נושא: ביה"ס החדש לכתיבה!

תגיד,אני גם יכול להוסיף עוד עלילה בשיפור או רק לנסות לתקן דברים מהטקסט המקורי?

ליאם, כל שיפור בעיניך מתאים.

פרק חמישים-קרב משפחתי!

לאחר שבפרק הקודם ליאם נלחם נגד נט,ליאם ונט כעת משתמשים בפוקימון האחרון שלהם.ליאם השתמש באינפרנייפ שלו,בעוד שנט השתמש בארצ'יאופס.
''זה נראה שהניצחון הוא בידי, הא?'' אמר נט.
''תחשוב שוב! אינפרנייפ,ציפורן צל!'' צעק ליאם.
''ארצ'יאופס, מים בוציים!'' צעק נט.
''מה?!אבל...איך?ארצ'יאופס לא יכול ללמוד מים בוציים!'' אמר ליאם.
''טוב, הארצ'יאופס שלי הוא כנראה הארצ'יאופס היחיד בכל יונובה שיודע מים בוציים'' אמר נט.
''הוא בטח משתמש בקודים, הרמאי הזה'' אמר צ'רן.
''כאילו שאתה לא משתמש בהם'' אמרה בלה.
אינפרנייפ נפגע מהמתקפה,וכמעט התעלף.אך פתאום,העיניים של אינפרנייפ התחילו לזהור,וכך גם העיניים של ליאם.מערבולת של אש הסתחררה ביניהם.
''או או.נט, אתה בצרות!'' אמר לני.
''מעניין באיזה קוד הוא ישתמש כדי למנוע את זה...'' אמר צ'רן בציניות.
''הא!?מ...מ...מה קורה פה?'' אמר נט,רועד מפחד.
''נט,כדאי שתלמד משהו או שניים.קודם כל,מה שקרה הוא שאינפרנייפ הפעיל את היכולת שלו,להט.ושנית,בגלל שלליאם ולאינפרנייפ יש קשר מיוחד,כאשר האינפרנייפ הספציפי הזה מפעיל את היכולת שלו,הוא וליאם עוברים תהליך מיוחד:הגוף שלהם משתלב ביחד,והם הופכים להיות נשמה אחת מאוחדת.ולא,ליאם לא משתמש בקודים כדי להשתלב עם אינפרנייפ'' אמר צ'רן.
פתאום,המערבולת נפסקה.במקום שבו הייתה המערבולת עמד מאין יצור,שנראה כמו שילוב בין קוף לאדם.יצור זה נראה כמו אניפרנייפ,אך הראש נראה יותר כמו קסדה מאשר ראש,והיה ניתן לראות היטב את העיניים והפה של ליאם מבעד לעדשת הזכוכית שכיסתה את העיניים.
''זה הזמן לחגוג! להביור אימתני,עכשיו!'' צעק ליאם,ושיגר מבעד לידו להביור בצבעים אדום,כחול וצהוב.הלהביור כמעט פגע בארצ'יאופס,אך פתאום,ליאם הפסיק לשגר אותו.
''לא...אני לא יכול'' אמר ליאם חרישית.
''מ...מ...מה?'' שאל נט.
יכולתי לסיים את הקרב כאן ועכשיו,אבל נעצרתי.אני יודע שעם הכוח הזה יכולתי להרוג את ארצ'יאופס בלי אפילו לשים לב.אבל אני לא יכול.פשוט לא יכול.אכפת לי מפוקימונים'' אמר ליאם.
''אבל...איך?'' שאל נט.
אני מבין מה אתה מנסה לומר.במשך כל השנים האלה,חשבת שצריך לשחרר את הפוקימונים מבני האדם,בטענה שבני האדם שולטים בהם.אך יש דבר אחד שלא הבנת.הפוקימונים לא נלחמים כי המאמנים שלהם מכריחים אותם.הפוקימונים נלחמים כדי להביא למאמן שלהם כבוד ותהילה,ובתמורה,המאמן עוזר להם לשפר את הכוח שלהם.אחרי הכול,תחשוב על זה.אם בני האדם היו שולטים על הפוקימונים,הם היו יכולים לתקוף אותם מזמן.אבל הם לא.ומה שראית עכשיו הוא ההוכחה לכך,שאומנם פוקימונים יכולים להסתדר לבד,אך הכוח האמיתי שלהם מתעורר רק כשהם משלבים כוחות עם המאמן שלהם'' אמר ליאם.
''לא! איך הייתי יכול להיות עיוור כל כך!במשך כל השנים,חשבתי שאני עוזר לפוקימונים,אבל בעצם רק פגעתי בהם,והכול בגלל ג'טסיס,המנוול הזה שאני מתבייש לקרוא לו אבא!'' צעק נט.
פתאום,קול של מחיאות כפיים נשמע.''זה נראה שמישהו קרא לי,אה?'' אמר האיש,שהתגלה כג'טסיס.
''ג'טסיס, מנוול אחד! מה אתה עושה פה?'' שאל ליאם.
''ספר לנו מה התוכניות שלך!''צעקה קארה.
''כן, כאילו שזה יקרה,'' אמר ג'טסיס.''הדרך היחידה שבה תוכלו לגרום לי לספר היא לנצח אותי בקרב'' אמר ג'טסיס.
''ואם אנחנו נפסיד?'' שאל צ'רן.
''אז אתם תצטרכו לתת לי את הפוקימונים שלכם!'' אמר ג'טסיס.
פתאום,נט נעלם.אף אחד לא ידע איפה הוא.


''אתה לא תצליח!'' צעק ליאם.
''או, באמת? כאילו שזה אכפת לי ממה שתאמרו'' אמר ג'טסיס.
''פסיכופט אחד! תחשוב קצת לפני מה שאתה עושה!'' צעק לני.
''כבר חשבתי...'' אמר ג'טסיס.
''גל מים!'' צעק צ'רן.
''מכת ברק!'' צעקה בלה.
''מתקפת טורנדו'' צעקה קארה, והשלושה ירו את המתקפות.
''האהא! הידרייגון,קרן על!'' צעק ג'טסיס.
''להביור!'' צעק ליאם.
''כדור אנרגיה!'' צעק לני.
חמשת המתקפות הצליחו לעצור את קרן העל.ג'טסיס,שידע שהידרייגון צריך לחכות תור לאחר השיתוק הזמני שקרן על נותנת,ולכן הכניס את הידרייגון לפוקדור.
''היטראן, צא!'' צעק ג'טסיס.
בפרץ של אור,יצא מהפוקדור פוקימון,שנראה כמו מעין גוש לבה מכוסה בשריון.גופו היה אדום-כסוף,והוא הלך על ארבע.
''היטראן, פוקימון ההתפרצות.היטראן מסוגל לשגר מגופו לבה רותחת שיכולה להמיס אבנים.באופן מוזר, השריון שהוא לובש לא נמס למרות שהוא עשוי ממתכת.הוא חי בליבת כדור הארץ.היטראן הוא פוקימון אגדי''
''זה נראה שכוח ידני לא יספיק.צא, טייראניטאר!'' צעק ליאם.
''היטראן, התפרצות!'' צעק ג'טסיס.
''טייראניטאר, רעידת אדמה!'' אמר ליאם.
''מה?!לא!!!'' צעק ג'טסיס.
היטראן התחיל לתקוף,אבל זה כבר היה מאחור מדי-טייראניטאר השתמש ברעדת אדמה,דבר אשר נתן לטייראניטאר את השליטה במתקפת ההתפרצות.טייראניטאר פגע בהיטראן עם ההתפרצות שהוא בעצם יצר וגרם לו להתעלף.
''הפסדת! תספר לנו מה המטרה של צוות פלזמה באמת!'' צעק ליאם.
''יש לי עוד חמישה פוקימונים איתי,''אמר ג'טסיס.''אז טכנית זה לא הפסד''.
''ליתר דיוק...יש לך רק אחד'' נשמע קול.
''מה?!'' צעק ג'טסיס.
''אתה שיקרת לי אבא,כל השנים האלה!שיקרת לי,למארס,לפורלוין ולכל צוות פלזמה.המטרה שלנו זאת לא לשחרר את הפוקימונים מהמאמנים בשביל חירותם,אלא כדי שאתה תהיה המאמן היחיד עם פוקימונים בכל יונובה!עכשיו,אני,מארס ופורלוין יודעים מה אתה מתכנן!'' צעק האיש,שהתגלה להיות נט.
''נטורל גרופיוס הרמוני, אני מצווה עליך ועל הצוות שלך להקשיב לי!'' אמר ג'טסיס.
''לא, אבא, אני לא יקשיב לך.ודרך אגב, אני לא הבן שלך יותר'' אמר נט.
''ממילא אף פעם לא רציתי להיות אבא שלך,'' השיב ג'טסיס,''נט''.
''לא אכפת לי אם אתה אבא שלי או לא.בשם רוח הצדק, אני מצווה על זקרום להראות את עצמו!'' צעק נט.
''בשם כוח האמת, אני מבקש מראשירם להראות את עצמו!'' צעק נט.

בינתיים,במקום אחר ביונובה...

''בישארפ, שיסוע אפל!'' צעק הבחור עם הצעיף האדום.הוא ושני חבריו הם שלישיית הצל, סוכנים נאמנים של צוות פלזמה שיעשו הכול כדי להשיג את מטרתם.
''צ'אריזארד, להביור!'' צעק לירוי.הוא ושני חבריו, קלין וסולאנה, הם פוקריינג'רים.
''צ'אנדלור, כדור צל!' צעק הבחור על הצעיף הכחול.
''נינפאנץ', מפל!'' צעק קלין.
''אלקאזאם, הלם על חושי!'' צעקה הבחורה עם צעיף הצהוב.
''לאקסריי, טעינה לילית!'' צעקה סולאנה.
כל המתקפות התנגשו אחת בשנייה.ומסבר,שבתוך כל הבלגאן הזה,שלישיית הצל הספיקה לברוח.

בינתיים,בטירה של צוות פלזמה...

''אה...ג'טסיס, למה אתה מחכה?'' שאל ליאם.
''אתה עוד תראה...'' אמר ג'טסיס, שפתאום מעין פורטל הופיע באמצע הזירה, וממנו יצאו שלישיית הצל, מאוחדים עם הפוקימונים שלהם.
''שלישיית הצל...הייתי צריך לדעת!'' אמר נט.
פתאום,נשמעה שאגה,כאשר סאלאמנס הופיע בשמים,כאשר עליו רכוב דריידן.ליד דריידן הופיעה סקיילה,רכובה על האנפזאנט שלה.גם בורג הופיע,יושב על הסקוליפיד שלו,כאשר שיזוי נמצא לידו,רוכב על הגרידוס שלו.גם קליי והדונפאן שלו,אליסה והזבסטריקה שלה,לנורה והוואטצ'וג שלה וברייסן והגליילי שלו הופיעו.
ליד ג'טסיס הופיעו שבעת החכמים,כאשר הוא החכם השמיני. ''זה הזמן לקרב,משרתים נאמנים שלי!'' צעק ג'טסיס,וכל שמונת החכמים התחילו להילחם נגד שמונת מנהיגי המכון.

האם יצליחו ליאם ונט לנצח את שלישיית הצל?מה יעלה בגורלו של אזור יונובה?ומהי התוכנית האמיתית של ג'טסיס?ובכן,זה נראה שרק הזמן יוכל לאמור זאת...
ההמשך יבוא!

למי שלא הבין,זה פרק שהיה אמור להיכתב בסיפור שפעם היה לי(יומנו של סוכן),אבל הסיפור נסגר לפני שהספרתי לפרסם את הפרק הזה(חשוב לי להבהיר שהקטע מאולתר ולא מועתק,ואפשר לראות את זה גם,כי בתקופת ''יומנו של סוכן'' לא הייתי כותב כל כך טוב).

פורסם במקור על ידי Tobi...

שלום,אני ג'סי דרייסל ואני בן אדם רגיל לגמרי. אם היומן הזה הגיע אליכם,אז אתם ברי מזל מאוד. כמו שאמרתי,אני בן אדם רגיל אבל אתם לא תקראו יומן משעמם על החיים,מה שקרה לי לעומת זאת,לא היה רגיל בכלל. לפני שנה עברתי עם משפחתי לאזור מלובורק מטוקיו ,אבא שלי הוא בעצם חוקר של מקומות מסוכנים כמו אזור 51,מפלי הניאגרה(אין אדם שפוי שיגיע לשם),לוך נס וכ'ו.הוא נעלם כשהוא יצא לחקור העלמות של אנשים. אפשר לומר שאני פריק של משחקי מחשב,אני מצאתי מכשיר שמתלבש על היד שמצורף אליו מכשיר ששמים על העין ושיש לו מיקרופון קטן ונותן לך יכולת להרגיש שאתה במשחק,הוא מקשר אותך למשחק שנקרא "Accel World" ושם אתה יוצר לעצמך אוואטר. מצאתי את המכשירים ואת המשחק באחד מהארגזים שלא היו פרוקים,אני מצאתי אותם אחרי שחזרתי משיעור היסטוריה והתחלתי לשחק,האוואטר שלי הוא מלאך בשריון עם שרשראות ברזל מסביב לחזה השרירי שלי או יותר נכון, מסביב לשריון שעוטף את החזה השרירי שלי. שמעתי מהילדה הכי מקובלת בבית הספר,שאני גם די מאוהב בה, שהיא משחקת במשחק הזה ושיש בוס לכל המשחק שנקרא "מלך הפניקס" לא ידוע אם הוא בוט או אם הוא שחקן, אבל כולם רוצים לנצח אותו. אני כותב את היומן הזה כדי שאתם תחוו את מה שאני חווה.אימא של י קנתה לי יומן כדי להתמודד עם החיים במלובורק,אם היא רק הייתה יודעת למה זה נועד. יום אחד אני שיחקתי נגד בחורה מחמש בנות השטן,דוירייז שהיא בובה של שטנית אשר מלאה בשדים שמפעילים אותה, ופתאום אני הרגשתי אותה פוגעת לי בחזה,זה היה כאב אמיתי,יותר מדי אמיתי,כי אני גיליתי שאני באמת במשחק ושדוירייז מתקרבת אלי בצורת שד.

יותר טוב?

זה לקבלה זה סתם קטע לא קשור לכלום שאת הרעיון לקחתי מהספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה":

שלום לכם ידידי שמי הוא תבור אשר משמאותו זה הר תבור. הר תבור הוא ההר הגבוה ביותר בחלקו הדרומי של הגליל התחתון, מצפון לעמק יזרעאל. פסגתו נמצאת בגובה 562 מטר מעל פני הים והוא מתנשא לגובה של כ-400 מטרים מעל סביבתו. הפסגה בולטת ונראית גם לצופים בה ממקומות מרוחקים ברחבי הגליל והגולן. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפסגה נראית מחודדת מאד. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפסגה נראית מעוגלת ומתונה.

אבל לא על זה רציתי לדבר מורתי בוני אמרה לי לכתוב ספר זה על מנת להסביר לכם הקוראים את עולמי בגיל 5 אובחנתי על תסמונת אספרגר. תסמונת אספרגר, ידועה גם כתסמונת הרנוי, היא אחת מהלקויות ההתפתחותיות המכונות תסמונות הקשת האוטיסטית. בהשוואה לבעלי תסמונות אחרות מהקשת האוטיסטית, לאספרגרים יש פחות כפייתיות/חזרתיות (compulsive), פחות הפרעות במשחק דמיוני ופחות הפרעות בשפה מדוברת. עיקר לקותם הוא בתקשורת לא מילולית כגון, הבנת סיטואציות חברתיות, הבנת הבעות פנים וכיוצא בזה.

לפני כמה לילות הייתי ער כל היה זו היתה הרגשה מוזרה והיה לי כל הזמן את הפרצוף הזה- ולפעמים גם את זה - כי רציתי לישון אבל לא יכולתי טובי ישן מעולה. טובי הוא חולדת המחמד שלי הוא מסוג חולדה נורווגית. חולדה נורווגית : או אפשר לקרוא לה גם חולדת החוף . חולדת החוף היא גדולה ביותר מהמכרסמים הביתיים. משקלה כמאתיים גרם ויכולה גם עד חמש מאותגרם, אורכה תשעה עשר עד עשרים וחמישה סנטימטרים , אורך זנבה של חולדת החוף הוא שישה עשר עד עשרים סנטימטרים והוא בערך מחצית מגופה של החלדה הנורווגית, פרוותה של חולדת החוף בעלת כמה צבעים : גבה : חום אפור, בטנה בהיר יותר ואפרפר , זנבה בעל שני גוונים , התחתון בהיר יותר מהעליון.החולדה הנורווגית מתגוררת במחילות בקרקע סמוך למבנים , תחת נחלים ודפנות של תעלות .
פעילה בעיקר בשעות הלילה. אוכלת כל דבר אכיל הנמצא בסביבת מגוריה.

יש לו בית משלו ואוכל משלו לי אסור לאכול את האוכל שלו כי הוא לא בריא לי אני בן 15 והשנה אני עושה 5 יחידות מתמטיקה ואני הולך לקבל 100 כי זה ממש קל אני פותר בעיות בשניות זה לא בעיה אני יודע לספור מספרים ראשוניים עד 7507 ואני מכיר את כל המדינות והארי בירה בעולם אני גר אם אמא שלי בגלל שאבא שלי נפתר למרות שגיליתי שהוא עדיין חי ושהיא משקרת לי.


(זה אמור להיכתב כך שכל פעם הוא קופץ מנושא לנושא זה כל הקטע של הספר שהוא מומלץ בחום}

ציונים ודרגות פורסמו בעמוד הראשון.

מתי תפורסם המשימה הבאה

אתה תפרסם היום גם שיעור 3?

אשוואט, בבקשה תפסיק להספים. שאלות כאלו מקומן בפרטי.

הרס. דם. כאב. זה מה שעיניו ראו, להיכן שלא הסתכל. באדם צעיר שעבר ברחוב הוא הצליח לראות רק את הקלקולים שבנשמתו, את הרצון הרדום לרצוח, להפוך לחיית טרף, השוכן בכל בן-אדם אי שם.
ילדה שבכתה אל שמלת אמה נראתה לו כגופה מיוסרת, המתחננת בפני שוביה למעט רחמים.
צמד נערים התגלגלו על הרצפה, מכים זה את זה כשחבריהם מעודדים מן הצד. קשה לתאר כיצד הוא ראה זאת, אך הוא צעק מתוך אימה, דבר שגרם למספר אנשים להסתכל עליו בתמיהה.
הוא הרים את עיניו לשמים בתקווה למצוא שם מרגוע, אך ציפור עברה מעליו כשבמקורה תלוי דבר מה לא מזוהה, ומה שעיניו ראו גרם לו לקרוס סופית.
הוא כבר לא היה מסוגל לראות מראות אלו, אבל הוא ידע שהוא חייב.
אותו משהו בתוכו היה חייב את המראות הללו כדי להרגע, כדי לא להתפרץ, ולצאת לנקמה שהדבר כל כך משתוקק לה.
הוא לא הבין אף פעם מהו אותו הדבר שבתוכו. אותו דבר שהוא חלק ממנו אבל גם לא הוא עצמו.
אותו דבר שהוא הרגיש שותף בתחושות רצונו לנקמה, למרות שלא ידע איזו נקמה הדבר שבתוכו מחפש, אבל גם הרגיש עבד להן.
הוא סבל כשהדבר השתמש בעיניו כדי לראות את כל המראות המזעזעים שהיה חייב כדי להרגע והוא לא יכול לעצור מעיניו לראות אותם.
הוא נאבק קשות כדי לא לתת לדבר להפוך אותו לחיית פרא, ולקרוע לגזרים כל דבר שהוא רואה מול עיניו.
אולם הוא גם נעזר ביכולתיו של הדבר.
עיניו של הדבר היו עיני צייד, עיניים שמלבד הרס וכאב יכולות להבחין בתנועתו השקטה של ארנב ביער החשוך.
זריזות שמאפשרת לו לזנק מעל גבהים שמעולם לא חלם עליהם או להתחמק מסכינים או ציפוניים שהונפו לעברו.
דיוק, לפגוע בעזרת קשת וחץ באייל דוהר. שלא לדבר על אקדח, או רובה שאף יצור חי לא היה יכול לחמוק מהכדורים שנפלטו מקניהם כשלחץ על ההדק.
הוא הרויח, אולם היה חייב גם לשלם.
הוא צמצם את עיניו עד שרק את השביל שלפניו היה יכול לראות בקושי, קם ורץ.
רץ מהר ככל שיכל למקום שבו ישן והתגורר בזמן האחרון, 'המאורה' הוא קרא לו, שם הולם לביתו של אדם שהוא חיה.
הוא טרק אחריו את הדלת, וקרס במקום החשוך ביותר שהיה יכול למצוא.
הוא עצם את עיניו ונתן לעצמו לשקוע בשלווה השקטה שבחושך, ששטפה ממנו לפחות לזמן מה, את המודעות למה שהוא באמת, צייד.

האם מאוחר מדי להרשם? 3:

שם אמיתי (או השם שהייתם רוצים להיקרא במידה ולא ידוע שמכם האמתי): איתי
שם בפורום: Monkey D Luffy
מה דעתכם האישית על הכתיבה שלכם: גבוהה מאוד, לדעתי
מה ברצונכם לשנות: נאדה, אני מושלם כבר חח סתם יש לי רק דבר אחד שמציק לי, אני לפעמים נותן יותר מדי מידע בפחות מדי פירוט, לדוגמא שאני מכניס יותר מדי דמויות בדרך שמבלבלת את הקורא.

אף פעם לא מאוחר להירשם!!

תתחיל לעבוד על המשימה הראשונה שתעזור לי לאמוד את רמת הכתיבה שלך. משימת קבלה שכזו...
אגב, אתה דניס. נגמר הסיפור 3: