסטינקט מהיר הזיזה את הכדור הירוק לרצפה. "כל הכבוד!" התרשם האיש מביצועה של בקי. מייק התחיל לעוף ובעקבותיו עף אחד האנשים בגלימות. אחד אחר ניסה לפגוע בי עם הכדורים הירוקים האלה ואני בזריזות התחמקתי מהם.
"קרנף." קראתי במהירות ושיניתי את צורתי לקרנף. דהרתי במהירות לכיוון האיש בגלימה והוא התעופף באויר והתחמק ממני. האיש השלישי המשיך לזרוק על בקי כדורים ירוקים והיא המשיכה להדוף אותם בעזרת כח הטלקניסס שלה.
"אנחנו לא מתקדמים לשום מקום ככה." גערה בנו בקי. הסתכלתי על מייק שניסה להתחמק מניסיות הפגיעה וכשהצטלבו מבטנו ידענו ישר מה לעשות. ככה אנחנו, חושבים אותו דבר. הוא עף מעלי ואחרינו רדפו שניים מהאנשים בגלימות. התנגשתי בעץ בגינה עם הקרן של הקרנף, הגזע נפל ונחת על שני האנשים בגלימות. בזריזות מייק שלח כדורי אש על גזע העץ והתחילה שריפה שהשמידה את שני האנשים בגלימות. האיש השלישי לא יכול היה להתעלם והפנה את מבטו לשריפה. בקי שמה לב לחוסר הריכוז של האיש והניפה את ידה כך שנזרק ענף לכיוון האיש והדף את האיש לתוך השריפה.
"פיל" אמרתי ושיניתי צורה לפיל. בעזרת ההדק שאבתי מים וכיביתי את השריפה. לא נראו שרידים מהאנשים בגלימות. שיניתי את צורתי חזרה לעצמי.
"לאן הם נעלמו?" שאלה בקי והופיע איש חדש בגלימה שחורה.
"הם סיימו את משימתם אז הם חזרו למקום ממנו הם באו. וזה אומר שמגיע לכם מזל טוב! עברתם את המשימה הראשונה!" הוא הודיע בקול רם.
"אז מה קורה איתנו עכשיו?" לא יכולתי להתאפק. האיש בגלימה הקיש באצבעותיו וכל אחד מאיתנו קיבל מעטפה.
"בהצלחה!" הוא אמר ונעלם.
"אנחנו קבוצה ממש טובה." אמרתי לבקי ומייק, שניהם כמובן הסכימו איתי. כל כך שמחתי שאנחנו עוברים את התחרות הזאת יחד. פתחנו את המעטפות ובפנים היה כתב חידה שונה לכל אחד מאיתנו שהיה אמור להראות לנו את מקום המשימה הבא. בקי פתחה את המעטפה ונפלה על הרצפה. אני ומייק לא הבנו מה קרה. מיד ניגשנו אליה וניסינו להעיר אותה בכל דרך אפשרית אבל היה נראה שהיא נאבקת במשהו. התקשרנו מיד לאמבולנס ומהר מאוד הוא הגיע, זה היה ממש מפחיד. בזמן שאני ומייק נסענו עם בקי באמבולנס התקשרנו להורים של בקי והם אמרו שהם יפגשו אותנו בבית החולים. פתאום נשמע פיצוץ חלש והאמבולנס התחיל לאבד שליטה עד שנעצר כשנתקע בעמוד. הרגשתי את הלב שלי דופק בחוזקה ובמהירות. מייק שהיה לידי נראה מבוהל יותר ממני. דלת האמבולנס נפתחה, זה היה הנהג. הוא היה נראה מודאג, הסתכל עלינו ואמר:
"הגלגל התפוצץ. אף אחד לא נפגע, אבל יקח זמן עד שנוכל להמשיך לנסוע."
"מה עם בקי?" נלחצתי.
"בוא נעיף אותה לבית החולים." הציע מייק ומיד אני ומייק הוצאנו את בקי מהאמבולנס.
"זה ממש לא בטיחותי!" צעק אחרינו הנהג כשאני ומייק כבר עפים ולוקחים את בקי עלינו. יותר מפעם בקי כמעט נפלה בטעות עד שהגענו לבית החולים.
"פססס..." מישהו קרא לנו מאחורה. "פסס..." הוא המשיך.
"אנחנו ממהרים!" התפרצתי בזמן שאני מסתובב לכיוון הקול, כשהסתובבתי ראיתי שאני מדבר עם רוח רפאים.
"היא חייבת למות!" אמרה הרוח רפאים. "אסור שהיא תחזור!"

פרק 3- ההצעה
"בהצלחה!" אמר האיש בגלימה השחורה ונעלם. הרגשתי לרגע תחושה מוזרה, כאב ראש חד לפחות מעשירית השניה ואחריו הרגשתי בסדר.
"אנחנו קבוצה ממש טובה." אוליבר אמר למייק ולי וכמובן שהסכמנו איתו, אני מרגישה שהתחרות הזאת תהדק את הקשר שלנו. מייק כהרגלו היה חפוז וישר בא לפתוח את המעטפה שקיבל מהאדם בגלימה השחורה.
במעטפה היה כתוב: "מייק, הרשה לנו לברך אותך על התקדמותך בתחרות 'מלך הכח'! המשימה הבאה שלך תיערך בשעה 21:00, מקום המשימה מוסתר בכתב חידה אותו אתה צריך לפתור. בהצלחה!" "אני גרוע בחידות!" התלונן מייק והוציא את כתב החידה שהיה גם בתוך המעטפה. "חסרי חיים אבל מבטאים רגשות, מכל הסוגים ובכל הצורות. בין הילד הנצחי לים הסוער, נמצאת המשימה שתדרוש ממך יותר." הבעה של בלבול הייתה על פניו של מייק.
"אני יודעת את התשובה." ניסיתי להרגיע את מייק שנראה היה אבוד. פניו של מייק האירו אליי, זה היה נראה שהוא מחפש את התשובה על המצח שלי. "המקום הוא המוזיאון." מייק לא היה נראה מרוצה.
"לא נראה לי, איך הבנת את זה מהחידה?" שאל אותי מייק בפקפוק. הפקפוק הזה קומם אותי, הוא אמור לדעת שכשאני אומרת משהו אז אני בטוחה בו במאה האחוזים, פתאום חזר הכאב ראש והפעם לקצת יותר זמן.
אוליבר כנראה קלט שאני מתחילה להתעצבן והחליט להסביר למייק לפני שאני אספיק להגיב בזעם: "המוזיאון נשמע הגיוני. תחשוב, חפצי האומנות שם מבטאים רגשות אבל הם אינם חיים. יש פסלים וציורים בכל מיני צורות."
מייק נראה מרוצה מההסבר והתחיל להתלהב: "אני מבין! אני הייתי במוזיאון עם סבתא שלי לפני שבוע והיה שם פסל של פיטר פן, זה בטח הילד הנצחי. ובצד השני של החדר היתה תמונה של ספינה בים סוער. אז המשימה היא באמצע החדר. בקי את פשוט גאונה." מייק התקרב אלי וחיבק אותי. כמובן שברגע הזה כבר לא כעסתי, אפילו הסמקתי. אני מאמינה שלא ראו שאני מסמיקה, אבל הרגשתי קצת נבוכה ומיד החלפתי נושא.
"מה יש במעטפה שלך, אוליבר?" שאלתי, הכאב ראש חזר ועבר עוד מספר פעמים.
"המשימה שלי בשעה 19:45." השיב אוליבר בזמן שמוציא את כתב החידה. "לחץ, כיף ושעמום שם מופיע, הכל תלוי בך ובשעה שאתה מגיע. במרכז המקום קיים חלק מרובע, אל תאחר-המשימה היא חובה." ישר אוליבר הסתכל אלי. גם את התשובה לחידה הזאת אני ידעתי.
פתחתי את הפה לתת את התשובה כשפתאום מייק קטע אותי: "זה בבית הספר." אני מודה שהופתעתי קצת שמייק עלה על זה כל כך מהר. הנהנתי בראש כדי להראות הסכמה עם התשובה.
"אה, אני מבין למה." חייך אוליבר אבל מייק הרגיש צורך מיותר להסביר בכל מקרה למה זאת התשובה הנכונה.
"בבית ספר אתה לחוץ ממבחנים, נהנה בהפסקות או בשיעורים מעניינים ומשועמם כמעט בכל זמן אחר. הכל תלוי באופי שלך ובזמן שאתה מגיע לבית ספר. ובמרכז הבית ספר יש את המגרש שהוא מרובע!" מייק היה נראה מרוצה והסתכל עלי כאילו מחפש אישור. הנהנתי לו והוא ישר התפרץ: "אני על הגל של פתירת החידות, קדימה בקי תשמיעי את שלך." פתחתי את המעטפה שלי והכאב ראש חזר רק שהפעם הוא לא עבר. התחלתי לראות שחור עד שאיבדתי את ההכרה.
קמתי במערה כשאני שומעת רחשוש. פחדתי אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי. "מי שם?" שאלתי, אבל רק שתיקה שררה במערה. המערה הייתה חשוכה, התחלתי ללכת לאט לכיוון ממנו ששמעתי את הרחשוש. ככל שהתקרבתי הראש שלי כאב יותר ויותר עד שהגעתי לנקודה שהייתי בטוחה שהראש שלי עומד להתפוצץ ופתאום כל הכאב ראש נעלם ונקודת אור כחולה הופיעה מולי.
"בקי, את חייבת לעזור לי." הקול נשמע מתוך הנקודת אור, קול דעוך וחלש אבל רגוע. אפשר היה לזהות שזה קול של אישה.
"מה זה, מי את?" הייתי נורא מבולבלת. לא היה ברור לי איפה אני, איפה אוליבר ומייק, מה הנקודת אור הזאת ומה היא רוצה ממני.
"אני מישהי שאת יכולה לסמוך עליה, קוראים לי מג." קולה היה כל כך מרגיע אך עם זאת התחלתי להלחץ.
"מה את רוצה ממני? מה את בכלל?"
"אני נשמה שנכלאה לפני כמעט 800 שנה על ידי אדם מאוד מרושע. היום סוף סוף הצלחתי לצאת מהמקום שבו הייתי כבולה." הסיפור עורר בי קצת רחמים לגבי הנשמה.
"ומה את רוצה ממני. איך אני יכולה לעזור?"
"אני זקוקה לגוף." הבקשה שלה הרתיעה אותי. הבנתי לאן מג מושכת את השיחה ואני לא מתכוונת לוותר על הגוף שלי בשבילה, לא משנה כמה היא סבלה 800 שנה.
"איפה אנחנו?" שוב התחלתי להלחץ.
"שלא תביני לא נכון אני לא רוצה לגנוב לך את הגוף."
"איפה אנחנו!?" קטעתי אותה. הבעיה שאתה מדבר עם נקודת אור זה שאתה לא יכול לקרוא מה עובר עליה כי חסר את תגובות הפנים.
האור התחיל לדבר יותר חלש ורגוע: "אנחנו.. אנחנו בתוך התודעה שלך."
"בתודעה שלי? מה זאת אומרת?" הלחץ בי גבר. אני רק רוצה לחזור הביתה להורים שלי ולחברים שלי. "את מנסה להשתלט לי על הגוף?"
"לא, את לא מבינה. זאת הדרך היחידה שאני יכולה לדבר איתך. רק ככה או אם היית רוח."
"אם הייתי רוח?" ניסיתי להבין מה הכוונה.
"כן," היא השיבה: "רוחות הן גם סוג של נשמות כלואות ולכן הן יכולות לראות ולדבר איתי גם במישור העולם הנורמלי."
"ולא יכולת למצוא רוח שתעזור לך?"
"זה בדיוק העניין, את יכולה לתת לי רגע להסביר לך הכל?" הקול שלה כל כך רגוע שהוא חייב אותי לתת לה להמשיך לדבר. "ההצעה שלי היא כזאת; את נותנת לי להיות שותפה לגוף שלך לזמן קצר ובתמורה אני אעזור לך בתחרות 'מלך הכח'."
"איך בדיוק תעזרי לי?"
"אני הגעתי למקום השני בתחרות 'מלך הכח' האחרונה. אני יודעת כל מה שצריך כדי להיות הכי טובה ואם תשתפי אותי בגוף שלך, אני אלמד אותו איך להיות הכי טוב."
התחלתי להרהר; 'ההצעה מפתה מאוד. אני רוצה להיות הכי טובה ואיפה אני אמצא מישהי כל כך טובה שתלמד אותי? מה הסיכוי שדבר כזה יקרה לי? אבל היא תהיה בתוך הגוף שלי... ממילא זה רק זמני העניין של שיתוף הגוף.'
"מתי תצאי לי מהגוף?" שאלתי אותה.
"ברגע שתהיי מספיק חזקה כדי ליצור את הגוף שלי חזרה. אל תדאגי עם העזרה שלי זה לא יקח עוד יותר מדי זמן." התפלאתי מהמחשבה שאהיה כל כך חזקה בזמן הקרוב.
"ואני אהיה בשליטה מוחלטת על הגוף שלי לאורך כל הזמן?"
"כמובן, אני רק שותפה למחשבות." חשבתי על ההצעה וניסיתי למצוא את החסרונות אבל פשוט לא מצאתי. "אז את מסכימה?" שאלה אותי מג. התלבטתי בפעם האחרונה והחלטתי.
"אני מסכימה." פתאום האור הכחול התחיל לבהוק, האור סנוור אותי. אני יכולה הייתי לראות צורה של אשה נוצרת מהאור עד שהסנוור היה כל כך חזק שראיתי רק לבן, הכאב ראש הופיע משום מקום ושוב איבדתי הכרה. קמתי כשאני בפתח של הבית חולים בזרועות של מייק.
אוליבר היה לידנו והתפרץ: "אנחנו ממהרים!" אוליבר ומייק הסתובבו ומולם היתה רוח רפאים.
"היא חייבת למות!" אמרה הרוח רפאים. "אסור שהיא תחזור!"
"היא מתעוררת!" התרגש מייק.
"מה קורה פה?" שאלתי. הכל נראה לי מבולבל.
"בקי, התעוררת!" שמח אוליבר.
"אסור שהיא תחזור!" צעקה שוב הרוח רפאים.
"אסור שמי תחזור? תסביר את עצמך." אוליבר ניסה להבין.
פתאום שמעתי את מג: "זאת רוח שמשרתת את האדם שכלא אותי, הוא בטח מחפש אותי. את חייבת לחסל אותו."
"אבל איך?" שאלתי בקול רם.
"איך הוא יסביר את עצמו יותר טוב?" שאל אותי אוליבר "שפשוט יירגע ויסביר..."
"לא, לא דיברתי אלייך." השבתי לו.
"הכל בסדר איתך בקי?" שאל מייק.
"הם לא יכולים לשמוע אותי." אמרה מג.
"כן, הכל בסדר." השבתי למייק. 'אז מה אני אמורה לעשות?' חשבתי לעצמי בידיעה שמג תשמע.
"רוחות נשרפות אם הן בשריפה יותר מדי זמן." השיבה לי מג.
הרוח רפאים התקרבה אלי ואמרה: "אסור להקשיב לה! היא חייבת למות!" הרוח הדפה אותי עם ידה ונזרקתי על הקיר של הבית חולים.
"בקי!" קראו לעברי מייק ואוליבר בדאגה.
"חייבים להשמיד אותו." השבתי כשאני מנסה לקום. "מייק זרוק כדור אש." מייק זרק כדור אש שפשוט עבר דרך הרוח.
"אתם עושים טעות!" התעצבנה הרוח והדפה גם את אוליבר לכיוון הקיר.
"ציפור." אמר אוליבר ושינה את צורתו לציפור והצליח להתאושש ולעוף לפני שהתנגש בקיר. "אוליבר הול." אוליבר חזר לצורתו המקורית.
"נסי להשאיר את הכדור אש על הרוח." אמרה מג.
"מייק נסה שוב את כדור האש." אמרתי לכיוונו של מייק.
"זה לא יעבוד." הוא השיב לי אבל כשראה את המבט בעיניים שלי הוא הבין שיש לי רעיון וזרק כדור אש לכיוון הרוח. הכדור אש עבר דרך הרוח ואני הזזתי את היד שלי ובעזרת הטלקניזס החזרתי את הכדור אש לרוח והשארתי את הכדור אש עליו. הרוח נראתה סובלת אבל החזיקה מעמד.
אוליבר עזר לי לקום ואמר: "זה לא מספיק חזק... חברה, אני חושב ש.."
"זה יספיק." קטע מייק את אוליבר וזרק כדור אש לכיוון הרוח.
"רגע!" התפרץ אוליבר בזמן שכדור האש שמייק זרק התנגש עם כדור האש שבשליטתי ויצר פיצוץ יחסית לא גדול אבל מספיק חזק כדי לגרום לרוח להתפוצץ.
"ברוך שפטרנו." אמרתי בתחושת סיפוק. 'הכל בזכותך מג.' חשבתי לעצמי.
"תקשיבי לי ותגיעי רחוק, הכי רחוק שאפשר." מג השיבה ואני כבר התחלתי לחלום בהקיץ על הניצחון שלי בתחרות, עד שאוליבר קטע אותי.
"זאת הייתה טעות. אנחנו לא יודעים למה הוא התכוון עכשיו. מי אסור שתחזור?" הרגשתי שאני חייבת לגרום לו ולמייק לעזוב את הנושא בשקט. שלא יחשבו בטעות להוציא את מג מהגוף שלי. אני זקוקה לה בשביל לנצח, אני חייבת אותה.
"זאת הייתה רוח משוגעת, אסור לנו לייחס חשיבות לכל שטות שאנחנו שומעים." אמרתי את זה בביטחון ובטון הידוע שאסור להתווכח איתו. כמו שכבר הזכרתי, כשאני אומרת משהו אז אני בטוחה בו במאה האחוזים.
"בקי צודקת." מייק צודד בי. אוליבר לא נראה שלם עם מה שאמרתי אבל המשיך הלאה בכל מקרה.
"טוב, מה שחשוב עכשיו זה שתכנסי להבדק." דרש ממני אוליבר. "חייבים לבדוק שהכל בסדר איתך."
"אני יותר מבסדר." השבתי. לא הרגשתי צורך שרופאים יבדקו אותי ויגידו לי את מה שאני כבר יודעת, שאני בסדר.
אוליבר התקומם מהתשובה ונזף: "את חייבת להבדק. זאת לא שאלה בכלל!"
פתאום הופיע אותו איש בגלימה שחורה שנתן לנו את המעטפות. האיש בגלימה השחורה הסתכל סביב, הוא נראה מופתע מנוכחותם של מייק ואוליבר. הוא לקח רגע ופנה אלי: "בקי אני רואה שפתרת את החידה והגעת למקום המשימה בזמן."
"מה? באמת?" שאל מייק בפליאה.
"כמובן שכן." השתקתי את מייק עם מכה קטנה.
"אבל מה שניכם עושים פה? זאת משימה אישית." האיש בגלימה נשמע נוזף.
אוליבר נרגע ושלח לי מבט מאחל הצלחה. "אנחנו בדיוק התכוונו ללכת." השיב אוליבר. כשעברו לידי הוא הוסיף: "אחרי המשימה את חייבת להבדק." שמחתי שהוא דואג לי.
אחרי שהם כבר התרחקו, שוב האיש בגלימה השחורה פנה אלי: "המשימה שלך פשוטה, אבל אם תכשלי בה את חורטת את דינה של נערה למוות." התחלתי להלחץ.