נושא: סיקור| Melting Clocks

Melting Clocks הוא אלבום הסולו הראשון של יוסי סאסי. כן, אלבום ישראלי של אמן ישראלי ענק, המוכר יותר כגיטריסט של אחת מלהקות המטאל הישראליות המצליחות ביותר, Orphaned Land.

למה בחרתי לסקר את האלבום הזה דווקא?
ה"פגישה" הראשונה שלי עם יוסי סאסי הייתה ב-22 במאי 2010. בדיוק אחרי החימום הגרוע של להקת דת'/גרוב מטאל כזאת שפשוט צרמה באזניים, אורפנד לאנד עלו לבמה אל מול 27 אלף אנשים שחיכו למטאליקה לעלות לבמה ולדפוק שואו. את אורפנד לאנד לא ממש הכרתי אז. שמעתי עליהם, אבל חוץ משני שירים לא ידעתי עליהם כלום, ובכל זאת זה לא הפריע לי ליהנות מהחימום המעולה שלהם, שכשחושבים על זה היה יותר טוב אפילו מההופעה של מטאליקה עצמם.
הפגישה השנייה שלי עם יוסי סאסי? כמעט שנה אחרי.
ה-31 למאי, 2011. מרטי פרידמן, הגיטריסט לשעבר של מגהדת' בא להופעה בישראל ברדינג 3 בתל אביב. לקראת סיום ההופעה, יוסי סאסי עלה וניגן עם פרידמן ולהקתו את אחד השירים המוכרים והמזוהים ביותר עם פרידמן, Thunder March.
בביצוע הזה הבנתי שהבנאדם מיוחד, והוא כנראה אחד מהמוזיקאים הגדולים ביותר שיצאו מהמדינה הקטנה שלנו.
אחרי זה החלטתי לתת שמיעה לאורפנד לנד, והלכתי לחנות וקניתי את האלבום האחרון שלהם "The Never Ending Way Of ORWarriOR", שזכה להמלצות מגיטריסט להקת מטאליקה, קירק האמט בכבודו ובעצמו.
אחרי שמיעות בלופים של האלבום התמכרתי פשוט לצליל היחודי שלו כגיטריסט וכמלחין. כשקראתי את הראיונות איתו בנוגע לאלבום החדש שהוא משחרר כאמן סולו הבנתי כבר שזה אלבום שאני רוצה לשמוע ושאני חייב לקנות (תקראו לי מיושן שאני קונה אלבומים, אבל מה לעשות, אני תומך באמנים וקונה אלבומים שהם באמת טובים).


טוב, אחרי החפירות הלא קשורות האלה אני מניח שהגיע הזמן שנדבר קצת על האלבום עצמו, לא? P:

מידע כללי על האלבום

האלבום יצא ב-27 בפברואר ושוחרר לכל העולם (למעט אירופה שיקבלו אותו גם הם בקרוב), מה שאומר שהוא יצא ממש לא מזמן - לפני פחות מחודש.
לעומת האלבומים של אורפנד לנד, שנחשבים בסגנונם המוזיקה למעין מאש-אפ של דת' מטאל עם השפעות מזרחיות ואורנטליות, אלבום הסולו של יוסי אינו אלבום מטאל.
בראיונות, כששאלו אותו בנוגע למה יש לצפות מהאלבום, הוא ענה שזה הולך להיות משהו שהקהל לא מכיר, ושלא לצפות לאורפנד לאנד 2. כששאלו אותו באיזה סגנון האלבום יהיה, הוא נתן תשובה נורא מעניינת:

"בכלליות אפשר לומר שזהו אלבום רוק. יש בו הרבה מאוד גיטרות. באופן טבעי מזהים את הסאונד שלי, אז יש המון ריפים ופראזות כבדות, המון סולואים ולידים בכל מקום אפשרי, הרבה כלים אתניים- בוזוקי, אוד, צ'ימבוש. מעבר לכלים האתניים השונים- הטורקים, המצרים, היווניים- אני מנגן באלבום על כלי פרטלס, קלידים, וניגנתי בס גם באחד השירים, ואני גם שר בחצי מהרצועות באלבום. בסופו של יום, זה אלבום מאוד מגוון. קשה לאלץ עליו סגנון אבל יש בו פשוט איזשהו אלטרנטיב רוק שכל רצועה בו נשמעת אחרת לגמרי. הוא לא ממש מטאל, אף על פי שיש רצועה אחת כבדה יותר מהאחרות, הכל עם בס 5 מיתרים, וגיטרות 7 מיתרים, אבל כל טראק זה משהו אחר. טראק אחד זה בכלל בוזוקי ופסנתר, טראק שני פתאום זה גיטרות כבדות מנסרות לך לפנים, טראק שלישי מוקלט עם גיטרה קלאסית עם מיתרי ניילון וכל מיני כינורות ותופים, טראק נוסף זה בכלל מרינה מקסימיליאן בלומין שרה שיר ג'אזי עמוק עם תופי ריקשה מאוד עדינים ומינימליים. פתאום עוד פעם חוזר רוק לפנים עם טונות של גיטרות והמון המון דיסטורשן, אז אפשר לומר שזה מסע מוזיקלי מאוד מגוון. כמו שאמרתי, בגלל העושר באלבום, בגלל שבפעם הראשונה נכנסתי לאולפן וניגנתי בדיוק את כל הדברים שאני אוהב לנגן, שלא היה לי מקום לומר אותם לפני כן באופן רשמי, אז אפשר מאוד לזהות אלבום שכל אחד ימצא את עצמו בו. יכול מאוד להיות שיהיו אנשים שיהיו רצועות שהם לא יכולים בלעדיהן, והם יתחילו איתן כל יום, וינהגו איתן לכל מקום, והן יהיו אצלם קבוע באייפון, ושירים שהם ילכו להירדם איתם כל יום. מנגד יהיו רצועות שאנשים ישמעו כמה פעמים, יעכלו אותן, ואולי הן לא ידברו אליהם. זה בסדר, זה אלבום כזה. זה אלבום פשוט שונה."

כששמעתי שהאלבום הולך להיות מגוון מבחינה מוזיקלית, לא ממש הופתעתי. אורפנד לנד מבחינה מוזיקלית שונים מכל מה ששמענו עד כה, הם מיוחדים. דת' מטאל עם ריפים מזרחיים, מילים תנ"כיות, מלודיות בסגנון איירון מיידן וסולואים שמזכירים עבודות של מרטי פרידמן. הסגנון שלהם כלהקה עצמה הוא רחב, למה שזה לא יהיה ככה גם באלבום הסולו של יוסי?
האלבום ברובו אינסטרומנטלי ומתמקד בתפקידי הגיטרה, ולאו דווקא בשירה או בכלים האחרים.
לצד יוסי מנגנים אורי שמיר על הבס, שי יפרח על התופים ובן עזר על הגיטרה. כל השירים נכתבו בידי יוסי סאסי.
בנוסף לנגנים מהלהקה, מתארחים באלבום הזה אמנים נוספים, כמו מרינה מקסימיליאן בלומין ומרטי פרידמן בכבודו ובעצמו, מה שהוסיף להרגשה שהאלבום הולך לתת בראש ולהיות ענק.
הייתי כותב בעצמי על מה האלבום, אבל יוסי הסביר בעצמו על מה האלבום, ואני חושב שאין טעם בלשכתב את המילים שלו, כיוון שהוא יכול להסביר יותר טוב מכולם על מה האלבום ומה משמעותו:

"Melting Clocks לוקח יום בחיי אדם- זה יכול להיות יום בחיים שלך או בחיים של כל מאזין- ועובר עליו לאורך שעות היום מהקימה בבוקר, ההתנעה לקראת יום חדש, לקום מתוך שבר חלום דרך שדות של זריחה, פקקים בדרך לעבודה, מחשבות על הייעוד האמיתי שלך בשעה שאתה נוסע למקום שלא היית רוצה להיות בו, על העבודה שהיית רוצה לעשות. הוא עובר דרך מחשבות על השגרה והשחיקה שלה, ובהמשך לראות את השקיעה ולהבין מה זה עושה לך ומה אתה חש בתוך זה, ועד למחשבות על דברים מאוד פשוטים שנראים לך מסובכים בשעות מסוימות של היום בגלל העומס וכמות המידע שאנחנו מופצצים בה לאורך כל היום. אנחנו חיים בדור ובעולם שמופצץ במספרים, עובדות, סלוגנים, סיסמאות וכדומה, ובסופו של יום האמפתיה והחום והקשר הפשוט נעלמו או לפחות נהיו הרבה יותר רדודים והרבה פחות משמעותיים. כך האלבום נמשך עד היצירה האחרונה, סופו של היום, ה-Melting Clocks.
התו הראשון באלבום הוא התו האחרון באלבום. מי ששומע את האלבום פעם נוספת ברצף חי את אותו היום מחדש. זה גם אחד המסרים של הקונספט, כלומר, אם אתה לא קם ומשנה משהו וממשיך לעשות את מה שאתה עושה, אתה תמשיך לקבל את מה שאתה מקבל. אם תמשיך לשמוע את אותו אלבום בלופ, תחיה את אותו היום מחדש- עם המחשבות, עם הלבטים, עם ה"מה יהיה?", "אולי אני לא עושה מה שאני אמור לעשות?", וכיוצא בזאת. במובן הזה, על אף הרבדים הרבים והעומק שבו, זה אלבום קונספט בעל אמירה אישית אבל מאוד גנרי. כל אחד יכול למצוא את עצמו באלבום. הרצועות בנויות מוזיקלית וקונספטואלית בצורה בה כל אדם יכול לאהוב את האלבום הזה."

דרך האלבום הוא בעצם מספר את סיפור חייו: עד לא מזמן, יוסי סאסי עבד בתחום ההייטק. עבודה משרדית, כסף טוב, מה לא, אבל החליט שזה לא מתאים לו. הוא עזב את הכל בשביל להשקיע את המקסימום במוזיקה, משהו שכמעט כל בנאדם אחר לא היה מסכים לעשות, כי אין מה לעשות - קשה יותר לחיות ממוזיקה מאשר מעבודה קבועה עם תנאים טובים.
אז אחרי שדיברנו על המסר והמשמעות, המשתתפים ושאר המידע על האלבום עצמו, הגיע הזמן לכתוב טיפה על השירים ועל הרושם מהאלבום


רשימת השירים
Drive - 6:18
Fields of Sunrise - 5:07
The Calling: Rush Hour - 4:51
Numbers' Worls - 5:11
Melting Thoughts - 3:38
Another Day in the Office - 4:18
Ain't Good Enough - 3:56
The Routine - 4:44
Sahara Afternoon - 6:56
Sunset - 2:17
Simple Things - 4:55
Melting Clocks - 3:38
באופן כולל האלבום נמשך כ-55:49 דקות, כמעט שעה שלמה.

הציפיות מהאלבום

אוקיי, לפני ששמעתי את האלבום היו לי ציפיות מסויימות:
מצד אחד ציפיתי שהוא יהיה דומה לכל מה שאורפנד לנד עשו, ומצד שני ציפיתי גם למשהו שונה לגמרי ממה שהם עשו.
ליוסי כנראה התפקיד הכי חשוב בהרכבת הלחנים באורפנד לנד, ולכן ציפיתי שסגנון הכתיבה שלא לא ישתנה ולא ייפול מרמתו כגיטריסט של הלהקה, ומצד שני ציפיתי שסגנון הכתיבה הייחודי שלו ישב על סגנונות מוזיקליים שונים ורחבים יותר, ותפקידו של יוסי יהיה עיקרי יותר (מן הסתם, זה אלבום סולו של הגיטריסט) מאשר תפקידו בלהקה, שבה הבמה צריכה להתחלק בין כל החברים השונים.

ביקורת והתרשמות - השירים

הרגע הכנסתי את הדיסק למחשב. השתדלתי שלא לשמוע אותו יותר מדי פעמים, בשביל לא להתרגל אליו כל כך בכדי לשמור על צורת כתיבה כמה שיותר אובייקטיבית וביקורתית.
האלבום נפתח עם השיר Drive, שמתחיל כאילו היה סיום של שיר אחר. מיד לאחר מכן, הוא נקטע בצליל שעון מעורר. טיקטוקי שעון נשמעים ברקע בזמן שהשיר מתחיל. יוסי נכנס בתפקיד LEAD GUITAR שנשמע כאילו מרטי פרידמן כתב אותו בעצמו. מדהים לשמוע כמה פרידמן השפיע עליו בכתיבה ובנגינה.
השיר עצמו לא כבד מדי, נשמע כמו שיר פרוגרסיב רוק נחמד, עד שנכנסת המוזיקה הערבית המזוהה עם אורפנד לנד, ולאחר כמה רגעים השיר חוזר לקצב הקודם שלו, עם סגנון הרוק ונגינתו המשובחת של יוסי על הגיטרה החשמלית.
המעברים בין הסגנונות יושבים כל כך טוב אחד על השני, וקצת קשה לעקוב אחרי הכל. אחרי ששוב המוזיקה הערבית חוזרת, השיר מתחיל להוריד הילוך, לקראת סולו אפי של יוסי. התפקיד מתחיל להישמע מטאלי, נשמע כמו הקטע של לפני הסולו בשיר HOLLOW של פנתרה, אבל לא! בדיוק להפך ממה שציפינו. במקום סולו מטאלי, עוד פעם מגיעה מוזיקה ערבית, שמיד אחריה השיר חוזר שוב לשורשי הפרוג-רוק שלו, ומיד לאחר מכן שוב מעבר למוזיקה ערבית. קשה לספור כמה פעמים בדיוק השיר שינה סגנון, אבל ללא ספק אפשר להגיד שזה ישב טוב.

השיר השני, Fields of Sunrise מתחיל. גיטרה אקוסטית מלווה בצלילי פסנתר ותיפוף קצבי ביחד עם גיטרה בס. סולו בוזוקי של סאסי נכנס לתמונה. מיד לאחר מכן המוזיקה מקבלת תמונה ברורה יותר - בלדה ספרדית-מערבית שכזו. הגיטרה החשמלית של סאסי מתחילה להישמע ולהיכנס לשיר. הבסיסט ממתחיל להכניס מעין קצב גרובי כזה לקטע מעבר, ומיד שוב חוזרים לבלדה הספרדית-מערבית, עם משחקי קצב מצד המתופף. ללא ספק כשיוסי אמר שהאלבום יהיה מגוון מבחינה מוזיקלית, הוא באמת התכוון לזה. הקטע פשוט נשמע כל כך שונה מהטראק הראשון, שקשה להאמין ששניהם בכלל באים מאותם מוזיקאים, ובכלל מאותו אלבום.
שיר מעולה ומורכב, אך טיפה משעמם אחרי כמה שמיעות כיוון שהוא חוזר על עצמו ולא מתחדש בו הרבה, ולעומת השירים הקודמים התפקידים פה נשארים די קבועים.

השיר השלישי, The Calling: Rush Hour מושמע עכשיו.
הוא נפתח במעין קטע פרוגרסיבי ומוזר שמזכיר לי ממש שירים של להקת Rush, להקת הפרוגרסיב הקנדית.
השיר ממשיך את הפאן של השיר הראשון - שיר רוק פרוגרסיבי עם תפקידי ליד בלוזיים, שונים לגמרי מהשיר השני. השיר עצמו רגוע יותר מDrive, הוא יותר איטי ופחות קצבי ממנו. לפתע, יוסי סאסי מדבר בשיר. "Time is never tired of running..." הוא אומר. כשחשבתי שהוא הולך להיכנס לכאן בשירה לאחר מכן, גיליתי שטעיתי. זהו המשפט היחיד בשיר, וגם אותו אפשר להגדיר כאינסטרומנטלי. לאחר מכן השיר נהייה יותר שקט טיפה, תפקידי הליד של סאסי תופסים פחות נפח בשיר, ואז הוא נכנס בBREAK בלוזי על החשמלית והשיר חוזר להישמע כמו בהתחלה. השיר נגמר בצלצול פעמונים וטקטוק שעון.
שיר מעולה ללא ספק.

השיר הרביעי מתחיל. Numbers' World הוא שמו. קרייני רדיו נשמעים, כשלפתע הגיטרה נכנסת ביניהם ושאר הכלים מצטרפים מיד לאחר מכן. השיר נשמע כמו שיר FUNK. המוזיקה קצבית, התפקידים נשמעים פחות מורכבים מבשירים הקודמים ויותר קלילים וכיפים.
הפעם יוסי שר, אבל גם פה זה לא נמשך הרבה. הוא שר בית אחד בתחילת השיר. לא ציפית שהוא ישמע ככה. הקול שלו מחוספס, ממש מתאים לשיר עצמו ולסגנון האלבום המגוון הזה.
לאחר מכן מגיעה מוזיקה ערבית אוריינטלית שוב, ונמשכת כמיטב המסורת של יוסי. הגיטרות החשמליות עדיין מבצעות את התפקיד הקצבי שלהן במהלך הקטעים האלה. לאחר מכן, ישנו קטע מעבר שבסופו של דבר מחזיר אותנו שוב למוזיקה המערבית. קטע המעבר/סולו הביניים הזה חוזר, נשמע קצת טיפה שונה ממקודם. הצליל החם של יוסי עושה לי נעים באוזן, ללא ספק. BREAK של תופים מחזיר אותנו שוב למוזיקה הערבית עם מגוון הכלים המסורתיים שנשמעים שם. השיר מחל פתאום להאט קצב. תפקיד הגיטרה הראשית נשמע חזק וברור, כשלפתע כל הכלים מפסיקים לנגן. קרייני הרדיו חוזרים לצלילי גיטרה נקייה. אי אפשר להבין כלום ממה שהם אומרים כמובן, וזה גם פחות מעניין. השיר נגמר בעימום הגיטרה והשיר מושתק.

השיר החמישי, Melting Thoughs מתחיל בתקתוקי שעון. גיטרה מצטרפת עם צלילי הרמוניות, כשהבס והתופים מצטרפים בשקט ובתפקידים פחות עמוסים ממקודם. לפתע שומעים שירה של אישה. מארינה מקסימיליאן בלומין, שכתבה את המילים לשיר הזה, מצטרפת בשירה שקטה ובקול החזק שלה, שיושב מעולה על הבלדה הזאת. הפזמון מתחיל, קולה של בלומין מגיע לתווים גבוהים, שנשמעים מעולה עם השיר הג'אזי הזה. אני חייב להודות, כששמעתי שהיא הייתה מתחרה בכוכב נולד - ולא זכתה - הופתעתי. ממתי יש שם מתחרים איכותיים בכלל? וגם, איך זה שאם יש שם מתחרה שלשם שינוי כן יודעת לשיר, איך לעזאזל היא לא זוכה?
השיר מסתיים בצורה שבה השיר הראשון מתחיל בנוסף לאפקט לופ על שירתה של בלומין, שחוזרת בשקט על המילה Should. לא הבנתי איך השיר מסתיים באותו צליל כמו השיר הראשון, למרות שידעתי שהשיר האחרון באלבום אמור להסתיים ככה כפי שיוסי אמר. בכל זאת, אנחנו רק באמצע האלבום, שיר חמישי מתוך 12.
לזה נגיע אחר כך, הכל נהיה ברור יותר.

Another Day in the Office מתחיל.
שריטות על מיתרי הגיטרה ביחד עם צלילי אפקט וואה-וואה. השיר נשמע כמו מאש-אפ של מטאליקה סטייל שנות התשעים ביחד עם להקת בדואים. צליל מוזר ומעניין. יוסי נכנס שוב עם תפקידים בלוזיים שממש מזכירים לי שירי מיידן, שהוא ציין שהם אחת ההשראות הגדולות עליו. השיר ללא ספק הוא הכבד ביותר באלבום עד כה. לקראת סוף השיר אחרי תפקיד הליד, הגיטרה חוזרת על אותו התפקיד, הפעם בצליל נקי ולא עם דיסטורשן כסחני וחם כמו מקודם. מיד לאחר מכן, שוב תפקיד הליד נשמע, הפעם בסולם אחר, עם דיסטורשן והכל. קטעים כאלה בד"כ מאפיינים את פרידמן, לא הפתיע אותי לשמוע משהו שכזה באלבום של יוסי. שיר הארד רוק אינסטרומנטלי משובח ללא ספק.

שיר מס' 7, Ain't Good Enough.
הריפים בשיר מזכירים לי ממש ריפים של Rage against the machine, מעין שיר רוק אלטרנטיבי כזה.
בשיר הזה יוסי שר בנוסף לנגינה שלו. לוקח זמן להתרגל לקול שלו, שלפעמים נשמע קצת מוזר, ופחות מתאים לשיר הזה מאשר לשאר השירים באלבום. אחרי בערך שתי דקות של שירה, יוסי נותן סולו של דקה שלמה, מלא בטכניקות שונות כמו טאפינג ושרדינג. בשיר אין אף מאפיינים של מוזיקה מערבית אוריינטלית, מה שגורם לו להישמע שונה משאר השירים באלבום. באופן כללי השיר טוב, אבל חלש ביחס לשירים האחרים לפי דעתי.

שיר 8, השיר שהכי חיכיתי לו: The Routine. למה? כי פה יוסי מנגן על בס ולא גיטרה. מי לוקח את תפקיד הגיטרה הראשית? לא אחר מאשר מרטי פרידמן האגדי.
בשיר עצמו הליווי הוא אקוסטי, בעוד מרטי מפציץ בנגינתו המפלצתית והאהובה. באמצע השיר למוזיקה מתלווים קולות רקע ותיפוף מערביים. השילוב בין פרידמן למוזיקה הזאת נורא מעניין אותי, כי כידוע פרידמן מושפע נורא ממוזיקה אסייתית וממוזיקה מערבית. ללא ספק אחד הגיטריסטים התותחים שחיים היום, אי אפשר אפילו להתווכח על זה.

השיר התשיעי, והארוך ביותר באלבום הוא Sahara Afternoon. השיר נפתח בקטע גרובי/ג'אזי, נשמע כמו התחלה לשיר נורא מעניין.
גם בשיר זה יוסי שר בנוסף לנגינתו. כאן, לעומת בשיר מס' 7 הקול של יוסי יושב בול במקום והוא קולע. שיר רגוע וקליט, פשוט אך יחד עם זאת מתוחכם. הסולואים של יוסי שנשמעים כמו מעין JAM עם הלהקה מצליחים להפוך את השיר הזה מסתם שיר רגיל לשיר כיפי. הוא ציין שזה היה אלבום שנורא כיף לנגן, ואחרי ששומעים את השיר הזה מבינים בדיוק למה הוא התכוון.

Sunset כבר מושמע ברקע, בזמן שאני עדיין כותב על השיר הקודם.
בעוד שהשיר הקודם היה הארוך ביותר, באורך של כמעט 7 דקות, כאן מדובר בשיר הקצר ביותר - 2 דקות ו-17 שניות בלבד.
השיר הזה הוא מעין יצירה אינסטרומנטלית קצרה בסגנון מערבי. השיר הוא מעין מנגינה קלילה של גיטרה קלאסית וכינורות. את תפקידי הכינור הלחין מלחין סימפוניות מכוויית שגובלת במזרח הפרסי.
שיר חביב לגמרי, קצת פחות מה שחיפשתי באלבום אבל ללא ספק האלבום היה צריך יצירה כזאת. טוב שהיא הייתה קצרה, אני לא בטוח אם הייתי יכול לשמוע משהו ארוך יותר בסגנון הזה מבלי להשתעמם.

Simple Things הוא עוד שיר שמציב את יוסי בתפקיד הסולן, והפעם כגיטריסט ליווי בנוסף. את הסולואים בשיר הזה מבצע בן עזר, שדופק פה חתיכת שואו ומוכיח שגם הוא יודע לנגן לא פחות טוב משאר המשתתפים באלבום. השיר עצמו רגוע ברובו, ויש בו קטעים של התפרצות אנרגטית המתבטאות בעיקר בשירה של יוסי ובקטעי הגיטרה של בן. שיר מעולה ללא ספק, עם סולואים טכניים וסוחפים, בנוסף למילים הישירות והמתוחכמות של יוסי. שיר מלא רגש ואנרגיה, שבו יש דגש פחות חשוב על הטכניקה.

השיר הקודם הסתיים, והגעתי אל השיר האחרון, שהוא שיר הנושא של האלבום: Melting Clocks. השיר מתחיל בתקתוקי שעון. רגע, מה? משהו פה לא בסדר, הוא מתחיל אותו הדבר כמו Melting Thoughts. אה, ועכשיו נכנס גם הריף. איזה קטע, גם הוא, כמו אותו שיר. איזה קטע גם, שניהם באותו אורך בדיוק: 3 דקות ו-38 שניות.
טוב, אז אני מניח שהבנתם כבר שמדובר בגרסא אינסטרומנטלית לשיר Melting Thoughts. במקום שמארינה תשיר פה, נכנס כאן תפקיד של LEAD GUITAR. סולואים במקום מילים. כמו Melting Thoughts עצמו, השיר הזה גם מעולה (מעניין למה), והמחסור במילים לא מורגש. חבל שסיימו ככה את האלבום, לדעתי יוסי יכל לכתוב לכאן שיר שונה במקום לקח גרסא אינסטרומנטלית לשיר שכבר בצעו באלבום. השיר כמובן מסתיים באותו קטע קצר שDrive מתחיל בו.


ביקורת והתרשמות - האלבום באופן כללי

אוקיי, אז באופן כללי אפשר להגדיר את האלבום כאלבום פרוג/אלטרנטיבי עם נגיעות מערביות. האלבום הוא מצויין, מומלץ לחובבי מוזיקה מתוחכמת שלא פוסלים ישר דברים שנשמעים שונה, כלומר בעיקר למעריצי פרוג מטאל/רוק, או אנשים שאוהבים יצירות אינסטרומנטליות מעודנות שאינן נמרחות כמו רוב השירים.
במבט כולל, האלבום פחות או יותר יציב מבחינת אורך השירים, אין שיר של רבע שעה ושיר של דקה וחצי פה, רובם בין אורך של 4 דקות ל-6 דקות. לא ארוך מדי ולא קצר מדי. למעריצי אורפנד לנד שרוצים אלבום בדיוק כמו שלהם - זה לא מה שתמצאו פה, אבל כן תמצאו נקודות דמיון רבות. האלבום שונה מרוב מה שאני מכיר, וזה מעולה כי זה אומר שהאלבום מקורי וחדשני. אתם יכולים לנסות לחפש אותו באינטרנט אם אתם רוצים, אבל אני לא בטוח אם תמצאו כי הוא יצא רק לא מזמן. בכל מקרה, אני בכל זאת ממליץ לקנות אותו. אני חושב שיוסי צריך להרוויח בכבוד את מה שמגיע לו על אלבום מוזיקלי מגוון שכזה, ובאמת שאני מתגאה בזה שיוצאת מישראל מוזיקה שכזו.
ונסיים עם טעימה קצרה מהאלבום:

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=rpLyIX-w0FA&feature=youtu.be[/youtube]
חשוב לציין שזאת גרסא חתוכה ומקוצרת של השיר.

אני הייתי נדב, ועד כאן להפעם!

אה כן, ובאמת שהשקעתי בשבילכם, אז אני ממש אשמח לתגובות ושלפחות תקראו חלק מהסיקור, למרות שהוא ארוך ואני בטוח שלאף אחד אין כוח לקרוא אותו גם ככה D:

אוקיי, ועכשיו סתם סיפור שקרה לי בעקבות הסיקור הזה:
זה סיקור שפרסמתי לפני כ-3 חודשים לפורום אחר שאני רשום אליו, והחלטתי לפרסם אותו גם פה.
הסיפור המצחיק בנוגע לסיקור הזה,הוא שבסופו של דבר הסיקור באמת הגיע איכשהו ליוסי סאסי שקרא אותו ואפילו טרח לפנות אלי, אמר תודה והזמין אותי להופעה שלו.
אה, וקיבלתי חתימה על האלבום ומפרט 3:

קיצר תהנו
נראה לי חח

סיקור ממש יפה ומושק!!

תמשיך כך

קיצר תהנו
נראה לי חח

מה גרמת לי לקרוא את כל זה מה עשיתי ?
ח"ח


רגע אתה רוצה להגיד לי שבאמת יש פורום מוזיקה ם: ?