נושא: מסע בעקבות הגאווה(סיפור)

אההההההה אתם ממש יצירתייםxd טוב שתגלו את האמת זה בהחלט יבוא אליכם בבום lol

נעע הם בחיים לא יגלוxd
כל הרמזים שבעולם לא יעזרו
אני כותבת את הפרק הבא עכשיו 3:

סוף סוף , מחכה לראות מה יהיה

נופ Lol
אני בדיוק עובדת על הפרק הבא, כמעט גמרתי אותו קוראים לו ''הסוד של ג'סי''

פרק 7-הסוד של ג'סי!

ספוילר

''ג'סי הגענו סוף סוף!'' אמרתי לג'סי בגאווה עצמית, ''אתה צודק ילד, זאת העיר ג'ובלייף, יפה הלא כך?'' שאל.
אני חייב להודות, העיר הייתה מדהימה, גם בגודלה וגם ביופייה.
היא הייתה גדולה כפי שלוש מדורון ונוצצות באורות הלילה, שלטי פרסומות זוהרים, בתים מנצנצים, ויותר חשוב מכך רנדי נמצאת כאן-אני חושב שהגעתי לגן-עדן.
הסתובבנו ברחובות, זאת הייתה שעת בוקר מוקדמת והרחובות היו יחסית ריקים, כולם כנראה עדיין ישנים, בני אנוש כאלו עצלנים.
הסתובבנו בעיר, כמו בדורון גם כאן היו הרבה פוקימוני רחוב אשר שיחקו יחדיו במשחקים משותפים והתגלגלו מצחוק בכל פעם שאחד מהם נתפס.
''איך נמצא את רנדי בדיוק?'' שאלתי את ג'סי, השאלה הזאת הטרידה אותי כבר זמן מה, ''אתה איווי, יש לך חוש ריח מפותח אתה לא זוכר את הריח של רנדי?'' שאל ג'סי בפליאה, ''אמ.. טוב'' התחלתי לומר והסמקתי, ברור שזכרתי היה לה ריח נעים של לבנדר, איך אפשר לשכוח?
''אז תנסה להריח אותו'' דחק בי ג'סי שכנראה הבין על פי הבעת פניי שאני זוכר.
ניסיתי לרחרח את האוויר, היו בעיר הזאת המון ריחות שלא הכרתי, ניסיתי לרחרח שוב ולפתע נתקלתי בשובל ניחוח לבנדר דקיק, התחלתי ללכת בעקבות הריח, הייתי שקוע בתוכו ככל שהרחקנו ללכת כך השביל התחזק ונהיה גדול יותר, לא חשדתי בכמות הריח עד שגיליתי את מקורו, כל העיר הייתה מוקפת שדות של פרחי לבנדר, נראה כי ללכת על פי האף לא ילך בפעם הזאת.
לצערי הרב בשדה הלבנדר ישב מאמן שבדיוק חיפש פוקימונים חדשים ללכוד הוא היה בעל שיער חום קצר ועיניים ירוקות בורקות, הוא לבש בגדים חומים והביט בנו, הביט בג'סי.
''תראו תראו, האם זה לא איווי זוהר ואמבראון?'' הוא אומר בקול משולב של סקרנות והומור עצמי.
'הוא ידע מי אנחנו בלי המכשיר האדום המוזר?' חשבתי בראשי בתדהמה.
''איווי זוהר... אני בטוח יוכל לפתח אותך לפוקימון טוב ואמריאון אתה בטוח פוקימון חזק'' הוא התלבט בקול, 'ממתי לעזעזל חושבים בקול?'
''רום צא'' הוא אמר בקול קר עם חיוך נדוש על פניו והוציא מהפוקדור שלו פוקימון שבחיים לא ראיתי.
הוא היה בעל ארבע רגליים, זנב ואוזניים, גופו היה בצבע כחול קריסטל ושני מעוינים כחולים מוזרים נמשכו מראשו, היו לו צורות יהלום או מעוין, אני לא בטוח כחולות כהות על גופו ''זה גלאסיון, אחד מהמפותחים שלך'' אמר ג'סי וחשק שיניים, אני חושב שהייתה לו התקלות לא נעימה עם גלסיאון בעבר.
''רום עכשיו תשתמש בנשיכה על אמבריאון!'' צעק המאמן, ''ולך איווי קטן שלי יש תוכניות אחרות, צא ליפיאון'' הוא צעק, ליפיאון.. זכרתי את השם זה עוד אחת מהמפותחים שלי, מה נסגר עם גור האדם הזה? הוא אוסף אותנו או מה?
''ליפיאון תתקוף עכשיו בעלי תער!'' צעק המאמן, עלי תער רבים התקרבו אליי, הלוואי שג'סי היה יכול להגן עליי אך הוא היה עסוק בקרב שלו, התחמקתי הצידה אך לפוקימון הזה הייתה שליטה מוזרה על עלי התער, הוא גרם להם לזוז גם לאחר שכבר שיחרר אותם!
הם עקבו אחריי והכו בי מאחור, נראה שמצבו של ג'סי לא היה טוב ממני.
רום תקף אותו מכל הכיוונים במתקפות קרח שונות, לפתע יצא רום במתקפה מהירה אל עבר ג'סי, המתקפה המהירה חתכה את המטפחת שסביב ראשו של ג'סי, והיא נפלה.
מתחת לכל עין של פוקימון קיים כיס אנרגיה, הוא בלתי נראה לעיני בני אדם, רק פוקימונים יכולים לראות אותו, או יותר נכון להרגיש בנוכחותו, כל כיס אנרגיה משדר כמה דברים- כח הפוקימון, חלק מרגשותיו ומינו.
ג'סי, הוא, או ליתר דיוק היא, בת.
הבטתי פעור פה בג'סי, למה היא שיקרה לי? הרגשתי שכל מה שעברתי איתה היה שקר, כל הפעמים שדאגתי לה, והייתי בטוח שהיא בן, שאני יכול לספר לה הכל.
''ג..ג'סי?'' מלמלתי.
ליפיאון ניצל את התדמה שלי ותקף בעלים קסומים שפגעו בי בחוזקה, הוא תקף רק פעמיים אבל העוצמה שלו הייתה בלתי נורמאלית וכבר ברגשתי את כוחי אוזל, ג'סי נראתה סמוקה ולחוצה, כאילו כל הביטחון שלה נחתך יחד עם המטפחת ההיא.
'זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות' חשבתי לעצמי ודמעות עלו בעייני.
''זה לא יכול להיות!'' צרחתי והתקלתי את ליפיאון עם כל הבלבול והזעם ששרר בי, ונראה שהיה הרבה מפני שליפיאון עף לאחור והוטח בעץ בודד אשר היה בשדה בעוצמה.
אני יודע שזה היה לגמרי אכזרי ולא בסדר, אבל הייתי מבולבל, כועס ונפעם, ולכן המשכתי
להתקיל אל ליפיאון המסכן על העץ בלי לתת לו לעמוד בכלל, במהרה הוא התעלף.
אפשר לומר שזה סוג של הניצחון הראשון שלי לבד לחלוטין בקרב, אבל בניצחון הזה אני לא גאה, ולעולם לא אהיה.
לעומתי מצבה של ג'סי לא היה טוב כל כך, היא הייתה מבולבלת, לא שאני מבין למה היא נראתה כל כך מפוחדת, איפה כל העוצמה שהייתה לה בתור זהותה כבן? איפה הביטחון העצמי שהיא הקרינה?
'אני חייב לעזור לה' חשבתי לעצמי עדיין מבולבל ונפחד.
התקלתי את גלאסיאון ושילחתי לעברו כדורי צל, הפחתי את עצמי למטרה בשבילו.
פרץ הכח שלי נעלם כאילו לא היה, אין לי מושג איך הייתי אמור לגבור על גלאסיאון, הוא התקיף אותי במתקפה אחר מתקפה, קרן קרח, ניב קרח, מתקפה מהירה, התקלה ומה לא.
כל הזמן הזה ג'סי הביטה בקרב בעיניים מזוגגות, עם אפשר לקרא לזה בכלל קרב.
הייתי מותש, נראה כי נגזר עליי להיכלא בפוקדור ולהקשיב לפקודות מפגרות של בן אנוש, ג'סי יכלה לנצח אותו תוך שניות, למה היא לא עוזרת לי? היא כל כך מתביישת בהיותה נקבה?
גלאסיאון הנחית עליי עוד ניב קרח, ידעתי שלא אוכל להחזיק מעמד עוד מתקפה אחת ''ג'סי!!'' צרחתי בכאב, כאילו היא התעוררה מחלום עיניה של ג'סי חזרו למיקוד, היא הביטה בנו כאילו לא שמה לב בכלל שאנחנו נלחמים ותקפה בזנב ברזל עוצמתי, אף לא ראיתי אותה תוקפת במתקפה הזאת, אבל דבר אחד בטוח, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה עוצמה, גלאסיון התעלף במהרה והמאמן המאוכזב הלך.
''למה?'' זאת הייתה המילה הראשונה שאמרתי לג'סי לאחר הקרב, הייתי כועס ומבולבל, ''מאיפה שבאתי בנות הן.. מין נחות, התביישתי בהיותי בת וידעתי שאני חזקה יותר מרוב הבנים שם, הדרך היחידה להשתמש בכוחי מבלי שישתיקו אותי או יצחקו עליי הייתה להתחזות לבן ולברוח'' היא אמרה בשקט.
''באמת קוראים לך ג'סי?'' שאלתי בחשדנות, ''ג'סיקה, ג'סי זה קיצור אבל בבקשה תמשיך לקרא לי ג'סי'' היא אמרה לי בביישנות, ג'סי מבוישת מי היה מאמין?
''אבל.. את כבר לא במקום ממנו בת למה המשכת לשקר?!'' אמרתי כמעט בצעקה, ליבי פעם בכאב וראשי הסתחרר.
''מצטערת, לא ידעתי לאן אני הולכת, פחדתי איך התייחסו אליי עם יגלו שאני בת, אז התחזתי לבן ועזרתי לכל מי שרק יכולתי בשביל להפגין את כוחי'' היא מלמלה.
היה הרימה את המטפחת הקרועה ''אלו היו החיים שלי, למשך שבע שנים ארוכות...'' היא החלה לבכות.
חפרתי בור ברגליי ''מה אתה עושה?'' היא שאלה ברעד, ''תתני לי את המטפחת'' אמרתי בקול קר ורועד, ''מה?'' היא שאלה נפחדת, חטפתי ממנה את המטפחת והכנסתי אותה לבור מסודרת יפה, כיסיתי אותה בחול כאשר אני יוצר בליטה קטנה, לקחתי בפי כמה פרחי לבנדר והנחתי אותם על הערמה.
''זהו, החיים האלה כבר מאחורייך, את ג'סיקה אמבריאון נקבה חזקה, זאת הזהות שלך, הזהות האמתית שלך'' אמרתי וניסיתי לחייך, חשתי כאילו ג'סי היא האבא שמעולם לא היה לי, או אמא עם נדייק.
היא רק הנהנה, מנגבת את הדמעות בעיניה, היא הביטה על הערמה, באותו יום לא זזנו מהמקום, נשארנו בשדה על יד אותה ערמת חול קטנה אשר כיסתה את מה שהיה פעם ג'סי, חלקנו לו כבוד אחרון, נפרדנו מהזהות הזאת, ובירכנו לשלום את ג'סיקה, האמבריאון החזקה מכולם, עכשיו הרגשתי יותר מתמיד שאני רוצה להיות כמוהה, אמבריאון שיעזוב הכל בשביל לעזור לאחרים.

יואו זה מדהים וזה מרגש ו... רגע, ג'ייס לא ראה שלג'סי אין בולבול?

Wtf?!
מגל אתה מחרפן אותי-_-
חוץ מזה ממתי מסתכלים לפוקימונים על ה............אזורים הרגישים
ושים בספויילר בבקשה רואים את זה ישר וזה הורס לי שלא קרא

בסדר אז ג'סי היא בת, מה הבעיה?
אני אישית לא הופתעתי.
אבל פרק מאוד יפה.
מצפה לפרק הבא

עדיין חירפן אותי שלא עליתם על זהxd
אני גם שאלתי בנ''וד עם ג'סי יכול להיות קיצור של ג'סיקה וג'סי גם נשמע קצת בתp: