נושא: פרק חדש Pokemon Champion Way ~ Hoenn

הערות:
~ בגלל היותו פרק בכורה הוא ארוך, אשמח אם לא תירתעו במיוחד כי זה ישתנה! אפילו רפרפו אם תרצו על תיאורים מיותרים על פי דעתכם.
~ בסוף הפרק ובכל אחד שיבוא אחריו יש מדריך למתקפות שהיו בו. אם אינכם מבינים איזו מתקפה הופיעה, לכו לסוף התגובה ותראו.

Chapter 1 - Triple Starting Late
פרק ראשון - התחלה מאוחרת ומשולשת

הייתה זו שעת הבוקר המוקדמת, השמיים נצבעו בזוהר כחלחל וחלוש. קרני השמש עוד איחרו לפצוע דרכן, מלוות בשקט מופתי, כאילו וצלילי הבוקר מחכים למלוא הזריחה. רחובות וסמטאות העיירה ליטלרוט היו לריקים מאדם בשעה מוקדמת זו. שוהי המקום היחידים היו קבוצת מעופפים מעל שמי העיירה, פוקימונים שהנידו את כנפיהם בזריזות שלא מאפיינת את תחושת הרוגע המלווה את הבקרים. העיירה ליטלרוט שמרה על קו נוף אחיד. כל בתי המתגוררים באזור לא התקדמו מעל לקומה השנייה, מבטלים את תחושת הקטנות שמסגל לעצמו אדם החי בעיר סואנת. עצים רבים ניצבו בין כל בית ובית, יוצרים מראה סביבה ירוקה ומרגיעה.

"אההה..." נשמע קול פיהוק מכיוונו של אדם בודד המהלך בשביל. היה מדובר בנער המקדים להשקים, מתהלך בצעדים מתנדנדים ברחבי השביל. הנער היה חום-שיער, פרוע וארוך במעט. הוא לבש גופייה לבנה שהושם עליה מקטורן כחלחל בעל כיס וקצוות שרוולים בגוון כהה יותר. תחתיהם לבש מכנסי בד שחורות, ונעל נעליים אדומות וספורטיביות. מעשיו בשעה מוקדמת זו היו לתמוהים, ופיהוקיו ושפשופי עיניו העידו על קושיו להימצא בחוץ בשעה זו.
מרחוק, נשמעו להם קולות קרבים וגוברים.
"טאורוס, עצור מיד!!!" התבררה אז הצעקה. משמע הקול הלא אופייני לשעה זו תפס את תשומת לבו של הנער, והוא הביט אל קצה השביל ממנו התקדם בכדי לראות במה מדובר. צלילי רקיעה חזקים נשמעו מלווים בין הקריאות והצעקות, כאלו שיכול היה להרגיש הנער אף תחת רגליו.
"אתה מוכרח לעצור!!!" נשמעה קריאה נואשת חוזרת, וללא כל התראה נוספת הופיעה לו שור גועש וממהר מן עבר השביל, רץ לכיוון הנער. עורה החום של החיה הגדולה כוסה ברעמת שיער עבה בגוון כהה יותר, מתבדרת על החלק הקדמי של גופה, שם ניצב לו ראש השור המאיים בשני קרנותיו הגדולות והחדות. בחלקה האחורי נדו להם שלושה זנבות דקים מצד לצד. היה מדובר בפוקימון המכונה טאורוס.
הנער הביט, אחוז אימה, בטאורוס השועט לעברו ללא מעצורים. הוא ביצע צעד מהיר לגבול השביל הקרוב אליו, מאפשר לטאורוס הגדול להתקדם להמשך השביל כשדבר לא עומד בדרכו.
לאחר מספר שניות, נראתה מגיחה דמות מפזזת אל עבר מקום האירוע, ודאי זו שאחראית לצעקות שנשמעו קודם לכן. הדמות הייתה לגבר בוגר, חובש משקפיים, וגלימה לבנה וארוכה מכסה את גופו הרזה. הוא רץ במלמול דברים אל עבר הכיוון אליו רץ טאורוס. הנער שהיה עוד למזועזע, לא הצליח להתרכז במראה דמות האיש מתרחקת מן המקום, וזכר בראשו תמונת אדם לבוש בגד לבן בלבד. הוא נאנח לאחר שנרגע מן התקרית, והתקדם לעבר מטרתו לשמה הקדים להשקים.

"אני לא מאמין שאתה עדיין מעוניין בשטות הזו," סינן אדם מבוגר הלבוש בחליפה ראוותנית, בזמן שברר בחפצי מזוודתו. הוא עמד ליד דלת הכניסה לביתו, אחוזה מרהיבה ורחבת ידיים בעיירה ליטלרוט.
"אתה זוכר את ההסכם שלנו; שש שנים של השקעה בלימודים, ואחרי זה אוכל לבחור מה אעשה בעצמי," השיב לו נער שעמד לצדו בפאתי הבית. שיערו היה סגול כהה, הוא לבש ז'קט כחלחל שנסגר על ידי ריצ'-רץ', תחתיו מכנסיים ונעליים אפורות. גופו שידר התרגשות, אך מראה פניו העידו גם על אי נוחות מסוימת.
"הייתי בטוח כי ששת השנים האלו יבגרו אותך. יוציאו לך את החלומות הטיפשיים האלה מהראש, אבל אני רואה שדבר לא השתנה. שכנעתי אותך לסיים את התואר, אבל כעת אתה רוצה ללכת למסע שיכול לזרוק את כל מה שהשקעת עבורו לפח."
"אני התבגרתי מספיק בששת השנים האלו, וזה דווקא עושה אותי יותר מוכן אל המסע הזה!"
"אדם בוגר יודע לבחור במה שחשוב בחיים. האם ההנאה או שמה ההצלחה חשובה לך יותר? אתה בחור גאון, ממש כמו אביך. השגת התואר בגיל שש-עשרה זה רק ההתחלה. טוב, אני רואה שאלו דיבורי סרק. בהצלחה במסע שלך."
האדם המבוגר התקדם לתוך מכוניתו השחורה והנוצצת, ונסע איתה הרחק מן האחוזה, אל עבר מקום העבודה. הנער נותר מהרהר בביתו, חצוי בין רצונות אביו לאלו שלו.

שעות הצהריים מימשו לבוא, ואיתם גם תחושת החום המלווה את כל המהלכים בחוץ. הנער חום השיער שהקדים לקום, התהלך כעת בתוך חנות קטנה למוצרי בית, מופתע לפגוש באמו שהופיעה במפתן החנות, לבושה בשמלה פרחונית.
"אמא, מה את עושה כאן עכשיו? יש עוד שעה להפסקת הצהריים שלי-"
"בוא, שין, אנחנו סוגרים מוקדם היום."
"סוגרים?"

"שין, אתה יודע איזה יום היום?" שאל אדם מבוגר היושב על כיסא עץ, צמוד לשולחן האוכל במטבחו. הוא נמצא בביתו הקט, מקום צנוע וקטן.
"היום הראשון לספטמבר," השיב שין לאביו. גם הוא התיישב על כיסא העץ במטבח, נמצא ליד אביו ואמו.
"נכון, והיום ישנה חלוקת הפוקימונים אצל פרופסור בירץ'. זה היום הרשמי של פתיחת ההשתתפות לליגת הפוקימונים השנתית במחוז הואן."
"אני מודע לזה, אבא..." תמה שין מדוע אביו מזכיר נושא שכאוב לו, נזכר ברצונותיו להיות אחד מן הילדים שזוכים לקבלת פוקימון.
"אנחנו החלטנו שהיום תצא למסע שלך!" הכריזה האמא בהתרגשות.
"מה?! על מה אתם מדברים?!" הגיב שין בקופצניות.
"כשהיית בן עשר, חלמת לצאת אל מסע הפוקימונים כמו כולם. ראית את חבריך עושים זאת, מגשימים את חלומם, בעוד אתה נאלצת להישאר כאן ולטפל בחנות. הכל בעקבות הפציעה שלי."
"בחרתי, לא נאלצתי."
"טוב ליבך אילץ אותך. אתה זוכר את יום הולדתך השישה-עשר לפני שלושה חודשים? לא ידענו איזו מתנה לקנות לך. היינו כה נרגשים שילדנו הקטן הופך אט אט לגבר, הגון ונבון. היה ברור איזו מתנה תרצה, ואנחנו פשוט לא יכולנו להביא לך אותה. אבל כעת מצבי טוב בהרבה, אני כבר לא יכול להרשות שתעצור את חלומך! אני ואמא החלנו, היום אתה תצא אל המסע שלך, מסע שחלמת עליו כל השנים האלה! ללא כל דיחוי!"
"טוק, טוק, טוק," נשמעו קולות נקישה, ומשמע דלת חורקת לאחריה.
"היי, זה אני, קן. ראיתי שהחנות סגורה אז תהיתי אם שין הגיע מוקדם מכרגיל," התפרץ נער פזיז לביתם. פניו נראו שמחות ומוארות. הוא גידל רעמת שיער בלונדינית ונפוחה מעט, לבש חולצת טי-שירט מפוספסת בצבעים כתומים ולבנים, תחתיה מכנסיים חומות שנלחצו על ידי חגורה ירוקה, ונעל נעליים כתומות כפסי חולצתו.
"טרייק!" קרא לפתע יצור מהלך על ארבע שהופיע לצדו. היה זה פוקימון נמוך קומה, דמוי כלב. פרוותו הייתה ירוקה כדשא, בעלת כתמים צהובים באזורי האף, האוזניים והזנב. ראשו היה גדול במעט לעומת גופו, ורעמת שיער ארוכה הזדקרה ממנו לאחור. היה זה אלקטרייק.
"היי, שין, אתה כאן! למה אתה נראה כל כך שמח, מה קרה?" תמה הבחור החביב.
"אני הולך לעשות את זה! אני הולך לצאת למסע פוקימונים!!!" קפץ שין הנלהב מכיסאו.
"באמת?!!! גם אני בדיוק התכוונתי לספר לך את אותו הדבר! זאת אומרת, אתה ידעת שאצא היום, אבל לא הספקתי להיפרד ממך! אני לא מאמין שגם אתה תצא אל המסע! מה אתה אומר, בוא נטייל יחדיו!"
"ברור שביחד, לא הייתי מעז ללכת לבד."
"קדימה חמודים לכו, בקרו אצל פרופסור בירץ'. הוא יתן לכם פוקימון התחלתי וציוד מתאים! ושין, לפני שאתה הולך, קח את זה," פנה אביו של שין והוציא כובע הנח על הכיסא הפנוי שלצדו. היה זה כובע אדום ורחב, בעל פסים לבנים בחלקו האחורי, וציור של פוקדור שחרחר בחלקו הקדמי. "שים אותו על הראש, שלא תחטוף מכת שמש!"

"כל הילדים יכולים לצאת למסע בגיל עשר, אבל לא, רק לי יש הורים פחדנים שמחכים שנים עד שהם מרשים לי לצאת..." מלמל לעצמו קן.
"הם בסך הכל גוננו עליך קנג'י, אבל הכל יצא לטובה! נוכל להתחיל יחדיו את המסע שלנו! אז תגיד, הם נתנו לך את כלב השמירה במתנה?" שאל שין במבט מחויך. השניים התקדמו אל עבר מעבדתו של פרופסור בירץ' שמוקמה לצד שדות רחבי ידיים.
"כן, הם רצו שאלקטרייק ישמור עליי, עדיין לא מסוגלים לבטוח בי לגמרי... אבל לא נורא, ככה יהיו לי שני פוקימונים כבר ביום הראשון למסע!"
לאחר התקדמות ממושכת, הגיעו שני החברים אל עבר מפתן מעבדתו של פרופסור בירץ'. הם עמדו אל מול בניין לבן כסיד, בעל חלונות עגולים ומבריקים, ניצב על גבעה ירוקה שנתחמת בגדרות עץ. מימינה נראו המדשאות רחבות הידיים שמקיפות את המעבדה, מלאות במגוון פוקימונים שמחים ושלווים.

"בבקשה קאי טושקי, רק בחר לך אחד מהם, כל אחד יתאים," בירך אדם בוגר הנמצא בתוך מעבדת הפוקימונים בליטלרוט את פניו של הנער סגול השיער. היה לו שיער חום ופרוע, זקן בגוון דומה גדל סביב פניו, הוא לבש חולצה כחולה, מעליה מקטורן לבן וצחור, תחתיהם מכנסיים ירוקות עם חגורה שחרחרה וסנדלים. היה זה פרופסור בירץ'.
"בוא נראה..." מלמל לעצמו קאי, מביט בשלושה פוקימונים נמוכי קומה המסתכלים בו במתח. היו אלו טורצ'יק - האפרוח הכתום, טריקו - הלטאה הירקרקה, ומדקיפ - דג הביצות המהלך על ארבע. "מדקיפ לא מרגיש לי כמו הבחירה הנכונה, וישנם פוקימוני עשב רבים ומגוונים ברחבי הואן, לעומת מספר פוקימוני האש הדל. אני אבחר בטורצ'יק!" הכריז בהחלטיות.
"נפלא, בחירה חכמה ביותר. אם כך, טורצ'יק מתווסף אל חמשת הפוקדורים שברשותך, ואל הפוקידע שנתתי לך. זו גרסא חדשה כאמור שמפת המחוז נמצאת בה!" נלהב הפרופסור.
קאי לקח לעצמו את הפוקדור של טורצ'יק, כאשר זה רצה לנקרו בשמחה, אך נרתע מעט ממראה פניו הקריר.
"טוק, טוק, טוק," נשמעו קולות נקישה, ומשמע דלת חורקת לאחריה, כמו בביתו של שין.
"שלום! הגענו לכבוד יום חלוקת הפוקימונים!" הכריז קן בשמחה, מתפרץ עם שין הנגרר אחריו לתוך חדר המעבדה הראשי בו נמצאו בירץ' וקאי.
"אתה מוכרח להפסיק להיכנס כך למקו-" החל לסנן שין לקן, אך מששם לב לנער אדום השיער העומד מולו, השתתק בצורה פתאומית.
"זה לא קאי טושקי? הילד העשיר ההוא שעזב את בית הספר כדי ללכת היישר ללימודי תואר?" סינן קן לשין בלחישה.
"אתם שין סאטו וקנג'י מאטסודה, נכון? גם אתם עומדים להתחיל היום את המסע שלכם? רק עכשיו? חשבתי שאני היחידי שנאלץ לחכות כל כך הרבה זמן," העיר לפתע קאי הקריר.
"כן, ואתה קאי טושקי. אני רואה שבחרת בטורצ'יק, זה משאיר את מדקיפ וטריקו בשבילנו?" שאל קן.
"לא, אני מצטער. לא אוכל לתת לכם פוקימונים התחלתיים," השיב בירץ'.
"מה?! למה לא?!" הגיבו קן ושין יחדיו.
"החוק אומר שחלוקת פוקימונים התחלתיים תתאפשר רק לילדים בני עשר עד אחת עשרה. אם יראו נערים מסתובבים עם פוקימונים התחלתיים, שוטרים יתחילו לשאול שאלות, ואני לא צריך שיתחילו לחקור לי את המעבדה."
"אבל אתה אמור לתת פוקימון שכזה לכל מאמן שזהו יום מסעו הראשון!!!" התעקש קן.
"בחוק רשום את הגילאים המדוייקים. לא ארצה לסטות ממנו. מצטער, זוהי הבירוקרטיה. אתם יוצאים למסע בכדי להתבגר, אם כך עליכם להתמודד עם הבירורקרטיה כבר מעכשיו."
קאי הספיק לצאת מן המעבדה בצעדיו השקטים, מותיר את שני הנערים נפולי הפנים מאחוריו. הפרופסור הספיק להתנצל בפניהם ולמסור להם שישיית פוקדורים כל אחד, בנוסף למכשיר פוקידע משוכלל. הוא הסביר להם על יכולת המכשיר להציג מידע כולל ומפורט לגבי כל פוקימון שיראו במסעם, ועל שאר תכונותיו.

שכבת האדמה העליונה החלה לזוז, שוקעת במעט עד חושפת בור קטן במעבה האדמה. מן הבור הפעור הופיעה לו פוקימון שמצא את דרכו החוצא אל עבר שביל אדמה. הפוקימון עמד על ארבעה רגליים, והיה בעל ראש גדול כגופו, בדומה לאלקטרייק. צבע עורו היה חום כתמתם, ועל ראשי העגלגל נמצאו להן עיניו השחורות כנקודות מלאות ברק, ולסתות חדות הבנויות בצורת זיג-זג. הוא הביט לצדדים בבהלה, לא מזהה את מקום הימצאו.

"לך אין מה להתלונן, לפחות לך יש פוקימון... קאי בטח קיבל התחלתי בגלל הקשרים של ההורים העשירים שלו..." התהלך שין בכבדות בשביל היציאה מהעיר ליטלרוט. קן לא ידע כיצד להלהיבו, מודע לאי ההיתכנות של תפיסת פוקימון ללא יכולת ללחום בו. השניים התקדמו בקצה השביל, שומעים לפתע קולות לא נעימים מן העבר שמוסתר על ידי שיחים. השניים התקדמו לשם במהירות, לצדו של אלקטרייק, חוזים במריבתם של כמה פוקימונים.
"פינץ', פינץ'," נראה פוקימון מבוהל. היה זה הפוקימון המבולבל שיצא מן הבור קודם לכן. הוא הוקף על ידי חבורה של פוצ'יאנות, פוקימונים שנראו כמו גורי צבועים, בעלי פרווה אפורה וגוף שחרחר המופיע בכמה נקודות גוף.
"זה לא טרפינץ'? פוקימון מהמדבר? מה הוא עושה כאן בליטלרוט?" שאל קן בתמיהה.
"היי, עזבו אותו, מיד!" קרא שין בקולניות. הוא הביט בפוצ'יאנות במבט מרתיע, מנסה להגן על הטרפינץ' בכל מאודו.
אחת הפוצ'יאנות נראתה מגיבה להתגרות של שין, ומתקדמת לעברו במטרה לנשכו!
"אוי לא, אין לי אף פוקימון שיעזור לי..." מלמל לעצמו שין בפחד.
"היי! תשתמש באלקטרייק שלי, קדימה!" העיר לו קן.
"בסדר גמור, אלקטרייק, השתמש בגל הלם!" קרא שין בקול. אלקטרייק החל לנבוח בקולניות והגביר את קול נביחותיו במהירות. לפתע, נצנוצים כחלחלים וזוהרים שהפכו לידי גלי חשמל קטנים החלו להקיף את גופו, ונשלחו ממנו בשעטה לעבר פוצ'יאנה. הגלים הכו בה בחוזקה, והיא נראתה כלא מסוגלת לזוז לאחריהם.
"מעולה, מתקפת גל ההלם! היא גורמת ליריב להיכנס לשיתוק זמני, פוצ'יאנה לא יכול לזוז!" קרא קן בהתלהבות.
חבורת הפוצ'יאנות נראו רק כועסות על בחירתם של הנערים להתערב במעשיהם, והתכוננו לתקוף גם הם את אלקטרייק.
"עצרו! אתם רואים את ששת הפוקדורים האלה? יש לי בדיוק שישה פוקימונים נוספים שיוכלו לחסל אתכם! כדאי שתתרחקו!" הכריז שין בביטחון, מנצל את הרעיון הנואש היחיד שנותר לו. הפוצ'יאנות נראו ממשיכות לחשוף את שיניהן בפני הנערים, אך בחרו לסגת לבסוף, ביחד עם חברם המשותק המתקשה ללכת.
"כל הכבוד, כל מה שהיה לך אלו שישה פוקדורים אך ידעת כיצד לנצלם!" נלהב קן, אלקטרייק קפץ משמחה.
"פינץ'..." התקרב טרפינץ' בחשש אל עבר שין, מביט בו במבט דואג. הנער רכן לעברו.
"טרפינץ', איך הגעת לכאן? אתה בטח באת מרחוק-רחוק! אתה תרצה שאעזור לך לחזור הבייתה בשלום?" שאל שין בקול נעים.
"פינץ'!" צהל הפוקימון הקטן, וקפץ אל עבר אחת מידיו של שין. אחד הפוקדורים שהחזיק עוד מן האיום על הפוצ'יאנות נפל מידיו, ונפתח בהיתקלו באדמה. קרן אדמדמה יצאה ממנו לפתע, ונמשכה אל עבר טרפינץ' המביט בה בציפייה. הפוקדור נסגר, והחל לנוד לצדדים באיטיות, מפסיק לבסוף את תזוזתו.
"מה קרה כאן?" שאל שין בתמיהה.
"אני חושב ש... שלכדת פוקימון."

"הזרקנו לו יותר מדי. החומר עוד לא מוכן לחלוטין, אך אנחנו בדרך הנכונה. אנחנו נמשיך לבחון את הטאורוס הזה עד שנגיע לתוצאה המושלמת, למרות שסביר כי ימות עד שנגיע לכך, ונצטרך להחליף בחדש," שוחח לו אדם בחלוק לבן, אי שם בחדר חשוך ברחבי ליטלרוט.
---
התקפות חדשות שנראו בפרק:
גל הלם~Thunder Wave

אחלה סיפור!
אני אעקוב ^^

סיפור מצוין אביב! קראתי כל מילה ומילה ופשוט אהבתי את זה

סיפור נהדר. אני יודע שאתה מעדיף תגובות, אבל אני לא אחד שיודע להגיב.
אז למרות שלא בטוח שאגיב על כל פרק, תדע שיש עוד אחד שקורא.
ודרך אגב, זה נתון לבחירתך אבל לדעתי כדאי שתוסיף קצת מידע על הדמויות עצמן בדף הדמויות
לפחות מה שידוע מהסיפור.

אני רוצה להודות לכולכם, ממש הצלחתם לשמח אותי. הלוואי שאוכל לגרום לכם ליהנות יותר בעקבות הפרקים הקצרים יותר והתקדמות העלילה.ודוד זה רעיון מעניין, לכרגע אשמור אותו להמשך.

תודה רבה באנדי ם:
---
~ הסבר ספוילרי לדבר שנראה בפרק(למי שטרם קרא אותו): בפרק נראו ארבעה מתקפות מצדו של טרפינץ', ובכל זאת הוא ידע לחפור. זוהי אינה מתקפת החפירה, אלא יכולת טבעית לחפור. כמו פוקימונים שיודעים לעוף ללא קשר למידת מתקפת התעופה(Fly)

הידעת 1# ~
טרפינץ' הוא אחד הפוקימונים הלא מפותחים, והלא אגדיים היחידים שיכולים ללמוד קרן על(Hyper Beam). מצחיק לראות פוקימון קטנטן שכזה פולט לפתע קרן על מפיו.

chapter 2 - Pokedx's Importance
פרק שני - חשיבות הפוקידע

בעודם מתקדמים במדשאות המובילות לעיר פטלבורג הנמצאת מערבה, החליטו הנערים לחקור אחר תכונות המכשיר המתקדם שבידם.
"עוד לא יצא לנו להשתמש בפוקידע אפילו פעם אחת, אולי ננסה זאת עכשיו," הציע שין הנלהב עוד מן לכידתו הראשונה, מכוון את מכשיר הפוקידע אל טרפינץ' המהלך לצדו. המכשיר המשוכלל הציג את תמונתו של טרפינץ' על המסך, והחל לדקלם:

טרפינץ', פוקימון נמלת הבורות. הוא חי במדבר החולי, חופר שם בורות רבים בהם הוא מתגורר. לסתותיו הן כה חזקות וחדות שהן מסוגלות לרסק סלעים.

"אני לא מבין את זה, מה יש לטרפינץ' לחפש כאן אם הוא חי רק במדבריות?" תמה קן לאחר משמע דברי הפוקידע.
"המידע ששמענו הוא רק קצה הקרחון! המכשיר יכול לספק לנו מידע אפילו על טבע האכילה של הפוקימון," הגיב שין ולחץ על כפתור מסוים במכשיר הפוקידע, וזה החל לדקלם בשנית.

טרפינץ' הוא פוקימון רגוע וסבלני; עם זאת, הוא ידוע כצייד נלהב ויעיל. לאחר שהוא בונה מערכת בורות מתחת לאדמת החול, הוא מחכה בסבלנות לקרבן שייפול לתוכנן. בגלל שראשו כה גדול, הוא מוצא זאת קשה להתרומם על רגליו לאחר שנשכב על גבו. הוא מסוגל להתקדם שבוע שלם ללא גישה למים.

"איזו כמות מידע מדהימה! לא ידעתי שהפוקימונים הם יצורים כל כך מורכבים! הייתי בטוח שאם אסרוק את אלקטרייק עם הפוקידע, הוא יאמר: אלקטרייק, פוקימון כלב החשמל," צחקק קן בנלהבות.
"כן, הם באמת יצורים מדהימים, וחשוב לחקור אחריהם בעזרת הפוקידע! חשוב לדעת את כל הפרטים לגבי הפוקימון שלך, אפילו כמו את מגוון מתקפותיו. עכשיו אני גם מבין מדוע טרפינץ' הופיע כאן... הוא ודאי התקדם זמן רב מתחת לאדמה, לא זקוק למים כמו שהפוקידע אמר, וחוש הכיוון הבלוי שלו הביא אותו אלינו," צחקק שין בהסתכלו בטרפינץ', מחל להרגיש איזו קרבה פתאומית אל היצור השקט.
"מה עושה האפשרות הזו?" ניגש לפתע קן אל עבר מכשיר הפוקידע של שין, ולחץ באחד הכפתורים. כמה נתונים מספריים הופיעו על צג המסך.
"או, אלה הם נקודות הנתונים הפיזיים!" נלהב שין בראייתו את שמציג המסך.
"נכון, אני זוכר שראינו תכנית על זה, ביחד! כוחו של כל פוקימון מיוצג על ידי שישה נתונים פיזיים: חיים, התקפה, הגנה, התקפה מיוחדת, הגנה מיוחדת ומהירות. החיים מייצגים כמובן את יכולת הפוקימון לספוג נזק. נתוני ההתקפה הרגילה מייצגות את עוצמת הפוקימון בשימוש במתקפות פיזיות שלרוב יוצרות מגע בינו לבין היריב, בעוד ההתקפה המיוחדת מתייחסת להתקפות שפוגעות ביריב ממרחק. נתוני ההגנה זהים לקודמים, כאשר ההגנה מראה על יכולת ספיגת התקפות פיזיות, בעוד השנייה על ההתקפות האחרות. נתוני המהירות מראים כמובן... עד כמה הפוקימון מהיר," חייך קן בהסבירו את תורת הנתונים.
"ולכל דבר ציון!" הוסיף שין, "כל נתון מקבל ציון משלו בנקודות ממוצעות שאמור לקבוע עד כמה הוא חזק, ולהסביר את מבנהו. פוקימון מאומנים יותר או פחות כמובן בעלי נתונים שונים מן הממוצע. לטרפינץ' מצוי יש למשל..." הביט שין בפוקידע בהשתוקקות, "מאה נקודות התקפה ממוצעות?! זה לא ייתכן! לרוב אלו פוקימונים מפותחים שמגיעים לסף תשעים, או מאה הנקודות! אזור הציון הזה מציג נתון גבוה למדי, כאשר כל מה שעובר זאת מראה על עצמה גדולה."
"זה מדהים, טרפינץ' שלך ממש חזק! רגע, ומה אומר הציון הזה..." הצביע לפתע קן על מכשירו של שין.
"אלה... עשר נקודות למהירות," השיב במלמול עמום.
"עשר נקודות?! אז טרפינץ' שלך ממש עגלה אה?! חה חה חה!" קן החל להתפקע מצחוק, מרגיש מספיק פתוח בפני חברו בכדי שיוכל להגיד את דעתו על כל דבר.
"פינץ'..." טרפינץ' הביט בקן באשרת פנים נעלבת.
"אל תקשיב לו, טרפינץ', אתה נהדר! לכל פוקימון יש את הצד החזק שלו, ואתה אומנם לא מהיר, אך אתה חזק כהוגן!" ניסה שין להחזיר בטרפינץ' את שמחת פניו, וזה החל להתחכך בו בשמחה.
"בארק, בארק!" החל לנבוח אלקטרייק, מעוניין בסריקת מידע גם עליו.
"רעיון טוב, אלקטרייק, אני רוצה לראות את הנתונים של האלקטרייק המצוי," השיב קן בהבנה וסרק את המידע על כלבו בפוקידע השייך לו.

אלקטרייק, פוקימון הברק. בזכות הזרמים החשמליים הנשמרים בפרוותו, הוא מסוגל לרוץ מהר יותר משעין אנושית יכולה לעקוב.

"הוא בהחלט היה רץ במהירות אחרי כל מי שנכנס לגינה שלנו," צחקק קן, "בוא נבדוק את נתוני הבסיס שלו... שישים וחמש התקפה מיוחדת? זה הכל? לך יש מאה נקודות להתקפה הרגילה!" עיקם את פרצופו.
"הבט על המהירות שלו, לאלקטרייק ישנו ציון זהה, שישים וחמש גם למהירותו. לטרפינץ' יש רק עשר בנתון זה. אתה מבין עד כמה עולם הפוקימון מדהים? לכל אחד יש את היתרונות שלו - חלק חזקים, חלק מהירים, וכל אחד מיוחד," הסביר שין בשמחה. שני הנערים נראו מרוצים מחבריהם למסע.

"אוף, אין לזה שום טעם..." נשמע קול צעיר ממרר בעצבות מאחורי אחד השיחים. שין וקן אשר המשיכו בדרכם ונמצאו בקרוב לעיר אולדייל, היו בטוחים כי שמעו את קול הילד העצוב בסמוך אליהם. הם התקדמו בין הצמחים הסבוכים, ואכן מצאו שם ילד, קטן מהם בכמה שנים, נשען על גזע עץ בארשת פנים עצובה, ביחד עם פוקימון לצדו. הפוקימון דמה לדביבון במראהו, בעל פרווה רבה ועבה. שכבות פרווה הצמודות אחת אל השנייה כיסו את גופו, כאשר הראשונה הייתה לחומה, השנייה בצבע קרם וחוזר חלילה. ניתן היה לראות רעיון חוזר בכל חלקי גופו, והוא היה צורת הזיג-זג. כך נראתה פרוותו שכיסתה גם את זנבו, אוזניו המעט ארוכות ולסתותיו שהזכירו במעט את אלו של טרפינץ'. אף שחרחר התבלט במרכז פרצופו, וכתם שחרחר וארוך התפרש על אזור עיניו החומות. קן סרק עליו מידע בהוציאו את הפוקידע מכיסו.

זיגזגון, פוקימון הדביבון הגמדי. הוא ידוע כאחד הפוקימונים הסקרנים ביותר, וסומך תמיד על חוש הריח שלו. הוא נוהג ללכת סביב בצורת זיג-זג, מרחרח את דרכו בחיפוש אחר עניין.

"היי, מי אתם..." שאל הילד בחשש.
"אנחנו שין וקן, נעים להכיר... שמענו אותך מרחוק והחלטנו לבדוק מה קרה," השיבו לו השניים.
"לא קרה שום דבר, הכל בסדר...אני פשוט לא מצליח למצוא את מה שאני מחפש."
"איבדת משהו?"
"לא, אני פשוט רוצה למצוא פוקימון מסוים, סוויפר, ואני לא מצליח לעשות את זה."
"ס...ס...וויפר?" הגיב לפתע שין במילים רועדות.
"כן, אני כל כך רוצה סוויפר! אבל בלתי אפשרי למצוא אחד..."
"אז אנחנו נעזור לך!" קפץ לפתע קן הנלהב. שין השיב בחיוך מאולץ, מסתיר את סלידתו מהרעיון.
"וואו, אתם ממש נחמדים, אבל אני חושב שזה אבוד מראש..." הגיב הילד בפנים נפולות.
"קדימה, סמוך עלינו!" עודד אותו קן הנלהב לפתע.

החיפושים הממושכים ארכו זמן רב, ורמז להימצאו של סוויפר לא נמצא. שלושת הצעירים טיילו לצד שלושת פוקימוניהם, מחפשים אחרי כל קצה חוט שיוביל אותם אל הפוקימון המבוקש.
"בארק, בארק!" נבח לפתע אלקטרייק. הוא נצמד בגופו לשיח במשך זמן מה, מושך את תשומת לבם של הצעירים אליו.
"היי, מה זה," תהה קן, מושך דבר מה מחוספס מתוך השיח.
"זה נשל של סוויפר!" קפץ לפתע שין, כמעט ונופל לאחור על גבו. טרפינץ' הביט בו בדאגה.
"זה רק נשל... אי אפשר לדעת מתי הוא נותר כאן... שננסה להתקדם לכיוון כלשהו?" הגיב הילד בחוסר התרגשות ברור לעין.
"חכה רגע! יש בידיך את ה...נשל המגעיל הזה, ואתה רוצה להתקדם סתם כל?" שאל לפתע שין בתמיהה.
"כן, במה הוא יכול לעזור לי?"
"זיגזגון שלך! אתה לא מכיר אותו? הפוקידע אמר שהוא פועל על פי חוש הריח המפותח שלו, ואוהב לרחרח כל דבר! תיתן לו להריח את הנשל, וכך הוא יוביל אותנו לסוויפר! שזה... נהדר..." הסביר שין בהבנה רבה.
"אתה צודק, אני באמת הייתי צריך לחשוב על כך! אני סומך עליך זיגזגון," פנה הילד לחברו בעוד זה מרחרח את הנשל ומתקדם במהירות שהקשתה לעקוב אחריו בהמשך השביל, מצמיד את אפו אל הדשא הקצר והאדמה.
"זגון!" נשמעה קריאתו החזקה לפתע, מן עבר השיחים אליהם רצים הנערים. זיגזגון הצליח להתקדם במהירות רבה, ורק כעת הצליחו להדביק את קצבו.
כשהתקדמו החבורה אל עבר זיגזגון הקורא, הופיע בפניהם פוקימון ארוך וחלקלק, כורך עצמו סביב הדביבון הקטן. הפוקידע של קן פעל מיידית.

סוויפר, פוקימון נחש הניבים. הוא ידוע בתור אופיו העצבני, ולרוב נוהג לשתק את אויביו בזכות גופו הארוך אותו כורך סביבם. הוא מסוגל לפגוע בקרבנותיו בעזרת רעל הנמצא בניביו וזנבו החד.

"זה...זה... סוויפר!!!" התהפך שין לאחור, נתקל בעץ הניצב מאחוריו. רגליו נשאו אותו לאחור כאילו ללא שליטה. טרפינץ' הביט בו בעצב, צופה באדם שהגן עליו כשהיה מפוחד, עומד כעת ברעד אל מול היצור הגדול.
"פינץ', פינץ', טרפינץ'!" קפצה לפתע נמלת הבורות. טרפינץ' עטה על עצמו מבט מאיים, חושף את לסתותיו הקשיחות מסלעים אל מול היצור הארוך והחלקלק. הוא לא יכול היה לסבול את מראה מאמנו המפוחד.
"סססוויפר," הוציא פוקימון הנחש את לשונו החלקלקה, וזרק הצדה את זיגזגון החנוק.
"טרפינץ'... זה בסדר, אני פשוט קצת לא סובל נחשים..." הסביר שין לחברו, אך זה התעקש להסיר את האיום מהדרך. קן הביט בהתרגשות.
"סוויפר!" קרא הנחש בקול והחל לנופף בזנבו באוויר. קצה הזנב החד החל לזהור באור סגלגל, חושף את מתקפת זנב הרעל. הוא זרק אז את זנבו אל עבר טרפינץ', מנסה לפגוע בו.
נמלת הבורות נעלמה לפתע מן שדה הקרב, נכנסת אל תוך מעמקי בור שהספיקה לחפור לעצמה. סוויפר הביט לצדדים בחיפוש אחר אויבו.
"מעולה, הוא משתמש בחפירה! צא, טרפינץ', תקוף אותו מלמטה!" קרא שין, וחברו הטוב הופיע מתפרץ מתוך האדמה, אך מזו שעליה עמד מאמנו שלו! שין נהדף לאחור בקולניות, מופתע מעצם הפגיעה."טרפינץ', מה קרה לך..."
"אני חושב שזה ההסבר הכי טוב להופעתו ביציאה מליטלרוט! הוא ודאי התקדם מתחת לאדמה, לא זקוק למים כמו שנאמר על ידי הפוקידע, וכן חוש הכיוון הגרוע שלו הוביל אותו אלינו!" צהל קן בהבינו הדבר.
"סוויפר!" הופיע לפתע הנחש הארוך וכרך עצמו סביב טרפינץ'. יריבו נעשה חנוק והתקשה לבצע תזוזה.
"טרפינץ', אתה מוכרח להשתחרר! השתמש במתקפת נשיכה!" קרא שין בנחרצות. הפוקימון הקטן היה צמוד לגופו של הנחש, וכך יכול היה להשתמש במתקפת נשיכה ללא כל בעיה!
"סוויפר!!!" קרא הנחש בכאב והחליש מאחיזתו בטרפינץ', אשר הצליח כעת לברוח מבין גופו החלקלק. זנבו הארוך של הנחש נעשה סגלגל בשנית, מתכונן לזנב רעל מטווח אפסי.
"השתמש במתקפת-חול!" קרא שין. טרפינץ' הצמיד את רגליו לאדמה והחל להניפם במהירות, יוצר עננת חול עמומה שהצליחה לחדור לעיניו של סוויפר.
הפוקימון הארוך החל להטיח את זנבו לכל עבר, לא מצליח לפגוע בטרפינץ' בראייתו הפגומה.
"עכשיו, מתקפה מתגנבת!" קרא שין קול, וטרפינץ' ניצל את חוסר ריכוזו בו של סוויפר, בכדי לקפוץ לאחור בלסתות פתוחות, פוגע בו במתקפה חזקה. סוויפר נפל לאחור בחוזקה.
"בארק!" קרא אלקטרייק נלהבות ורץ בכדי לתמוך בחברו המצליח, אך סוויפר הקם בהתאוששות הביט בו במבט חודר ומרתיע, מבט שהיה למתקפת הנעיצה.
"אוי לא, נעיצת המבט שלו היא מתקפה שגורמת לשיתוק!" קרא קן בעוד צופה בחברו מוטל משותק על האדמה.
"סוויפר!" קרא הנחש בקול והתקדם במהירות לעבר פוקימון החשמל שהעז להתערב. לפתע, הוא החל להימשך לאחור, מובל על ידי חול רב ושוקע.
"מעולה טרפינץ', קבר חול!" קרא שין בקול. טרפינץ' נראה אז במרכז בור שנחפר באדמה, מושך אליו כמויות גדולות של חול ואדמה ששוקעות לתוכו. סוויפר ניסה להתחמק ולברוח, אך החול הנמשך הצליח לגרור אותו היישר לפתח הבור, נפגש בלסתותיו החזקות של טרפינץ'.
"סוויפר..." קרא הנחש בקול עגום, מוטל מותש ומעולף בתחתית הבור.
"טרפינץ'!" קרא הפוקימון בשמחה וקפץ על מאמנו המאושר. דברי מחמאות רבים נשמעו באוזניו מכיוונו.

"תודה רבה לכם, בלעדיכם לא הייתי יכול למצוא וללכוד אותו," הודה הילד לשני הנערים. השלושה נמצאו במרכז הפוקימונים, בפעם הראשונה במסעם. הייתה זו עיר קטנה הנמצאת בין ליטלרוט ופטלבורג, העיר אולדייל.
"בבקשה, הפוקימונים שלכם בריאים כעת," הגישה אישה נאה שני פוקדורים לשין ולקן. היה לה שיער ורדרד ועגלגל, והיא לבשה שמלה בגוונים לבנים וורדרדים כראשה. השלושה הודו לה בשמחה.
"טרפינץ', מעבר אלינו נמצאת העיר פטלבורג, וישנו שם מכון קרב. אני רוצה לנסות את מזלי בכל אחד מהם, בדיוק כמו מאמן אמתי. האם תרצה להצטרף אליי במשימה זו?" שאל שין את חברו החדש.
"פינץ'!" קפץ טרפינץ' בשמחה, מחכה לקראת אירועים מלהיבים נוספים. הוא הרגיש בטוח ושמח לצד מאמנו.
"תהיו בטוחים שאנחנו נהיה שם לפניכם," עקץ קן המלטף את כלבו. אלקטרייק הביט בהם בביטחון.
"תשמע, שין... אתה זה שלכד את סוויפר למעשה... אולי אתה זה שכדאי שיחזיק בו?" שאל לפתע הילד.
"לאאא!!!"
---
התקפות חדשות שנראו בפרק:
נשיכה~Bite
מתקפת-חול~Sand-Attack
מתקפה מתגנבת~Faint Attack
קבר חול~Sand Tomb
היכרכות~Wrap
נעיצה~Glare
זנב רעל~Poison Tail

אחלה פרק :ם
סוויפר אדיר! @_@

פרק נהדר, אהבתי את הסוף

תודה רבה לכם ממש שמח שנהניתם! הפרק הבא הולך להיות קול במיוחד

נתן - דווקא תתבדה לגלות שסוויפר הוא מהפוקימונים הנדירים שחזקים גם בהתקפה רגילה וגם מיוחדת. בשתיהן יש לו 100 בסיס. שאר הנתונים בינוניים. והילד כנראה שלא יופיע. חשבתי אולי לעשות דמות שלו שיגדל עם הגיבורים במשך העונה ובסוף ישתתף בליגה, אבל גם לתת לו צוות מעניין שאין לאף אחד מהגיבורים והמכוים וזה... בסוף וויתרתי. מי יודע, אולי תהיה דמות כזו אחרי הכל ם: זו עדיין ההתחלה. חוץ מזה שסוויפר קול מכדי להיות אצל ילד קטן ם: לכן לא נראה ממנו שוב

לא רוצה לספיילר לגבי הרעיון שלך, תעשה לבד תחישוב Xd