נושא: מסע בעקבות הגאווה(סיפור)

ממש מעניין אבל קצר מהרגיל

מעניין

lol הספקת כבר לקרא את כל הפרקים?XD
אתה מהיר3:
בכמ''ש תודה רבה וברוכה הבאה לפורום

כל יום שישי יהיה פרק אלה עם כן בנסיבות מסויימות לא אוכל לפרסם

סוף סוף

פרק נחמד

רק יש משהו שלא הבנתי
איך החלק הראשון של הפרק קשור להמשך

אתה תראה

סליחה על העיכוב היה לי יום עמוס הפרק כבא כמעט מוכן ויפורסם ברגע שאקום

החיים קשיםxd
עם זה מעודד אותך כנראה שב4 לפנות בוקר אני יפרסםxd

פרק 12- תזמון מחושב

אוקיי תקשיבו תהיו קצת סבלניים בנוגע לפרקים הבאים כי הם הולכים להסתבךxd

ספוילר

''השאלה היא לא מה אלה איך'' אמרה ג'סי בעצבנות.
''בואו נעקוב אחריהם'' הצעתי
''אוקיי'' שתיהן ענו

התחלנו לאט לאט ובשקט לעקוב אחרי האנשים המוזרים ''אני רק מקווה שכל הפוקימונים שהם כלאו בסדר'' מלמלה רנדי בדאגה.
''נעשה מה שנוכל, ואז נברח אין זמן לקחת סיכונים'' אמרה ג'סי בהחלטיות ''אבל ג'סי!'' התלוננתי ''ג'ייס איווי וקרוביו.. זה מה שהם אמרו ואלה אנחנו! הם יעשו הכל בכדי ללכוד אותנו עם ניחשף אין בררה'' השקיטה אותי ג'סי בקול זועף.

לא עבר זמן רב וצורות הנוף החלו להשתנות- את היערות החליפו חולות, את האוויר הצח והנקי החליף ריח החול וסופות, את השביל החליפה דרך צדדית מלאה חול ולבסוף גילינו כי אנו פוסעים בעמק חולי בין שני הרים צהבהבים.

לא נראה כי יש פוקימונים באזור, תנאי המחייה בעמק יהיו קשים מידי גם לפוקימוני המדבר הרגילים.
לא היו כבר יותר מידי מקומות מסתור להתגנבות ולכן מצאנו את עצמינו קובעים נקודות מראש ורצים אליהן בתורות.

פעם אחת, בזמן שהגיעה תורי לרוץ להסתתר מאחוריי אבן בזמן שרנדי מאחוריי מחכה לתורה וג'סי כבר באבן הבאה הגיעה רוח חזקה והעיפה את האבן! ''אבני חול'' סיננה ג'סי בזעם(אבנים העשויות חול) ובמהרה נאלצתי לסגת חזרה לנקודת המוצא.
ככל שהתקדמנו שמתי לב כי לפתע מזוג אנשים הם הפכו לשלושה, משלושה וארבעה וכך הלאה.
נראה כי שאר האנשים חיכו להם במקומות מסתור והצטרפו אליהם בהליכתם כאילו מאז ומעולם היו שם.
כעט מספרם עמד על תשעה, מסודרים בשלשות
הם הלכו באותו קצב, לא הוציאו מילה וכל כמה זמן קבוע הופיע עוד איש לחבורה, חשבתי שזה לעולם לא ייגמר שלפתע...!
הם נעלמו, השלישייה הראשונה פשוט נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, לרגע היא הייתה שם ממשיכה ללכת ורגע לאחר מכן המשך הדרך היה ריק כאילו מעולם לא היו, שאר האנשים לא נראו נרגשים.
וכמטה קסם גם השלישייה השנייה והשלישית נעלמו ''מה קורה כאן?'' מלמלה רנדי בשוק

''בואו נמשיך להקדם'' מילמלה ג'סי שהשלישייה האחרונה נעלמה כהרף עין.
התקדמנו בזהירות שלפתע תחושה מוזרה עמדה בגבי, הרגשתי כאילו אני עובר בתוך משהו בלי נראה וחדיר, כאילו עברתי כעט דרך קיר מלא ג'לי שקוף ונראה כי גם רנדי וג'סי הרגישו כך.
''מה זה?!'' הזדעקה לפתע רנדי, הבטתי קדימה, נשימתי נעצרה וליבי הפסיק לפעום למראה המראה אשר נפרש מולינו.

גנים ירוקים אין-ספור מכוסים במרוודי על מרוודי פרחים כאילו זו היא לא השממה.
גננים, מנקים ואנשי הצוות הסתובבו בכל פינה ובכל עבר, ומידי כל כמה דקות עבר איש בחליפה שחורה ומשקפי שמש עם צינור בעל קנה מוזר בחגורתו.
''מה לכל ה..?'' התחלתי למלמל שלפתע גיליתי כי במעלה כל השדות והגנים עמדה אחוזה יפיפייה היא הייתה צבועה בלבן חלק והיה ניתן לראות כי וילונות ורודים עדינים מכסים את החלונות, על הבית היו עיטורי פרחים בצבעי כחול ים וכסף, ובקדמת הבית ניצבה דלת כסופה מעוטרת בעיטורי זהב ססגוניים.
תחילה, לא הבנתי מה ראו עיניי אך כאש מיקדתי את ראייתי ראיתי כי מראש האחוזה יוצא מגדל גבוהה, גבוהה אשר את קצהו לא ניתן לראות.
''מה המקום הזה?!'' אמרה רנדי בבעתה והתרגשות כאחד, ''עם רק הייתי יודע..'' השבתי עדיין נפעם מיופי המקום.

''בואו'' לחשה ג'סי שקלטה את אחת השלישיות שעקבנו אחריהן הולכת היישר אל האחוזה.
''חכו!'' עצרתי את רנדי וג'סי שנייה לפני שעוד אחד מאותם אנשים לבושי שחורים עם הקנה המוזר בחגורותיהם עבר ''המקום מלא שומרים ואין מקום מסתור מספק נצטרך לחשוב על דרך פעולה או שלא נוכל לעבור'' .

''אוקיי'' נישמעו מילמולי הסכמה מצד רנדי וג'סי.
''אוקיי תקשיבו'' החלה ג'סי לומר את רעיונה ''עם תשימו לב טוב תראו שהגינות מחולקות בסדר קבוע- גינה גדולה עם מסגרת שיחים עבים ופרחים כחולים ולבנים בתוכה, גינה קטנה מלאה עשב רך וגבוהה, גינה בינונית מכוסה דשא מקוצץ וצר הרצף הזה חוזר על עצמו פעמיים עד שמגיעים לאחוזה.'' ג'סי עצרה לקחת נשימה עמוקה.

''את הגינה הראשונה לא תהיה בעיה לעבור, פשוט נעבור בתוך השיחים הם נראים מרווחים, הגינה השנייה היא בעלת עשב גבוהה אך עם תשימו לב שמרכז כל אחת יש חור מלא פרחים נמוכים כך שחייבים לעבור את החלק הזה במהירות ובתזמון מדוייק, הגינה השלישית הכי בעייתית אין שום מסתור בה והיא חשופה לכל'' השלימה ג'סי את המשפט ''אז איך עוברים את הגינה בלי להראות?'' שאלה רנדי.
ג'סי נעצה ברנדי מבט שלא מצא חן בעיניי ''פשוט מאוד, נראים'' היא ענתה ''נראים? למה את מתכוונת?!'' שאלתי בפחד מן בתשובה ''נצא בתורות בתזמון מדוייק עד ששלושינו נהיה בגינה השנייה הראשונה, אז אני ארוץ למדשאה השלישית ואתפוס את תשומת הלב, שמעתם אותם הם זקוקקים לקרובי איווי. בזמן שאברח תעברו לגינה הראשונה בסבב השני עד שתגיעו לגינה השנייה בסבב השני ואז תחליטו מי מבינכם ממשיך ומי מקריב'' אמה ג'סי והביטה בנו בקרירות.

''את אומרת שרק אחד יוכל לעבור?!'' שאלתי מזועזע ''כן, אין שופ בררה אחרת'' אמרה ג'סי.
''אוקיי אני מוכנה! אני אהיה הפיתיון בסבב השני'' אמרה לפתע רנדי באומץ ''רנדי על מה את מדברת אני לא מוכן לאבד אותך שוב!'' צעקתי ''ואני לא רוצה לאבד אותך..'' היא השיבה בלחישה ונישקה אותי היישר על שפתיי ולא הרפתה ''רנדי מה את...?'' ניסיתי לומר ללא הצלחה ועצמתי עיניי אני חושב שראיתי זיקוקים, מעולם לא הרגשתי הרגשה נפלאה כזאת.

רנדי הרפתה והסתכלה בי במבט רך שמיד התקשח ''בדקתי את התזמון השומרים בשחור מופיעים כל חמישים ושש שניות ונעלמים אחרי חמש שניות זה יותר דקה ושנייה, הגננים עוברים מגינה לגינה בסדר קבוע כל ארבעים ושתיים שניות אחרי שהשומרים בשחור נעלמים, אנשי הצוות חוצים מרכז כל גינה כל עשרים ואחת שניות באותו הזמן לפני הגננים''.

''זה אומר שצריך למצא את הרגע הנכון בו אף אחד לא ישים לב אלינו עד לגינה האחרונה, מהרגע שהשומרים נעלמים יש ארבעים ושתיים שניות עד שהגננים עוברים לגינה הבאה בתור, מורידים עשרים ואחת שניות של האנשי צוות שעוברים עשרים ואחת שניות לפני זה יוצא עשרים ואחת שניות כלומר שעשרים שניות לאחר שהשומרים השחור נעלמים יש שטח נקי, שנייה לאחר שניית העשרים אנשי צוות יופיעו, אנחנו צריכים לתזמן את עצמינו כך: לחכות שהגננים יגיעו שוב לגינה השלישית בסבב הראשון, כך שעד שנגיעה לגינה השלישית הם כבר יהיו שלוש גינות מאחורינו, שוב בגינה הראשונה של הסבב הראשון'' היא אמרה.

אני וג'סי הבטנו ברנדי פעורי פה ובקושי הצלחתי להוציא משפט, לבסוף הוצאתי את המשפט הכי מפגר שיכולתי לעלות על דעתי.

''רנדי לא ידעתי שיש לך כזה חוש מתמטי!'' אמרתי וג'סי מילמלה מילמולי הסכמה עדיין בפה פעור.
''אז זאת התוכנית שלושתינו רצים בדיוק באותו הזמן שנייה אחרי שהשומרים בשחור נעלמים חייבים לרוץ לגינה הראשונה בשיא המהירות כדי להגיעה לשם תוך עשרים שניות, לאחר מכן מחכים עד הופעתם החוזרת של הסוכנים ולא העלמותם ממשיכים בריצה לגינה השנייה, בגינה השלישית ג'סי תלך ובסבב השני נדע מה לעשות'' אמרה רנדי כסיכום.

''הנה הם!'' אמרתי שראיתי את השומרים מתקרבים מרחוק ושהגננים בגינה השלישית של הסבב הראשון ''עוד שלוש שניות להעלמותם!'' מילמלה רנדי ''היכון.. הכן.. צאו צאו צאו!'' צעקה ג'סי יחד עם רנדי.
רצתי מהר ככל שיכולתי ובאמת הופתעתי מכך שהגננים אשר עסקו במרץ בעבודתם לא ראו אותנו, השומרים כבר נעלמו באופק וחברי הצוות נראו מרחוק אך לא מספיק בשביל לראות אותנו.
''עוד חמש שניות!'' מילמלה רנדי בנשימה עצורה, הגענו שתי שניות לפני הזמן, זה היה מזל.
הסתתרנו בתוך שיח גדול ומרווח אשר היה נראה כחלול מבפנים עוד 41 שניות להמשך מוכנים?'' שאלה רנדי ונראתה כמרוכזת וסופרת כל שנייה ושנייה.
''מוכנים'' השבנו.

והנה הם, ראיתי אותם אנשי הצוות חלפו על פנינו, הגננים עוברים גינה, והסוכנים שוב נעלמים עם האופק.
רצתי לסימן הזינוק של רנדי, אך מכשול אחד אשר לא ציפינו לו היה פסל ענקי שלא יכולנו לראות מטווח מקומינו ממקודם, זה היה פסל שיש ענקי בגובה של כשלושה מטרים, הפסל היה מפוסל בצורת נערה יפייפיה עם שיער גלי ופרח בשיער לבושה שמלה ארוכה ויפה אשר הלמה אותה מאוד, לצערי הפסל היה רחב מידי ולא לקחתי את הפנייה בצידו בזמן, הצלחתי להגיעה בשנייה האחרונה לגינה אך בזמן הפנייה רגלי דרכה על סדר והתעקמה, אני חושב ששברתי אותה.

''אוקיי כולם בסדר?'' שאלה ג'סי בזמן שרנדי המשיכה לספור שניות ''כן'' שיקרתי.
''טוב אז אני משערת שבקרוב תורי הלא כך?'' אמרה ג'סי בציניות מהולה בלחץ.
''תשע...שמונה..שבע'' העירה רנדי.

''ארבע..שלוש..שתיים...אחת'' והנה יצאה ג'סי בריצה, קולות צעקה ובהלה נשמעו מכל עבר ומיד אחר כך קול טיפוף וריצה, שומר בחליפה שחורה עובר ומוציא מחגורתו משהו, לא את הצינור המוזר אלה מן מכשיר בעל ידית מעוגלת וראש בעל שתי קצוות מרובעים, הוא הדביק במהירות את קצב ריצתה של ג'סי והצמיד את שני המוטות המרובעים שיצאו מראשו לגופה, ג'סי נרעדה ונדומה, חשתי באנרגיה סטטית באוויר ''היה לו שוקר!'' מילמלה רנדי בבעתה ''שוקר?'' שאלתי ''כן, אמא שלי סיפרה לי על זה פעם, מכשיר נוראי של בני האדם שמחשמל ויכול אפילו להרוג'' היא הסבירה בקצרה.

''זה הזמן תשומת הלב שלהם מופנת אל ג'סי רוץ!'' צעקה רנדי, קצתי על שלוש רגליים מאחוריי רנדי בשביל שלא תשים לב לפציעתי, הרגל שרפה לי, כאשר ערבנו על יד המקום בו שכבה ג'סי רציתי לצעוק אליה, היא שכבה מעולפת או בכלל.. מתה על הרצפה, כל פרוותה סומרת ועיניה עצומות למחצה.
''זהו נחכה פה עד שהבלאגן יסתיים והם יחזרו למתכונת הרגילה שלהם'' לחשה לי רנדי כאשר הגענו בבטחה לקצה השני, לגינה הראשונה של הסבב השני.

לקח קצת זמן עד שכולם חזרו למתכונת הרגילה שלהם ''מה את חושבת שהם יעשו לה?'' שאלתי לאחר מעט זמן בחשש את רנדי ''את אותו הדבר שיעשו לי..'' היא ענתה בעצב.
''קדימה הגיעה הזמן להמשיך'' היא מלמלה וחצינו בריצה (או ליתר דיוק היא בריצה ואני בריצה –צליעה עם שלוש רגליים) את הגינה עד לגינה השנייה.

''אני משערת שזה תורי לא?'' אמרה רנדי בחיוך מאולץ.
''כן...'' השבתי בעיניים מושפלות ''אני אהיה בסדר אל תדאג'' היא אמרה בחיוך עדין, אך עיניה אמרו אחרת.
אחרי זה, הכל קרה מהר כל כך.
רנדי יצאה בריצה, וקול צרחותיה הידהד בראשי עוד זמן רב לאחר מכן...

עדיין לא קיבלתי מענה לשאלה שלי
אבל פרק מעניין ומותח שמשאיר טעם של עוד
מצפה להמשך