נושא: ביה"ס החדש לכתיבה!

אומ..אוקיי הנה 3:


הכל התחיל ביום אחד, בשלושה אחים ובאבן אחת קטנה.
זה היה יום בהיר, השמש האירה בכל עוצמתה, הציפורים צייצו בקול נעים וצחוק הילדים נשמע מבחוץ, אבל לא באתם לפ בשביל לשמוע על ציפורים, על השמש וצחוק, טוב אולי קצת על צחוק, אבל אני מתכוונת לצחוק מסויים מאוד, צחוק של שלושה אחים.
''היי ברנדון, ברנדון, אני פנוי, אני פנוי!'' צעק לי מקצה הגינה, ''אני מוסר תתכונן!'' השיב ברנדון בצעקה וזרק את הכדון אל עבר לי.
לי קפץ לגובה ותפס את הכדור, הוא רץ אל כיוון הסל, אך ריו, אחיו הקטן חסם אותו.
''תפסתי, תפסתי!'' צעק ריו כאשר גילה כי הצליח לחטוף את הכדור מאחיו, הוא רץ אל עבר הסל השני אשר הוצב בקצה הגינה, וקלע.
''ניצחתי!'' קרא ריו בשמחה.
שלושת האחים התיישבו על הספסל באנחת רווחה ושתו מים לרוויה.
שערו הזהוב של ריו נדבק למצחו לאחר משחק ארוך ועיניו הכחולות בקושי נראו מבעד לשערותיו.
ריו הביט באחיו המותשים, ברנדון ניסה לסדר את שערו השחור שלא יפריע לו לראות מפני שעיניו האפורות היו מוסתרות, רק לי לא נראה כאילו הרגע יצא ממשחק כדורסל מתיש, שערו החום היה מסודר לאחור כרגיל ועיניו הכחולות החודרות סקרו את הגינה, הפרחים אשר פרחו בכל עבר זהרו לאור השמש, הפרפרים ריחפו מסביבם, המראה היה מדהים.
''תראו!'' זעק פתאום ברנדון, ראשי שני הילדים פנו לכיוון אליו ברנדון הצביע, אבן כתומה, חלקה לגמרי בצורת ביצה קטנה שכבה על הארץ, ברנדון, לי וריו התקרבו אל האבן המוזרה, שלפתע החלה לזוז וקולות ריסוק ושבירה נשמעו מתוכה, סימני שבירה נראו על האבן, ולפתע ראש הופיע מעליה..


זה הקטע מקוהו שיצא טוב 3:

שיעור ראשון קולקטיבי!



ביקורת עצמית גבוהה

שלום תלמידים יקרים!

אני שמח שאתם נרשמתם לבית הספר, אני מקווה שנלמד ונהנה יחד בצורה הטובה ביותר, על כן אני חייב להקדים ולומר, אני לא מומחה לכתיבה ואף לא מלמד במציאות איך לכתוב. אני מאמין שאני נמצא ברמה מסוימת שתעזור לאחרים. אם אני טועה, אשמח שתתקנו אותי ^^

בכל אופן, הדבר הראשון שנלמד זה היכולת שלכם לתקן את עצמכם באופן מהיר. ביקורת גבוהה בפעם השנייה שתקראו את הטקסט שלכם תוציא ממכם את המיטב. אז לפני שאני מתחיל ללמד את הטכניקות, אני רוצה לראות מה אתם מסוגלים לעשות לעצמכם.

אם כן, המשימה הראשונה שאני רוצה מכל תלמידי זה למעשה לעבור על הטקסט שאתם עצמכם כתבתם ולנסות לשפר אותו ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא כעת.

בהצלחה תלמידי!

שם אמיתי (או השם שהייתם רוצים להיקרא במידה ולא ידוע שמכם האמתי): דוד
שם בפורום: artist ninja
מה דעתכם האישית על הכתיבה שלכם: נחמד אבל לא משהו...
מה ברצונכם לשנות: לבנות סיפור ועלילה

תיקון 3:

הכל התחיל ביום אחד, בשלושה אחים ובאבן אחת קטנה.
זה היה יום בהיר, השמש האירה בכל עוצמתה, הציפורים צייצו בקול נעים וצחוק הילדים נשמע מבחוץ, אבל לא באתם לכאן בשביל לשמוע על ציפורים, על השמש וצחוק, טוב אולי קצת על צחוק, אבל אני מתכוונת לצחוק מסוים מאוד, צחוק של שלושה אחים.
''היי ברנדון, ברנדון, אני פנוי, אני פנוי!'' צעק לי מקצה הגינה, ''אני מוסר,תתכונן!'' השיב ברנדון בצעקה וזרק את כדור הכדורסל אל עבר לי.
לי קפץ לגובה, מהצד זה נראה כאילו הוא מרחף, אך במהרה תפס את הכדור בין שתי ידיו ונחת ארצה, מתחיל לכדרר את הכדור, הוא רץ אל כיוון הסל, אך ריו, אחיו, אשר קטן ממנו בשלוש שנים חסם אותו ולא אפשר לו לעבור.
''תפסתי, תפסתי!'' צעק ריו כאשר גילה כי הצליח לחטוף את הכדור מאחיו, הוא רץ אל עבר הסל השני אשר הוצב בקצה הגינה, ברנדון ניסה לחסום אותו, אך ללא הצלחה, וריו וקלע.
''ניצחתי!'' קרא ריו בשמחה מניצחונו.
שלושת האחים התיישבו על הספסל שבגינה, וכל אחד מהם פלט ''בתורו'' אנחת רווחה, כל אחד לקח בקבוקו ושתה.
שערו הזהוב והקצר של ריו נדבק למצחו לאחר משחק ארוך ועיניו הכחולות בקושי נראו מבעד לשערותיו הבהירות.
ריו הביט באחיו המותשים, ברנדון ניסה לסדר את שערו השחור שלא יפריע לו לראות מפני שעיניו האפורות היו מוסתרות, רק לי לא נראה כאילו הרגע יצא ממשחק כדורסל מתיש, שערו החום היה מסודר לאחור כרגיל ועיניו הכחולות החודרות סקרו את הגינה- הפרחים אשר פרחו בכל עבר זהרו לאור השמש, הפרפרים ריחפו מסביבם, הדבורות זמזמו, המראה היה פשוט מדהים.
''תראו!'' זעק פתאום ברנדון, ראשי שני הילדים פנו לכיוון אליו ברנדון הצביע, אבן כתומה, חלקה לגמרי בצורת ביצה קטנה שכבה על הארץ, ברנדון, לי וריו התקרבו אל האבן המוזרה, ''האבן הזאת ממש יפה! אתם חושבים שהיא באה מהחלל?!'' שאל ריו בהתלהבות.
ברנדון, הגדול מבן השלושה אמר ''כל כך מתאים לילד בן שמונה.. ברור שזה לא בא מן החלל'', לי גלגל עיניים ''אתה גדול ממני רק בשנה וחושב שאתה הבוס'' אמר.
''שיהיה, די לריב בואו תראו האבן הזאת מדהימה!'' אמר ריו בהתלהבות, שלושת האחים התקרבו אל האבן, והעבירו אותה מיד אל יד בזהירות, זאת הכן הייתה אבן ראויה לשמה.
ברנדון הניח את האבן על הרצפה והביט באבן הזוהרת בשלל צבעים לאור השמש, לפתע החלה האבן לזוז וצבעה השתנה באחת מכתום בוהק לכחול-ים, קולות ריסוק ושבירה נשמעו מתוכה, סימני שבירה כציפורניים נראו על האבן, ולפתע ראש הופיע מתוכה.

טל:

אני מוכרח לומר שהתיקון שלך מצויין. כעת, מה שהייתי רוצה שתעשי זה שפשוט תנסי להגדיל ראש. האם את מרוצה מהקטע? האם העלילה מספיקה? האם עוד טעם יועיל פה?

אני מרגיש שאת נשארת קצת בתבנית של הקטע הקודם. תנסי להשתחרר מזה, קדימה נסיון נוסף!

פורסם במקור על ידי The Charmander

שיעור ראשון קולקטיבי!



ביקורת עצמית גבוהה

שלום תלמידים יקרים!

אני שמח שאתם נרשמתם לבית הספר, אני מקווה שנלמד ונהנה יחד בצורה הטובה ביותר, על כן אני חייב להקדים ולומר, אני לא מומחה לכתיבה ואף לא מלמד במציאות איך לכתוב. אני מאמין שאני נמצא ברמה מסוימת שתעזור לאחרים. אם אני טועה, אשמח שתתקנו אותי ^^

בכל אופן, הדבר הראשון שנלמד זה היכולת שלכם לתקן את עצמכם באופן מהיר. ביקורת גבוהה בפעם השנייה שתקראו את הטקסט שלכם תוציא ממכם את המיטב. אז לפני שאני מתחיל ללמד את הטכניקות, אני רוצה לראות מה אתם מסוגלים לעשות לעצמכם.

אם כן, המשימה הראשונה שאני רוצה מכל תלמידי זה למעשה לעבור על הטקסט שאתם עצמכם כתבתם ולנסות לשפר אותו ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהוא כעת.

בהצלחה תלמידי!

אני מצטער,אבל אני לא רואה דרך שבה אני אוכל לשפר את הקטע. אפשר להביא קטע אחר ולשפר?

הרס. דם. כאב. זה מה שעיניו ראו, להיכן שלא הסתכל. באדם צעיר שעבר ברחוב הוא הצליח לראות רק את הקלקולים שבנשמתו, את הרצון הרדום לרצוח, להפוך לחיית טרף, השוכן בכל בן-אדם אי שם.
ילדה שבכתה אל שמלת אמה נראתה לו כגופה מיוסרת, המתחננת בפני שוביה למעט רחמים.
הוא כבר לא היה מסוגל לראות מראות אלו, אבל הוא ידע שהוא חייב.
אותו משהו בתוכו היה חייב את המראות הללו כדי להרגע, כדי לא להתפרץ, ולצאת לנקמה שהדבר כל כך משתוקק לה.
הוא לא הבין אף פעם מהו אותו הדבר שבתוכו. אותו דבר שהוא חלק ממנו אבל גם לא הוא עצמו.
אותו דבר שהוא הרגיש שותף בתחושותיו- רצון לנקמה, למרות שלא ידע איזו נקמה הדבר שבתוכו מחפש, אבל גם הרגיש עבד להן.
הוא סבל כשהדבר השתמש בעיניו כדי לראות את כל המראות המזעזעים שהיה חייב כדי להרגע והוא לא יכול לעצור מעיניו לראות אותם.
הוא נאבק קשות כדי לא לתת לדבר להפוך אותו לחיית פרא, ולקרוע לגזרים כל דבר שהוא רואה מול עיניו.
אולם הוא גם נעזר ביכולתיו של הדבר.
עיניו של הדבר היו עיני צייד, עיניים שמלבד הרס וכאב יכולות להבחין בתנועתו השקטה של ארנב ביער החשוך.
זריזות שמאפשרת לו לזנק מעל גבהים שמעולם לא חלם עליהם או להתחמק מסכינים או ציפוניים שהונפו לעברו.
דיוק, לפגוע בעזרת קשת וחץ באייל דוהר.
הוא הרויח, אולם היה חייב גם לשלם.

אייל:

אל תוותר. תקרא את הקטע מספר פעמים ותראה איפה ניתן לנפח אותו ולהוסיף לו.

אני קראתי את הקטע כבר מלא פעמים אני לא מצליח לחשוב על רעיונות!

עומר (אשוואט):

תשמע, אני רואה אלף ואחת דרכים לשפר את הקטע. זה לא רק עניין של טעויות, הכוונה היא גם להסתכל מחוץ לגבולות הקטע עצמו. למשל: "הלכתי לאכול גלידה" יכול להיות "מכיון שהיה זה יום חמים ונעים, יצאתי עם חברי לאכול גלידה חלבית"

שמת לב שאני פרסמתי קטע?

דוד ראיתי, אני מחכה שתמלא את המשימה הראשונה.

נתן:

עבודה מעולה, השיפור שלך ניכר. אתה צריך פחות לחזור על אותם מילים... אני אעבוד איתך על זה בפרטי.

טוב חשבתי על שיפור לרקע :

--------------------------------------------------------------------------------


עולם הפקימון, עולם עם יותר מ-600 מיני פוקימונים התגלו עד היום וחיים באושר ביחד, כאשר אש קאטשם ופיקצ'ו מאסטרי הפוקימונים מחפשים אחרי הפוקימון האגדי : דיאוקסיס. ככה הכול התחיל : נהיה פיצוץ ענקי במעבדה של פרופסור אוק ואש ראה את זה, הוא הגיע למעבדה וראה יצור שנראה כמו גוף חייזרי מרחף במעבדה והורס אותה. הוא החליט לעצור את הפוקימון עם פיקצ'ו אבל הפוקימון היה כה חזק שכל מכה שפיקצ'ו עשה פשוט או התחמק או שנפגע אבל כשהוא נפגע הוא כל פעם התרפא מחדש. אש התפלא למדי מהכוח של הפוקימון הזה והחליט לתת לו את השם " דיאוקסיס ". עכשיו הוא איריס וסילן יוצאים למסע לחקור את הפוקימון " דיאוקסיס".