Ryu no Densetsu-אגדת הדרקון

***BeastGboys122*** · 11-13-2008, 05:21 PM

דני קון החכם^___^
הפרקים הראשונים אכן פרקי היכרות, כי אחרת הסיפור יהיה מאוד מבלבל, אבל אני אשתדל להוסיף פלפל^^
---

שמת לב ל

"אמיר קון!" צעק אחיו החורג והגדול של אמיר-דני, ותוך כדי כך קרן על פניו חיוך גדול כל כך כי היה נדמה שהיה שובר כל לסת של בן אדם רגיל.

הכוונה ל
^___________________________________^
O:

**SimpleDesign** · 11-13-2008, 05:24 PM

אני הבנתיO: זה הזכיר לי ת'שיחה שלנו מהמסן ^^"

***BeastGboys122*** · 11-13-2008, 05:26 PM

זה הכוונהO:

Hyp3rInj3cT10n · 11-13-2008, 06:16 PM

סיפור מצוין!!~
ממש יפה קראתי הכול!
מכחה לפרק הבא~

**zuran** · 11-13-2008, 06:20 PM

פרק נחמד...

***BeastGboys122*** · 11-13-2008, 06:22 PM

Originally posted by Muad'Dib@Nov 14 2008, 04:28 AM
פרק נחמד...

זה הכל?OO"
ממך ציפיתי לת"ב\:

דניאל
גימי א ברייק
איך קראת כל כך מהר?X_X

**zuran** · 11-13-2008, 07:41 PM

Originally posted by Inuzuka-Kiba@Nov 13 2008, 11:30 PM
זה הכל?OO"
ממך ציפיתי לת"ב\:

דניאל
גימי א ברייק
איך קראת כל כך מהר?X_X

כי אין לי...
לא היו שגיאות...
לא היו בעיות ניסוח נוראיות.
הבעיה היחידה היא האורך. זה קצר מידי.

***BeastGboys122*** · 11-13-2008, 08:22 PM

טוב,אבל משו על העלילה?

**The Standard Eevee** · 11-13-2008, 10:43 PM

העלילה נחמדה ומשאירה אותי בסקרנות רבה לגבי הפרק הבא כמו אם ההקדמה!
כמו שאמר דני רק להקפיד מעט על המילים אבל בקטנה...

**Cpt.Viper** · 11-14-2008, 12:54 PM

פרק תותח D: כל הכבויייד

***BeastGboys122*** · 11-14-2008, 01:08 PM

אין ת"ב?! @:

**Cpt.Viper** · 11-14-2008, 02:21 PM

אין ממש תגובה בונה O: זה רק הפרקים הראשונים ואין לי ממש מה להוסיף O:

***BeastGboys122*** · 11-17-2008, 06:24 PM

פרק 2-המסכה.

זו כבר מחצית השעה שדני ואמיר מחכים לאדם הזר.
"הוא לא עומד להגיע בקצב הזה, דני קון." אמר אמיר,ששריריו נתפסו עקב המנוחה הממושכת שהגיעה מיד אחרי ההליכה המאסיבית.
דני קילל בהיסח דעת. הם היו חייבים להגיע בהקדם האפשרי. רגלו השמאלית החלה להירדם.
"דני קון! אתה יודע שאנחנו לא יכולים לחכות. תחשוב בהיגיון. בוא נצא לדרך ונפגש באיש הזה כשנפגש." החל אמיר להטיף לאחיו הגדול והחורג, "-פסדר", קטע אותו דני במלמול חלוש. 'מוזר', חשב לעצמו אמיר, דני אף פעם לא אהב כשאמיר היה מנסה להטיף לו.
דני ואמיר ארזו את חפציהם מהר מן הרגיל, והחלו בהליכה על השביל לכפר.
חמש הדקות הבאות עברו בהליכה שקטה ודממה, כיוון שלאמיר ולדני לא היה הרבה לומר. הם היו עייפים ורעבים, ובחוץ כבר עמדה השמש בפתח. זיעה נטפה ממצחו של אמיר עקב ההליכה החוזרת ושריריו התפוסים, אבל דני נראה נחוש בעמדתו ושום סימן היכר לעייפות לא נראה על פניו.
הם הגיעו לירידה תלתלה בשביל, אבל לא משהו שהפריע להם במיוחד. עכשיו היו במישור אחד עם האדם הזר. אמיר בדיוק עמד להתחיל לקטר כשהשמש החלה לזרוח בכיוון הנגדי למרכז רכס ההרים והראייה התבהרה במקצת.
"זה לא אדם זר.. זה גיל!" צעק אמיר בשמחה למראה הידיד הוותיק ועל כך שיש לו הצדקה להאשים את דני בכך ששריריו תפוסים ודואבים. "באמת?" שאל דני בציניות עוקצנית.
'הוא בטח כבר הבין את זה מזמן..' חשב אמיר במבוכה.
אמיר שכח משריריו התפוסים ורץ את שאר המרחק בינו לבין גיל בזמן שהוא צועק: "גיל קו-ו-ו-ו-ן!"
"אמיר קון-" אמר גיל בקול התמציתי והעוקצני במקצת האופייני לו, ואפילו לא עצר או הביט לכיוונו של אמיר כשאמר זאת, אלא פשוט המשיך ללכת לכיוון הנגדי מהכפר.
גיל היה נער בן שש עשרה לחייו, עם שיער בלונדיני כהה שבלט במופעו בזכות שערו הקצר. העיניים שלו היו חומות כמו של רוב בני הכפר, אבל מבטו היה מוזר למדי, תמים ואדיש בו בזמן- לא קריא במיוחד. תווי פניו היו ברורים ומוגדרים אבל עם זאת ארוכים למדי, וגיל עצמו היה חריג למדי. הוא לא אהב להודות בזה, אבל האמת היא שגם הוא חשב שהוא לא מאוד מתאים לחיים כפריים.
"למה אתה מחוץ לכפר?!" שאל אמיר בשינוי מוחלט ומהיר של נימת הדיבור- "זה מסוכן בימים האלה!אתה יודע שזאת עונת הנמרים!"
'עונת הנמרים' היה הכינוי הכפרי לתופעה פשוטה למדי- נדידת הנמרים והחיפוש אחר מזון. אבל התוצאות לא היו פשוטות כמו התופעה עצמה- חוסר במזון, פחד לצאת מהכפר והגרוע ביותר- סכנה להיטרף. אמנם הנמרים בדנסטאסו שונים מהנמרים בעולמנו, אבל זה סיפור שונה לגמרי.
"עונת הנמרים או לא עונת הנמרים, כבר יומיים שאתה מחפש אחרי אוכל."אמר גיל בלי להניד עפעף.-"אבל בטח ידעת שדני מחפש אותי!" אמר אמיר במצוקה. רק הרעיון של גיל קון נלחם בנמר העלה בו בחילה.
"ידעתי. יצאתי לחפש את דני גם."
"דני אמר שהוא יצא לחפש אחרי רק אתמול!"
"אבל אם נמר היה אוכל אותך,בטח דני היה מוצא אותך ונאכל גם. אם זה או להישאר בכפר משועמם או להציל אותך ואת דני מנמר, אין בחירה בכלל."
'גיל קון הזה..' חשב אמיר במבוכה. אולי הוא קצת מוזר, אבל גיל הוא אכן חבר נאמן.
"בכל מקרה לא התרחקת כל כך,אז אני מניח שזה בסדר."
"אהא." השיב גיל באדישות.
"ו...גיל קון?"
"הממ?"
"למה אתה ממשיך ללכת לכיוון של דני?"
"אופס." השיב גיל, אבל המשיך ללכת לכיוונו של דני.
-------
דני גיל ואמיר חזרו לכפר במצבים שונים למדי: אמיר היה מותש ועייף, דני היה עייף למדי אך ערני כפי שהיה תמיד וגיל היה אנרגטי ומלא מרץ כרגיל כיוון שכלל לא התאמץ.
בשעה הזאת של הזריחה, רחובות הצרים של הכפר יאמאה זהרו באור החלוש ונתנו לסביבה אפקט על טבעי. רוב האנשים עדיין ישנו והרחובות לא שקקו כמו בדרך כלל- המראה היה מוזר למדי לאמיר ודני שהיו רגילים לראות את הכפר מלא חיים. גיל המשיך לדבר על בשר, עבר בהדרגה לאיילים ובכלל רמז לאט לאט וביותר ויותר בהירות כמעט חצי שעה שדני ואמיר צריכים להזמין אותו לאכול, עד שהגיע ל "אולי תזמינו אותי לאכול מהדבר הזה שצדתם שבתיק?"
אמיר לא רצה שגיל ייעלב והתעכב עם התשובה, אבל דני מיהר לחפות על אמיר וביקש מגיל לא להפריע להם כי אמיר צריך לנוח- גיל הבין שהוא לא רצוי במיוחד בביתם והלך לחפש אוכל ולפטפט אצל מישהו אחר.
דני גרר את אמיר לביתם הקטן שבשולי הכפר לאחר שאמיר התמוטט שאמצע הדרך וסירב לקום. "אמיר קון!עוד מעט אנשים באים כבר!" אמר דני בנימה קצרת פתיל. הדבר האחרון שחסר לו זה שאנשים יראו את אחיו החורג שוכב ברחוב מעולף. "אני קם,דני קון.." אמר אמיר והשתדל לקיים-ללא הצלחה.
כשהגיעו סופסוף אמיר ודני לבקתה הקטנה העשויה עץ, זרק דני את תיקו שלו ושל אמיר על שולחן המטבח והתנודד למיטתו. אמיר עשה כמוהו.
קימורי (Kimori ) ,אביו של דני היה עסוק בליטוש שולחן שעבד עליו זמן מה כשנכנסו דני ואמיר לבית. הוא ראה את התשישות בעיניהם, אז נתן להם לדשדש למיטותיהם בלי להוציא מילה.
הוא הלך לכיוון שולחן המטבח ופתח את תיקו-דמוי השק של אמיר, וכאשר ראה את הבשר ארוז היטב בתוך יריעות העור שנתן לו לקראת המסע חייך בשקט. הוא החליט לשלוח את אמיר למסע הציד הזה כי ידע שיפיק תועלת, אפילו שלא ציפה שייקח כל כך הרבה זמן. קימורי היה נגר,ולא יכול היה לפרנס את עצמו מבלי שתהיה לו סחורה למכור כל הזמן;הוא עובד על שולחן המגירות עשוי האדר שלו כבר זמן מסוים, אבל העץ עדיין גס ולא חלק, והוא ידע שאם לא יוכל למכור אותו יגוועו ברעב בלי קצת בשר. קימורי לא היה צייד מצטיין, אבל הוא ידע שאמיר יכול להיות. האינסטינקטים הטבעיים של אמיר היו תמיד חדים במיוחד-הוא לימד אותו את הבסיס ואמיר פשוט הבין את השאר- כשנשאל קימורי האם יש אמת בדבר בכפר, ענה: 'זה היה פשוט מדהים, לימדתי אותו איך לירות בקשת והוא פגע בצבי בניסיון השני'.
קימורי השאיר את הבשר ביריעות העור והלך להמשיך ללטש את שולחן העץ שלו.
כעבור כמה שעות דני ואמיר קמו רעננים ובכוחות מחודשים(לפחות דני, אמיר פשוט היה רעב) וקימורי בישל להם חלק גדול ובריא מן הבשר- הם לא דיברו בזמן הארוחה, כמו בדרך כלל; אמיר ודני זללו את הבשר שלהם ויצאו החוצה.
השעה הייתה שעת ערביים, ודני ואמיר הבינו שלא ישנו כל כך הרבה. הם הלכו להם לכיוון אמצע הכפר, בלי מטרה מסוימת; הם היו עושים זאת הרבה, כשלא היה להם כוח לכרות עצים או לצוד. אמנם לא היה הרבה מה לעשות בכפר, אבל בהחלט היה שם מעניין.
הרבה יותר אנשים נמצאו בכפר כעת יחסית לשחר- הכפר היה הרבה יותר טבעי ככה.
מראה הרחובות שוקקים ושוררים בשעה מוקדמת יחסית זו של הערב הרגיע את אמיר ואת דני והם הבינו שהכול כשורה.
הם היו בדרך לפונדק כאשר פגשו את איתי שפלט שורה לא ברורה של העוויות בלהיטות.
איתי היה נער בעל שער חום, תווי פנים עגולים,אף קטן ועגלגל במקצת ואוזניים גדולות למדי.
"איתי סאן, מה קרה?" שאל אמיר את איתי למראה חברו המתנשף;
איתי הסדיר את נשימתו והצליח לפלוט -"הם שוב רבים.." בפחות מנשימה אחת.
"אוי לא.." התחיל דני בתגובה האוטומטית שלו למצב המסוים. יוסי וניצן רבים הרבה יותר מידי בזמן האחרון.
"קדימה דני קון, כדאי שנגיע לשם לפני שהמצב יחמיר."
"אמיר קון,לא למדת מהריבים הקודמים? המצב אף פעם לא מחמיר. בסוף הם משלימים."
-"לא הפעם!" התפרץ איתי לשיחה. "ניצן רותחת מזעם!"
"ניצן תמיד רותחת מזעם,איתי סאן.." השיב דני; "יודע מה?" השיב אמיר במתח מסוים; "אתה תחכה לנו בפונדק."
דני הנהן והמשיך לכיוון הפונדק של סאקאבארה בערנות הטבעית לו.
"בוא" אמר איתי ואמיר הנהן והתחיל לרוץ אחרי איתי. "מה קרה הפעם?" שאל בזמן הריצה את איתי; "אף אחד לא באמת יודע.." השיב איתי בפשטות.
כעבור חמש דקות של ריצה הגיעו לגן הפרחוני שבמרכז הכפר. הגן היפיפה ומלא הפרחים הואר כעת באור החלוש של שעת הדמדומים, מה שהעניק לו אפקט קל של שלווה. עוד הוסיף לשלווה הנחל הקטנטן שחצה את הגן בדיוק במרכזו. הגן עצמו היה מוכר לכל תושבי הכפר והיה ידוע כמקום חשוב ובעל משמעות רוחנית לכולם.
הגן כנראה היה המקום החשוב ביותר לכל אנשי הכפר. הוא היה מטופח מאוד, שיחיו גזומים ורצפתו מרוצפת אבן. כולם אהבו אותו. המקום היה פשוט התגלמות השלווה.
אמיר יכול היה להתעטף בשלווה ולהירדם בגן בשעה הזאת אלמלא הצעקות שניפצו את השלווה הטבעית; הצעקות בקעו ממרכז הגן.
אמיר ואיתי עברו את קבוצת השיחים הראשונה בהליכה כיוון שלא רצו לפגוע בכבודו של הגן בריצה שם. במרכז הגן ראו את הנחל השלו חוצה את ה"כיכר" המרכזית של הגן, מצידו האחד,ניצן- נערה יפה ובהירת עור,בעלת שער חום בהיר ארוך וחלק; ומצדו השני נמצא יוסי, נער חטוב למדי ובהיר עור גם הוא, בעל השער החום הטבעי אשר היה נפוץ בקרב בני הכפר.
זה הייתה הפעם הראשונה בה הבחין בדמיון הפיזי הרב בין ניצן ליוסי, אל אף שהכיר אותם מילדותו; הדבר הדהים אותו במקצת.
"לא,אני לא אירגע!"צעקה ניצן בכעס,דמעות בעיניה.
"את חייבת!אני לא עשיתי כלום!" השיב יוסי בזעם ובקולו העמוק.
"אתה עשית הרבה!הרבה יותר מידי!" הטיחה בו ניצן שוב;
"אני עשיתי?! את זאת ש-" יוסי מעולם לא סיים את המשפט; אמיר קטע אותו.
"שניכם תשתקו!" הוא צרח. יוסי וניצן שלא שמו לב בכלל להיותו שם בהו בו בפנים תמוהים.
לקחה לניצן שניה להתאושש; "אני לא אשתוק אחרי מה שהוא עשה!" היא ניסתה להצית מחדש את המדורה.
"אני לא מבין!אני לא עשי-" גם את המשפט הזה יוסי מעולם לא סיים. "אתה לעולם לא תבין!" צעקה ניצן בקול איום; היא התביעה את רגלה בנחל הקטן והוציא אותה במהרה, מה שגרם למים להשפריץ על יוסי ולהרטיב את כולו. ניצן הסתובבה בדרמטיות והלכה בצעד חפוז מהמקום. יוסי פלט נהמה ויצא מצידו השני של כיכר הגן. אמיר מעולם לא ראה אותו בוכה- אבל היה דומה כי ראה נצנוץ קל בעיניו של יוסי. הריבים האלה תמיד הסתיימו במחילה, אבל כנראה שאמיר הגיע מאוחר מידי הפעם. הוא הרגיש קצת אשם על מה שקרה-אף שלא ידע למה. הוא השלים אם כך שאין לו מה לעשות ויצא גם הוא מהגן לקראת הפונדק של סאקאבארה.
-------
אמיר מצא את דני יושב בפונדק משועמם למדי כשהגיע לשם. "אני לא חושב שהם ישלימו הפעם." אמר בנימה עצבנית משהו. דני מלמל משפט לא בברור והמשיך לבהות במשהו על התקרה. "מה אתה רואה שם?" שאל אותו אמיר בסקרנות הולכת וגוברת.
דני המהם משהו בלי להסיט את מבטו מהתקרה. אמיר הסתכל. המראה היה מעורר בחילה.

---
השקעתי,אז חסר לכם שאין ת"ב.

**The Standard Eevee** · 11-17-2008, 06:38 PM

קודם כול מושקע ביותר ונחמד ביותר!
אחד הדברים שהכי בולטים אצלך זה להחזיק אותנו במתח עד הרגע האחרון!
אי שגיאות כתיב וזה יפה מאוד!
לא הבנתי למה הקווים האלה הם עושים תחושה של הפרדה שלא הייתה ממש וזה היה מאוד מיותר בעיניי...
מה שאני מציע במקום הקווים זה נניח לכתוב "כעבור זמן מה.." או משו כזה!
הסיפור מעניין מאוד ומותח אך הייתי מעוניין לדעת איך אתה מגדיר את הסיפור כדי שאוכל לשפוט טוב יותר!
בסה"כ טוב מאוד!!

***BeastGboys122*** · 11-17-2008, 06:44 PM

תודה על הת"בD:

הקווים זה כי אני לא אוהב לעשות כעבור ככה וככה, זה עושה אפקט של חוסר השקעה

ככה זה כמו בטלוויזיה שהמסך נהיה שחור לרגע ואז עוברים לסצנה אחרתD:

נושא: Ryu no Densetsu-אגדת הדרקון

הגדרות נושא

מידע על הנושא

משתמשים שצופים באשכול

הרשאות