נושא: בעקבות האלים- עודכן פרטים על האיוונט!

לן-
"בוא תרגע נערי" הוא אומר בנימת טון חמה המרגיעה אותך במעט "בוא תיכנס" הוא מוסיף בחיוך אבהי וכל תחושת הזעם שלך נעלמת קלות. הוא מכניס אותך לאגף המגורים של הבית. האזור גדול במיוחד ומלא בספריות גדושות בספרים ענקיים. פה ושם אתה מבחין במפות בלויות ושרטוטים של פוקימונים ענקיים שבחיים לא ראית או שמעת עליהם "אני זוכר שאחותך באה לפה. היא בקשה פוקימון מאוד לא צפוי בתור התחלתי" הוא אומר בטון נעים ומתחשב. הוא מוביל אותך למשרד חם ומוזג לך תה חם ומגיש לך כמה עוגיות, שאתה טורף בתאבון "אני חושב שהפוקימון הזה יעזור לך מאוד במסעך" הוא אומר ומגיש לך פוקדור אדום וגדול. אתה בולע את העוגיות ודוחף ברשלנות את הפוקדור לכיס ומתחיל לצאת מהחדר "רק רגע אדוני הצעיר," הוא אומר "שכחת לקחת גם את אלה" ומראה לך חמישה פוקדורים ופוקידע "אתה תצטרך גם אותם איתך" אומר ומחייך אליך חיוך חם "אם תזדקק למשהו, לכל דבר תתקשר אליי דרך הפוקידע ואני אראה במה אוכל לעזור לך" אתה מחייך ויוצא מהדלת בדרכך למסעך הגדול.

'ואו' אחשוב לעצמי כאשר אני יוצא מהמעבדה 'מה זה התחושה זו כל החמימות הזו למה זה פעם ראשונה שאני מרגיש את זה' אחשוב לעצמי עד שלפתע הרגשתי נשיכה קטנה אך לא כואבת "אתה רעב טובי?" אשאל את רטטה המחמד שלי אשר היה בכיסי "כך" אגיד ואוציא אוכל מהתיק "ונראלי יהיה לך יותר נוח בחוץ מה אתה אומר" אגיד ואניח אותו על המדרכה "עכשיו קודם נבדוק אותך בפעם הראשונה בפוקידע" ~בודק את רטטה~ "מגניב" אגיד "אוקי בוא נראה מי קיבלנו צא פוקימון!" אכריז בקולי קולות

ניל-
אתה זורק את הפוקדור לאוויר בתקווה לפוקימון ענקי ומפוצץ 'כל כך חיכיתי לזה!' אתה חושב לעצמך ומחכה בציפייה בזמן שקרן האור של הפוקדור נעלמת. מתוך הפוקדור קופץ עליך יצור ורוד וזעיר על טלטל קטן על ראשו "קלפה!" קוראת הפוקימון הורוד. אתה מסתכל על הפוקימון ונכנס להלם וקופא במקום "מה זה?" אתה שואל את עצמך בזמן שהפוקימונית הקטנה מחבקת את רגלך בחיבה גדולה


אדם-
איזה זניח אני פה הא? XD
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אתה מתלהב מהצ'ארמנדר החדש שלך אבל אז מבחין בכמה פרטים שטיפה צורמים לך בעין, הריסים עגולים יותר, פנים מתוקות יותר ויש שם מנוש במקום שנוחץ!
הצ'ארמנדר שקיבלת היא נקבה, אשר נראית מאושרת לפגוש אותך.


לן-
טובי קופץ ליד רגליך באושר בזמן שאתה מביא לו מעט אוכל מתיקך ובזמן שהוא מנשנש אתה בודק עליו מידע בפוקידע אשר נדלקת במהירות ומראה תמונה של טובי "רטטה- פוקימון העכבר השיניים שלו גדולות באופן תמידי ועם הזמן הן נהיות חזקות במיוחד והן יכולות לנסר דרך פלדה" אחרי זה הפוקידע נסגרת.
אתה מחייך לעצמך בהתלהבות מהמכשיר הכ"כ יקר הזה שנמצא בידיך ואז אתה זורק את הפוקדור שקיבלת מהפרופסור הנחמד. תוך כמה שניות נעמד שם פוקימון עגול וכחול המחייך אליך בהתלהבות "ספיללללללללל" הוא קורא בקול עמוק ומתגלגל מהר לעברו של טובי וגונב לו את האוכל מהשניים. טובי בתגובה נוהם לעברו ומנסה לגנוב את האוכל בחזרה.

פורסם במקור על ידי Ritsuka Kun

ניל-
אתה זורק את הפוקדור לאוויר בתקווה לפוקימון ענקי ומפוצץ 'כל כך חיכיתי לזה!' אתה חושב לעצמך ומחכה בציפייה בזמן שקרן האור של הפוקדור נעלמת. מתוך הפוקדור קופץ עליך יצור ורוד וזעיר על טלטל קטן על ראשו "קלפה!" קוראת הפוקימון הורוד. אתה מסתכל על הפוקימון ונכנס להלם וקופא במקום "מה זה?" אתה שואל את עצמך בזמן שהפוקימונית הקטנה מחבקת את רגלך בחיבה גדולה

'יש כאן טעות' אחשוב לעצמי אלחץ על הכפתור הגדול אחכה שקלפה תחזור לפוכדור, ואלחץ שנית על הפוכדור.

ניל-
אתה מחזיר את קלפה בחזרה לפוקדור מנער אותו כמה פעמיים באוויר וזורק אותו בחזרה. מתוכו יוצאת קלפה ,מסוחררת למידי, הנופלת ישר על פרצופה, ומתחילה לדמוע ותוך מספר רגעים היא בוכה בכי מר.

פורסם במקור על ידי Ritsuka Kun

לן-
טובי קופץ ליד רגליך באושר בזמן שאתה מביא לו מעט אוכל מתיקך ובזמן שהוא מנשנש אתה בודק עליו מידע בפוקידע אשר נדלקת במהירות ומראה תמונה של טובי "רטטה- פוקימון העכבר השיניים שלו גדולות באופן תמידי ועם הזמן הן נהיות חזקות במיוחד והן יכולות לנסר דרך פלדה" אחרי זה הפוקידע נסגרת.
אתה מחייך לעצמך בהתלהבות מהמכשיר הכ"כ יקר הזה שנמצא בידיך ואז אתה זורק את הפוקדור שקיבלת מהפרופסור הנחמד. תוך כמה שניות נעמד שם פוקימון עגול וכחול המחייך אליך בהתלהבות "ספיללללללללל" הוא קורא בקול עמוק ומתגלגל מהר לעברו של טובי וגונב לו את האוכל מהשניים. טובי בתגובה נוהם לעברו ומנסה לגנוב את האוכל בחזרה.

"טובי לא!" אגיד בתוקף "אני לא רוצה לעשות את זה אבל אם לא תירגע אני יחזיר אותך לפוקדור טוב" אגיד בנימוס "ספיל זה לא טוב שתוכל את האוכל של ובי כי זה אוכל מיוחז זה לא כמו זה!" אגיד ואוציא אוכל רגיל לפוקימונים "כך זה בשבילך" אגיד ואתן לו את האוכל בזמן שאני לוקח את האוכל של טובי ומחזיר לו אותו

פורסם במקור על ידי Ritsuka Kun

ניל-
אתה מחזיר את קלפה בחזרה לפוקדור מנער אותו כמה פעמיים באוויר וזורק אותו בחזרה. מתוכו יוצאת קלפה ,מסוחררת למידי, הנופלת ישר על פרצופה, ומתחילה לדמוע ותוך מספר רגעים היא בוכה בכי מר.

'הזקן הזה!'אחשוב לעצמי בעצבים.
אוציא חיוך מזוייף כלפי קלפה, "סליחה"אומר לה ואלטף אותה.

לן-
אתה מנסה להפריד בין ספיל לטובי אבל נראה שמתפתחת ביניהם יריבות קלה. לבסוף, אתה מצליח להפריד ביניהם ולתת לכל אחד מהם אוכל משלו.
שני הפוקימונים שלך יושבים להנאתם בשמש ומנשנשים מהאוכל שהבאת להם.


ניל-
אתה מתרגז על הפרופסור אבל מנסה להעלות על פרצופך חיוך כנה למדי, מה שמרגיע מהר את קלפה החוזרת לחבק את רגלך בחיבוק חם ואוהב.

לן-
אתה מנסה להפריד בין ספיל לטובי אבל נראה שמתפתחת ביניהם יריבות קלה. לבסוף, אתה מצליח להפריד ביניהם ולתת לכל אחד מהם אוכל משלו.
שני הפוקימונים שלך יושבים להנאתם בשמש ומנשנשים מהאוכל שהבאת להם.

"אני נגד פוקדורים" אגיד לפוקימונים שלי "לכן רוב הזמן תהיו מחוץ לםוקדור אבל זה בתנאי אחד" אגיד "אתם חייבים להסתדר אחד עם השני ומי שרב נכנס לפוקדור בסדר" אגיד לשניהם "וברגע שתגמרו לאכול נתכיל להיתקדם" אגיד להם ואשכב על הגב על הריצפה

מיילין-
"אהה נכון"! הפרופסור אומר בחיוך חם ומכניס אותך לביתו "ידעתי שתבואי" הוא מלמל בזמן שהוא מוביל אותך בביתו המבולגן. את מקבלת קצת תחושת בחילה מכמות הבלגן, והאבק בכל מקום, הספרים המאובקים הפתוחים בכל מקום אפשרי, במפות הבלויות התלויות על הקירות או מהשרטוטים והתמונות הישנות של פוקימונים אגדיים. אחרי החדר המובלגן הוא מוביל אותך למשרדו, שהרבה יותר נקי ומסודר. "שמעתי מה שקרה והחלטתי לתת לך את הפוקימון הזה" הוא אומר "הם מאוד נדירים כיום, כמעט כל שושלת הפוקימונים האלה נכחדו מהמחוז. הוא יעזור לך המון בדרכך!" הוא אומר בחיוך ומגלגל אליך את הפוקדור. "קחי גם את אלה" נוסיף במהירות ומגיש לך חמישה פוקדורים חדשים ומכשיר קטן ומנצנץ "זאתי הפוקידע הכי חדשה שקיימת כיום. יש בתוכה גם מאתר חפצים, מפה וטלפון נייד! יש גם את הטלפון שלי, אם את צריכה משהו" הוא אומר בחום ומלווה אותך לדלת. "שיהיה לך המון בהצלחה" הוא אומר בחיוך וסוגר אחרייך את הדלת.


''תודה רבה אדוני הפרוספור!'' אומר לפרופסור בשמחה.
אכניס את כל החפצים שהפרופסור נתן לי לתיק שלי חוץ מהפוקדור של הפוקימון, אני אוציא את הפוקימון מן הפוקדור ואומר ''שלום לך חמוד\ה! אני המאמנת החדשה שלך!, קוראים לי מיילין''
לאחר מכן אוציא את הפוקדע שלי ואסרוק את הפוקימון ואברר עם זה זכר או נקבה

פורסם במקור על ידי Ritsuka Kun

ניל-
אתה מתרגז על הפרופסור אבל מנסה להעלות על פרצופך חיוך כנה למדי, מה שמרגיע מהר את קלפה החוזרת לחבק את רגלך בחיבוק חם ואוהב.

'טוב יכול להיות שהיא תתפתח לפוקימון עצום' אחשוב ואנסה לעודד את עצמי.
"טוב קלפה נלך לראות מה אנחנו שווים"אומר בשעמום ואתחיל ללכת לכיוון היציאה מהעיר.

אתה מתלהב מהצ'ארמנדר החדש שלך אבל אז מבחין בכמה פרטים שטיפה צורמים לך בעין, הריסים עגולים יותר, פנים מתוקות יותרויש שם מנוש במקום שנוחץ!
הצ'ארמנדר שקיבלת היא נקבה, אשר נראית מאושרת לפגוש אותך.

''אז את נקבה הא? מדוע אני לא מופתע. כשאני אשים את ידי הפרופ' העלוב הזה אני אראה לו מה זה! מה לי ולפוקימון נקבה?????'' אצרח. בקול.

לן-
שני הפוקימונים שלך זוללים בתאבון ולאחר כמה דקות הם קמים על רגליהם ומוכנים לתזוזה.
כעבור רבע שעה של הליכה ברחובות העיר אתה מגיע סוף סוף לשער העיר. שם עשרות אנשים הולכים ויוצאים מהשער הלוך ושוב.
אתה מסתכל לאחור 'אולי זאת הפעם האחרונה שאני אהיה פה', אתה חושב לעצמך מהנהן בנחישות ויוצא דרך השער לדרך.
אתה רואה שדה ענק החצוי לשניים בשביל ארוך במיוחד המתפתל לו באופק דרך ההרים.


מיילין-
את יוצאת בהתרגשות מהבית של הפרופסור ושניות אחרי שהדלת נסגרת את זורקת את הפוקדור לאוויר. מתוכו יוצא פוקימון קטן וצהוב, דמוי עכבר המחייך אלייך בחיבה.
את מוציאה את הפוקידע שלך מהתיק ומכוונת על הפוקימון. הפוקידע נדלקת תוך שנייה ומתחילה לדבר "פיצ'ו- פוקימון העכבר הקטן- פוקימון זה הוא תת התפתחות של פיקאצ'ו. למרות גודלו הקטן הוא מכיל בתוכו כמות עצומה של חשמל טהור. הבעיה עם פיצ'ו כשהוא משתמש בחשמל הוא גם מחשמל את עצמו"
אחרי זה הפוקידע נסגרת. את מתחילה לסרוק את פיצ'ו ומגלה במהירות שהוא זכר (בואי לא נתאר איך XD)
פיצ'ו מסתכל עלייך בנחישות ומרים את איגופיו לאוויר ומתיז חשמל לכל עבר, מה שגורם לשערך קצת להתנפח, אבל תוך כדי מחשמל את עצמו ונופל מעט מסוחרר על גבו.


ניל-
אתה וקלפה, הפשוט תפסה טרמפ על רגליך, מתחילים ללכת לכיוון היציאה ואחרי עשרים דקות אתה מוצא את עצמך מאחורי שער העיר, עם פנים מופנות קדימה לעבר הדרך הארוכה לעבר הלא נודע.
אתה מתחיל ללכת ותוך זמן קצר אתה מבחין בפוקימון ירוק וקטן, דמוי תולעת (), המזדחל לו במעלה הדרך.


אדם-
אתה מתחיל לזעוף ולרקוע ברגליך בזעם ולפתע אתה נתקל באבן על הרצפה ומחליק על פרצופך. צ'ארמנדר רצה אליך ומרימה אותך לישיבה ומלטפת את ראשך בחיבה ומתחילה לנקות את פרצופך ואת בגדיך ומחייכת אליך חיוך אימהי ונחמד

פורסם במקור על ידי Ritsuka Kun

ניל-
אתה וקלפה, הפשוט תפסה טרמפ על רגליך, מתחילים ללכת לכיוון היציאה ואחרי עשרים דקות אתה מוצא את עצמך מאחורי שער העיר, עם פנים מופנות קדימה לעבר הדרך הארוכה לעבר הלא נודע.
אתה מתחיל ללכת ותוך זמן קצר אתה מבחין בפוקימון ירוק וקטן, דמוי תולעת (), המזדחל לו במעלה הדרך.

אסתכל על הפוקימון הקטן, אפנה את מבטי לשמיים ואחשוב'למה מגיע לי כל הרע הזה', לאחר שאני מסיים לערער לעצמי אמשיך ללכת

אדם-
אתה מתחיל לזעוף ולרקוע ברגליך בזעם ולפתע אתה נתקל באבן על הרצפה ומחליק על פרצופך. צ'ארמנדר רצה אליך ומרימה אותך לישיבה ומלטפת את ראשך בחיבה ומתחילה לנקות את פרצופך ואת בגדיך ומחייכת אליך חיוך אימהי ונחמד

"צ'ארמנדר, זה ממש נחמד מצדך." הבטתי בה בעיניים. ראיתי עד כמה היא דאגה ונבהלה. חשבתי לעצמי שזה יהיה מגעיל מצידי לא לתת לה הזדמנות. "אוקיי."